בשבע 135: הוי ארצי:

חגי סגל , כ"א בחשון תשמ"ח

קל וחומר

חלק מהנהגים שנחסמו לשעה קלה בנתיבי איילון הגיבו בעצבנות רבה. מפחיד לחשוב כיצד היו מגיבים אילו גורשו מבתיהם לצמיתות.

נצרים

נצרים, בל נפתח פה לשטן, יודעת בשבועות האחרונים שלווה עמוקה. פצמ"ר אחרון התפוצץ ושתק באמצע החורף, ומאז שקט כאן כמעט כמו בערבה. חרב הגירוש מתהפכת מעל ראשי התושבים בדממה מוחלטת. בלוח המודעות ליד בית כנסת נעוצה אמנם המלצה לאמירת פרקי תהילים מסוימים לרגל המצב, אבל זה הכל. אמהות דוחפות את עגלות פעוטותיהן בשבילי היישוב בשובה ונחת. בבית הספר, בחממות ובטרמפיאדה ליד השער הכל כרגיל. מדי כשעה מתנהלות שיירות מאובטחות פנימה והחוצה, כמו לא מתוכננת כאן שיירה אחרונה באמצע הקיץ.

בגיזרה הדרומית של היישוב, לא רחוק מהגדר, אפילו בונים בתים חדשים. קבלן מקומי מדריך פועלים מלוכסני עיניים ביציקת יסודות. גורמים פרטיים מממנים את הפרויקט האמוני הזה, וכל הדירות כבר תפוסות. על דלת בית שבנייתו הושלמה זה עתה אפילו נקבע שלט שובב: "כאן יגורו בכיף אריאל, עמרי וגלעד".

לא הרחק משם, בתוך קרוואן מוגדל, פועלת שלוחה חדשה של מפעל תפילין בית-אל. אנשיו, המתפרנסים ממלאכת קודש, באו מהצפון הלא רחוק לחזק את היישוב. חלקם הגיעו אפילו עם המשפחה. הם מתפעלים מהשכנים, מהים שבאופק, ממזג האוויר החמים, אבל קצת מסתייגים מהאופוריה ומהמשך גינוני הכבוד של המקומיים ורועיהם הרוחניים כלפי השלטונות. לפני כשבועיים התקיימה ביישוב אסיפה, והנואמים דיברו בה בסלחנות יחסית על מעללי שרון. אין ספק, שהגישה הממלכתית הזאת תקטין את מפלס הדאגות של מפקדי הפינוי אם אכן יגיע יום פקודה וגירוש. החיילים ימנעו בקלות יחסית הגעת תגבורות ממזרח, ולא יאלצו להתקוטט יותר מדי עם התושבים הקבועים. מודל עצמונה 82', למי שזוכר, עשוי להשתחזר כאן.

בצהרים עולות שש נשים על האוטובוס הממוגן המחבר את היישוב עם העולם החיצון. הן משוחחות בדרך על מקובל חשוב שהביע אופטימיות, על רב ידוע באזור שקרא לתלמידיו לא להתגייס לצבא ההתנתקות, ועל עלילת "פסק ההלכה" שהתיר כביכול את דמם של חיילים לא יהודיים במצבי פינוי. "חס וחלילה", מתחלחלת אחת הנשים, וחברתה מעדכנת אותה שאפילו התקשורת כבר מודה שלא היו דברים מעולם. היא נרגעת. מחוץ למעבר קרני, לצידי הדרך, מקדמות אותן כרזות בד בוטות של השמאל נגד 'ההסתה'. צריך להיות בור ורשע כדי להטיח סיסמאות כאלו דווקא בתושבי נצרים.

