בשבע 135: כשהנערים שרים

המחזמר המצולם 'שבת אחים' שובר את הסטיגמה שרק בנות יכולות לשלב משחק ושירה בצורה מוצלחת

אמציה האיתן , כ"א בחשון תשמ"ח

מה נולד קודם, השם של הסרט 'שבת אחים' או הקוד הצבאי למבצע ההתנתקות? בין כך ובין כך, הייתי ממליץ לשוטרים ולחיילים העוברים הדרכה לקראת פעולת הגירוש (שתתבטל בעזרת ה') לצפות בסרט 'שבת אחים', כך ילמדו באמת מהי אחווה ואיך צריך להתנהג זה לזה.

הפורמט של מחזמר – סיפור המועבר בשירה, נגינה ומשחק, היה שייך עד היום למגזר הנשי. מודעות ענק ברחוב המזמינות את הנשים והנערות למחזמר חדש ומרגש הפכו לחלק אינטגרלי מהנוף של הרחוב החרדי, וכל מסיבת סיום מושקעת של כיתה ח' הפכה לסרט רב תפוצה. מהיום נשבר הטאבו; גם בנים חרדיים יכולים להפיק מחזמר, ואפילו ברמה. במבט ראשון זה אולי קצת מביך, אבל אחרי כמה דקות מתרגלים לפורמט ומתחילים ליהנות.

הצפייה בפתיח של הסרט כבר עוררה בי קנאה גדולה. הנה עוד אחד שהצליח להגשים חלום ישן שלי – מחזמר הכולל בתוכו שחקנים ממין זכר בלבד. בשיר הפתיחה לסרט, המעוצב בצורה יוצאת מן הכלל, אביתר לזר מספר, שר ורוקד יחד עם חבורת ילדים חמודים. הוא מציג את דמותו של שכן חביב המקשיב לסיפוריהם של ילדים, שמצדם משתפים אותו בחוויותיהם ובסודותיהם. אלפי המכתבים שהוא מקבל מהווים מאגר בלתי נדלה של סיפורים. אביתר עוזר לילדים להתמודד עם בעיות שונות ומשתף אותנו, הצופים, בלקח הנלמד מהסיפורים.

אך כמו לכל דבר טוב, גם לפתיח יש סוף, ואז מגיעים לגופו של הסרט. אביתר הופך באחת מרקדן וזמר לסתם שכן חביב, שמספר את תוכן המכתבים שקיבל לילד של השכנים. אי אפשר להתעלם מכושר המשחק שלו ומיכולתו להתחבר לעולמם של הילדים. זאת כבר הבינו מזמן רבים ממפיקי הסרטים ששילבו אותו כמעט בכל הפקה היוצאת אל השוק (אפילו ב'אושפיזין' תוכלו למצוא את דמותו). אך עדיין בולטים בחסרונם הריקוד והשירה, שהשתלבו בצורה יפה כל-כך בפתיח.

מכאן עוברת הבמה לשליטתם של הילדים, וקטעי הקישור והמשחק של אביתר מצולמים על אותה ספה – לאורך כל הסרט. אט אט התגבשה אצלי ההרגשה שהתקציב נגמר כבר בשלב השירים, ולקטעי הקישור נשארו רק הפירורים. חדי עין אף יבחינו שאחת המצלמות באותם קטעים נופלת ברמתה בהרבה מהמצלמה השנייה, ואפילו את מעברי הסאונד בין זווית לזווית ניתן לזהות בקלות. אך בואו לא נפספס את הנקודה, ולא נהפוך את קטעי הקישור לעיקר הסרט.

הילדים המשתתפים שוברים את כל הסטריאוטיפים על בנים, ומצליחים לשלב שירה ומשחק יחד בצורה הראויה לשבח. הסיפור לכשעצמו אינו מרתק במיוחד, אבל הדרך שבה הוא מועבר יוצרת עניין אצל הצופים, והבת הקטנה שלי אפילו התחילה לפזם איתם את אחד הפזמונים.

אם כבר התייחסנו לנושא השירים, יש לציין שהעבודה על מחזמר מתחילה באולפן ההקלטות, זמן רב לפני הצילומים. תחילה המילים והלחנים, לאחר מכן הקלטת הפלייבקים, שירת הזמרים ושלבי המיקס השונים. על המלאכה הזו היתה מופקדת תהילה קרניאל, שגם ביימה את הסרט, ועל כך מגיעות לה מחמאות רבות. ההפקה המוסיקלית אינה מגיעה לרמה של מונה רוזנבלום וחבריו, אך בהחלט נעימה לאוזן ומעבירה היטב את המסר.

התפאורה באולפן הצילום צבעונית ומעניינת, ואני בטוח שההשקעה הרבה בעיצוב אכן תשתלם. תפאורה מעניינת בשילוב עם צילום מוקפד ואפילו מקורי יוצרים איכות בולטת לעין, וגם לקטנים, שאינם קולטים את הניואנסים בעלילה, מובטחת הנאה.

כשמדובר בילדים, יש להתבונן בכל המשמעויות של התסריט, ובמקרה זה נראה לי שמישהו פספס. אני מתכוון לעובדה שהגיבור של הסרט פותח את המכתבים המגיעים אליו ודן בהם עם הילד השכן. מה עם חרם דרבנו גרשום? לכל הפחות היה צורך להתייחס לכך בתסריט ולהעיר שבמציאות אין לעיין במכתביו של אחר ללא רשותו.

שוב אני מתייחס לשוליים ושוכח את העיקר: המחזמר 'שבת אחים' בהחלט ראוי לצל"ש, על המקוריות, על האומץ ועל התוצאה המרשימה.
לדיווח על סרטים חדשים הראויים להיכנס למדור, או סתם הערות מחכימות: amatsya@a7.org