בשבע 139: השפיץ של ההתיישבות

חומש ושא-נור, שני יישובים שנמצאים תחת איומו הישיר של שרון, ממשיכים לגדול. הגרעינים התורניים הפריחו את האזור והפיחו בו חיים "על פי נתוני משרד הפנים שא-נור הוא היישוב עם אחוז הגדילה הגבוהה ביותר בארץ"

שמואל אדלמן , ה' בניסן תשס"ה

"הגעת ביום עם ראות לא כל-כך טובה", מסבירה לי הללויה חמו, העושה שנת שירות לאומי בחומש. "בימים יפים רואים מכאן בלי שום בעיה את מגדלי עזריאלי ואת הארובות של חדרה".
ביישובי צפון השומרון מתכוננים לקיץ המתקרב. בעיתונות אמנם החלו לספור את מאה הימים עד לתכנית העקירה של שרון, אך בחומש עסוקים בעניינים מעשיים יותר, כמו חנוכת הספא המקומי, שיכלול ג'קוזי סאונה וחדר כושר.

השבוע גם הגיעה קבוצת נשים מרמת הגולן כדי לחזק את נשות היישוב. נינה קורובר, תושבת היישוב ששכלה את בעלה, סיפרה להם כי כשנסעה לאוקראינה, לעיר הולדתה, הרגישה שהיא לא בבית למרות שכל רחוב הזכיר לה מראות ילדות. רק בחומש, בבית שאותו בנתה, שבה להרגיש בבית.
היישוב חומש קם בנובמבר 1980 על-ידי היאחזות נח"ל של בית"ר. השם הראשון של היישוב היה מעלה נח"ל, ואחרי כן הוסב שמו לחומש, על שם חמשת הכפרים הערביים המקיפים אותו. לצד התושבים הוותיקים חי ופועל במקום גרעין דתי, שהגיע לאחר גל עזיבה שהחל עם פרוץ האינתיפאדה ולאחר ששלושה מתושבי היישוב נרצחו בפיגועי טרור תוך עשרה ימים: בוריס קורובר, דני יהודה ואיליה קיריביץ'. בין מקימי הגרעין הדתי היה שולי הרמלך הי"ד, שנרצח בדרכו מכוכב השחר בפיגוע ירי.

גרעין המשפחות הדתיות שהצטרפו לחומש גדל ל-17 משפחות, ובעקבותיהם הגיעו גם כמה משפחות חילוניות, חלקם תושבים שחזרו וחלקם משפחות חדשות. בעקבות הזוגות הצעירים נפתח גם מעון, והחלה לפעול במקום ישיבה שתלמידיה הגיעו מהישיבה באלון מורה.

"המרקם החברתי המיוחד של גרעין דתי צעיר מול הוותיקים החילונים המבוגרים יותר, הצריך הרבה חשיבה וסבלנות", אומרת מנורה חזני. "אך כבר אפשר לראות את פירותיו. המציאות מורכבת וכלל לא פשוטה, אך היום אני מרגישה שיש לי הרבה מה לעשות כאן. בגרעין הדתי החלו לעסוק בשאלת המאבק בפינוי וכיצד להגיע לדרך מאבק שתהיה מקובלת על כל חלקי היישוב".
מנורה, שעברה לחומש מיד לאחר חתונתה, עשתה סרט אישי על חומש, בו פרשה את חייה מיום נישואיה לאריאל ועד לידת בתה אחינעם, כשבתווך עוברים אירועים קשים והרבה מחשבות, שבחלקן היא משתפת את הצופים. למשל, אחרי תשעה באב אומרת מנורה בסרט: "המחשבות על חורבן מקבלות משמעות חדשה, אלפיים שנה אחרי. לפעמים עולה בי השאלה אם אנחנו הולכים קדימה או נסוגים".

פנים ושמות בחומש
נינה קורובר גרה בחומש כבר 11 שנים. היא נשארה בחומש גם לאחר שבעלה נרצח בדריסה על-ידי פלשתיני. רק לאחרונה הסכימה מדינת ישראל להכיר במקרה כאירוע איבה. היחסים שלה עם הגרעין הדתי הם לבביים, אם כי מפריע לה שהם לא יכולים לשבת אצלה לאכול.

