בשבע 139: ציונות, לא רק ציונים

המגזר הסטודנטיאלי מתעורר ומוכיח שלא רק גובה שכר הלימוד מוציא אותו להפגנות ● תא כתום, תנועת סטודנטים נגד ההתנתקות, מרחיבה את מעגלי המחאה ושוברת את הדימוי הדתי-מתנחלי של מתנגדי הנסיגה

חגית ריטרמן , ה' בניסן תשס"ה

* בתל-אביב ובירושלי םהם פועלים חופשי. דווקא בבר-אילן מצרים את צעדיהם, וכך גם בבאר-שבע * חילונים ודתיים, ימנים יותר ופחות, באו השבוע מקמפוסים בכל הארץ וצבעו בכתום את מתחם אוניברסיטת תל-אביב

טור ארוך ועבה של צועדים בצבעי כחול-לבן-כתום השתרך השבוע בתל-אביב. היו שם סטודנטים כמעט מכל הארץ: מכללת תל-חי, צפת, אוניברסיטת חיפה, הטכניון, מכללת יהודה ושומרון באריאל, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל-אביב, בר-אילן, הפקולטה לחקלאות ברחובות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מכללת ספיר ועוד רבות אחרות. כולם באו לומר לא להתנתקות.

חילונים ודתיים צעדו יחד, לבושים בחולצות כתומות, מניפים דגלי ישראל, נחושים. קשה לזכור מתי נראתה כאן תמונה כזאת. בשעה שבארצות המערב סטודנטים נאבקים, לרוב, על עניינים סוציאליים ועל סדרי שלטון, אצלנו מאבקי הסטודנטים בארץ מזוהים עם הדרישה להפחתת שכר הלימוד. אבל ביום ראשון הם עזבו לכמה שעות את ענייניהם האישיים לטובת האידיאולוגיה.

מארגני ההפגנה הם פעילי 'תא כתום', תנועת סטודנטים המתנגדים להתנתקות. הצעדה יצאה ממוזיאון ארץ-ישראל והגיעה לרחבת הכניסה הראשית לאוניברסיטה, כיכר אנטין, שם נערכה עצרת מחאה. כעת קיימים תאים כתומים בלמעלה מ-40 מוסדות אקדמיים, הראשון שבהם הוקם על-ידי סטודנטים מהאוניברסיטה העברית בתחילת שנת הלימודים, ותאים אחרים הצטרפו בשבועיים האחרונים.

התאים הכתומים לא קשורים למפלגה כלשהי ולא הוקמו כדי להתמודד בבחירות לאגודות הסטודנטים ולהיאבק על מחירי הקפיטריות ומכונות צילום המסמכים. המטרה שלהם היא לעורר דיון ציבורי על תוכנית ההתנתקות, ולומר שרוב העם מתנגד לה, לא רק מתנחלים. הם מקפידים מאוד לפעול בדרכים חוקיות, ומדגישים שלא יחסמו כבישים ולא יפעלו חלילה באלימות.

חילונים ודתיים יחד

את שמואלה, סטודנטית לפיזיקה מירושלים, לא דתית, פגשתי בין הצועדים. היא אומרת שבדרך כלל רואים יותר את הציבור הדתי בהפגנות המכונות "הפגנות הימין" פשוט מפני שלדתיים יש "יותר חינוך לערכים של שמירה על הארץ. אבל הנה", היא מוסיפה, "גם אני פה. מי שבחר בשרון חשב שהוא לא יבצע צעד כזה, ונוצרה בעיה של אמון. אני לא מגדירה את עצמי כימנית או כשמאלנית, לשני הצדדים יש טענות טובות. אני מכירה אנשים שמוגדרים שמאלנים, אבל מתנגדים לתוכנית ההתנתקות". גם רפאל, שעלה מברזיל לפני ארבע שנים, לומד פיזיקה. הוא אומר שאחרי ארבע שנים של פיגועים, אנחנו לא יכולים לתת לערבים את חבל עזה וצפון השומרון בקלות כזאת.

