גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 138ראשיהפצה

על דעת עצמי

07/04/05, 00:00
אבי סגל

מה רוצים משרון (1)

אני לא יודע מה רוצים מראש הממשלה. נניח שהוא רוצה עוד מאה פודלים בממשלה, סו וואט? אז הוא העביר את אלי אפללו מנוחיות אחת לנוחיות אחרת, מבית הכיסא לסתם כיסא. אז מה קרה? העיקר שיש התנתקות, לא? יש הת-נת-קות! אין יותר גוש קטיף! עכשיו נוכל להתעסק רק בענייני פנים, תחת שרביטה של סגנית שר הפנים החדשה רוחמה אברהם. עכשיו אפשר יהיה לדבר את השאלות החשובות באמת, כמו באיזו מפלגה נמצאת היום מרינה סולודקין, או מה זה בכלל מג'לי והבה, נמק והדגם.

מה רוצים משרון (2)

אני לא יודע מה רוצים מראש הממשלה. איפה עוד אפשר למצוא היום אדם המקדם ערכים חשובים כמו חברות ונאמנות? אחרי שנתניהו סובב לשאול עמור ז"ל סכין בגב, אחרי שאהוד ברק גרם לעובדי לשכתו להתפטר בזה אחר זה, סוף סוף יש לנו ראש ממשלה שלא שוכח את חבריו הנאמנים, אלא ממנה אותם לתפקידים מכובדים. אז שאנחנו נגיד על זה משהו רע? יום אחד אולי הוא יצ'פר גם את אלה שהצביעו לו בבחירות.

מה רוצים משרון (3)

אני לא יודע מה רוצים מראש הממשלה. האם הביזיון, כפי שנכתב בכותרת ראשית אחת, הוא באמת רק שלו? ומה עם שרי הממשלה, שכמעט כולם הצביעו בעד המינויים המושחתים? מה עם מטיפת המוסר המקצועית ואבירת החוק ציפי לבני? והמחנכות הדגולות לימור לבנת ודליה איציק? וראשי הממשלה לשעבר נתניהו ופרס? וראש האופוזיציה לשעתיד מתן וילנאי? ונתן שרנסקי? וישראל כץ?
אגב, מכל השרים, היחיד שהתנגד למינויים היה שר הפנים אופיר פינס, שלא השתתף בדיון בממשלה בגלל המשמעת הסיעתית במפלגת העבודה. יכול להיות שפינס הוא הצדיק היחיד בסדום, ויכול גם להיות שהוא פשוט לא צריך עוד מזכירה במשרד, בטח לא בתפקיד סגנית השר.

מה רוצים משרון (4)

אני לא יודע מה רוצים מראש הממשלה. הוא הרי היה יכול להעביר בממשלה הרבה יותר מינויים. הוא היה יכול לעבור מבית לבית, מתומך התנתקות אחד למשנהו, ולחלק תפקידי שרים וסגנים חופשי-חופשי. הוא היה יכול לתת תפקידים לכבשים שלו מהחווה, להוסיף אותם לכבשים שכבר נמצאים בממשלה. האם הוא עשה את כל זה? מה פתאום. שרון בסך הכול ביקש למנות עוד שלושה שרים, שבעה סגנים ואפילו לא משנה-לראש-ממשלה אחד נוסף. אז לזאת ייקרא שחיתות? הוא אפילו לא הכניס לממשלה את ענבל גבריאלי ועמרי שרון, כנראה משום שגילה כי הם באים ממשפחות מפוקפקות.

עלייה לצורך ירידה

לאחר שאזרחי ישראל חגגו את התיקו בכדורגל נגד אירלנד וצרפת, כמו גם את הכישלון המהדהד שלי בניחוש התוצאה מול הצרפתים, הגיע הזמן לשאול את עצמנו בכנות: לשם מה כל העסק הזה? נניח שנבחרת ישראל תדהים את כולם, תנצח במשחקים הבאים ותעלה למונדיאל. אז מה יקרה?
מה שיקרה הוא פשוט: בטורניר הבא כבר אסור יהיה לסיים בתיקו ביתי מול צרפת. רף הציפיות ירקיע שחקים, הנבחרת תקרוס, והמאמן אברהם גרנט יסביר לכולם שאנחנו בתהליך ועוד תצמח לנו נבחרת יפהפיה. בקיצור, ההנאה הרגעית של השתתפות במונדיאל תתחלף מהר מאוד בתסכולים ואכזבות שיאפילו על אלה שהיו מנת חלקנו בעבר.
הטוב ביותר יהיה להגיע עם ציפיות צנועות ולממש אותן רק בחלקן, כדי לחזור עם אותן ציפיות צנועות גם בפעם הבאה. שחס וחלילה לא נבוא קטנים ונצא גדולים, שלא נמצא עצמנו מצליחים יותר מדי, כי ההתרסקות שתבוא אחר כך תהיה כואבת לכולם. אנו צריכים לבוא קטנטנים ולצאת קטנים, ובעיקר לשחק כדורגל תשעים דקות ולחיות משבת לשבת, עדיף אחרי צאת הכוכבים.