לידיעת ששון
מועצת יש"ע שמה השבוע ידיה על מסמך ארכיוני יקר ערך: הכרזה רשמית של אריאל שרון, כי המאחזים עלו על הקרקע בברכת ממשלת ישראל. ההכרזה לקוחה מפרוטוקול הכנסת בדיון על הצעת אי אמון בממשלת אהוד ברק שהגיש שרון בעקבות הסכם המאחזים 99'. וכה אמר אז שרון: "למה החליטה הממשלה בזמנה - הממשלה שלנו - להקים מאחזים על ראשי הגבעות? האם זה היה מקרי, קפריזה של מישהו? רצון להתחכם? לא ולא. המאחזים בראש הגבעות נועדו לאפשר ליישובים היהודיים שהוקמו על-ידי ממשלות המערך והליכוד, מאז מלחמת ששת הימים, באזורים שנועדו להיות אזורי ביטחון בכל הסדר בשליטתנו, לחיות בביטחון, גם כשהתהליך המדיני יתקדם. וכי מעלה מישהו מכם את האפשרות שיישוב יהודי יחיה בתחתית הגבעה כשמעליו ישבו פלסטינים מזוינים בנשק בלתי חוקי, שעל מסירתו לפי הסכם-וואי כבר ויתרה הממשלה? הרי הדבר יגרום לחיכוך יומיומי.

"האם חשבתם לרגע, שבימים של מתיחות - וייתכן שיהיו כאלה - מהיישובים ביש"ע, שהם רצועת הביטחון החיונית של ישראל, עלולה להימנע נסיעה בכבישים הרגילים? גם היום הנסיעה בחברון, ברמאללה ובשכם איננה אפשרית, אף שלפי ההסכם הדבר אפשרי, ואנחנו יודעים בדיוק מה יקרה לאזרח ישראלי שינוע בצירים האלה.

"ולכן, הכרחי לחבר את היישובים האלה בדרכים לעת חירום אל צירים עורפיים שיהיו תמיד בשליטתנו, כמו חיבור אלון-מורה, איתמר, יישובי גוש שילה, לציר-אלון, הנמצא ממזרח להם, ציר שיהיה תמיד בשליטתנו. ואם לא נשב על צירים אלה בכמה נקודות שולטות, מי יגן עליהם? ערפאת, חוואתמה, אנשיו של ג'ורג' חבש, או אולי אנשי "הג'יהאד האסלאמי", שיצאו לפני כמה ימים להירשם לאוניברסיטה, ולפתע נעלמו? אולי הם יאבטחו את הצירים, אולי הם ישמרו על היישובים" (פרוטוקול הכנסת 18.10.99).

חיים סכינאי

ב'הארץ' נדפסה השבוע מודעה וולגרית, אולי הוולגרית בתולדותיו, בחתימת חיים חפר. משורר הפלמ"ח הציע להקים בשומרון "מוזיאון הסירחון" לכבוד ההתנחלויות. גבי גזית מ'הכל דיבורים' התפעל עמוקות מהמודעה ומהשנינות של חפר, והעלה אותו לשידור לשיחה נעימה. אחר-כך, כדי לצאת ידי חובת איזון, צורף לדיון גם חה"כ שאול יהלום מהמפד"ל, שציין כי חפר הסית פעם בפזמוניו לחסל את בני עקיבא. חפר מחה: "לחסל זה לא השפה שלי, חיסולים זה מבית היוצר שלכם".

מכיוון שבמהלך השיחה תהה חפר אם יהלום בכלל קרא את שיריו, מותר להעלות סברה שחפר עצמו לא תמיד קרא את שיריו שלו. חיסולים זה כן השפה שלו. ב'ידיעות אחרונות' הוא פירסם לפחות פעם אחת פזמון תמיכה באפשרות של פגיעה רצחנית במתנחלים: "ואש תצא מזרעית שעל גבול לבנון ותיגע באש הבאה מירוחם/ ומכל טירות גוש-אמונים יעלה העשן, ואבק מכל עסקי החווילות/ ועלה תעלינה בהר שומרון כל עיירות ה'לחם' הרעבות והמובטלות / וכאשר החשיכה תרד עליכם בצהרים, וסכין המסכנים תבוא בלילות כבר לא תהיינה יותר שאלות" (28.2.86).

הסתבכות מיותרת

ליאורה גלט ברקוביץ', הפרקליטה המדליפה שחתמה השבוע על עיסקת טיעון נדיבה, התבררה בסופו של דבר כקרבן טרגדיה: אילו ניחשה לפני שנתיים שפניו של שרון להתנתקות, יכלה לחסוך לעצמה את כל ההסתבכות.