גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 138ראשיהפצה

המהפכה הבאה תצא מכאן - בגליון השבוע

תרופות מתקדמות ללא מעט מחלות קשות יפותחו בישראל בשנים הקרובות, והאנושות תתקרב למיצוי הפוטנציאל הגנטי של חיים עד 120 שנה- כך מאמין פיטר קאש, מנהל קרן השקעות גדולה בתחום הביו טכנולוגיה.
07/04/05, 00:00
עדי גרסיאל

קאש הוא יהודי אמריקני ששירת בצה"ל, מרצה לניהול שעובד על דוקטורט ביהדות, ויזם שופט רעיונות. בספרו החדש מהוא מראה איך להצליח גם בלי מזל, וכיצד עשויים גם הכשלונות להוביל להצלחה. שווה השקעה.

פיטר מורגן קאש מחייך באדיבות כשאני מעלה את השאלה המתבקשת. "כן", הוא אומר, "בתור יזם, אנשים שואלים אותי כל הזמן על שם המשפחה שלי" (שמשמעותו באנגלית היא כסף מזומן, ע"ג).
אלא שההסבר לשם המשפחה קשור אמנם לכסף, אך בצורה פחות ישירה. שמם המשפחה המקורי של קאש הוא שבנובסקי, שמשמעותו ´אף שבור´, ככל הנראה בשל העובדה שבין אבות אבותיו היו מתאגרפים מקצועיים. כשסבו הגיע לארה"ב בראשית המאה, הוא נשאל מדוע רצה להגיע לאמריקה. הוא השיב באמצעות המתורגמן: אני מוכרח להוציא את משפחתי מפולין בגלל האנטישמיות, ולכן אני חייב להרוויח כסף. השופט הסתבך עם שם המשפחה הארוך, וקבע: כיוון שאתה צריך כסף, שם משפחתך יהיה קאש. הסב שמר את האות K כיוון שכך נכתב שם המשפחה המקורי.
קאש הוא מנהל קרן השקעות בתחום הביו-טכנולוגיה, ועד כה גייס כחצי מיליארד דולר בהשקעות בתחום. בשבוע שעבר השתתף בכנס ירושלים, והיה חבר בפאנל שעסק בהיי-טק.
פיטר קאש נולד לפני 43 שנים בניו יורק בבית ציוני, ונראה צעיר מגילו. בנערותו עברו הוריו ללונד איילנד, וקאש נשלח לבית ספר יסודי שבו היה הנער היהודי היחיד. "כך למדתי מה זה להיות יהודי – זה השפיע על כל מהלך חיי".

בגיל 17 החל את הקריירה שלו ביזמות, כשהמציא פד תמיכה לברכיים עבור רצים למרחקים ארוכים. קרן הון סיכון השקיעה ברעיון, שנרשם כפטנט. "זה אחד הדברים הגדולים באמריקה", הוא אומר, "כל אחד יכול להגיע למעלה. שים לב לסטטיסטיקה הבאה: בשנת 82´, מתוך 400 האנשים העשירים ביותר בארה"ב, 80 אחוזים קיבלו את כספם בירושה. כשהנשיא רייגן הקטין את המסים, לציבור היה יותר כסף ויותר מוטיבציה ליוזמות חדשות. דור אחד בלבד אחרי – בשנת 2003, כ-60 אחוזים מ-400 עשירי ארה"ב התחילו עם פחות מ-25 אלף דולר; כלומר, הם עשו את ההון בכוחות עצמם, מה שהאמריקנים אוהבים לכנות ´סלף מייד´".

שגרירים? אפילו לא בחינם
קאש הגיע לארץ לראשונה בשנת 1979, במסגרת קבוצת נוער, למשך חודשיים. "הורי עשו איתי הסכם: אם אחרי הבר מצווה אמשיך ללמוד בבית ספר היהודי, הם ישלחו אותי לארץ. כשהגעתי ארצה הרגשתי כאילו אני בסרט אקסודוס. התאהבתי בישראל".

