גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 138ראשיהפצה

תנו לנצח את צה"ל - שולחן עורך

דמעות התנין של שרון ● רבים מבכירי צה"ל אינם מאמינים בהתנתקות, ולא יצטערו אם ההתיישבות תנצח
07/04/05, 00:00
עמנואל שילה

* המאבק: כל אחד לפי השקפתו * אסור לחכות עד יום פקודה * סירוב פקודה וחסימת כבישים: האם זה עובד? * הבכיר הראשון בצה"ל שיניח את דרגותיו יהיה כנראה חילוני

פגישתם של ראשי יישובים מגוש קטיף עם ראש הממשלה היא אסון הסברתי. הם התכוונו כנראה רק לתעודת ביטוח, אך בציבור זה נתפש כהרמת ידיים. מי שמבקש בדמעות מראש הממשלה את חולות ניצנים, יתקשה אחר כך לדחות את נדיבות ליבו ולהתעקש דווקא על חולות עזה.

לא אכתוב מילה רעה על אנשים מגוש קטיף. אחרי כל מה שעברו, כולנו חול לרגליהם. את הצעת הפיצויים שהם מבקשים מדינת ישראל היתה צריכה להציע להם מעצמה, בבושה ובהצדעה. גם הירוקים, שרובם שמאלנים, צריכים לשאת במחיר של אימוץ משנתם הפוליטית.

לא נותר לי אלא להפציר: אנא, חברים, החזיקו מעמד. תישארו בבית, תחזיקו חזק, ואל תתנו לשרון הזדמנות להזיל דמעות תנין ולהפגין נדיבות. ובעיקר, אל תאמינו לו ואל תסמכו עליו, כי עמרי אוהב שמורות טבע וגלעד לא סובל שדורכים על שדות. התירוצים להכשלת תוכנית ניצנים כבר מוכנים.

תבוסה שכולה ניצחון

גם בין המתנגדים התקיפים ביותר לחורבן ההתיישבות, יש לא מעטים המאמינים שניצחון במאבק לא בא בחשבון. במודע או שלא במודע, מאמינים לא מעט אנשים שניצחון על כוחות הגירוש הוא לא רק בלתי אפשרי אלא גם מאוד לא רצוי. אוי ואבוי אם צה"ל ייכשל במשימת הפינוי, חושבים בליבם או אומרים בקול לא מעט מאלה שלכאורה אמורים להנהיג את המאבק נגד הגירוש. זה יהיה הסוף של צה"ל ושל המדינה, אם יוכח שצה"ל לא מסוגל לגבור על התנגדות האזרחים.

התפישה הרווחת הזאת היא אחת המכשלות הגדולות שבגללן גוש קטיף וצפון השומרון עלולים ליפול חלילה בידי האויב הערבי. מי שחושב כך, אינו מנסה אפילו לבחון ברצינות תוכניות אופרטיביות לעצירת המתקפה המתוכננת על ההתיישבות.
לאלה שחושבים כך, כדאי להזכיר שצה"ל נכשל בלא מעט ממשימותיו בעשורים האחרונים. הוא כשל בלבנון מול החיזבאללה. הוא לא ניצח, למרות ההצהרות, את האינתיפאדה הראשונה והשנייה. אז הסבירו לנו שצבא אינו יכול להביס כוחות גרילה ואינו יכול לנצח אזרחים. צמרת צה"ל חלושת הרוח קראה לזה 'גבולות הכוח'. אז לא יזיק בכלל אם גם עקירת יישובים תיחשב למשימה שנמצאת מחוץ לגבולות הכוח של צה"ל.

ויותר מזה: צה"ל עצמו נגרר אל המשימה הבזויה הזאת בעל כורחו. רבים מבכיריו, כולל כאלה שאמורים לנהל את המתקפה על ההתיישבות, אינם מאמינים כלל במשימה הזאת, וסבורים ששום דבר טוב לא ייצא מהנסיגה מעזה. כבר היום ארגוני הטרור מנצלים את ההפוגה בפעילות צה"ל נגדם כדי להתעצם ולהתחמש. התשובה המוחצת של מדינת ישראל היא התקנת מערכות התרעה על קסאמים גם באשקלון, כדי שלא רק בשדרות יידעו מתי לברוח למקלטים.

אם חיילי צה"ל ייסוגו לנוכח נחישות המתיישבים ותומכיהם, אם יאמרו שהלב היהודי שלהם מונע מהם את ביצוע המשימה – זו לא תהיה תבוסה לצה"ל. זה יהיה ניצחון. או אם תרצו, זו תהיה תבוסת פירוס, כלומר ניצחון פירוס הפוך: עוד תבוסה כזאת – ונושענו.