"ההפגנה לא תשנה את הדעה של ראש הממשלה שרון", אומר לי מישהו מהסטודנטים, "אבל צריכים להראות שאנחנו לא שוכחים את השחיתות בממשלה ושיש אנשים שמתנגדים". "אני פה מאותה סיבה שהדתיים פה", אומר סטודנט אחר, שלומד הנדסה בטכניון. "יש כבר יישובים בנויים וקיימים, אז אפשר לצפות מהערבים שיחיו איתנו יחד. במקום זה אנחנו בורחים. אני חושב שזה יהיה אסון שלא נוכל להתאושש ממנו. מחיר של הוצאת אנשים מבתיהם משלמים רק במקרים חריגים ורק לדברים שהתועלת שלהם ברורה, ואת זה אין פה".

אלישבע הגיעה לכאן ממכללת בית וגן. היא אומרת שהצטרפה להפגנה כי הסטודנטים הם ציבור אהוד על העם, והאמירה שלהם יכולה לחלחל. "ארץ ישראל לא עומדת למכירה, בשום מחיר. ההסכמה בעם רחבה ממה שנראה, והתפקיד שלנו הוא לזעוק את הזעקה". "להיות חוד החנית", מוסיפה מישהי.
רותם, סטודנטית לפילוסופיה ומדעי המדינה מאוניברסיטת תל-אביב, לובשת חצאית וחולצה ללא שרוולים ומבהירה לי שהיא חילונית, שלא אטעה בגלל החצאית. "מכאיב לי לראות שהתקשורת עושה דמוניזציה לציבור הכי טוב שיש לנו", היא אומרת על המתנחלים. "ההתנתקות היא דבר רע שלא יקדם אותנו לשום מקום. הפינוי לא נעשה במסגרת הסדר קבע, הוא החלטה של אדם אחד שלא היה לו מנדט לזה אפילו במפלגה שלו. הוא מפלג את העם. אני מוכנה לוויתורים בהסדר קבע", היא מוסיפה, "וגם אם גוש-קטיף לא יישאר במסגרת ההסדר, לפחות אדע שאם ויתרתי על מה שנבנה בעמל כפיים של המון אנשים, יהיו לזה דיבידנדים. אבל אין שום דבר שמוכיח שהתוכנית טובה למדינה ולעם".

אנו נושאים לפידים

"עם ישראל חי", שרים כמה סטודנטים, ומישהו מציע "שהחילונים ילכו בראש, כדי שייראו שזה לא רק עניין של דתיים". "עוד אבינו, עוד אבינו חי", ממשיך ורועם הקול הגברי בשירה, ומכוניות שעוברות שם, ברמת-אביב, צופרות לאות הזדהות. הנוסעים שבתוכן מסמנים לסטודנטים, הצועדים על המדרכה הארוכה, אהדה בסימני ידיים. "לא רוצים פינוי, רוצים שלום!", קוראים הסטודנטים לעומתם, ומישהו מחלק לפידים שנעשו כנראה בתקציב סטודנטיאלי דל, אלא מה: בד יוטה מגולגל ומהודק בחלב, העומד במרכזה של פיסת קרטון עגולה שתגן על הידיים. אחר כך, כשמגיעים לכיכר, איש מהמפגינים לא מעלה בדעתו להשליך את מה שנשאר מהלפידים ברחוב - הסטודנטים מכבים אותם היטב, ומניחים בפח שנמצא על המשטח.

ארי, דוקטורנט לביולוגיה, אומר שלמרות שהתקשורת הממוסדת שייכה את המאבק לזרם הדתי-לאומי, המציאות שונה, ושהתקשורת הזו מסיתה נגד המתנחלים ועושה לנו שטיפת מוח. "לא צריך להיות בזרם כזה או אחר כדי לראות לאיזה מצב מסוכן נקלענו. תוכנית ההתנתקות היא חלק ממשהו גדול שאני מתנגד לו, תהליך מדריד ואוסלו, וכל אלה הם סממנים לכך שמדינת ישראל מאבדת את עצמאותה.

"את המתנגדים שמו במצב שיפגע במסגרות כמו צבא ומשטרה, עשו פוליטיזציה, והמסגרות האלה הן בנות ערובה בידיהם. לדעתי יהיה פיצול, כי יהיו אנשים בצבא ובמשטרה שלא יסכימו להמשיך לשרת".