נינה אינה מצליחה להבין את ההיגיון שמאחורי תוכנית העקירה, אבל היא לא תצא למלחמה בקבלני הביצוע של הפינוי. "אני לא יודעת לאן אני הולכת מכאן", היא אומרת. "עד עכשיו לא קיבלתי שום מכתב, אף אחד לא בא לדבר איתי. מוזר לי מאוד שאף אחד לא דואג לרגשות שלנו ואיש לא מדבר איתנו. בינתיים ממשיכים את החיים הולכים לחוג התעמלות".

מיקי ורמה איגנץ הגיעו לחומש בשנת 97'. רמה עובדת במעון, ומיקי נהג של הרכב ממוגן הירי של היישוב. אל רכבו הפרטי נורו כבר שלוש פעמים מטחי ירי, שבנס לא פגעו בו. בני הזוג הם דוגמה למשפחה שבה שני בני הזוג מתפרנסים ביישוב, והעקירה עבורם משמעותה גם איבוד מקום העבודה. את הגשר בין דתיים לחילוניים בחומש אפשר לראות אצלם בתוך הבית. לפני כחמש שנים חזרה רמה בתשובה והחלה לקיים מצוות. את בתה הגדולה, ליאל, שלחה ללמוד בבית יעקב.

"אנחנו אוהבים את המקום הזה". אומרת רמה. "נראה לך שצריך לתת את הארץ הזו למרצחים?"
"צריך להתמודד עם הבעיה ולא לעקוף אותה", מוסיף מיקי. "כמו שלא בוחרים אישה לפי אידיאולוגיה, אלא כי אתה אוהב אותה וטוב לך איתה, כך גם הקשר שלי לכאן. אני אוהב את המקום וטוב לי פה. אני הגעתי לישראל מארגנטינה בשביל שיוציאו אותי מהבית שלי?"

בשאלה אם הפינוי אכן ריאלי חלוקות דעותיהם של רמה ומיקי. "יהיה פינוי", אומר מיקי. "לא בטוח שבעוד מאה יום, אבל אני חושב שיהיה". רמה חולקת: "ראיתי נסים גלויים בחיי. אני מאמינה שנסים יכולים לקרות, במיוחד בחודש ניסן. הכל אפשרי. עם ישראל הוא עם חזק".

בדרשה שכתבה רמה עבור ליאל החוגגת בת מצווה נכתב: "יישוב הארץ שקול כנגד כל המצוות, ואני מלאה תקוות שה' יקשיב לכל תפילותינו ויזכנו להמשיך לחיות בארץ אבותינו"
החשש מתכנית העקירה מחלחל בחומש גם לילדים. לבית נכנסות החברות של ליאל, אופיר ורויטל . ליאל לומדת בכיתה ו', אופיר ורויטל בכיתה ה'. "אני לא רוצה לעבור מכאן. זה ישבור לי את הלב", אומרת ליאל.

"זה הבית שלנו, גדלנו כאן. היישוב הוא כמו משפחה גדולה", מוסיפה אופיר. אירועי הטרור שעברו על היישוב זכורים להם היטב. הן זוכרות את מראה האמבולנס והרופאים שניסו להציל את חייו של דני יהודה, שנשקף מחלון האוטובוס שבו חזרו מהלימודים. לרויטל הקשר קרוב עוד יותר: איליה קריביץ', שנרצח בכפר ערבי סמוך, היה סבא שלה. "הוא בסך הכל רצה לעשות לערבים טובה", אומרת רויטל, "ובמקום זה הם הרגו אותו".

אם יהיה פינוי, הן ככל הנראה לא תהיינה ביישוב. "אנחנו לא רוצים להיות ברגע הזה שיפנו. ההורים שלנו יקחו אותנו למקום רחוק, כדי שלא נראה מה שיקרה כאן".

גן ילדים במצודה הנטושה בשא-נור
לא רחוק מחומש נמצא היישוב שא-נור, המיועד גם הוא לעקירה. את התושב החדש של שא-נור, חבר הכנסת אריה אלדד, אי אפשר היה לפגוש, מאחר שבבוקר החל בצעדת מחאה משא-נור לגוש קטיף. "אי אפשר להמשיך כאילו עולם כמנהגו נוהג, בשעה שתושבים לא ישנים בלילה מחשש לעתידם", אומר ח"כ אלדד.