למרות זאת חזר ללמוד מדעי ניהול בקולג´ בניו יורק. אחר-כך עבר בוול סטריט למשך שנה. אך גל הפרסומים האנטי-ישראליים שהחל עם פרוץ מלחמת לבנון, בשנת 1982, הניע אותו לשוב ארצה.
"ידעתי כבר מגיל צעיר", הוא משחזר, "שהסיבה היחידה שיהודי ארה"ב יכולים ללכת עם הראש למעלה היא מדינת ישראל. מה שישראל עושה למען העולם איש לא מעריך, אפילו הישראלים עצמם לא תופסים את תרומתם לעולם. אתה יודע, למשל, שישראל קלטה יותר פליטים מוסלמים מבוסניה מאשר כל מדינות ערב? אתה יודע שמכון וייצמן מייצר יותר הכנסות מתמלוגים על פיתוחים מדעיים מאשר כל האוניברסיטות בארה"ב, פרט לשתיים? אנחנו לא מעריכים מספיק את מה שהשגנו".

התלהבותו של קאש מישראל מתקררת משמעותית כשמתחילים לדבר על הביורוקרטיה: "לפני כמה שנים נפגשתי עם אריאל שרון, שהיה אז שר התשתיות. הצעתי לו יוזמה הסברתית: תרומה של מסכי טלוויזיה לנמל התעופה בן גוריון. הרעיון היה להקרין סרטים על הישגי ישראל בתחומים המדעיים, כך שהתיירים שחוזרים לארצם יהפכו לשגרירים של המדינה. למרות שהיוזמה הזו לא דרשה השתתפות כספית, כי הצעתי לתרום את הסכום הדרוש, הביורוקרטיה היתה כל-כך מסובכת שהעניין נפל".
לא הבנתי. למה אי אפשר היה לקבל ממך תרומה?
"ברוך הבא למדינת ישראל".

יהודי זה ייעודי
קאש הגיע לקיבוץ גינוסר, ולמרות התואר המכובד בניהול שובץ לקטיף כותנה. "זו היתה הרגשה טובה, לקום בשלוש בבוקר כדי לעבוד בשדות", הוא נזכר בחיוך. כעבור חצי שנה קיבל אזרחות ישראלית וגויס לצבא לשנה וחצי. אחרי טירונות בשריון הועבר ליחידת הקישור לאו"ם בצפון. בהמשך חזר לארה"ב ועשה תואר שני במנהל עסקים, וכיום הוא עובד על דוקטורט בתחום שונה: פילוסופיה יהודית, במסגרת הישיבה-יוניברסיטי.

למה איש עסקים כמוך מתעניין פתאום בחינוך יהודי?
"כי הנושא חשוב מאוד. אתן לך כמה נתונים: כיום יש בארה"ב 5.2 מיליון יהודים. ההערכה היא שבסוף המאה הזו, בשנת 2100, יישארו רק מיליון וחצי יהודים. יותר משני מיליון מיהודי ארה"ב כיום אינם משתייכים לשום קהילה משום זרם שהוא. לשליש מכל הנשים היהודיות בגיל 30 אין עדיין ילדים. לרוב המשפחות היהודיות יש 2 ילדים. המסקנה ברורה – האוכלוסייה היהודית באמריקה מצטמצמת.
"אני עומד לערוך לבני הבכור בר מצווה ברמת הגולן, בגמלא. הוא היחיד מבין 60 הילדים היהודים בני גילו בשכונה שיערוך את בר המצווה שלו בארץ. האחרים מפחדים לבוא. חלק מהבעיה היא החינוך היהודי, שנתפס בעיני ילדים רבים כדבר אנכרוניסטי, משעמם, וכתוצאה מכך – שנוא.

"המחנכים צריכים להתייחס אל הילדים כאל לקוחות שלהם. למה לא מלמדים את הילדים על העושר והמגוון העצום של התורה? מדוע למשל לא מדגישים את איסור הלנת שכרם של הפועלים? הרי זו גם אתיקה עסקית טובה וגם דוגמה ליחס החומל של היהדות. חשוב גם להדגיש את הפילוסופיה היהודית, שמשום מה מצניעים אותה. אם נתייחס לתלמידים כאל לקוחות, נלמד את הצרכים שלהם ונשמע מה מפריע, נוכל ´למכור´ להם את היהדות טוב יותר".
אתה מתייחס ליהדות כמו אל מוצר.