הצעדה מגיעה אל כיכר אנטין. הנואמים, המצוינים יש לומר, אינם פוליטיקאים. הם סטודנטים – שרון מנדל, אריאל גלבוע, לירון זיידין – ושלושה אישים: מאיר עוזיאל, ד"ר רון בריימן ואל"מ (מיל') יהואר גל, וכולם זוכים לתגובות נלהבות מהקהל, המונה כאלף איש. כשנמרוד לב (ראה מסגרת) עולה לשיר, הסטודנטים מניפים שלטים שעליהם כתבו "נמרוד לב, אנחנו אוהבים אותך" ומצטרפים אליו במילים.
"מדוע לא מועלות שאלות על הדרך המביכה שבה מתקבלות החלטות מהותיות?", שואלת מנדל, ומוחה על כך שהתקשורת לא ממלאת את תפקידה. "אנחנו קוראים לתקשורת: טפחו דיון ציבורי! אל תייצגו רק צד אחד!". ההתנתקות, היא אומרת, היא במקרה הטוב אשליה ובמקרה הרע הונאה.
זיידין, יו"ר תא כתום באוניברסיטת תל-אביב, מגחך על אמירת ראש הממשלה "לא ניתן לקיצונים להרוס לנו את ההתנתקות": "איפה הם הקיצונים האלה", הוא פונה לראש הממשלה, "האם הקהל הזה של מאות סטודנטים הוא קיצוני או אני וחבריי מגולני או שמא הקיצונים הם אלה המתעלמים מקריאות העם ומובילים אותנו לאבדון? ...מי הוא אותו 'רוב העם' אשר בו אתה מתהדר רבות? האם באמת אתה חושב כי רוב העם עיוור למעשיך?".

קפה תמורת שלום

הסופר והעיתונאי מאיר עוזיאל אומר שלא ייתכן שהתקשורת תהיה שמאלנית ב-99.9%, כי זה אומר שחיים בעולם של שקר. "אי אפשר שישקרו אנשים צעירים וישחקו במילים 'אנושיות' ו'זכויות אדם'". על הצירוף 'ויתורים כואבים' אמר עוזיאל: "איש מתושבי רמת-אביב (השכונה בה נמצאת האוניברסיטה) לא מתכוון לוותר על כוס קפה אחת למען השלום", ומציע מכתב דמיוני של יונתן בשיא, שיבקש מתושבי המקום לפנות בתים לטובת המתנחלים.

ד"ר רון בריימן, יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, אומר שהתבטאויותיו האחרונות של השגריר האמריקאי וההסתייגות האמריקאית אפילו מהבנייה במעלה אדומים, גוש ההתיישבות הגדול ביותר והסמוך ביותר לירושלים, מאשרות שאין כל תמורה אמריקאית או ערבית לוויתורים הכואבים של ראש הממשלה, ושמשמעות מדיניותו היא שטחים תמורת טרור.

הוא מוסיף כי צפוי שמחדל ההתנתקות והאסון החמור שייגרם בעקבותיה יחייבו ועדת חקירה ממלכתית, ומסקנותיהן של ועדת אגרנט בעניין מחדל יום הכיפורים, של ועדת קהאן בעניין סברה ושתילה ושל ועדת אור בעניין אירועי אוקטובר 2000 יחווירו לעומת אלה שלה.

אל"מ (מיל') יהואר גל, שלובש חולצה כתומה עם הדפס של 'תא כתום' על חולצתו, אומר שלראש הממשלה אין תוקף מוסרי למסור חלקים מארץ ישראל, שאיננה קניין של משפחתו."אל תאמינו לסקרים הקנויים המתפרסמים בתקשורת הקנויה, שאיבדה בלי בושה את תפקידה ככלב השמירה של הדמוקרטיה, שיודעת על השחיתות ושותקת, ומעצימה את הסגידה למולך ההתנתקות", הוא קורא.
אל"מ גל הסביר שהמסר של הנסיגה הוא תבוסתנות וחולשה, שבמזרח התיכון הן כתב כניעה לטרור.
היה איזה רגע שפתאום תפשתי שאני שוב עומדת באוניברסיטת תל-אביב, אבל הפעם שוב לא אראה שלטים שהורגלתי בהם: "תיפתח אוניברסיטת ביר-זית" ו"לחלק את ירושלים". אלה נישאו בידי קומץ מפגינים על הדשא מול גילמן, בניין מדעי הרוח, בהפגנות הפוליטיות. "רוצים ציונות, ולא רק ציונים", היה כתוב על השלטים שנישאו שם השבוע, וגם: "סטודנטים אומרים לא לעקירה". החבר'ה שרו "אין לי ארץ אחרת,/ גם אם אדמתי בוערת". אילו הייתי סטודנטית לפסיכולוגיה, הייתי אומרת שיש כאן חוויה מתקנת.

