חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 139ראשיהפצה

גיל 86, שלמה לב עמי מוכן לשבת - בגליון השבוע

שלמה לב עמי,מבכירי האצ"ל ומוותיקי תנועת החרות, לא סיים בית ספר עממי. זה לא הפריע לו לעשות דוקטורט בתולדות עמ"י וללמד באוניברסיטה
14/04/05, 00:00
עפרה לקס

* תמיכתו בהבלגה מול הסזון של ההגנה עלתה לו בשנות מעצר באריתריאה, כאשר מלשינים שהשתמשו ברכבו של חיים וייצמן הסגירו אותו לבריטים* בגיל 86 הוא מתגייס לפעילות נגד ההתנתקות ומוכן אפילו לשבת בכלא* "אם רוח העם תישבר ויווצר התקדים, הם בקושי ישאירו את גוש עציון אריאל ומעלה אדומים. את כל השאר הם יתנו לערבים"

"הימים חולפים, שנה עוברת, ורק המנגינה לעולם נשארת". זו אולי תמצית השיחה עם ד"ר שלמה לב עמי, איש אצ"ל בכיר ומרצה לתולדות עם ישראל, שעבר בשעתו מה'הגנה' בשל מה שהגדיר כ"תבוסתנות וכפיפות יתר לבריטים".

לב עמי מרבה להשתמש בניסיונו העשיר ובתפיסתו ההיסטורית כדי להסביר מה בעצם מתרחש כאן היום, למעלה מחמישים שנה אחרי ימי המחתרות. מסתבר שלמרות שיש לנו מדינה, ניתן למצוא קווי דמיון בולטים בין תפיסות השלטון אז ובין מדיניות ההנהגה של היום.

לב עמי כבר הצטרף לחוגי המאבק נגד תכניתו של ראש הממשלה, והוא אפילו מוכן להיות הראשון שייעצר, "שכל העולם ישמע שעצרו איש אצ"ל שנאבק לשחרור הארץ הזאת. מי זה שרון לעומת האמת ההיסטורית? הפסיכולוגיה של ההמונים מוכיחה שאם יש עם שמוותר מתוך נוחות על זכויותיו הבסיסיות, זורקים אותו לכלבים. רק מי שנלחם מכבדים אותו, אפילו אם מתנגדים למלחמה שלו".

דוקטורט בלי תעודה מהעממי
אפשר בקלות לקלף חצי יובל שנים מגילו של ד"ר שלמה לב עמי. תווי פניו, הכושר הגופני שלו (כשהוא מטפס בזריזות לקומה השלישית בבניין) ולהט דיבורו אינם אופייניים לאדם שמלאו לו 86. כוחו עדיין במותניו, והוא גם פועל בהתאם.

במהלך שיחתנו מנסה לב עמי להתיישב בצורה מסודרת על כיסאו ולהשיב לשאלותי, אך הוא קם פעם אחר פעם כדי להשיב לטלפונים. פעם זה מישהו מהמשפחה ובשנייה זה אדם שקשור לחוג רעיוני לוחם שלב עמי מקים בימים אלה. "אנחנו קוראים לו החוג לשידוד מערכות: יהדות לאומיות וחברתיות. אנחנו לוחמים למען מסורת יהודית, לאומיות צרופה ולא פשרנית והעלאת שכבות המצוקה. אם הפערים החברתיים לא יצטמצמו, המדינה לא תחזיק מעמד".

לב עמי מפרט במאמר ארוך שכותרתו 'תיבת נח' שעל מדינת ישראל עומד להתרגש מבול. הוא משרטט את האיום של הטרור האסלאמי העולמי ואת ההתנשלות של מנהיגי העם מערכי הציונות. כדי להציל את המדינה מן הקמים עליה מבית ומחוץ, מונה לב עמי כמה עקרונות יסוד, מעין חוקה. גבולות הארץ, על-פי חוקה זו, מתפרשים מערבה מן הירדן, כולל הגולן, המנהיגים יהיו מחויבים למצע המפלגות שלהן ולבית הדין העליון לא תהיה סמכות של אקטיביזם שיפוטי.