"אנחנו בביזנס של מכירת אמונה, נכון, אבל זה עסק שלא למטרת רווח. מה דעתך על הסצנריו הבא: רב בית הכנסת פונה לקהל בערב יום כיפור ואומר – כל שבוע במשך השנה אני נושא דרשה. יש משהו שהייתם רוצים שאתייחס אליו בדרשות שלי בשנה הבאה? אני לא שמעתי אף רב שמעלה את השאלה הזו בפני הקהילה שלו. והרי פנייה כזו היתה יכולה לתת לאנשים הרגשת שייכות, שהיא כל-כך חשובה, במיוחד בארה"ב".

רעיון אחר שמעלה קאש מקביל ליוזמות שהחלו להתגבש גם בארץ: "אתה יודע כמה עולה חגיגת בר מצווה במקומות כמו ניו יורק, פלורידה או קליפורניה?"
5,000 דולר?
"פספסת בגדול. בר מצווה ממוצעת עולה כ-40 אלף דולר, ואני לא מדבר על משהו מפואר במיוחד. מדוע שלא יתכנסו הרבנים ויציעו שבמקום להוציא כל-כך הרבה כסף, יחגגו כולם את הבר מצווה בבית הכנסת במסיבה גדולה אחת, ובמאות אלפי הדולרים שייחסכו ייצאו המשפחות לטיול בר מצווה בישראל? יוזמה כזו תועיל גם ברוחניות וגם בגשמיות.

"חשוב להבין שחייבים לגרום לבני הנוער היהודים להזדהות עם ישראל כבר מגיל צעיר. כשהם בקולג´ זה כבר מאוחר מדי. על כל יהודי בקולג´ יש עשרה או עשרים לא-יהודים, ומי שלא קשור מספיק ליהדותו עלול להיסחף לכיוון של נישואים מעורבים".

איפה היין הישראלי?
המוח היוזם של קאש לא נח לרגע, ויורה הצעות לכל הכיוונים. למשל: "בשנה שעברה החרימו האמריקנים את הצרפתים בגלל התנגדותם למלחמה במפרץ. כתוצאה מכך נרשמה ירידה משמעותית בצריכת יינות צרפתיים. יש אלפי בתי כנסת בארה"ב, ויותר מ-60 מיליון נוצרים אוהבי ישראל. האם איזשהו גורם ישראלי שלח למיליונים האלו חומר פרסום על היינות מישראל, אולי הם יסכימו לנסות אותם? אני לא נתקלתי בשום פרסומת או יוזמה שמנצלת את המצב".

קאש מרצה שנים רבות בנושאי יזמות במוסדות אקדמיים שונים. בין השאר הרצה ב´וורטון´, בית הספר המפורסם למנהל עסקים של אוניברסיטת פנסילבניה. הוא שימש גם כמרצה אורח במכללה הגדולה ביותר ביפן – אוניברסיטת ניהון.

"ביפנית", אומר פיטר קאש, "אין מלה שמשמעותה יזמות. הדבר הקרוב ביותר הוא ´קה גוי יה´ שפירושו בעלות על עסק. לפני כמה שנים פגשתי את האיש השני בעושרו ביפן. לפני שידע על הרקע שלי הציג את עצמו כך: ´אני מר אושימה. אני נראה יפני אבל אני יהודי´. הוא כמובן לא באמת יהודי, אך הוא מאמין בפילוסופיה היהודית. בכלל, היפנים מתעניינים מאוד ביהדות".

קאש משבח את תרומת הנשים לתחום היזמות, ואף טוען כי בישראל שיעור הנשים היזמות הגבוה ביותר בעולם. ביפן, הוא אומר, תרומת הנשים ליזמות כמעט אפסית, וזו אחת הסיבות למיתון העמוק שבו שרויה ארץ השמש העולה מזה יותר מעשור.

גם כשדנים במזרח, קאש היזם שופע רעיונות: "כולם מסכימים שסין והודו יהיו מדינות בעלות עוצמה כלכלית אדירה בשנים הקרובות. אבל כמה סטודנטים שקוראים עכשיו את הכתבה הזו לומדים סינית או הודית?"