שאלתי את זיידין, כאמור יו"ר הכתומים התל-אביבים, על ההחלטה לארגן את ההפגנה דווקא באוניברסיטת תל-אביב. הוא ענה שהיה חשוב להם להראות שסטודנטים תושבי המרכז, שרחוקים מגוש-קטיף, מתנגדים לתוכנית ההתנתקות. לתשובתו יש להוסיף את הפתיחות לפעילות פוליטית שמאפיינת את האוניברסיטה, ושבמוסדות אחרים קיימת במינונים שונים.

"אנחנו רוצים לעורר דיון"

באוניברסיטת תל-אביב קיימת 'מסגרת עידוד מעורבות פוליטית'. אגודת הסטודנטים מעניקה סיוע לכל קבוצה פוליטית, למשל בהשאלת סטנדים ובמתן תקציב לצילומי מסמכים. "אוניברסיטת תל-אביב שונה מקמפוסים שמשתיקים ושאין בהם תרבות פוליטית בכלל", אומר זיידין, המסיים תואר ראשון במתמטיקה, לומד כלכלה ומדעי המדינה ומשמש גם כנציג בית-הספר לכלכלה באגודת הסטודנטים.
"אנחנו רוצים לעודד את השיח, חברה סטודנטיאלית שמתחילה בשיח משליכה על כל החברה. עד היום לא עסקו בשאלה מה יקרה ביום שאחרי ואיפה זה יש"ע בכלל. התארגנות הסטודנטים בירושלים סחפה אקדמיות רבות בארץ, ואני חושב שזה יתרחב מאוד. זו היתה טעות שמעגל המחאה לא הורחב. זו מטרתנו, ואנחנו עושים זאת בפול גז. רוב העם מתנגד, ואנחנו מביעים מחאה על זה שבתוכנית הזאת עבדו עלינו".

ההתחלה, כאמור, היתה באוניברסיטה העברית בירושלים. אריאל גלבוע, סטודנט למשפטים, מספר שראה באתר 'תקומה' מודעה של סטודנטית תושבת גוש-קטיף, שקוראת להקמת תאים כתומים. גלבוע, שאגב כמו זיידין איננו דתי, הרים את הכפפה והקים תא כתום בירושלים, שבו הוא משמש יו"ר.
"גייסתי כמה חבר'ה, והתחלנו להתאסף כל שבוע ולחשוב מה אפשר לעשות", הוא מספר. "הגדרנו לעצמנו מטרה: לשנות את דעת הקהל. כסטודנטים, אנחנו לא מקבלים דברים כמובן מאליו, אלא חוקרים אותם. גילינו שבשיח התקשורתי ובעם יש המון בורות. אנחנו רוצים לעורר דיון באוניברסיטה ובעם.

"אנחנו מרגישים שהרבה אנשים בסביבתנו מדברים בסיסמאות, וכשהם אומרים 'לצאת מעזה', הם לא מבינים את המשמעות או לא רוצים להבין", אומר גלבוע. "העבודה ושינוי מוותרות על המצע שלהן, וההתנתקות נהייתה דת שנייה.

"אנחנו רוצים להקים תנועה ארצית של סטודנטים שתקרא לראש הממשלה לעצור את התוכנית המסוכנת. כסטודנטים, כדור העתיד, אנחנו חושבים שזו טעות ורוצים לעצור אותה באמצעים דמוקרטיים וללא אלימות. אנחנו חיים בתקופה היסטורית, וקולנו חייב להישמע. חשוב לנו שיידעו בארץ שהסקטור שבדרך כלל נחשב אדיש וחשובים לו רק הציונים ושכר הלימוד מתנגד להתנתקות. נמשיך להפגין עד היום האחרון, ואפילו אחרי זה".