שא-נור הוא מקום קטן למדי. בתוך היישוב בולט בממדיו מבנה גדול, ששימש כבניין משטרה עוד בימי הטורקים. לא רחוק ממנו עומד מסגד נטוש. בעבר שימש המבנה הגדול כמבנה אימונים ללוחמה בשטח בנוי עבור חיילי צה"ל. את הנזקים עדיין ניתן לראות על הקירות. לפני קרוב לעשרים שנה הוחלט להקים במקום כפר אומנים. בתוך החדרים הקטנים של המבנה ההיסטורי הם הקימו גלריות, ונהנו מנוף פסטורלי שנתן להם השראה לציורים ולפסלים. את היצירות הם הציגו בתערוכות במקום עצמו, וכן בערים אחרות.

מלחמת אוסלו הביאה את שא-נור למצב קשה. צה"ל חסם את הדרך מדרום, וניתק את שא-נור מגוש היישובים הדרומי של השומרון. שא-נור הפכה ליישוב רפאים. אומנים בודדים נשארו לגור בה, וגם הם לא תמיד שהו במקום. כמו במקומות אחרים, הוחלט להביא לכאן גרעין דתי שיחזק את המקום. אוריאל גורפינקל עם שתי משפחות חב"דניקיות נוספות הגיע ופתח ישיבה לצעירים. בסופו של דבר נשארה במקום רק משפחת עדן. לפני שנתיים הגיעה גרעין דתי חדש למקום. מי שעמדו בראש הגרעין היו שני רווקים, יוסי דגן ואריאל פרל, שעלו עם עוד שלוש משפחות. יוסי, אגב, הספיק להתחתן מאז, והיה לראש המשפחה העשרים שהתמקמה בשא-נור.

עם הקמת הגרעין הדתי הוחלט להקים כולל אברכים במקום, מתוך ראייה ערכית שבניית יישוב צריכה להיעשות לאורה של תורה. במקום הוקם מקווה גברים ומקווה נשים. אט אט החלו ילדים ללכת בשבילי היישוב. את אחת הגלריות במצודה הבריטית הסבו לגן ילדים, המעוטר בציורים של אומנים בעלי שם.
יוליה סגל, פסלת מוכשרת, מעבירה אחת לשבוע חוג בפלסטלינה לילדים שבגן. מעל גן הילדים ישנה תערוכה, שבה מוצגות יצירות האומנות שלה. בין היצירות שלה יש לא מעט אמירות נוקבות; אחת היצירות היא מעיל פסים ועליו מטרה, המסמל את היותו של כל יהודי מטרה. יצירה אחרת מציגה את המילה שלום נוטפת דם.

השפיץ של ההתיישבות
את יוסי דגן פגשתי בשער היישוב, נותן הסברים לאילן ליזרוביץ', כתב ערוץ 2, כשבסמוך עומדת קבוצת תושבים וחופרת בורות שתילה. "אנו נוטעים שדרה של שבעים ושתיים תמרים משני צדי כביש הגישה ליישוב", מסביר אברה'מי פרידלנדר, תושב שא-נור שהגיע למקום באלול והצטרף לכולל שנפתח במקום.

המספר שבעים ושתיים כמובן אינו מקרי. "תמרים בשער העיר הם כמו התמרים שהיו במדבר, כנגד הזקנים שבשער העיר. 72 תמרים כנגד שם ה' בן 72 אותיות, שהוא שם של חסד. אנחנו מתפללים שה' יאיר חסדו עלינו וישמע צעקתנו וירחם עלינו ויבטל כל הגזרות, וכמו שאמר הרב אליהו, שהיה לא תהיה התנתקות". מול הדברים הללו אפילו הכתב אילן ליזרוביץ' לא עומד בפיתוי, ויחד עם דגן מניח עץ תמר צעיר באחד מבורות השתילה.