הקשרים לפני הכל
בתור יזם הקים קאש 15 חברות ביו-טכנולוגיה, ולפני פחות משנה הקים קרן השקעות בתחום. כיאה למי שכתב ספר על יזמות (ראו מסגרת), קאש אינו מחכה שהמזל יתדפק על דלתו: בשבוע שעבר קיים לא פחות מ-32 פגישות עבודה בחברות ביו-טכנולוגיה ובמוסדות אקדמיים כמו הטכניון, אוניברסיטת בר-אילן ומכון וייצמן. הוא מאמין שתעשיית הביו-טכנולוגיה בישראל הגיעה לבשלות בשנים האחרונות. לדעתו, "המצב כיום בתחום הוא הטוב ביותר שהיה מעולם".

אתה סבור שחברות ישראליות יכולות להתמודד עם תאגידים בינלאומיים ענקיים?
"יש בפנינו שתי אפשרויות: למכור את המוצרים לחברות גדולות בחו"ל, או לפתח כאן תעשייה חזקה בתחום, כמו במחשבים ואלקטרוניקה. האפשרות השנייה מעשית רק אם הממשלה, באמצעות המדען הראשי, תשתף פעולה ותצא בתכנית ארוכת טווח לעידוד תעשיית הביו-טכנולוגיה הישראלית. אם זה לא יקרה, סין, אירלנד, קוריאה ומדינות אחרות יעברו אותנו.

"אנחנו חייבים לחשוב מחוץ לקופסה, כדי שלא נאבד את היתרון שלנו. דוגמה מקוממת: לא יכולתי לקבל ביטוח לחברה שלי לצורך הנסיעה שלי ארצה, בגלל המצב הביטחוני. זו אחת הסיבות שאנשי עסקים אמריקנים לא מגיעים לכאן. חברות או יזמים ישראלים יכולים לנצל את המצב הזה, להרוויח וגם לסייע למדינה תוך כדי".

חשבתי שאתה קפיטליסט. ממתי אתה דוגל בהתערבות ממשלתית?
"דע לך שממשלת ארה"ב תוציא השנה 30 מיליארד דולר על מענקים למחקרים בתחום הביו-טכנולוגיה. בסוף העשור הנוכחי הסכום יעלה ל-50 מיליארד. מה שטוב לממשל האמריקני – טוב גם למדינת ישראל. הרי המדען הראשי הישראלי ממילא משקיע בחברות היי-טק, אז למה לא להוסיף לחברות של הדבר הבא – הביו-טכנולוגיה?"
אם כבר מדברים על השקעות ממשלתיות, ליזם החרוץ יש רעיון מפתיע: הוא מציע להשקיע כ-10 אחוזים מכספי המדען הראשי בחברות לא ישראליות.

מדוע צריך המדען הראשי הישראלי לממן חברות בארה"ב, אירופה או אסיה?
"מכיוון שבהשקעה קטנה יחסית, של כמה עשרות מיליוני דולרים מדי שנה, נוכל ליצור יחסי גומלין עם מאות חברות בחו"ל שישלימו טכנולוגיות ישראליות. נכון – רובן ייכשלו, אך חלקן הקטן יצליח בגדול. תחשוב כמה כסף היה אוצר המדינה מרוויח לו השקענו 250 אלף דולר במניית ´אינטל´ לפני 30 שנה. היינו מקבלים היום 4 מיליארד! אבל הרווח הגדול הוא מארג הקשרים שייווצר בינינו לבין אותן חברות. לא מעט יזמים הופכים אחר-כך למנהיגים בארצותיהם, והם לא ישכחו את תרומתנו להצלחה הראשונית שלהם.

"לצערי, אני מנסה למכור את הרעיון הזה לממשלות ישראל מאז שעמד בראשה יצחק שמיר, דרך רבין ז"ל, פרס, נתניהו, ברק ושרון. עד עכשיו לא עלה בידי לשכנע אותם, אבל אני מאמין שבסוף אצליח".

היתרון הישראלי
מקובל לחשוב שהניהול בארץ, במיוחד בתחומי הטכנולוגיה, אינו מספיק מקצועי. אתה מסכים?
"זה נכון שהניהול בישראל חלש, אך זהו המצב גם בארה"ב ובעצם בכל העולם. אתם לא צריכים להיות כל-כך ביקורתיים כלפי עצמכם".

