חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 139ראשיהפצה

יום אחד קם ונעלם - בגליון השבוע

ביום שני השבוע הלך לעולמו הפזמונאי והמשורר אהוד מנור. מנור, שכתב בחייו כאלף שירים לזמרים שונים, השאיר אחריו מורשת מפוארת של מוסיקה ישראלית שכולנו מכירים.
14/04/05, 00:00
עפרה לקס

אנשים מספרים על אדם פשוט, שהתייחס בחום ובחיוך לכולם, על אף הטרגדיות שחווה בחייו

בבוקר יום שלישי נראו תכניות האקטואליה כמו שיום הזמר העברי היה חולם להיות: זמרים, מלחינים, יוצרים ושירים, המון שירים. גם בפטירתו הצליח אהוד מנור לגרום לנו להתמלא בניחוח של נוסטלגיה ארץ ישראלית.

ביום שני בערב הוא עוד ביקר אצל יפה ירקוני, סיכם עם נורית הירש על המשך תכנית עבודה משותפת לימים הקרובים ושיגר את 'המנון היובל' לנשיא אוניברסיטת בר אילן.

יום שלישי אמור היה להיות עוד יום עבודה עמוס בשביל מנור, אבל באמצע הלילה הוא לקה בהתקף לב ולבו נדם. מוות כל-כך רגיל ואנושי. לא הירואי. כמו המסר ששידר כל חייו, למרות פועלו והישגיו הרבים.

ימי בנימינה

מנור (64) נולד בבנימינה של תחילת שנות הארבעים ("אני רוצה לחזור אל הימים הכי יפים שלי..."). הוא גדל בבית של פועלים. אביו היה חקלאי ואמו היתה רכזת תרבות של ארגון אמהות עובדות.
מנור הנער כלל לא נמשך למוסיקה ישראלית, כך אמר לא אחת. השירים של אותה תקופה היו מאוד קולקטיביים ודיברו בלשון רבים, והוא דווקא חיפש את הנגיעה האישית. המוסיקה שאליה התחבר היתה האמריקנית, והיא זו שהביאה אותו בסופו של דבר לכתוב.

מנור רכש תואר בפסיכולוגיה וספרות אנגלית מהאוניברסיטה העברית, ובשנת 62' החל לעבוד כעורך מוסיקה ב'קול ישראל'. מאוחר יותר נסע ללמוד תקשורת בארצות הברית, שם פגש את הזמרת עפרה פוקס. השניים התאהבו ונישאו, ולכל אורך השנים שמרו על זוגיות טובה, יוצאת דופן בסביבתם המקצועית-חברתית. לפני כמה שבועות ציינו השניים ארבעים שנה לנישואיהם.

למנור ולפוקס נולדו שלושה ילדים: גלי ("בואי גלי בואי גלי לי") ליבי ("קוראים לה ליבי") ויהודה ("תקשיב יהודה כי זו היא עובדה").

מנור קרא לבנו על שם אחיו הצעיר, שנהרג במלחמת ההתשה. השיר המרגש 'אחי הצעיר יהודה' שכתב לזכרו פתח בפני מנור את השער לעולם מחזות הזמר.
כשהמפיקים חיפשו מתרגם למחזמר המצליח 'שיער', ציטטה אחת מיוזמות הפרוייקט את השיר 'אחי הצעיר יהודה'. "אני לא יודעת מי האיש שכתב את זה", אמרה על מנור, "אבל אם הוא הצליח לרגש כל-כך, הוא יצליח לתרגם גם את 'שיער'".

המחזמר המתורגם זכה, כידוע, להצלחה מסחררת בישראל, מה שהביא לתרגומם של מחזות רבים אחרים על-ידן של מנור ('עלובי החיים', 'על עכברים ואנשים', 'סיפור הפרברים' ו'אחים בדם') ובסופו של דבר גם לכתיבה של מחזות מקוריים. רק לאחר שנים נודע למנור שהדברים התגלגלו 'בזכות' אחיו, ומאז, אמר, הוא הרגיש ששניהם חתומים על כל מחזה ומחזה.

שירים פשוטים
היבול של מנור ככותב הגיע ללמעלה מאלף שירים. זמרים שנתבקשו לשער כמה שירים הוא כתב עבורם לא הצליחו לעשות זאת. הוא כתב שירי אירוויזיון ושירי נוסטלגיה, שירים על חייו ועל הסובבים אותו ושירים על אהבה, אהבת איש ואישה ואהבת הארץ.

מנור העיד על עצמו שהוא לא כתב רק מתוך השראה, אלא השתמש גם בטכניקה. "בגלל זה אני לא מוותר על תחרויות זמר", אמר. "הן מוכיחות שצריך גם טכניקה". הוא הרבה לעבוד עם מתי כספי, בועז שרעבי, חנן יובל, נורית הירש וריקי גל. לפעמים הם באו אליו עם המנגינה, לפעמים הקדים הוא ובא עם המילים.

מתי כספי, שהיה קרוב אליו מאוד, אמר שסודו של מנור היה בשילוב מיוחד של פזמונאי ומשורר. "הוא הצליח לגעת בעזרת מילים פשוטות. היית קורא את המילים ואומר: 'וואו, איך לא חשבתי על זה?'"
ריקי גל אמרה שהוא כתב בשפה שהיא "בגובה העיניים" "ובאהבה שאין לה קץ": "כמו נגן שמנגן באצבעות זהירות על כל מיתר ומיתר, ברגשות האמיתיים והכנים שלנו".