זאב וסרטייל גר בשא-נור קרוב לשנה, ולומד אף הוא בכולל. "הגענו לכאן, כי פה זה השפיץ של ההתיישבות, ואנחנו מתכוונים להישאר פה. לפני שלושה שבועות נולד לנו בן, ערכנו כאן את הברית וקראנו לבננו חברון, מלשון חיבור".

כשאריק שרון הכריז על תכנית ההתנתקות היו 9 משפחות בשא-נור. כיום מתגוררות במקום 26 משפחות, ועוד 12 אומנים, שחלקם חזרו לאחר תקופת היעדרות. אל המקום הגיעו גם 25 מתלמידי ישיבת ניר בקרית ארבע, שאליהם התלוו הרב ולדמן והרב סמוטריץ'.

"יש לנו תור ארוך של משפחות", אומר דגן. "נשארה לנו יחידת דיור אחת של 24 מטר, שעליה רבו ארבע משפחות. על-פי נתוני משרד הפנים, שא-נור היא היישוב עם אחוז הגדילה הגבוה ביותר הארץ בשנה האחרונה. אחרי שאריק שרון ייפול אנחנו נבנה כאן שתי שכונות חדשות, אחת במערב ואחת במזרח, ואני מעריך שהבתים הללו יתמלאו. עוד שנה, בעזרת ה', אריק שרון לא יהיה ראש ממשלה ואנחנו נהיה מועצה מקומית. יש סביבנו 600 דונם של אדמות מדינה".

בשבוע הקרוב מתכננים תושבי שא-נור לערוך טקס הנחת אבן פינה לשכונה חדשה מחוץ לגדר היישוב.
ביישוב הולך ונבנה בית כנסת על שם רפאל איתן, שאותו תורם שלום חלפון, שגם תרם למקום ספר תורה. חזותו החיצונית של חלפון, הכוללת זקן, גלימה וכיפה גדולה, לא מסגירה את היותו יוצא יחידה 101. את הרכב שלו, המעוטר שלטים נגד ראש הממשלה ובעד יונתן פולארד, קשה לפספס.

צה"ל לא עוזב
מרים אדלר, אם לשישה, היתה רכזת קליטה בשא-נור עד לא מכבר, וכעת היא עסוקה בניהול המאבק נגד ההתנתקות. מרים נולדה בברית המועצות לפני 28 שנה, כבת למשפחה מסורבת עליה. אביה לימד אותה עברית כבר מכיתה א', בעזרת ספר שהגיע בדרך לא דרך. בשנת 89', אחרי מאבק עיקש, כשמרים היתה בת 12, הגיעה המשפחה לארץ, ועם הזמן החלה בשמירת מצוות.

את בעלה ירון פגשה מרים באחת מההפגנות נגד הסכמי אוסלו. אדלר התפרסמה בתקשורת כאשר יחד עם פעילים נוספים חסמה בגופה את האוטובוס של מנהלת ההתנתקות שניסה להיכנס ליישוב. היא הגיעה למקום עם ילדיה ונתקלה באלימות משטרתית. לביתה חזרה חבולה וקרועת בגדים, לא לפני שהובטח לה כי תיפתח חקירה נגדה בשל אי מילוי חובתה כהורה.

הרוסית שהיא יודעת עוזרת לה גם בקשר הטוב עם האומנים שבמקום. עם הגעתו של הגרעין הדתי היה חשש מסוים מצד האומנים, אך ההיכרות עם האנשים וזרם המבקרים שהחל להגיע ונתן להם החשיפה רבה ריכך את החששות.

מרק סלמן הוא פסל מוערך שעיצב לחברה הממשלתית למדליות כ-50 מדליות. על הפיסול בישראל הוא אומר כי יש בתחום הרבה חובבנות, וחסרה מסורת של פיסול. כדי לתקן קצת את המצב הוא מעניק לכל ילד שנולד בחומש מדליה שאותה הוא מעצב.

סלמן הגיע עלה לארץ ממוסקבה, והגיע לשא-נור ביולי 91'. "חיפשתי מקום שבו אין גזענות, אנטישמיות ושנאה לשונה", הוא אומר. גם עם פרוץ האינתיפאדה נשאר במקום. "אין לי עוד בית", אומר סלמן. "המקום שבו אני חי נותן לי הרבה חשמל לאומנות. החיים שלי לא יספיקו לכל הרעיונות שיש לי בראש".