תחום הביו-טכנולוגיה מייצר לאחרונה הרבה רעש. יש גם הישגים?
"דברים קורים. הקופקסון (תרופת הדגל של ´טבע´ לטיפול בטרשת נפוצה) הומצא במכון וייצמן. בטכניון פיתחו תרופה לפרקינסון. במכון וייצמן עושים גם ניסיונות בתרופה שאמורה ליצור מחדש את תאי העצב בעמוד השדרה – כלומר עשויה להקים מכיסא הגלגלים אנשים משותקים.
"גם לגבי סרטן, אמנם לא תהיה תרופה אחת, אבל יהיו 4 5 סוגים של טיפולים. יש כיום בארץ כמה פיתוחים בעלי פוטנציאל עצום בתחום, אולם את התוצאות נוכל לראות רק בעוד כעשור. חייבים לזכור שזמן הפיתוח הממוצע של תרופה הוא 8 שנים. אחד הכיוונים המבטיחים הוא טיפול כימותרפי ממוקד, כזה שפועל רק על התאים הסרטניים ולא פוגע בשכניהם הבריאים. זה יתבצע ידי ´סימון´ התאים הסרטניים באופן שהתרופה תפעל רק עליהם".

קאש מאמין שליהודים יש עניין מיוחד בתחום הביו-טכנולוגיה: "משה רבנו חי 120 שנה בדיוק. כיום אנו יודעים שמבחינה גנטית בני האדם יכולים להגיע לגיל 120. זה קצת מפתיע, לא? מעבר לכך, לישראל יש הישגים עצומים בתחומי ההיי-טק. אני מאמין שהמהפכה הבאה תצא מכאן ותתבסס על תרופות מתוחכמות ללא מעט מחלות קשות. לדעתי, בשנתיים-שלוש הקרובות יתרחשו כאן דברים מלהיבים בתחום. בנוסף, השילוב של תרופות חדשניות עם ננו-טכנולוגיה ייתן לישראל את היתרון".
מה שהפיסיקה עשתה במאה ה-20 כדי לשפר את איכות החיים: הטלפון, הרדיו והמחשב, סבור קאש, יתגמד במאה הנוכחית בהשוואה להישגי הביו-טכנולוגיה.

למרות היותו קפיטליסט מוצהר, קאש לא שוכח את מי שלא ´עשה את זה´: "ראיתי במו עיני בארץ אנשים בעלי תואר שני שאין להם מספיק אוכל לשבת. הפערים בארץ בין אלה שיש להם לאלה שאין להם גדולים יותר מכל מקום אחר בעולם המערבי".

לשאלה כיצד פותרים את הבעיה, הוא מציע תשובה קפיטליסטית: מניות. "אם כל חברה תנפיק מניות לכל אחד מעובדיה, זה יחלק את העושר בצורה שוויונית יותר. בחברת מיקרוסופט לבדה יש 30 אלף מיליונרים ממניות החברה, ולא מדובר רק במהנדסים או מנהלים בכירים. גם בחברות כמו הום-דיפו או מקדונלדס יש לא מעט עובדים זוטרים שצברו מיליונים ממניות. זה גם מועיל לחברה, כי כל עובד מרגיש שהחברה שייכת לו ואכפת לו מהרווחים שלה, ואז הוא גם יקפיד לכבות את האור בחדרו בתום העבודה".

מזל מתוצרת עצמית
ספרו של פיטר קאש, ´המנכ"ל והדלת המסתובבת´, נקרא באנגלית ´Make Your Own Luck´, ובתרגום חופשי: ´צור את המזל שלך בעצמך´. הספר, שנכתב לפני שלוש שנים, תורגם מאז לקוריאנית, פורטוגזית, עברית, סינית, והחודש הוא יוצא ברוסית. קאש מתרגש במיוחד מהתרגום לרוסית: "אני סוגר מעגל – חוזר לחתום על הספר היכן שהסבים והסבתות שלי נולדו.