בקרב צוות ההוגים של 'החוג לשידוד מערכות', ש'תיבת נח' הוא מסמך היסוד שלו, לא תמצאו אישי ציבור. לב עמי התייאש מהם לפני שנים. מנהיגי העם לאורך השנים, כך הוא טוען, הוכיחו שכיסאולוגיה חשובה להם מכל אידיאולוגיה.

יש לכם מטרה להיות תנועה פוליטית?
"אנחנו לא מתכוונים להפוך לרשימה לכנסת. הרעיון הוא שיאמצו את הדרך שלנו ויחוללו את המהפכה על-פיה. אבל אם נראה תמיכה המונית בחוג שלנו, נוכל גם לקבל על עצמנו את חילול המהפכה עצמה".

לב עמי מדבר בפאתוס של מנהיג, וכדי להבהיר את דבריו הוא קופץ לימי המחתרות: "גם בשנות ה-30 לא חשבנו שנחולל בעצמנו את המרד נגד הבריטים ונקים את המדינה, אלא שנהיה הדטונטורים (נפצים) של הרעיון הזה. אבל כיוון שהפכנו אהודים והצלחנו בפעולות הקרב שלנו, הודענו לסוכנות שאם היא לא תכריז על הקמת המדינה, אנחנו נעשה את זה. כך גרמנו לה להכריז על המדינה".

הדוקטורט של לב עמי בתולדות עם ישראל מסייע לו להביא נימוקים לטענותיו מדברי הימים. הדרך שלו אל התואר השלישי היתה רצופת מהמורות: ראשית היה עליו להתגבר על העדר תעודה מבית הספר העממי. בהר-טוב, המושבה שבה גדל, מנהל בית הספר היה גם המחנך של כיתות א-ח. אפשר להבין מדוע לב עמי לא למד ממש ברצינות. את התיכון הוא נאלץ לעזוב כדי לסייע בפרנסת המשפחה.
"פרופסור יוסף קלאוזנר מן האוניברסיטה העברית היה ידיד אישי של אבי, והוא הפציר בו שישלח אותי ללמוד באוניברסיטה. אבי אמר לו שאין לי תעודת סיום של בית הספר היסודי, וגם שאני לא יכול להתפנות לכך, אבל קלאוזנר שכנע אותו, לקח אותי לשיחה אישית ואמר לי שאפשר להסתדר. אבל תקופה קצרה אחרי זה כבר התגייסתי לאצ"ל, ולא היה לי זמן לנשום".

רק אחרי קום המדינה החל לב עמי להשלים את השכלתו. הדבר לא היה קל, משום שכבר היה נשוי ואב לילד, אבל אלו היו הקשיים הפשוטים. מי שממש 'עשה לו את המוות', הוא אומר, היו המרצים: "אולי אני צריך להודות להם על כך, כי ככה למדתי חמישה מקצועות במקום אחד".
במהלך השנים לימד לב עמי בבר אילן, באוניברסיטה הפתוחה ובאוניברסיטה העממית בתל אביב, שם הוא מלמד עד היום.

לקחים מפרעות תרפ"ט
לב עמי הוא צבר. סבו וסבתו עלו מבולגריה בעלייה של חובבי ציון עוד במאה ה-19. הקבוצה התיישבה בהר-טוב, ואביו של לב עמי הקים יחד עם דודיו מפעל תעשייתי מודרני שייצר כמעט כל מה שאפשר להעלות על הדעת, מסבונים ועד אבני בניין, בושם ותרופות. אביו של לב עמי, האקדמאי היחיד במושבה הקטנה, כך הוא מעיד, היה גם הרופא. אלו היו ימים שבהם תואר אוניברסיטאי היה שווה משהו, ומי שלמד הנדסה מצא את עצמו גם 'מוסמך' לרפואה.

בשנת תרפ"ט, כשלב עמי היה בן 10, הגיעו הפרעות הרצחניות של הערבים גם אל המושבה הקטנה והמשגשגת. אנשי הר-טוב התקבצו לתוך בתוך בניין אבנים חזק, מתוכו צפו בחרדה איך מפעל חייהם הולך ונהרס. "הערבים שרפו ובזזו את הכל", מספר לב עמי. "הם לקחו אפילו את האבנים המסותתות". עם עלות השחר עלו כל בני המושבה על רכבת ליפו. אחרי כמה שנים עברה משפחתו של לב עמי לפתח תקווה.