"אנחנו רוצים לשבור את המוסכמה הסקטוריאלית של המאבק, ולהראות שיש עוד מגזרים בחברה שמתנגדים לתוכנית הזאת", אומרת חמוטל כהן, סטודנטית להיסטוריה של עם ישראל, גם היא מתא כתום באוניברסיטה העברית. כהן אומרת שבשעה שבעם מדברים על ההתנתקות כאילו היא עובדה מוגמרת, הסטודנטים מנסים לעורר דיון ציבורי "כדי שיבינו שזו תוכנית לא נכונה ומזיקה מכל הבחינות – ביטחונית, כלכלית, מוסרית. אם זה יקרה, איך נמנע את הגירוש מהגליל ומיפו? כסטודנטים, אנחנו רוצים תשובות: לאן התוכנית מובילה ואיך הפכה מאמצעי למטרה, כשבדרך אפשר לרמוס הכל".

הגבלת פעילות פוליטית בקמפוסים

סטודנטים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב אומרים שאצלם אי אפשר להקים תא כתום מפני שאסורה פעילות פוליטית. "אין הפגנות וכל דבר צריך אישור, שניתן על דברים מתונים". את סרטון ההסברה על גוש-קטיף, שהקרינו באמצעות מחשב נייד, קיצרו וערכו כדי לקבל אישור. את הדוכן שלהם, שבו הם מחלקים פלאיירים ומדבקות, אסור להפעיל יותר מיומיים רצופים בשבוע, הם מספרים.

עינה הדר, סטודנטית למדעי ההתנהגות שפעילה נגד ההתנתקות, היא חלק מקבוצת הסטודנטים בבאר-שבע שפועלים "כדי שאנשים יכירו את גוש-קטיף, לרבות החקלאות המשגשגת שבו". "יש תגובות מעליבות, ויש תמיכה. יש גם כאלה שאומרים שהם לא מסכימים איתנו, אבל מעריכים את הפעילות. אליי ניגש סטודנט שאמר 'אני באמת לא מכיר אף מתנחל, וכדאי שנעשה מפגשים'".

לקראת ההפגנה, הגיעו לקמפוס הדרומי שלוש סטודנטיות מירושלים, כדי לבחון כיצד הסטודנטים שם יכולים לפעול במסגרת המגבלות המוטלות עליהם. "לבשנו את החולצה של תא כתום על החולצות שלנו, והמאבטח שבכניסה לאוניברסיטה התקשר לממונים עליו, ודרש מאיתנו להחליף אותן", מעידה אחת מהן, "זה היה קצת משפיל. לא באנו להפגין, וגם הבהרנו את זה".

תגובת דובר האוניברסיטה, אמיר רוזנבליט: "על-פי התקנות לפעילות ציבורית ופוליטית באוניברסיטת בן-גוריון: האוניברסיטה, בהתאם לחוקתה, תבטיח כי יכובד בתחומיה עקרון חופש הביטוי של הסטודנטים. יחד עם זאת, האוניברסיטה לא תרשה לקיים בתחומה, בין בכתב בין בעל-פה, פעילות פוליטית.

"מחובתה של האוניברסיטה לשמור מכל משמר על המהלך התקין של ההוראה, המחקר והעבודה הסדירה התקינה בתחומיה, ולכן עליה להבטיח את חופש הוויכוח הציבורי. סטודנטים המבקשים לקיים פעילות ציבורית או פוליטית בקמפוס יפנו בבקשה בכתב אל דיקן הסטודנטים. פעילויות פוליטיות אשר תאושרנה תתקיימנה אך ורק באולמות האוניברסיטה. לא תתקיימנה אסיפות או הפגנות פוליטיות תחת כיפת השמים, למעט מקרים מיוחדים של אסיפות בעניינים סטודנטיאליים מובהקים או בנושאים של קונצנזוס לאומי או ציבורי, שיאושרו על-פי התקנון.

"אשר לסטודנטיות שנדרשו להסיר חולצות, כביכול, הנושא לא מוכר למחלקת הביטחון של האוניברסיטה".