"הספר במקור נכתב לסטודנטים בוורטון. הקונספט העיקרי שלו הוא איך להצליח באמצעות כישלון".
תרגם לי בבקשה.
"אעשה זאת באמצעות דוגמה: תומס אדיסון עשה 10 אלפים ניסיונות עד שהצליח לפתח את נורת החשמל. כשעיתונאי צעיר שאל אותו על אלפי הכישלונות שלו, הוא השיב: לא נכשלתי אפילו פעם אחת. עשיתי 10,000 צעדים עד שהגעתי למטרה. סטיבן ג´ובס, מייסד חברת המחשבים אפל, פנה ל-100 בנקים וקרנות השקעה כדי שיממנו את החברה שרצה להקים. כולם דחו אותו. הוא פנה לחברת HP והציע את הטכנולוגיה שלו בחינם, וגם הם השיבו את פניו ריקם. מייקל ג´ורדן נופה מקבוצת הכדורסל של בית הספר התיכון שלו כי לא היה מספיק טוב..."

חלקו השני של הספר עוסק במזל. על-פי קאש, המילה היא ראשי תיבות של מקום, זמן ועשייה. מכאן שצריך להיות במקום הנכון בזמן הנכון, ולדעת מה לעשות. קאש: "למשל: כשטיילתי ביקבים ברמת הגולן לא ראיתי פותחן בקבוקים שמיוצר בארץ. למה אין יזם שמרחיב את תעשיית היין הטובה כאן גם לתחום הזה?"

שמו של הספר נגזר מסיפור בעל מסר דומה: במשך 5 שנים ניסה קאש לתאם פגישה עם אחד מהאנשים המפורסמים בארה"ב, אך נדחה. יום אחד נפגשו השניים במקרה, בדלת מסתובבת של אחד מבנייני העסקים. הדלת נתקעה. שניהם דחפו בכוח והצליחו להיחלץ. קאש ניצל את ההזדמנות, פנה אל האיש, הציג את עצמו והציע לו השקעה בתחום הביו-טכנולוגי. לאחר פגישה נוספת על ארוחת בוקר למחרת השקיע האיש בהצעה של היזם העקשן.

"ייתכן", אומר קאש, "שאם הייתי מצליח להגיע אליו כמה שנים מוקדם יותר הוא היה מסרב. זו הנקודה המרכזית בספר שלי: כישלון זה בסדר, כי לפעמים התנאים עדיין לא מבשילים להצלחה. אני אומר לסטודנטים שלי: אם מישהו נותן לכם תשובה שלילית – לא חשוב באיזה נושא: בראיון עבודה, בדייט – תמיד תגידו יפה תודה. הסיבה: כי מבחינה מתמטית אתם מתקרבים לתגובה חיובית.
"אם אחת ל-40 פניות אתם מקבלים תשובה חיובית, אז בכל פעם שמישהו משיב בשלילה הוא למעשה מקדם אתכם. זו דרך אחרת להסתכל על העניין. לפעמים קורה שמישהו שולל את הצעת ההשקעה שאני מגיש לו, אני מודה לו בחום ואז הוא מתפלא מדוע אני מודה לו כל-כך. אחרי שאני מסביר לו, יש מקרים שבהם האיש מהסס לרגע ומחליט להשקיע בכל זאת".

כשהספר יצא באנגלית, מספר פיטר קאש, פנה אליו רב חשוב, שיבח את הספר ואת המסרים הרוחניים שבו, אך התפלא מדוע כיהודי מאמין, ספרו של קאש לא מכיל התייחסות לבורא עולם. "השבתי לו שמכל דף בספר אפשר לראות את מעשי הקב"ה. אבל ממש כמו במגילת אסתר, השם המפורש אינו נזכר".

גם את אשתו ואם ארבעת ילדיו הכיר קאש ´במקרה´: "כששירתתי בצה"ל ברמת הגולן, דפדפתי בספר המחזור של הקולג´ שלי. תמונתה של אשתי לעתיד, דונה, משכה את תשומת לבי, למרות שבמהלך הלימודים לא ראיתי אותה בקמפוס בן 10,000 הסטודנטים. כשחזרתי לארה"ב נפגשנו במקרה במועדון. אמרתי לחבר שהיה איתי: ´אתה רואה את הבחורה הזו? זה צירוף מקרים כל-כך מוזר שאני הולך להתחתן איתה´. וכך היה".