החוויה של פרעות תרפ"ט השפיעה על הדרך שבה אתה רואה את הערבים?
"בוודאי", הוא אומר, אך ממהר להוסיף: "לא בגלל שזאת היתה טראומה עבורי. זו היתה ההתפכחות שלי בקשר לערבים".
כמה שנים לאחר מכן התגייסו כל בני משפחת לב עמי (אז לוי) להגנה. 'כל המשפחה' של לב עמי פירושה שישה בנים וארבע בנות, תוספת לא מבוטלת של כוח אדם. בן 17 וחצי מצא עצמו לב עמי מפקד פלוגה בהגנה, ובמסגרת זאת השתתף בפעולות שונות. אחת מהן היתה הברחת כנופייתו של אבו ג'ילדה המיתולוגי.

"המפקדים קיבלו מידע מודיעיני וכינסו את כל הקצינים", הוא מספר. "טירונים לא היו שם. מפקד האזור חיפש אחראי על הפעולה. מבין 50-40 הבחורים שהיו שם, איש לא התנדב. שתקתי, כי הייתי הכי צעיר בחבורה, אבל כשראיתי שאף אחד לא מתנדב פסעתי קדימה. המפקד אמר לי לחזור לשורה, וניסה שוב לשכנע מישהו אחר מן העומדים. לאחר שהשתיקה התמשכה, הוא תפס אותי בזרוע כילד פרוע והכריז: 'אתה מפקד המבצע'.

"הוא העמיס עלי אקדח רקטות ואקדח רגיל ופצצים עד שכמעט לא הייתי יכול לעמוד, והסביר לי את הוראות הפתיחה באש: "לפני שפותחים באש צריך לשאול 'מי שם' בעברית. אם לא עונים, צריך לשאול באנגלית, ואם שוב לא עונים אז בערבית. רק אם גם אז לא עונים לך, מותר לך לירות".
החבר'ה יצאו לדרך ושכבו במארב עד אור הבוקר. אבו ג'ילדה וכנופייתו אמנם הבריזו, אבל לב עמי השתמש בהוראות המבצע תקופה קצרה אחר-כך.

החברים שעל הגרדום
פרעות תרצ"ו-תרצ"ח הותירו את היישוב היהודי מוכה וזב דם, תמה על הנציב הבריטי וחייליו שעצמו עיניים. שלמה בן יוסף ושניים מחבריו החליטו לנקום; בפעולה שלא תואמה עם מפקדי האצ"ל הם ניסו לפגוע באוטובוס ערבי ששימש מדי פעם גם כנופיות של פורעים. הפעולה לא הצליחה. בן יוסף וחברו נתפסו, ובן יוסף היה ראשון לוחמי האצ"ל שנידון למוות.

הסירוב של בן יוסף לבקש חנינה ולפעול למען חילוצו מן הכלא והראשוניות שבמעשיו עוררו הדים רבים ביישוב. לב עמי ומשפחתו התרשמו ממעשהו של בן יוסף עד כדי כך שעברו למחתרת שלו, האצ"ל. "הרגשתי שהערבים רצחו את היהודים ושרפו חצי מארץ ישראל, והבריטים, במקום למגר את הטרור, תפסו קבוצת יהודים שרצו לנקום ושפטו אותם. זה קומם אותי בצורה כזאת שהחלטתי שצריך להילחם בזה".

לב עמי ביקש להיפגש עם הנהגת ההגנה, אליהו בן חור ויצחק שדה. במהלך הישיבה הוא הטיח בהם שהובטח לו שההגנה תילחם בכל מה שנוגד את הציונות, אבל בפועל הדברים לא נעשים. השניים השיבו ללב עמי שהסוכנות היא הממשלה הזמנית, ושהם חייבים לסור למרותה. "אמרתי: מצטער, זו אינה הממשלה שלנו. הם עובדים תחת הבריטים. אני עוזב את ההגנה". באותה הזדמנות תקף לב עמי את מדיניות הוראות הפתיחה באש של הארגון כפי שזכר אותה מהמארב לאבו ג'ילדה. "מה, האויב יחכה לי?" הוא הקשה. בן חור ושדה גמגמו. לב עמי עבר לאצ"ל, שם, קיווה לקבל תשובות נחרצות יותר.

