בשבע 134: מפת דרכים תקשורתית

הזירה התקשורתית היא זירה שהוזנחה על-ידי הציבור הלאומי, אבל לא הכל אבוד שם: בעזרת נחישות, כסף ויצירתיות נוכל להחזיר חלק מדעת הקהל לטובת העניין הלאומי

אלי פולק וישראל מידד , כ"ח באדר תשס"ה

מה עושים מול ההתגייסות התקשורתית לטובת תכנית ההתנתקות, הנעשית בריש גלי ובלי בושה? אפשר לנקוט בשתי גישות. אחת אומרת שמדובר בתופעת טבע, שלא ניתן לשנותה. חבל על הזמן, וחוץ מזה, מי אומר שהתקשורת משפיעה על ההחלטות? אם אתם שייכים למחנה הזה, חסכו את זמנכם היקר ואל תמשיכו לקרוא.

אך אם אתם, כמונו, בדעה שהתקשורת היא נשמת אפו של השיח הציבורי, כי היא חיונית לקיום הדמוקרטיה במדינה ואסור להפקיר אותה, אז יש מקום לאופטימיות. ניתן, במחשבה ובמאמץ, להשפיע ואף לנצח במאבק. השמאל נלחם לשמור על ההגמוניה שלו בתקשורת, והוא יודע למה.
כמה מילות מפתח: נחישות, כסף, יצירתיות.

מה משמעה של נחישות? למשל, הקמת חמ"ל תקשורתי, שיעקוב יום יום אחר הנעשה בתקשורת ויגיב מידית. נחישות משמעה יצירת מאגר אישים (וחשוב שנשים תהיינה מיוצגות בו) שמיומנים בהופעה ציבורית ומוכנים לפעולה מידית. נחישות מתבטאת בהפעלת הציבור בצורה נבונה. כמה דוגמות: יצירת מאגר דואר אלקטרוני וטלפונים סלולאריים של צרכני תקשורת מיומנים והפעלתם בזמן אמת.
מידע מדויק הוא נכס חשוב. צרכן שמקבל SMS על אירוע תקשורתי, יכול ליצור לחץ אמיתי על מנהלי המדיה, ובמיוחד המסחריים. הפעולה יעילה במיוחד אם מספר המופעלים הוא כמה עשרות, וכולם בעלי מידע מדויק והתנהלות בלתי מתלהמת. אגב, השקעת הזמן והמאמץ הנדרשים מהצרכן פחותה לעין ערוך מזו הנדרשת בהשתתפות בהפגנה.

נחישות גם קשורה לכסף. לא ניתן לשנות ולהשפיע על התקשורת ללא משאבים. התקשורת הישראלית היא עסק של מיליארדים, פועלים בה גופים כלכליים ופוליטיים חזקים, ופושט רגל לא יצליח לשרוד. מי שנחוש בדעתו להצליח ישקיע ויגייס כספים לטובת העניין. אך בניגוד להפגנות ענק למשל, אשר עלותן עצומה ורישומן ניכר אולי ליום אחד, השקעה עקבית של משאבים בזירה התקשורתית תיצור שינויים ארוכי טווח.

נחישות ראויה ומשאבים אינם מספיקים. חיוני להיות יצירתי. למצוא דרכים מקוריות, לעניין את גופי התקשורת ולהביאם למצב שבו הם מייצגים את עמדתך. תאמרו: קל לדבר, אך איך עושים?
אז הנה כמה דוגמות מעשיות: בארץ כיום יש שלושה עיתונים מובילים. בכולם הקו התבוסתני מיוצג באופן בולט. מדוע איננו מצליחים לשנות זאת? משום שציבור צרכני התקשורת נאמני ארץ ישראל ממשיך לקנות את העיתונים האלה. אילו היה מתחרה רציני באופק, אילו חשו המו"לים שהציבור מתרחק מהם, השיקול הכלכלי היה מתגבר על האידיאולוגיה והטון היה משתנה. מערכה ציבורית מסודרת, אשר מפעילה רבנים ומנהיגי קהילות, ומנצלת כל הזדמנות להפיץ את ה'עיתונות שלנו', היתה יכולה להצליח. לצערנו, אפילו מועצת יש"ע לא לקחה על עצמה צעד שכזה.

לתקשורתן דרוש חיבוק
כדאי שנדע, התקשורתנים העוינים-כביכול הם בני אדם. הם אוהבים חום וחיבוקים. מנעמי החיים אינם זרים להם. השמאל מחבק אותם, ועוד איך. הוא מפגיש אותם בכינוסים בבתי מלון מפוארים עם שונאי ישראל, ומעניק להם פרסים וכיבודים. השמאל יודע איך 'לעזור' לתקשורתן אוהד, לדאוג לו למענקים נדיבים עבור 'מחקריו' (עיין ערך עקיבא אלדר ועידית זרטל בספרם 'אדוני הארץ'), ולאחר מעשה לפרסם את ממצאיו ה'מעניינים'.

