בשבע 139: הנשיא יורד על העם

טוב שיש נשיא בישראל. אחרת מי היה תוקף את המתנחלים ואת רבניהם?

, ה' בניסן תשס"ה

הנשיא משה קצב, שזכה בכבודו ומעמדו בקולות הימין והדתיים, מודאג מאוד בזמן האחרון. לא מעצם המהלך של הנסיגה, החורבן, והגלייתם הכפויה של אלפים מנתיניו. עם זה הוא ישן בלילה לא רע. אבל קצב חושש, כמו רבים, שהמהלך הכוחני הברוטאלי הזה, שבעיניו הוא לגיטימי לחלוטין, ילווה באירועים אלימים עוד יותר שכולנו נצטער עליהם.

אולי נזכר מר קצב שבתוקף תפקידו הוא אמור איכשהו לדאוג לאחדות העם. אולי התעורר בלבו החשש שוועדת חקירה עתידית תשאל איפה היה כבוד הנשיא כשהרוחות להטו, ומה עשה האזרח מס' 1 כדי למנוע אסון.

לכן התנער נשיאנו בשבוע שעבר, קם מכיסאו, ויצא לאלף בינה את המתנחלים ואת הנהגתם בריאיון שהעניק לנחום ברנע, כתב 'ידיעות אחרונות'. האם סבר הנשיא כי פנייה אל המתנחלים ומנהיגיהם דרך במה ידידותית שכזו היא הדרך הנכונה למצוא מסילות אל ליבם? או שמא יותר משרצה באמת להשפיע, חשוב היה לו להיראות מעל דפי 'העיתון של המדינה' כמי שמתאמץ להשפיע? אולי רון בן-ישי, כתב 'ידיעות' לשעבר והיום יועץ הנשיא, יודע את התשובה הנכונה.

את עיקר ביקורתו מפנה הנשיא כלפי הנהגת המתנחלים, ובפרט אל חוד החנית המוסרי של המאבק - הרבנים. "הנשיא נגד הרבנים" היתה כותרת הטור. איך יכולים הרבנים לדבר בשמו של הקדוש ברוך הוא? איש איננו יודע מה רצונו של הקב"ה, קובע נשיאנו. ובכל זאת, יש מי שכן יודע מה רוצים בשמיים: הנשיא, כמובן. תכנית שרון לא יכולה להיות מנוגדת לרצון האלוקים. הרי שרון אמר, אשכרה אמר, שהוא החליט על התכנית מתוך דאגה לביטחון המדינה! יש כאן אלמנט של פיקוח נפש - יסוד בהלכה! איך אפשר לומר על תוכנית שנעשית למען פיקוח נפש שהיא מנוגדת לרצונו של אלוקים?!

אז יפה, אדוני הנשיא, שאתה מכיר יסוד חשוב בהלכה, ואפילו יודע לזהות אותו עם רצון האלוקים. אולי הרבנים, שעסקו קצת יותר ממך בתורה, מכירים עוד כמה יסודות חשובים בהלכה? אולי הגדולים שביניהם גם יודעים לשקלל מתוך העקרונות והיסודות של ההלכה את המסקנה לגבי רצון האלוקים בשאלה ספציפית? אחרי הכול, הרי זה המקצוע שלהם. הרי זה מה שהם עושים יום יום ושעה שעה עם כל השאלות ההלכתיות שמובאות לפניהם.

נשיאי ישראל בעבר נהגו להושיט יד תומכת לנפגעי מדיניות הממשלה. אפילו עזר ויצמן השמאלני ידע לרסן ראשי ממשלות שדיכאו את יריביהם מהימין. אבל קצב חושב שתפקידו העיקרי הוא לגונן על ראש הממשלה, אפילו במחיר פגיעה בחופש הביטוי ובשיח הציבורי הלגיטימי. וכך הוא משחרר את הפנינה הליברלית הבאה: "כל מי שמטיח בראש הממשלה שהוא מסכן את קיומה של מדינת ישראל, כל מי שמשווה את פינוי גוש קטיף לאכילת חזיר, להכנסת צלם להיכל, כל מי שמעודד סרבנות של חיילי צה"ל, יישא באחריות לאירועים שכולנו עתידים להצטער עליהם". לא מי שמוציא אל מחוץ לחוק את עצם קיומם של עשרות יישובים. לא מי שמגרש אלפי יהודים מביתם והורס את מקור פרנסתם. לא מי שאינו דואג להם לפיצוי הוגן ולזמן סביר לבניית חייהם מחדש. לא מי שעוקר קברים, הורס בתי כנסת, מעניק למחבלים את בתי הנרצחים, מחריב את עולמם של אלמנות ויתומים. אם תהיה חס ושלום שפיכות דמים, אומר קצב, הוא לא יוכל לומר שהממשלה אשמה. מי שמוחה נגד הזוועה הזאת, מי שקורא לדברים בשמם ומציע להיענות לצו המצפון ולא לקחת בהם חלק - הוא יישא באחריות.
ומי לא יישא באחריות לאירועים החמורים? למשל, מי שהכשיל את מה שיכול היה לפתור את הבעיה: משאל עם. האם לא התאכזבת מהחלטת הכנסת נגד משאל עם שבו תמכת, שואל אותו ברנע. והנשיא משיב: אני מכבד את רצון הכנסת. תשובה מוזרה מפיו של מי שחושש מאירועים שכולנו עתידים להצטער עליהם. הכנסת הרי יכולה עוד לשנות את דעתה. מה אתה עושה כדי שזה יקרה? כלום. מוסיף בעיטה משלך לצד המותקף והנרמס.

הנשיא קצב פתח במשכן נשיאי ישראל בית כנסת, אבל אין לו אף מילה לומר על הכוונה לפרק עשרות בתי כנסת – צעד מזעזע שאילו התרחש במדינה אחרת או במסגד מוסלמי בישראל היה הוא, קצב, הראשון לזעוק ולהתריע.
קצב גם מוסר גירסה מביכה למדי על פסק ההלכה של הרב שפירא. לדבריו, הרב שפירא בכלל לא התכוון שדבריו יתפרסמו מחוץ לגבולות הישיבה, ועכשיו הוא מקווה שהעניין יגווע. נו, באמת. הרב שפירא נשאל במפורש על פרסום בעיתון, והשיב חד משמעית בחיוב. באותו גיליון של 'ידיעות' שבו התפרסם הראיון עם קצב התפרסמו גם דברי הרב שפירא, שחזר על פסק ההלכה שלו בכנס של מאות רבנים.

קצב החליט כנראה ללכת עם החזקים. למה להסתכן בתקשורת שלילית? מגוחך ככל שיהיה, כל עוד הוא איתם הם ילטפו אותו בכותרות מחמיאות, כמו זו שדיברה השבוע על התוכנית להפוך אותו לראש הממשלה הבא אחרי שרון.