"בהתחלה חשבו באצ"ל שאני מושתל, בגלל שהייתי בדרגה בכירה יחסית בהגנה", הוא משחזר. "דוד רזיאל שלח אלי את (יאיר) שטרן, ששוחח איתי ארוכות וניסה לשאול אותי בכל מיני דרכים מה המניעים שלי כדי להבין אם אני מושתל של ההגנה. בסוף הוא השתכנע שמניעי כנים וקיבל אותי לארגון".
במסגרת פעילותו באצ"ל פיקד לב עמי על סניף פתח תקווה, ומאוחר יותר גם היה חבר במפקדת הארגון. תקופה מסוימת הוא אף שימש כראש מטה האצ"ל. במסגרת הזאת הוא היה שותף לכמה החלטות גורליות, כמו למשל התגובה לאיום הסזון.

לקראת סוף שנת 44' דרשה ההגנה מן האצ"ל להפסיק מידית את המרד בבריטים. נציגי שני הגופים קיימו כמה פגישות, מספר לב עמי: "דיין בא אלינו בשם בן גוריון, ואמר שאם נפסיק את הפעולות הבריטים יממשו את הבטחתם ויקימו את המדינה. אם לא יהיה כך, הוא הבטיח, ההגנה תצטרף לאצ"ל במלחמתה בבריטים.

"אמרנו לו שיהודים נרצחים באירופה, ושאם נחכה לא יהיה את מי להציל. 'אם תצטרפו גם אתם למרד', הבטחנו מצדנו, 'נעמיד את עצמנו לרשותכם ונקים יחד את המדינה'". בכל פגישה הגבירו נציגי ההגנה את איומיהם, ובפגישה האחרונה הוגש האולטימטום הסופי: "אם לא תפסיקו מחר בבוקר נפגע בכם".
"אמרנו לדיין: 'בשום אופן לא נפסיק להילחם. בוז לכם. ההיסטוריה תשפוט אתכם'. כשאמרנו לו את זה הוא אמר מיד: 'אין לנו מה לחשוש, אנחנו נכתוב את ההיסטוריה'. וככה זה באמת הולך עד היום", מסכם בן עמי בדילוג קליל של 60 שנה. "הם מכתיבים גם את האמת, גם את המדיניות באקדמיה וגם את המדיניות, והכל למרות שהליכוד בשלטון כבר כמעט 30 שנה".

ההגנה הלשינה ועצרה
לא רבים מכירים את לב עמי. גם בקרב יוצאי המחתרת שלו וגם בבית הפוליטי שהקימה הוא לא ממש מעורב. במידה מסוימת ניתן לומר שהוא מודר מהמיינסטרים של האצ"ל. יש מי שיאמרו שהדבר קשור באופיו הביקורתי ובחשיבות המוגזמת שהוא מייחס לעצמו. לב עמי, כצפוי, גורס אחרת: "עוד בתקופת המחתרת, ובעיקר אחרי הקמת המדינה, היו חילוקי דעות די משמעותיים ביני לבין מנחם בגין. היות שאני השתחררתי מהכלא אחרי שלוש שנים וחצי, וסביב בגין נבנה 'דור חדש שלא ידע את יוסף', הבנתי שיש לו יותר כוח מאשר לי וראיתי שאם אלחם בו בעצם אלחם בתנועה עצמה, ובזה אני עוזר לבן גוריון ולשמאלנים. לכן עזבתי את תנועת 'חרות'. אבל במשך הזמן נוכחתי לדעת שאולי טעיתי והייתי צריך להישאר".

לב עמי הוגלה לאריתריאה יחד עם עוד 300 אנשי אצ"ל ולח"י שנתפסו על ידי הבריטים ב-45'. המאסר הממושך שלו, שבראייה שלו לאחור גרם לו לפספס את רכבת ההנהגה, החל בהלשנה קטנה, אחת מיני רבות שהיו במסגרת הסזון. ההגנה, כידוע, מימשה את איומה.

