בשבע 135: סרבנות אזרחית

יהודה גליק, עובד מדינה בכיר במשרד הקליטה התפטר כי לא הסכים לשרת בממשלת העקירה ● בש"ס מחפשים סולם לרדת מההתנגדות למשאל ● מדוע ניצולי שואה מלוב ותוניס אינם זכאים לפיצויים

אריאל כהנא , כ"א בחשון תשמ"ח

עשר שנים היה יהודה גליק עובד מדינה. הוא שימש כדובר משרד הקליטה וכממונה על מחצית מאזור הדרום. עכשיו הוא עוזב. "אינני יכול יותר", כתב לחבריו ולמנהליו בתחילת השבוע. בחודשיים האחרונים הסתובב במשרד עם סרט כתום על ליבו. כעת הלב בוער. "מצפוני אינו מאפשר לי להמשיך ולשרת בממשלה. כפי שאמרה אסתר המלכה 'איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי'. איני יכול לעצום את עיניי כאשר אני יושב במשרדי וליבי במקום אחר. איני יכול להמשיך לעבוד כאשר לילות עוברים עליי ללא שינה. איני יכול לשרת את הציבור כנציג המדינה והממשלה בו בזמן שרבים מהעומדים לפינוי הם חבריי הקרובים ובני משפחתי הישירה. אני חוזר הביתה ומוצא את ילדיי מלאי חששות", כתב גליק.

ההתנתקות היא דאגתו השנייה. מפחידה אותו הרבה יותר "התחושה שאנו על סף מלחמת אחים קשה וכואבת. הממשלה, לא זו בלבד שאינה עושה דבר למניעת המצב הקשה הצפוי, אלא אף מעוניינת בו. הממשלה ממש מייחלת למלחמת אחים, שיישפך דם ברחובות ובלבד שתגשים את מדיניותה. לתומי חשבתי שמאז 1995, הציבור כולו חי תחת טראומת הסיוט של רצח פוליטי נורא ואיום. כעת אני מוצא את עצמי עובד בממשלה אשר ממש משתוקקת להביא אותנו פעם נוספת לחוויה קשה כזו".

לפני כשנה שיגר גליק מכתב ברוח דומה לשרת הקליטה ציפי לבני. במקום תשובה עניינית קיבל זימון לאגף המשמעת מנציבות שירות המדינה. על פי בקשתו שחררה אותו הנציבות כעת לחופשה ללא תשלום בת שנה. מבחינת גליק, אם צריך לומר, מדובר בצעד לא פשוט. שישה פיות ממתינים לו בבית. אגב, חבריו למקום העבודה מבינים כנראה עם מי יש להם עסק. את התגובות הם הקפידו להעביר אליו מהסלולרי או מהמייל הפרטיים – לא הממשלתיים.

המעשה שלך, אני שואל, מעבר לאומץ הלב שהוא משדר, דווקא מחזק את ההתנתקות. גם אתה מתנתק, אמנם מצדו השני של המתרס? וגליק משיב: "נניח שהיית עובד במפעל ומתברר לך שאגף אחר שלו עורך ניסויים בבני אדם. האם לא היית קם ועוזב?"

שאלת המשאל
ימים טובים אך מורכבים עוברים על סיעת ש"ס בכנסת. אלי ישי עמד מול שרון בארבע עיניים ולא מצמץ. נתניהו פיתה אותו במאות מיליונים והוא לא התכופף. ש"ס היתה ונשארה בעמדה העקרונית המתנה תמיכה בתקציב בהחזרת קצבאות הילדים. אבל על צווארו של ישי תלויות בכל זאת שתי מועקות. האחת, משפטו של יאיר פרץ המואשם בזיוף תואר אקדמי – ח"כ שלישי מהמפלגה שעומד לדין בעשור האחרון. לפרובלמה השנייה קוראים משאל-עם. ש"ס רוצה אבל מפחדת.

