בשבע 134: מה עושים? עושים תשובה

המצב קשה, אבל אסור להתייאש ● בגוש קטיף מלומדים בניסים, וגזירה רעה עשויה להתבטל ● לעסוק בהשתדלות רוחנית לביטול גזירת ההתנתקות

, כ"ח באדר תשס"ה

* גם החרדים צריכים להתפלל למען ההתיישבות * עצה מעורך דין שכיוון לדעתו של גאון וצדיק * חטאנו בהזנחת עולם המעשה * מה לעשות? לעשות, ובמסירות נפש

תחושת תסכול וכישלון קשה מקננת בתקופה האחרונה בלב רבים מאנשי ההתיישבות ביש"ע ואוהדיהם. ראש הממשלה, שותפיו במערכת הפוליטית ועושי דברו בצבא ובמשטרה מתקדמים צעד אחר צעד. הם לא מאבדים זמן, ומחישים את ההכנות לקראת ההסתערות הגדולה על ההתיישבות, להחריב ולאבד. אליהם מצטרפת מקהלת אנשי התקשורת שמתמסרים מרצון לשרת את שרון, וביחד עם עוזריו המתקרנפים במערכת אכיפת החוק הם עושים הכול כדי לשבור את מאבקנו ולטעת ייאוש בליבנו. כל יום מניב סקר תעתועים חדש שמוכיח כמה גדולה התמיכה בשרון ובתכניתו, או עוד ידיעה דוקרת על תכנית חדשה של מנהלת הגירוש להלין את העקורים במלון ההוא, ליישב אותם בנקודה הנידחת ההיא, ולשכן אותם במגורים זמניים מהסוג הזה (קאראווילה!).

אריאל שרון, חכם להרע, יודע שאין דבר שיבטיח את הצלחתו יותר מהייאוש שלנו. לא יעזור כלום, ההתנתקות תתבצע - זו המנטרה שהוא משדר שוב ושוב כדי לרפות את ידינו. האם הוא צודק? החוקים עברו בכנסת, והחלטת העקירה התקבלה בממשלה. הסיכויים להעביר החלטה על משאל עם לא נראים מזהירים. גם על הכשלת התקציב קשה לבנות. מה עוד יכול לעצור את הבולדוזר השועט? עתירות לבג"ץ? צריך לנסות, אבל כולנו יודעים מי יושבים שם, ומה הם פסקו בשנים האחרונות בכמעט מאה אחוז של נושאים השנויים במחלוקת בין שמאל לימין. אז מה עושים?

אין ייאוש בעולם
קודם כל, אסור להתייאש. אנחנו מאמינים בני מאמינים, וכבר לימדונו חז"ל שאפילו כשהחרב החדה מונחת על הצוואר, רחמי שמיים יכולים להציל. לפני כל המאמץ המעשי שעליו עוד ידובר, יש לקרוא לכל אוהבי הארץ, אוהבי ההתיישבות והחרדים לגורל המדינה ותושביה, לעשות קודם כל מאמץ רוחני. "תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה".

עלינו לראות את עצמנו כציבור שנגזרה עליו גזירה קשה מן השמיים, גזירת גירוש וחורבן, ולעסוק בתורה ובמעשים טובים, בתשובה ובתפילה. להתחנן לפני ריבונו של עולם שיעשה עמנו חסד למען שמו, ויחוס על עמלו של דור שלם שנבנה במסירות נפש, בייסורים ובקורבנות, שלא יירד לטמיון חלילה. להתפלל על הורים שכולים שלא ייאלצו לראות את עצמות בניהם ובנותיהם נעקרים מקברם. על אלמנות ויתומים, שלא יגורשו בכוח ובאלימות מהיישובים שיקיריהם מסרו את נפשם על בניינם. להתפלל על בתי כנסיות ובתי מדרשות שהקמנו בעמל רב, שלא יהיו לחורבן ומשיסה. לזעוק לפניו יתברך: ריבונו של עולם, הלא למענך יצאנו לדרך הקשה הזאת, למען מצוות יישוב שממות ארצך, כפי שהורונו רבותינו. אל תיתן נחלתך לחרפה למשול בם גויים.
גוש קטיף הוא חבל ארץ מלומד בניסים, ואולי גם הפעם יתרחש נס.