ויש גם סטודנטים ערבים

במכללת יהודה ושומרון שבאריאל נרשמו כ-700 סטודנטים לתא כתום. לדברי פעילים בתא, למרות שהפעילות הפוליטית שם מותרת לפי התקנון, היא נאסרה עליהם, ורק לאחר איום מצדם לפנות לכלי התקשורת "במחאה על סתימת הפיות" וכן בהתערבות של גורם במועצת יש"ע, הותר להם, לפני כשבוע וחצי, לפתוח דוכן הסברה והחתמה.

בין הסטודנטים שחתמו על הצטרפות לתא, שחלקם חילונים וחלקם דתיים, יש גם כמה ערבים. אחד מהם, נאסר, אומר שבכל תוכנית צריך להפעיל שיקול דעת, אבל מכחיש שחתם. עוד סטודנט ערבי, יוסף סלאמי מקלנסואה, חתם לאחרונה על חברות בתא כתום. "בשנת 2005 לא צריך להתנתק. בואו נשכח את ההיסטוריה ונשים אותה בצד, נסתכל על העתיד", הוא אומר. "הפינוי זה דבר קשה, אני נגד כל פינוי או התנתקות, כי להוציא בנאדם מהבית שלו זה לשרוף לו את החיים. לא הייתי עושה את זה בשום מחיר. אני אגיד לך דוגרי, יהודי לא מגרש יהודי! אני ימני קיצוני כל החיים שלי. ישראל זאת המדינה שלי".

תגיד, אתה לא מפחד שיפגעו בך בעקבות פרסום הדברים?
"לא. להתנתק בלי הסכמים זה לא בא בחשבון אף פעם. אם להתנתק אז רק עם הסכמים. הרי יימשכו הפיגועים וזה לא הגיוני שאנשים חפים מפשע ימותו. אם אני הייתי ראש הממשלה, אני אומר לך דוגרי, הייתי מגרש חצי מהערבים שגרים במדינת ישראל, כי מי שגר במדינה שלו ולא מרגיש חשיבות וצורך לעשות למדינה שלו, זה לא בנאדם. עכשיו חתמתי להם, לתא כתום, ואני אומר לך: גם אני מתחבר לגוש–קטיף!".

ליאור כהן, סטודנט להנדסת חשמל ויו"ר התא באריאל, לא חושש שהמאבק להקמת התא יזיק לו. בערב שאליו הוזמן נשיא המדינה קצב, הוא הצביע ואמר שסותמים לסטודנטים במכללה את הפה. "סטודנטים צריכים לשמור על הדמוקרטיה, לא ייתכן שישתיקו אותנו".

יגאל כהן-אורגד, המשמש יו"ר הוועד הפועל של המכללה, מגיב: "פעילות פוליטית של סטודנטים אפשרית במכללה, הדבר האסור הוא התארגנות של תאים פוליטיים במסגרת אגודת הסטודנטים, בחירות לאגודה וכדומה. לדוגמה, בביקורו של הנשיא קצב במכללה לפני כשבוע, כ-40% ממאתיים הסטודנטים שנכחו בהרצאתו היו לבושים בחולצות 'סטודנטים בכתום', ואופשר להם לשאול את הנשיא שאלות, תוך כניסה לוויכוח איתו. לא היתה ולא תהיה כל סתימת פיות, ולכן גם לא היה צורך ולא היתה התערבות של גורם ממועצת יש"ע, ככל הידוע לי, לאפשר פעילות הסטודנטים בכתום. דוכן ההחתמה התאפשר על המדרכה שלפני הכניסה לקמפוס, מעבר לגדר".

סטודנטים החברים בתא כתום באוניברסיטת בר-אילן אומרים שהם חשים רדופים פוליטית. הם מספרים שפעילות פוליטית אסורה באוניברסיטה, אלא אם ניתנים אישורים מיוחדים, ולדבריהם אוניברסיטת בר-אילן משתיקה את פעילות הימין בקמפוס בגלל טראומת רצח רבין.
"ביקשנו להקים דוכן הסברה, וסולקנו על-ידי אנשי הביטחון למרות שהמצאנו אישורים מתאימים. להפצת סטיקרים ופלאיירים צריך אישור של שבועיים מראש, וקרה שהאוניברסיטה דרשה שנשיג חותמת ממוסדותיה על כל אחד מאלף פלאיירים שהדפסנו".