אופטימיות מתוך הכאב
"מישהו דואג לי שם למעלה", כתב מנור לזכר אביו, ישראל, שנפטר כשמנור היה בן 15. אחיו יהודה נפטר, כאמור, בצעירותו, וזאב, האח הבכור, שלח יד בנפשו לפני שנתיים בשל חובות כספיים.
מנור עצמו לקה בסרטן הריאות לפני חמש שנים, אך החלים ממנו לגמרי. כשהוא לא היה בטוח שיצא מזה, אמר למשפחה שלא נורא, שהוא עבר את הגיל שבו אביו נפטר, והוא לפחות זכה להיפרד בצורה מסודרת מאהוביו.

מנור מבחינתו היה כותב רק על אהבה, כך אמר, אבל בשל הטרגדיות האישיות הוא נשא איתו את הכאב לכל מקום. פעמים רבות, כך סיפר, השירים נולדו אצלו מתוך חרדה ודאגה, ופעמים אחרות מתוך נוסטלגיה.

"עוד תראה כמה טוב יהיה בשנה הבאה", הוא כתב על נופי המרפסת של ביתו בבנימינה, ונורית הירש הלחינה מנגינה שמחה. מנור תמה: "זהו שיר נוסטלגי, שיר של געגועים, מדוע חיברת מנגינה שמחה?" הירש השיבה לו ש'בשנה הבאה' הוא שיר שמסתכל על עתיד טוב ושמח. מנור טען, מנגד, ש'בשנה הבאה' זה סוג של ציניות, ביטוי למשהו שלא יחזור. את שירו המקורי חתם מנור "אנפה לבנה תפרוש באור כנפיים והשמש תשקע בתוכן". לאחר דין ודברים עם הירש הפכה המילה "תשקע" ל"תזרח", והשיר הנוגה הפך לאופטימי.

בלי פוליטיקה
"אני לא איש פוליטי", העיד מנור על עצמו בראיון לפני כמה שבועות. "יש לי דעות משלי, אבל אני לא כותב שירי מחאה כי יש בהם בוטות מסוימת, והבוטות לא מדברת אלי". בהמשך אמר שגם אם הוא משוכנע שממשלה מסוימת טועה, הוא לא יכתוב על כך שיר, כי לפעמים מסתבר לו מאוחר יותר שהוא האמין לאדם הלא נכון.

ובכל זאת, מנור השתייך ל'שמאל הציוני'. ב'עצרת השלום' במרחשוון תשנ"ה התקשר אליו מארגן האירוע וביקש שיבוא, כי אומנים מסרבים להופיע. "הגעתי וביקשתי מן הקהל לשיר איתי יחד את 'אין לי ארץ אחרת' ולהחזיר אותו הביתה, כי הוא נכתב מצד שמאל וכולם השתמשו בו: ימנים ואנשי מרכז, ולא רק שמאלנים".

מנור תמיד הופיע גם ביש"ע, ואהב את הקהל החם שמכיר את המילים של כל השירים. אבל בהופעות האלו הוא לא שכח להסביר את עמדותיו ואת העובדה ש'אין לי ארץ אחרת' הוא לא המנון של הימין, אלא להיפך. לפעמים הוא אפילו הכביר מילים ועורר כעס מצד הקהל.

לאחרונה השלים מנור עם העובדה שהשיר הזה הוא פטריוטי בעיקרו, שאהבת ארץ ישראל שייכת לכולם, ושאף אחד לא רוצה לשתוק כשארצו משנה את פניה.

רק אדם
שלא כמו נעמי שמר, מנור זכה לחיבוק של הממסד עוד בחייו. לפני 10 שנים הוא זכה בפרס אקו"ם, ובשנת היובל למדינת ישראל הוא היה חתן פרס ישראל לזמר עברי. כל אלה לא הצליחו לשנות את הפשטות והאנושיות שלו.

כששלמה מיסמן, מדריך טיולים בעקבות משוררים וסופרים, ניגש אליו בתום הרצאה וביקש שיספר לו את הסיפורים שמאחורי השירים, הוא זכה לחיוך, פרגון ושיתוף פעולה. הוא הביט באנשים בגובה העיניים ולא התנשא, גם כשדובר באנשים פשוטים.

כשנשיא אוניברסיטת בר-אילן התקשר אליו בשבוע שעבר ובישר לו על הכוונה להעניק לו תואר 'דוקטור לשם כבוד', מנור היה בטוח שעובדים עליו. כשסוף סוף השתכנע שמדברים איתו ברצינות, הוא הגיב: "זה מסוג הדברים שמרגשים ומביכים בו זמנית. אני באמת מאמין שברגע שארגיש ראוי, לא אהיה ראוי לכלום".

ביום שלישי הספידו את מנור מכובדים רבים: שר הביטחון ושרת החינוך, הנשיא ואפילו ראש הממשלה ממקומו בארצות הברית. מנור אולי היה מתפלא על הכבוד הרב שחלקו לו כל אלה. הוא לא נהג להעניק לעצמו תארים. אפילו משורר או פזמונאי לא כינה את עצמו, אלא "כותב שירים", פשוט כך. כמו שכתב בעצמו:
"...אדם הוא רק אדם ורוב ימיו לילות / ואין אדם מושלם בכל המעלות / אז תן לו לחלום ותן לו נשימה / תן לשם , תן לחם, תן ליפת נחמה"