צרה של כל ישראל
כל מי שאמונה בלבו חייב בחשבון הנפש הזה ובהשתדלות הרוחנית הזו. גם הציבור החרדי, שנציגיו הצטרפו לקואליציה בהסכמת רבותיהם, יודע שתוכנית ראש הממשלה היא גזירה רעה על כל יושבי הארץ, לא רק על תושבי יש"ע, שגם ביניהם יש לא מעט חרדים. את מחיר הדמים של הרפתקת אוסלו המופקרת שילמנו כולנו, דתיים ומסורתיים, חרדים וחילונים. נצחון הטרור על ההתיישבות, חלילה, יפיח רוח חיים במלאכי המוות המתפוצצים בינינו ומשלחים בנו את קליעיהם וקאסמיהם. כבר עכשיו אומרים הם לעצמם שגזירת הגירוש מוכיחה את יעילות המאבק הרצחני שלהם.

אסור שהציבור החרדי יאמר לעצמו שלום עלייך נפשי, צרת 'מזרוחניקים' היא ואין זה ענייני. יהודי אמיתי לא יוכל להיות אדיש לנוכח התאכזרות שכזאת אל אלפי יהודים כשרים. שמענו את הגאון הרב עובדיה יוסף מדבר מנהמת לבו על האכזריות הזאת. מי שיש לו לב יהודי לא יוכל לשתוק כשבתי כנסיות ובתי מדרשות נעקרים ממקומם. מי שמתקומם כנגד כל פגיעה בקברים, גם כשלא ברורה יהדותם, אוי לו אם ייאלם דום נוכח עקירת קבריהם של הרוגי מלכות, חללי מערכות ישראל, שאין כל מלאך וברייה יכולים לעמוד במחיצתם.

ציבור המתיישבים ותומכיהם מכנס תפילות המוניות כשבראשו רבותיו הגדולים, הגר"א שפירא והגר"מ אליהו. האם לא תתנו גם אתם, אחינו החרדים, את קולכם בתפילה?

לעסוק בתשובה
ולא רק בתפילה, גם בתשובה יש לעסוק.
באחת ההפגנות פגשתי אחד מגדולי הר"מים בציבורנו, מראשי זרם 'הר המור', שבענוותנותו הרבה עמד שם והפגין כאחד העם. כשדיברתי איתו על הצורך בתשובה, נענה ואמר: עיקר התשובה הוא שעליי להרגיש שאם נצרים לא תהיה, הלימוד שלי ייפגע. להרגיש את הפגיעה הרוחנית שתהיה אם חלילה ההתיישבות תאבד. אמרתי לו שתשובה שורשית ועליונה שכזאת יכולים אולי לעשות אנשים במדרגתו. אני מחפש משהו שאפשר לומר אותו לעצמי ולילדיי.

יהיו שיאמרו: התמסרנו לארץ והתרחקנו מהעם, והתשובה שעלינו לעשות היא 'להתחבר' אליו. אחרים יאמרו: עסקנו באיברים, חבלי ארצנו, ושכחנו את הלב – מקום מקדשנו. התשובה היא להיאבק למען הר הבית. זה יאמר: לא הכנו תוכנית מדינית אלטרנטיבית, וחברו יאמר: לא עסקנו בנושאים חברתיים.
תשובות מהסוג הזה יש גם לי. אני סבור שאנו חוטאים בהזנחתו של עולם המעשה, במובן הרחב ביותר של המושג. התרגלנו לחשוב שהתיקון הרוחני נעשה כולו בין כותלי בית המדרש, ולא הקדשנו לפחות חלק ממאמצינו להשליט את רוח התורה במערכות החיים השונות. יותר מכל חטאנו, לעניות דעתי, בהזנחת העיסוק במחקר ובתקשורת - שהם המפתח להנחלת רעיונות ולהתנחלות בלבבות - ודווקא על ידי אנשי תורה מובהקים.