לציבור נאמני ארץ ישראל יש נציגים חשובים בתקשורת, אך הם אינם באים לידי ביטוי והשפעה. אפילו משאבים רבים אינם נצרכים כדי לתמוך בהם באמצעים מגוונים. אפשר לתמוך בהם הן על-ידי פעולות שקטות מאחורי הקלעים, הן על-ידי הפעלת הציבור לטובתם והן על-ידי פרסום ישיר של פעולותיהם.
כידוע, מפתח חשוב להשפעה על התקשורת המקומית הוא הנעשה בחו"ל. עיתונאי ישראלי שזוכה לפרסם מאמרים בעיתונים חשובים בחו"ל זוכה למעמד של כבוד בקהילייה המקומית. האם ניסה מישהו אי פעם לקחת את העיתונאים 'שלנו' לחו"ל, להפגיש אותם שם עם מנהלי מדיה אוהדים ובכך לעזור להם, כלומר לנו?
כמו בכל מערכה, גם כאן אין "זבנג וגמרנו". העלנו על קצה המזלג כמה רעיונות וכיווני מחשבה, ויש עוד הרבה. לעם ישראל לא חסרים נחישות, כסף ויצירתיות, אז מדוע איננו מתחילים לפעול ברצינות? מועצת יש"ע – לתשומת לבכם.

ה"אמינות" של אמנון
לפני כשלושה שבועות, טען אמנון אברמוביץ' במשדר חדשות של ערוץ 2 שכל פרשת ההתקפה על שר האוצר בנימין נתניהו בכפר חב"ד היתה מבוימת. בעקבות ידיעה מעניינת זו (אברמוביץ' היה גם זה שגילה לפני כעשר שנים שרביב הוא שמפניה), חשבנו לנכון ליצור קשר עמו, כדי לוודא את הפרטים.
בשיחת טלפון עמו, הכחיש אברמוביץ' שהוא אמר שההתקפה היתה מבוימת, אלא שהוא רק טען שהיה 'ניפוח תקשורתי', שרק קריאות בודדות הופנו כלפי נתניהו מרחוק ולא היה שום מגע פיזי, וגם שהתקר בגלגל לא נגרם על-ידי מתנכלים אידיאולוגיים.

אלא שבבדיקת קלטת של שידורו, שמענו בבירור שמר אברמוביץ' אומר שבחקירה, אחד הקטינים טען שאכן היה תיאום בינו לבין אחד העיתונאים, ושלאחר מכן העיתונאי העביר אליו מסר לטלפון הנייד שבו שיבח אותו. "היית ענק", כתב.
בעבר הצטער אברמוביץ' בפומבי על חשיפתו של אבישי רביב. האם גם הפעם הוא נסוג בגלל חוסר אומץ לב, חוסר זיכרון או חוסר אתיקה?

המליאה הריקה
רשות השידור מפעילה אמצעי תקשורת המוניים. השידורים שלה בטלוויזיה וברדיו נחשבים לציבוריים, שירות מטעם הממשלה במימון האגרה. ניהול רשות השידור מופקד בידי גוף הנקרא מליאה, המונה 31 חברים שמתוכם מתמנים שבעה לשמש ועד מנהל.

כסף רב, כמעט מיליארד שקלים, הרבה תכנים וכוח אדם רב נמצאים בתחום סמכותם של חברי המליאה; אלא שכבר מזמן הסתיימה תקופת כהונתה של המליאה. במשך שנה וחצי, הגוף הזה מתרוקן מחבריו הפורשים, בעוד השר הממונה, אהוד אולמרט, אינו דואג להביא לאישורה של הממשלה הרכב חדש של המליאה.

חודשים רבים מונחת בפני בג"צ עתירה של התנועה למען איכות השלטון. זמן רב כל-כך עבר מאז שפג תוקפה של כהונת המלאה הנוכחית, עד שאף בג"צ הופתע. בצו על תנאי של השופט משאל חשין נכתב בין השאר על "הימנעות בלתי סבירה מהשלמת ההליך לאורך כ-8 חודשים, תוך שהימנעותם מאיוש המשרות מאפשרת מצב של היעדר ביקורת על התנהלות הנהלת רשות השידור, אשר אפשר כבר כעת חריגות משמעותיות". השר אולמרט התחמק מחובתו כלפי הציבור, והדבר פגע ופוגע בהתנהלותה של רשות השידור.
רשימות של מועמדים לכהן במליאה מוכנות מזמן. יש רק לקוות שכעת, לאחר שגם בג"צ מבין את חומרת העניין, סוף סוף יחזור הפיקוח אל רשות השידור, האמורה להיות ציבורית.