ישראל בן-אריה, סטודנט ללימודי ארץ ישראל ותולדות עם ישראל ויו"ר תא כתום בבר-אילן: "רוב הפעילות שלנו היא מחוץ לשערי האוניברסיטה. מבדיקה שעשיתי עם חברי תא כתום באוניברסיטאות האחרות, מסתבר שהמצב שלנו הכי חמור. דווקא באוניברסיטאות תל-אביב וירושלים, שידוע שהן שמאלניות, יש פתיחות להבעת דעות ואפילו עידוד לפעילות פוליטית".

דובר אוניברסיטת בר-אילן, שמוליק אלגרבלי, מסר בתגובה: "באוניברסיטה מותרת פעילות ציבורית על-פי הנוהל לפעילות ציבורית. לתא כתום ניתנה הזדמנות להביע את דעתם בנושא ההתנתקות במשך כשבוע. התא ניצל האישור שניתן לו להבעת דעה, והפיץ עלונים אשר לטעמנו יש בהם הסתה ולא הבעת דעה בוויכוח ציבורי. אי לכך, הטענות שנמסרו לך הנן משוללות יסוד".

שמאלנים נגד ההתנתקות

בבית-הקפה הסמוך לכיכר אנטין יושבים שני גברים בני כארבעים ושותים תה עם מקל קינמון. הם מסתכלים במשחק כדורגל שמוקרן על מסך ענק, ושומעים ברקע כל מילה שנאמרת ברמקול. "אני שמאלני ואני נגד ההתנתקות", אומר לי אחד מהם. "תשמעי מה ברק אומר על שרון, שהוא טקטיקן ולא אסטרטג. הוא עושה את תרגיל המאה, לדעתי החלום שלו זה שאחרי שנצא מעזה יהיו הרוגים עד אשקלון, ואז הוא יגיד 'אין הסכם'. הגישה שלו מזיקה גם לשלום וגם לענף ההתנחלויות".

גם יוסי טל, סטודנט להיסטוריה ומדעי המדינה, מגדיר עצמו כשמאלני שמתנגד להתנתקות. "אין ייסוד יחסי שלום בין העמים, אין הידברות או אפילו פנייה לגופים בינלאומיים שייקחו את השטח. זה לא כמו ארה"ב שיצאה מוויטנאם, ישראל יוצאת משטח שבתוכה וזו פשוט בריחה.

"באותו שבוע שבו החבל המשפטי התהדק סביב משפחת שרון, הוא נתן את הראיון ב'הארץ' שבו הצהיר על ביצוע נסיגה. אין תוכנית לסיום הכיבוש, אלא להסתרת דברים במישור האישי והעברת התוכנית הכלכלית שמשום מה עוברת בקלות, ופתאום מר"צ והעבודה תומכות בה, והכל בשם עגל הזהב הזה, ההתנתקות.

"אני מצביע לחד"ש שרוצה שלום. בהחלט הייתי שמח לצאת מהשטחים, אבל לא בצורה הבלתי אחראית הזאת, שהיא ספין. יש לי אמפתיה למחנה המתנחלים, בודדו קבוצה ומקריבים אותה על מזבח התוכנית הכלכלית וענייניה המשפטיים של משפחת שרון. חבל שלרוב השמאל אין חשיבה עצמאית, אומרים נסיגה וכולם חוזרים ב'אמן'".

בלי גב כלכלי

היו"ר הירושלמי אריאל גלבוע ידע שלא כל הסטודנטים יוכלו להגיע. יש להם מבחנים, לחלקם קשה להגיע מרחוק, ואחרים מתפרנסים מעבודה בשעות הערב שבהן לא מתקיימים לימודים. הוא אמר לי מראש שההישג, מבחינתו, יהיה אם יבואו נציגים מכל הארץ, וכך היה. ההפגנה, אמר, היא גם מעין קריאה לסטודנטים שטרם הצטרפו למאבק לעשות זאת.

אלה שכבר פעילים, חילקו תוצרת חקלאית, ערכו במעונות מעין חוגי בית והוציאו מהקמפוסים שלהם סיורים לגוש-קטיף. רוב הנרשמים לסיורים מבאר-שבע תומכים בהתנתקות, אך כסטודנטים רוצים לחקור טוב יותר את הנחות היסוד שלהם. התא הירושלמי, שמונה כ-350 חברים, ערך דיון בהשתתפות חברי-הכנסת יולי תמיר ועוזי לנדאו.