אבל אין להסתפק בתשובה גדולה מקיפה וארוכת-טווח. מן הראוי למצוא תיקונים שניתן להחליט עליהם ולהשלימם בטווח הקצר. תשובה יהודית פשוטה של עוד מעשה ועוד מצווה.

כך וכך היה מעשה
אני רק עיתונאי, וקטונתי מלהדריך את הציבור מה צריך לתקן. יעשה איש איש את חשבון נפשו ויתייעץ עם רבותיו. בכל זאת אספר מעשה שבא לידי, שיש בו אולי יותר מצירוף מקרים.

לפני מספר ימים פנה אלי אחד מתלמידיו הוותיקים של הגאון הצדיק הרב אביגדור נבנצאל שליט"א, רב העיר העתיקה ומגדולי תלמידיו של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל. אותו יהודי סיפר לי כי רבו הרב נבנצאל חזר והורה לו שיש לסרב פקודה ולא לעקור יישובים, והוסיף שראוי לפרסם את הדברים, וכי הוא מוכן לשבת בכלא על שפרסם אותם. והוסיף אותו יהודי כי בימי המאבק על ימית וגם לאחרונה העיר הרב נבנצאל שיותר מכל ההפגנות למען הארץ יש לעסוק בתשובה. ובפרט יש לתקן בשני תחומים שמקרא מלא מעיד על כך שישיבתנו בארץ תלויה בהם: שמירת שבת, וריחוק מעריות.
השבתי לו שאינני יודע אם אפרסם זאת, כי אולי מרוב הצרות אין לציבור בכלל ולציבור בגוש קטיף בפרט כוח לשמוע מוסר. אחר כך התייעצתי עם חבריי מגוש קטיף, ואמרו לי שאם יפורסמו דברים בשם הגאון הצדיק הרב נבנצאל הם יתקבלו על לבם של רבים. החלטתי לפרסם, ובעז"ה יובאו הדברים באחד הגיליונות הבאים.

ימים ספורים לאחר מכן שוחחתי אם אחד מעורכי הדין המתנדבים למען תושבי גוש קטיף. ואמר לי האיש, שעושה ימים כלילות למען הארץ, שלדעתו צריך להשתדל מאוד גם בעניין המסחר בשבת, שגם הוא מביא חלילה לחורבן הארץ. וכן יש להתחזק בעניין הצניעות, שהתורה מעידה שגילוי עריות גורם שהארץ תקיא אותנו. עניתי לו: רק לאחרונה שמעתי בשם הרב נבנצאל הדרכה להתאמץ ולתקן בדיוק בשני תחומים אלו, שבת וצניעות. נענה ואמר: ברוך שכיוונתי לדעת גדולים.

ועכשיו לעשות
ואחרי התיקון הרוחני, יש הרבה מה לומר על דרכי המאבק המעשיות. ארחיב בזה בעזרת ה' בשבועות הבאים. בינתיים אציין את שני היסודות העיקריים.
היסוד האחד – לעשות. בחודשים הקרובים, כולנו צריכים להיות מגויסים לעשייה בצורה כזו או אחרת. להפגין, להסביר, לכתוב, להתיישב, להתכונן. לא להתייאש, ולא לשאול מה זה עוזר. אם כולנו נעשה, זה יעזור.

והיסוד השני: מסירות נפש. להיות מוכנים להקריב זמן ונוחות, לסכן מעמד ציבורי, פרנסה ואפילו מפעלי חינוך מפוארים. זה הכלל הגדול. ואידך פירושא, זיל גמור.