חמסה עלינו

א. אני די מתפלא על שעדיין לא מפרסמים את שמו של האפיפיור הבא. הרי ברור שבסוף זה יהיה ואנונו.
ב. מהוותיקן נמסר כי סיבת המוות היא כשל בלתי הפיך במערכות הלב וזיהום חמור. ואני טוען בפעם המי יודע כמה: בגיל 84 לא צריך סיבה.
ג. הנה משהו הדורש תיקון: באתר האינטרנט של מפלגת האיחוד הלאומי נמצאים בראש הדף תמונותיהם החייכניות של ארבעת ח"כי המפלגה. משום מה, פרצופו של ח"כ אריה אלדד נראה קטן ביחס לחבריו אלון, הנדל ואריאל. אז תשמעו, אפשר לומר על ח"כ אלדד כל מיני דברים, אבל ראש קטן הוא לא.
ד. שאלה אחת קטנה: כשטומי לפיד גידף בשידור את הסבתא של עודד בן-עמי, האם זה לא הזכיר ללפיד את הסבתא שלו מהשואה?
ה. ועוד שאלה קטנה: אילו שטחים יימסרו לערבים יום לפני שרוני בראון ימונה לתפקיד נשיא המדינה?


יודע את מקומי

בשעה טובה ומוצלחת (ארבע לפנות בוקר, כמדומני) קיבל בני יחידי את הווירוס ה-389 לחורף זה. מכיוון שאנו לא שולחים ילד חולה לפעוטון – ומאחר שבניגוד אליי, לרעייתי יש מקצוע אמיתי – הפכתי בבוקר המחרת למטפלת במשרה מלאה. ובשעות הצהריים, כשמזג האוויר הרשה זאת, לקחתי את הילד אל גן המשחקים הסמוך, מקום שבו יכולתי להיתקל בקולגות, כלומר מטפלות, ובמטופליהן הקטנים והחמודים.
כשהגענו שנינו לגן, הורדתי את היורש מהעגלה ונתתי לו להתרוצץ מעט בין המגלשות והמתקנים האחרים. לרגע קט יכולתי לנשום, ליהנות מהאווירה הרגועה ולדלות ממצאים אנתרופולוגיים על המטפלת הישראלית. מהתרשמותי האישית, המטפלות היו עליזות, כאילו עיסוק בתינוקות הוא הבילוי המועדף עליהן. כמעט ולא נצפתה מטפלת עצבנית, וגם אם כן, זה לא היה משהו שאפשר לקשור להתעללות ולמצלמות נסתרות.

הנה גילוי שלי מאותו יום: רוב מכריע של המטפלות הן נשים! כן, אני יודע שזה נשמע מדהים, אבל בגינה לא מצאתי אפילו מטפלת אחת גבר. ולכן, כפי שאפשר לנחש, שיחות הנפש בין המטפלות לא עסקו בפוליטיקה, במכוניות מרוץ או באליקים רובינשטיין, אלא בעיקר בחנויות בגדים, בגברים חתיכים ובהלנה רובינשטיין. בהזדמנות זאת יש לציין, כי השיחות התנהלו בקולניות כה גדולה, עד שלא התקשיתי לשמוע את כל דברי המטפלות, למרות שהייתי 30 סנטימטר שלמים מאחורי הספסל שלהן.
כמובן, לא כל המטפלות ישבו על ספסל. חלקן, בעיקר המבוגרות יותר, ממש התרוצצו עם הילדים או טיילו איתם בעגלה. כל היתר נחלקו לקבוצות דיון בנושאים השונים ומדי פעם טרחו להעיף מבט בפעוטות שתחת השגחתן. בסך הכול הן נראו רגועות ומבסוטיות, אבל לא אתחסד: השלווה שלהן לא עוררה את קנאתי אפילו לרגע. לא הייתי מוכן לטפל בתינוק של מישהו אחר בעד שום הון שבעולם, אלא אם כן היו משלמים לי על זה הרבה כסף.

ממש כשהחלטתי כי הגיע הזמן ללכת, שמעתי צעקה מפי אחת המטפלות המבוגרות: "של מי הילדה הזאת? תרדי משם, זה מסוכן!" בבת אחת הופרה השלווה הכללית, ומספר מטפלות זינקו לכיוון המתקנים. אחת מהן, מסתבר, היתה שקועה בשיחה עד שלא שמה לב כי הפעוטה 'שלה' מטפסת על החבלים הגבוהים שבמתקנים. הבטתי במתרחש מרחוק וגיחכתי לעצמי בשביעות רצון. באותם רגעים שמחתי על שזוגתי ואני מבלים זמן רב עם בננו ולא מפקידים אותו בידי מטפלת.
"הנה, היא ירדה, עכשיו הכול בסדר", שמעתי קול של מטפלת צעירה, ואחרת אמרה: "אבל זאת לא ילדה. את לא רואה שזה בן? מי המטפלת שלו?" בבת אחת נפל לבי לתוך הגרביים. רק לאחר שהוא נמצא, גיליתי שנעלם לי היורש.