"יהודי אחד נחמד, שהיה קבלן ענק, בנה מחנות לצבא הבריטי וסלל עבורם כבישים, היה גם תומך אצ"ל. הוא הסכים להעמיד לרשותנו בית מלון וחנויות בירושלים. נפגשנו ונכנסנו למונית שהוא הזמין. פתאום אני רואה שאנשים שעקבו אחרי בימים האחרונים נוסעים מאחורי המונית שלנו. הם רדפו אחרינו עד משטרת רמלה, שם הוציאו אותי מהמונית ועצרו אותי".

בידי לב עמי, אגב, נמצא מכתב מארכיון צה"ל ובו הוכחה כי המכונית שבה השתמשו רודפיו היתה מכוניתו של חיים וייצמן.
בכיסו של לב עמי נחה דרך קבע תעודת זהות מזויפת, וכעת הוא מיהר להציג אותה לשוטרים הבריטים. הם עמדו לשחררו, כשאנשי ההגנה שהיו במקום הפגינו נחישות וביקשו מהם לעכב את לב עמי. הם טרחו והביאו את צבי הורוביץ, חברו לספסל הלימודים של לב עמי, שזיהה אותו בוודאות כפעיל מרכזי באצ"ל.

היממה הבאה חלפה במהירות. לב עמי נחקר במשטרת יפו, שם הכחיש הכל. הוא הוסע לבולשת בירושלים, וכעבור יום נלקח באישון לילה אל מבצר עכו, ומשם לשדה התעופה. פחות מיומיים אחרי שנתפס הוא היה בדרכו ליבשת השחורה.

כמעט שאין רגשות בדבריו של לב עמי. אני באה בטענות, והוא משיב: "מה את רוצה, שאני אספר לך איך בכתה אמי כל לילה? אם לא הייתי מגיע עד שתיים אחר חצות היא היתה משוכנעת שקרה לי משהו". אחד האחים של לב עמי, יוסף, שהיה מפקד סניף תל אביב נהרג במהלך המערכה על שחרור יפו. מסתבר שגם לאמהות של טרום צה"ל לא היו חיים קלים.

רק לא מלחמת אחים
במחנה באפריקה השתדלו האסירים לשמור על הכושר הרוחני והכושר הפיזי, ויותר מכל על הרוח. הגעגועים לארץ שאותה נאלצו לנטוש בעיצומו של מאבק לתקומה או לאובדן הטריפו את דעתם. והיה עוד משהו, שכמעט לא מדברים עליו: "כל הגברים במשפחה שלנו ישבו בכלא במהלך המאבק על הארץ. הנשים נשארו לבדן עם ילדים קטנים, ולא היה להן ממה להתקיים. עם קום המדינה היינו שקועים בחובות והיינו צריכים לפרוע אותם".

ללב עמי ולאשתו תמר יש שני ילדים, וזו הפעם היחידה במהלך שיחתנו שבה הוא מתנצל: "אנחנו לא בסדר, היינו צריכים להביא עוד ילדים, אבל היינו מוכרחים להחזיר חובות ובקושי יכולנו להתקיים. אל תשכחי ש'היישוב המאורגן' החרים אותנו".

אנשי ההגנה רדפו את אנשי האצ"ל, ואלה מנגד שתקו. אחד מקובעי המדיניות הזאת היה לב עמי עצמו: "כשקיבלנו את האולטימטום הסופי מההגנה, יעקב מרידור הציע להציב להם אולטימטום נגדי ולהודיע שאם הם יפגעו באנשים שלנו, יסגירו אותם, יכו אותם ובוודאי אם יירו בהם, אנחנו נשיב להם כגמולם. הוא גם הציע לחסל את חמשת המנהיגים הראשונים: בן גוריון, שרת, סנה, גולומב ובן צבי.
"אני התנגדתי, ואמרתי שאנחנו צריכים להכריז מיד שאנחנו ממשיכים את המלחמה נגד הבריטים בכל תנאי, ושלא נרים נשק נגד יהודים אפילו אם היהודים ירימו נשק נגדנו". וכך היה. לב עמי אינו מתחרט.

