בשבע 135: קיץ של ניצחון

הממשלה בלחץ: ומשחררת הצהרות מנופחות על הכוחות ועל לוחות הזמנים של ההתנתקות. ויש לה סיבה טובה: התגייסות המונית שלנו תוכל להפוך את המהלך הזה על פניו

בועז העצני , כ"א בחשון תשמ"ח

המאבקים שהתחוללו סביב המאחזים לימדו רבות על מגבלות כוחו של השלטון. האנשים הרבים שהתייצבו למאבק הכתיבו לצה"ל ולמשטרה הקצאת כוחות והמשאבים במידה החורגת ממגבלותיהם. בסופו של דבר נאלץ שרון לעצור את מסע החורבן של המאחזים, עקב מחיר בלתי נסבל שנגבה מהמערכת המתוחה עד להיקרע בטיפול במטלות השוטפות.

לקח זה מאלץ את המערכת לגייס את כל צה"ל למילואים לצורך ההתארגנות לביצוע חורבן גוש קטיף. לוח הזמנים לביצוע צומצם מאוד באחרונה, כנראה עקב אילוצי קוצר נשימה. בקרב השלטון קיים חשש כבד מכישלון מהלך החורבן. מעידים על כך הקצף על שפתי מסיתי השמאל ושרשרת השקרים של בשיא, המפכ"ל והתקשורת, השוברים שיאים חדשים מדי יום.

הודעות המשטרה שיוצבו 18 אלף שוטרים בגוש קטיף ומסביבו הן שקר של לוחמה פסיכולוגית שמטרתו להרפות ידיים. הקצאת מספר כזה של שוטרים תרוקן את תחנות המשטרה ותפקיר את המדינה לפשע ולטרור מבלי שיהיה מי שינסה לעצור בעדם. כבר כעת, לאחר הפיגוע בתל אביב, התריעו קצינים בכירים בפני המפכ"ל על קריסת המערכת.

שילובם של קורסי טיס וקצינים בגירוש הוא אות מצוקה של המערכת, המטילה ספק בנכונות החיילים ה'רגילים' לציית לפקודות החורבן, תוך ניצול מכוער של חשש ההדחה של חיילי קורסים יוקרתיים.
למעשה עומד להתרחש כאן תסריט של עקירת מאחז בקנה מידה ענק. הגיוס של הצדדים הוא טוטאלי, כי המאבק הוא 'על כל הקופה'.

אם כל אלו שהההתנגדות לעקירה בוערת בעצמותיהם יחליטו שהחיים נעצרים עם חסימת גוש קטיף, ועוד הרבה לפני העקירה בפועל יצאו לרחובות וינסו להגיע לכיוון גוש קטיף תוך עקיפת מחסומים, התחמקות משוטרים וחיילים ונכונות להיעצר ולהיכלא, יחד עם פעולות מחאה נרחבות בכבישים וצמתים בכל רחבי הארץ, ניתן להכריע ולנצח את המערכה הזו.

לא ניתן לחסום 50 אלף איש ומעלה, כשגילויי אי ציות ישירים או 'אפורים' תורמים את שלהם. פתיחת המאבק מוקדם ככל האפשר, למשל עם בידוד גוש קטיף לכניסת אזרחים שאינם תושביו, יכולה לשבש את לוח הזמנים של הגיוסים ושל ריקון תחנות המשטרה, ולהציב בפני המערכת אתגר שתתקשה לעמוד בו.

תרומת תושבי גוש קטיף למאבק היא בהמשך חיי השגרה תוך החרמה מוחלטת של מנהלת החורבן, הגורמת כבר היום לבשיא לתסכול עמוק. תגבור כוח אדם והצבת מכשולים פיזיים כפי שבוצעו במאחזים יכולים לשבש את לוחות הזמנים הרגישים של השלטון ולאותת לתומכים מבחוץ שיש למי לעזור ועל מה להיאבק.

הצלחתה, חלילה, של תכנית החורבן תוביל לעקירת רוב ישובי יו"ש ותכניס את המדינה לתהליך של קריסה ביטחונית, כלכלית, מדינית, מוסרית וחברתית, על כל המשתמע מכך. ההשתלבות המצמררת של לוח הזמנים של שרון עם תאריכי החורבן היהודיים הקבועים, י"ז בתמוז עד ט' באב, עלולה להוסיף שורה נוספת לרשימת האסונות הוותיקה, כשסיום הגירוש יתמזג באופן מושלם עם 'מצעד הגאווה' העולמי המתוכנן בירושלים ב-18.8.05 28.8.05.

אריאל שרון הוא הסיכוי האחרון של השמאל. כישלון שלו בגירוש יהודי חבל עזה והשומרון ישים קץ לנסיונות לעקירת ישובים. איש אחריו לא יעז לבצע זאת, אפילו לא יוסי שריד כראש ממשלה. סיום כזה של הוויכוח על עקירת ישובים הנו סוף הוויכוח על ארץ ישראל, כי מדינה פלשתינית לא תקום כשבתוכה רשת יישובים יהודיים. העולם כולו מבין זאת, וכך גם השמאל בתמיכתו הפנאטית בהתנהלות השערורייתית של שרון.

האם יוכלו מתנגדי החורבן לעמוד במאמץ של חודשיים ומעלה, תוך היעדרות מהעבודה, עימותים עם כוחות הבטחון, מעצרים ומשפטים? זהו המבחן.
אם אכן יתגייסו תומכי ארץ ישראל למשימה, יש ביכולתם לנצח את המערכה על גוש קטיף, על ארץ ישראל, על דמותה ואף על קיומה של המדינה. כל-כך הרבה מונח על כף המאזניים עד כי ראוי יום ניצחון כזה להפוך ליום חג נוסף בלוח השנה היהודי.
סליחה על היומרה, אך אם תרצו אין זו אגדה.