הרב עובדיה יוסף, כידוע, שולל בעוז את ההתנתקות, כועס על הרס בתי הכנסת ולא ממש מתנגד ששרון יאבד את כיסאו. אך הרב יוסף מתנגד יותר למשאלי עם. באוזניו מהדהדים איומי שינוי: "ביום שבו יאושר משאל על ההתנתקות, אנו נציע משאל על גיוס תלמידי ישיבות".

לפני שבועיים ניסה אלי ישי להיפטר מהבעיה על ידי הצעת לערוך בחירות לפני ההתנתקות, במקום משאל. "לכל אלה החוששים ממלחמת אחים, אני שואל מדוע ללכת עכשיו למשאל עם ושנה אחר כך לבחירות?" זרק ישי את הכדור למגרשם של מורדי הליכוד. האחרונים מיהרו לבעוט אותו בחזרה כשהבהירו שלא יתמכו באופן אקטיבי בהפלת ממשלת ליכוד.

בינתיים מסתמן מוצא ענייני יותר בוועדת החוקה. כדי להתגבר על חששותיה של ש"ס מתייחס חוק יסוד: משאל עם רק ל"החלטת ממשלה לוותר על שליטה בשטח משטחי א"י המוחזקים בידי מדינת ישראל או בשטח שעליו חל המשפט, השיפוט והמינהל של ישראל". נושאי דת ומדינה בחוץ.
ההגבלה החוקתית המפורשת סוללת את הדרך בפני ניסים זאב, נציג ש"ס בוועדת החוקה, להצביע בעד החוק. קולו של זאב הוא קול מכריע. שבעה מחברי הוועדה יצביעו נגד המשאל. שבעה אחרים צפויים להצביע בעד. לא ברור כיצד ינהגו הרב רביץ ורוני בראון. מבחינת הרב יוסף גם זה שיקול לתמיכה. הרב עובדיה לא מעוניין שבקולותיה של ש"ס יוכרע, לכאן או לכאן, גורל המשאל.
ההצבעה על חוק המשאל אמורה להיערך באמצע השבוע הבא. משם יעלה למליאה. כאן כבר הסיפור יהיה אחר לגמרי. "עמדת הרב לא השתנתה", אומר אלי ישי אך מוסיף, "הרב מעוניין להכריע יחד עם גדולי התורה". הכוונה היא לרב יוסף שלום אליישיב. רבם של החרדים הליטאים כבר הודיע לנציגיו בכנסת כי הם יכולים להצביע בעד המשאל. השאלה כעת היא האם הרב עובדיה יישר קו עם פוסק הדור האשכנזי. בעבר הוא ראה בכך ערך רב.

שואה אשכנזית
אגב טקס חנוכת המוזיאון ביד ושם. בישראל של היום חיים הרבה ניצולי שואה שעד עצם היום הזה לא קיבלו אפילו אגורה אחת של פיצויים. המכנה המשותף לכולם מבהיל: מוצאם העדתי מלוב ומתוניס. "אני לא מאלה שמשתמשים בטיעון הזה, אבל הריח של הגזענות והקיפוח נמצא באוויר. איזה הסבר אחר יש?" שואל ח"כ דוד כהן (ש"ס). דודתו של כהן ושני ילדיה הושמדו באושוויץ. בעלה נפטר במחנה עבודה. אבל על פי הגדרות 'חוק נכי רדיפות הנאצים', בני משפחתם האחרים אינם זכאים לפיצויים. כהן מטפל כבר שנים בסוגיה. שוב ושוב הוא מגיש הצעה לתיקון החוק. הממשלה הודפת את כולן.
מספרם של הניצולים בני עדות המזרח שנוי במחלוקת. כהן מעריך שנותרו כמה מאות, לכל היותר אלפים בודדים. משרד האוצר טוען שמדובר בלא פחות מחצי מיליון איש. את התשובה אמור לספק בשבוע הבא מכון המחקר של הכנסת, אף שלא ברור מדוע ההחלטה אם להעניק פיצוי תלויה במספר הזכאים. יו"ר ועדת הכנסת הגדיר את יוזמתו של כהן כ"תיקון עוול". בגרמנית אומרים "וידרגוטמאכונג".