בשבע 137: הקסם של מנוחה

מנוחה פוקס מוציאה סרט נוסף מסדרת הסיפורים שלה. אמנם אין מתח, תשכחו מאנימציה משובחת, אבל לקח יש. וגם הילדים נהנו

אמציה האיתן , כ"א בחשון תשמ"ח

עברנו את פורים, וכבר מתחילים לחשוב על חג הפסח. ומכיוון ששלושים יום קודם לחג דורשים בהלכות החג, זהו בדיוק המקום להזכיר שאחרי חג הפסח מחכה לנו פסח שני. ולמה בחרתי להזכיר דווקא את ההלכה הזו? נכון, שוב האינטרס האישי שלי. זה פשוט מתאים לסרט המתארח היום במדור.

נראה שחג הפסח היה כל-כך מוצלח שהוחלט להפיק לו סרט המשך. אפילו השם לא השתנה, אלא קיבל את הנוסח הפשוט – פסח שני. תופעה דומה ניתן למצוא ברבים מהסרטים המצליחים. הדבר נובע מההיגיון הפשוט שאם משהו מצליח, אין שום סיבה להחליף את המתכון. כך נולדות להם סדרות של סרטי המשך כמו "מת לחיות 2" "מלחמת הכוכבים 3" או "הנקמה היהודית 3" (בלנ"ד בעוד שבועיים במדור זה). הפעם כוונתי לסרט "סיפורי מנוחה פוקס 3". העבודה על הסרט אמנם נעשתה לפני זמן רב, אבל עכשיו אפשר סוף סוף לראות את הסרט בחנויות ולהשלים את הסדרה.

את הסופרת מנוחה פוקס אין צורך להציג, וגם אם תתאמצו לא תמצאו ילד דתי שלא קרא את סיפוריה. מאחוריה יש כבר אלפי סיפורים ואפילו הפקות וידאו ("סבא הושע" למשל), ועדיין לא הזכרנו את קלטות האודיו המעבירות את הסיפורים בקולות ובצלילים. סדרת "מסיפורי מנוחה פוקס" היא הרחבה ויזואלית של אותם קלטות.

צוות 'תמונות מדברות' לקח את הסיפורים המעובדים לקלטות, וצירף אליהם ציורים ואנימציות. מכיוון שהסרטים מיועדים לגיל הרך, ישבתי עם בתי (בת השלוש וחצי) ויחד עברנו את חווית הצפייה. לי הספיקה פעם אחת – מבחינתה אפשר היה להריץ את הסרט בלופ. כנראה יש משהו בסיפוריה של מנוחה פוקס שמחבר אותה לילדים ולעולם הפרטי שלהם. לא תמצאו בסיפורים האלה מתח רב או אקשן, אבל בהחלט נוכל למצוא חוויות מתוך היום יום שלהם, ומה שיותר חשוב מבחינתנו ההורים – מסר חינוכי המתאים, כפי הנראה, לכל משפחה ממוצעת.

איזו אמא לא מסתבכת עם הצורך להכין סלט ירקות שיספק את צרכיהם התזונתיים של הילדים, ויכיל בתוכו רק את הירקות האהובים עליהם? ככל שמספר הילדים עולה, כך הופכת הבעיה למורכבת יותר.
מנוחה פוקס מטפלת בתופעה הזו בצורה הומוריסטית, שמשעשעת את הילד הצופה בסרט, אך גם מלמדת אותו את הלקח. הסיפור השני עוסק באופניים יקרים שנשכחים ברחוב בחוסר אחריות משווע (אל תדאגו, יש סוף טוב לסיפור) והשלישי – בילד בן שלוש המחכה, עד בוש, לצלם שהוזמן לקראת החלאקה, ואת הסוף אשאיר לכם לגלות בעצמכם.

זה לא המקום להתייחס בפרוטרוט לעיבוד הקולי של הסיפורים, אך על הערה אחת לא אוכל לוותר: משום מה קולותיהם של המבוגרים נשמעים מגוחכים ובלתי טבעיים. האם כך אנחנו נשמעים באוזני ילדינו, או שמא זו התוצאה כאשר שחקנית אמורה להשמיע קולות של אבא? למנוחה פוקס הפתרונים.
האנימציה של הסרט חביבה למדי, אך התנועות של הגיבורים מוצגות בצורה די פשטנית ומוגבלת. אם הורגלתם כבר לרמת האנימציה של 'שרק' או 'צעצוע של סיפור', אל תצפו למשהו קרוב לזה, אבל מסתבר שאת הילדים זה אפילו לא מטריד. הם נהנים מהסיפורים, מדקלמים איתם את השירים ואולי גם לומדים את הלקח.

לדיווח על סרטים חדשים הראויים להיכנס למדור, או סתם הערות מחכימות: amatsya@a7.org