אין בך הרהור שני, למרות שנאסרת ונשלחת לגלות ואולי בגלל זה הפסדת הכל?
"אם היינו מחזירים להגנה, היתה מלחמת אחים והבריטים היו אומרים לנו תודה. אל תשכחי שזה היה בתקופת מלחמת עולם, והעולם חשב שיהודים אינם מסוגלים לנהל מדינה. מלחמה פנימית היתה מוכיחה את הטענה הזאת, וזה היה עושה את העבודה בשביל הבריטים.

"בעניין הזה אני לא רק לא מצטער, אלא אני מתפעל מעצמי, סליחה על השחצנות כביכול, איך כאדם כה צעיר הבנתי את זה לעומק". אך החלטת המפקדה דאז, שהיום נראית נכונה ואמיצה, לא התקבלה בפרחים ואורז בתאי המחתרת השונים.

"הם אמרו: 'מה זאת אומרת? אנחנו נראה להם!' איש מחתרת שמוכן להגיע עד הגרדום, שחבר אחד שלו נהרג פה וחבר אחר נפצע שם והוא ממשיך להילחם, מוכן לנקום ולהשיב מלחמה בלי בעיה. הרי בבריטים נלחמנו בלי פחד ולאור היום. העניין הוא שעקרונית אסור להביא לידי כך שתהיה מלחמת אחים. לא מספיקה לנו ההיסטוריה?"

אתה מפחד היום ממלחמת אחים?
"כן, אני חושש מזה, כי שרון הוא עיקש כמו פרד ויכול להיות שהוא מצפה להשתחרר מכתבי האישום שלו ושל בניו, או שיש לו רצון להיכנס להיסטוריה. אני רואה אותו כאדם שדוהר באופן עיוור בצורה שתביא למלחמת אחים".

מוכן לוויתורים בירדן
בשבוע שעבר נכח לב עמי בכנס של ראשי המאבק בתכנית ההתנתקות. הנוכחים דיברו בסבב, נשאו את דבריהם ברמה והציעו פתרונות. כשהגיע תורו של לב עמי הוא אמר: "אני לא רוצה לבזבז את זמנם של הנוכחים. הציעו פה שיהיו מעצרים המוניים. אני מוכן להיות העצור הראשון".

לב עמי היה מוכן לוותר על חלק מארץ ישראל תמורת הסכם אי לוחמה הדדי עם כל מדינות ערב. האזור שהוא היה נותן להם על תנאי הוא הרי החורן, דרומית מזרחית לבשן. לוותר על הגולן או על עזה, ובוודאי על יש"ע תמורת שום דבר, ממש לא נראה לו. תכנית ההתנתקות, הוא משוכנע, היא רק ההתחלה.
"אחרי שייווצר התקדים ורוח העם תישבר, הם בקושי ישאירו את גוש עציון, אריאל וכפר אדומים. כל השאר הם יתנו לערבים".

הפתרון של לב עמי לתכנית ההתנתקות הוא התנגדות עממית, שאותה יכול הוא לעורר אפילו לבדו, כך הוא טוען, לו הוא ושכמותו היו מקבלים חשיפה מספקת באמצעי התקשורת. "הייתי יכול לחולל מהפכה, כי אני נושא איתי את העבר, את ההווה וגם את העתיד".

מה היית אומר לציבור?
"הרבה דברים. למשל שגם לפני הקמת המדינה לא האמינו שאפשר להקים מדינה. הייתי מצטט להם את ראשי ההגנה, שהכריזו הכרזות בגנותנו וכתבו שזה אבסורד לחשוב שהעם יכול לגרש את הבריטים ולהקים מדינה".

למרות שגם היום קשה להאמין שעוד ניתן למנוע את תכנית ההתתנתקות, לב עמי משוכנע שלעם יש כוח לעשות זאת. למי שסקפטי, סובר לב עמי, מומלץ להציץ בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל. ניתן ללמוד ממנה דבר או שניים בנושא.
ofralax@walla.co.il