בינתיים פועלים הסטודנטים ללא האמצעים הכספיים שדרושים להם. כדי לממן את צילומי חומר ההסברה, תרם כל אחד מהכתומים הירושלמיים עשרה שקלים בכל מפגש. אחר כך נעזרו בתנועת 'התחברות', שקמה ונפלה, ומאוחר יותר קיבלו רשות ממועצת יש"ע, שמשרדיה בירושלים, להשתמש במכונת הצילום שלה. לאחר שאחדים מהסטודנטים במכללת אריאל שנרשמו לסיור באוטובוס הממוגן לא הופיעו, נאלץ היו"ר ליאור כהן לשלם מכיסו אלף ש"ח. על חסרון הכיס שלהם אפשר ללמוד גם מאתר האינטרנט של תא כתום, שבו פורסמה קריאה לסטודנטים להביא מצלמות כדי לצלם את הערב. הם לא יכלו לשלם לצלם.@

בוקסה: אומץ לב

מארגני הפגנת הסטודנטים פנו לאמנים רבים וביקשו שיופיעו, אבל חלק לא ענו וחלק אמרו, כך מספרים הסטודנטים, שהקשר עם 'המגזר הימני' יזיק להם. "לנמרוד לב אכפת מהאידיאולוגיה יותר מאשר מכספו, כי היום אמן שתומך בהתיישבות בארץ משלם על זה", אומרים בהנהגת 'תא כתום'. יצוין כי לב הופיע בהתנדבות.
"אהבה זה המקום היחיד ששווה להתחבר אליו", אומר לב ל'בשבע', "אני בא לשיר את האהבה שלי לכל מי שמוכן להרגיש אהבה ולפתוח את הלב.
"אני בא להזדהות מהמקום האנושי. האספקט האנושי נשכח לדאבוני והושם הצדה בכל הסיפור הזה. הרי מדובר באנשים, ברגשות. באנשים שעולמם חרב עליהם ושצריך לחבק אותם. מדובר בילדים שצריכים להחליף בתי-ספר, אנשים שצריכים לעזוב בתים שהם חיים בהם יותר משלושים שנים, וילדים שנולדו בבתים האלה, והם צריכים להחליף עבודה וצריכים להוציא מתים מהקברים ולהעביר אותם לקברים אחרים. חורה לי שמתעלמים מזה. קצת אמפתיה, קצת אהבה בין אנשים שהם בני עם אחד".
הזכרתי ללב שמות של אמנים שהזדהו עם הימין ושילמו מחיר כבד. "חבל מאוד שזה בכלל אישיו", הוא ענה, "אם יש אישיו כזה, אז כדאי שהציבור יידע עליו, שידעו שיש פה בעיה עם להביע דעות לגיטימיות. חבל מאוד שהמדינה הזאת תתנהל באופן הזה".
ואתה לא חושש שיתנכלו לך, שיבטלו לך הופעות למשל?
"לא אכפת לי, אני אומר את אשר על לבי, ואני חושב שמן הראוי שאהיה כן עם עצמי. אני הולך עם האמת שלי, ואם מישהו מבקש ממני לבוא ולתמוך במשהו שנראה לי הוגן ואנושי, שבא ממקום של אהבה, אז אני עושה את זה. כששרתי בהפגנה נגד ניסויים בבעלי חיים אף אחד לא שאל אותי אם הולכים להתנקם בי, ודי לחכימא ברמיזא.
"הסיפור פשוט: התקשרו אליי סטודנטים, מארגני ההפגנה, ושאלו אותי: 'האם אתה מוכן לשיר בעד תושבי גוש–קטיף וצפון השומרון?'. אמרתי: 'ודאי', לא חשבתי פעמיים. אני בא להביע אהבה לאנשים האלה, שהם העם שלי".
לאתר האינטרנט ynet אמר לב: "אני חושב שנוצרה כאן אווירה של עליהום מצד אנשים שמתיימרים לקרוא לעצמם 'שלום עכשיו', ובפועל מחרחרים מלחמה. הם אומרים שהם מוכנים לקרב ולמלחמת אחים, ואני חושב שמי שדבק בשלום לא יכול לעשות מלחמה עם אחיו".@