להיאבק ביחד ולחוד

בעקבות מפגש עם רבים מאוד מהעוסקים במאבק החוץ-פרלמנטרי נגד גזירת הגירוש, הנה כמה נקודות למחשבה:
א. קשה להאמין שניתן כיום להסכים על קו אחד למאבק, ולכן לא ניתן יהיה להסכים גם על הנהגה אחת. יש המאמינים שאסור לנו להציל את ההתיישבות בהתנגדות כוחנית, אפילו לא פאסיבית. אלה לא יתנו את ידם אפילו למאבק של רבבות אזרחים ביום פקודה, שעליו מדברת המנהיגות המתונה-יחסית של מועצת יש"ע. מועצת יש"ע עצמה מתעקשת להתנגד לסירוב פקודה ומגנה חסימות כבישים, ואילו מספר קבוצות של צעירים מסורים שקמו לאחרונה בטוחות שרק חסימת כבישים תציל את המולדת. אני ממליץ שכל אחד יפעל לפי דרכו, ובלבד שיפעל. הכנסת, שהפילה את משאל העם, יכולה גם להחזיר אותו. הרי ענבל גבריאלי ועוד כמה ח"כים לא קיבלו את האתנן הפוליטי שהובטח להם. שרי הליכוד עדיין יכולים להפיל את ממשלת שרון. שהמתונים יעסקו בהסברה לציבור, בלחץ על המערכת הפוליטית, בהפגנות אינטנסיביות בצמתים, בתפילות. אבל אם גם את זאת לא יעשו, אז יש לחשוש שמתינותם היא רק כסות לעצלות.

ב. מי שמדבר על התגייסות "ביום פקודה" טומן את ראשו בחולות גוש קטיף, וסופו שיתעורר בחולות ניצנים או בחולות חלוצה. אנשים שאינם פעילים עכשיו, ספק רב אם יטריחו את עצמם ביום פקודה כדי להתעמת עם כוחות הביטחון בדרום הרחוק. ואם יטרחו, זה כבר יהיה מאוחר מדי. הרוצה לשקר ירחיק עדותו, והרוצה לשקר את עצמו יאמר "אנחנו נהיה שם". המאבק צריך להתנהל עכשיו, לא ביום פקודה, והוא צריך להתנהל בכל הארץ ולא רק בגוש קטיף. מי שחושב לעמוד מול חיילי צה"ל בגני טל או בנצר חזני, יכול לעמוד מולם גם בדרכם הארוכה מהצפון הרחוק לגוש קטיף.

ג. הטרדת המשטרה והעסקת כוחות הביטחון בהיקפים נרחבים יכולה להניב שיבוש משמעותי בפעולתה של מכונת הגירוש. ניתן לעשות זאת גם באמצעים לגיטימיים כמו הפגנות באזורים רגישים, נוכחות בצמתים או הפסקת ההתנדבות למילואים ולמשמר האזרחי.

ד. השבוע נפקקו שוב נתיבי איילון על יד מחלף קיבוץ גלויות, לא בגלל חוסמי הכבישים מהימין, אלא בגלל מכונת קידוח כבדה שהידרדרה לכביש. מדינת ישראל שרדה. המסקנה: חסימת כבישים מזדמנת עדיין לא ממוטטת את מדינת ישראל, ולא תכפה על ממשלת ישראל לוותר על מדיניותה. לשיטה הזאת יש סיכויים רק כשהיא נעשית בהתמדה ובמאסות אדירות (אם זה אתם, חבר'ה, שדירדרתם לכביש את המכונה בת 60 הטון, אני מתנצל מראש על הטעות).

ה. סירוב פקודה אפקטיבי צריך להיעשות בדיוק בדרך שעליה דיבר הרב אברהם שפירא. שחיילים וקצינים ירהיבו עוז, יגשו כבר עכשיו אל מפקדיהם הישירים וידרשו להשתחרר מהמשימה. בסיטואציה כזאת יורגש הלחץ בתוך יחידות צה"ל ויעלה מלמטה עד לדרג הפיקוד הבכיר. עשרת אלפים חתימות שמונחות במגירה של עורך-דין הן אפקטיביות פחות מכמה עשרות סרבני שמאל שיצאו לתקשורת.

מי יהיה הנחשון?

הרב שאול בר-אילן הוא ראש כולל בכפר דרום ודור חמישי לנצי"ב מוולוז'ין. לאחרונה הוציא לאור חוברת ובה רשימה ארוכה של איסורי תורה שעליהם עובר כל חייל, אזרח או איש ביטחון שמשתתף בעקירת מתיישבים מבתיהם. טיוטה ראשונית של המאמר הזה הגיעה לא מכבר למערכת 'בשבע', ואליה צורף גם הרעיון המשעשע הבא:

כאשר יורים פצמרי"ם על כפר דרום, כותב הרב בר-אילן, חבריי ביישוב עצובים, אבל אני שמח. ולמה אני שמח? כי אני אומר בליבי שכך גם יקרה כשיבואו כוחות הגירוש. המחבלים יירו פצמ"רים, החיילים ייסוגו, והיישוב יינצל. ורק על דבר אחד אין לי תשובה: מה נעשה נגד החיילים והקצינים הדתיים, בוגרי המכינות הקדם-צבאיות. הרי אלה, גם מול מטר פצמ"רים, עלולים לדבוק במשימה, לסכן את נפשם, להגיע אל הבתים ולגרש אותנו.

מחתימי העצומות נגד העקירה מדווחים כי לעיתים קרובות ההחתמה עוברת ביתר קלות דווקא אצל חיילים חילונים. הדתיים מתייסרים ומתחבטים נוכח האפשרות שיידרשו לגרש את אחיהם, בעוד החילונים מבטאים בטבעיות את סלידתם מהמשימה.

רבים שואלים מי יהיה הקצין הבכיר הראשון שיניח את דרגותיו כדי לא להיות חלק ממכונת הגירוש. למרות מעורבותם הצפויה של קצינים בכירים דתיים רבים, ביניהם בעלי זיקה מובהקת להתיישבות ביש"ע, איכשהו נראה שהצדיק הראשון דווקא לא יהיה חובש כיפה.