את תכנית ההתנתקות הוא לא מצליח להבין: "המדינה שלנו כל-כך קטנה. רוסיה, שיש לה שטחים עצומים, לא מוכנה לוותר על שום שטח למדינות אחרות, כמו למשל יפן. למה ישראל צריכה לוותר לערבים ולתת להם שטחים? להם יש עשרים מדינות".

יוסי דגן: "אריק שרון הקיף את עצמו ביועצי תקשורת שפעם מוכרים במבה, פעם נקניקיות והיום מנסים למכור את מוצר ההתנתקות. אנחנו מאוד כועסים על שרון, שלא מגלה מינימום של אחריות וחשיבה. כמו שהוא דרס את הדמוקרטיה בכנסת, כך הוא מנסה לרמוס את המאבק הלגיטימי שלנו כדי להכשיר את הקרקע לשלטון חירום צבאי ולמעצר מנהלי, וכך לדכא את ההתנגדות.

"אריק שרון רוצה להתסיס את השטח. על-פי מה שאנו יודעים, שלא כמו בגוש קטיף, צה"ל לא מתכוון לעזוב את צפון השומרון, ואם כך למה לפנות? דגן מוציא מפה שכבר מתחילה להיקרע מרוב הפעמים שהציג אותה, ל-28 אלף המבקרים שעברו בשא-נור בשנה וחצי האחרונות.

"ציר שבי שומרון-חומש-שא-נור מונע את חיבורם של שני גושים פלשתיניים גדולים", מראה דגן על המפה. "חיבורם יוצר רצף בין שכם, ג'נין וטול כרם, השווה בגודלו לשמונה אחוזים מגודלה של ישראל ומהווה שטח הגדול פי חמישה משטח A בעזה. משטח זה אפשר לשגר קסאמים לכפר סבא, נתניה וחדרה, ואפילו לבית של יונתן בשיא בשדה אליהו.

"לא בכדי יצאו מרבית המחבלים המתאבדים לישראל מאזור צפון השומרון. מאז מבצע חומת מגן ולאחר שהגרעין עלה והתעקש לא להיצמד לליוויים צבאיים תגבר צה"ל את כוחותיו באזור. גורם צבאי בכיר הודה לנו על כך שהתעקשנו לנסוע בכביש, כי זה הכריח את הדרג המדיני לאשר לצבא להיכנס לכפרים. זו אחת הסיבות לכך שנעצרו כאן לא מעט מחבלים מתאבדים וחגורות נפץ".

חשיבותו של צפון השומרון היתה אחת הסיבות למעבר של ח"כ אלדד לשא-נור: "אם אתה מוותר על צפון השומרון, אתה מאבד שליטה על מקורות המים ועל שטח שמאפשר ירי אש מנתניה ועד עפולה. ההתנתקות מובילה לחזרה לגבולות 67'. אני סבור שהתהליך הזה הוא הפיך, ואני מודאג מהייאוש וההשלמה.

"אני מניח שבשא-נור תהיה ההתנגדות החזקה ביותר לפינוי. דווקא משום כך, חשוב שמנהיגי ציבור יהיו שם. זה עשוי להקטין את החיכוך והחשש מאלימות וממלחמת אחים".

סכנה: פיצוץ
"בשא-נור יהיה מאבק נחוש", אומרת מרים אדלר. "אנחנו נאבקים לא בשם אינטרסים ולא בשם כסף ולא כדי לכסות על שחיתויות. אנחנו נאבקים בשם ארץ ישראל וטובתו של עם ישראל. במצבים כאלה הנחישות מנצחת, ומזה שרון מפחד. זו הסיבה שכל הזמן יוצאות שמועות זדוניות ונעשים ניסיונות לסתום לנו את הפה. המחאה היא דבר אלמנטרי שנותנים לאנשים שעומדים לעקור מבתיהם. כשסוגרים את השסתום הזה של המחאה, נוצר לחץ גדול בפנים, שאתה לא יודע איך הוא יתפרץ".