בשבע 139: וגר קיבוצניק עם מתנחל

אולי בעקבות הניסיון שרכש יונתן בשיא בשיקום קיבוצים כושלים, נולדה היוזמה המקורית של מנהלת ההתנתקות:

רונן דמארי , ה' בניסן תשס"ה

* עקורים מצפון חבל עזה יבנו את ביתם בקיבוץ כרמיה, ובאותה הזדמנות הממשלה תתקצב בנדיבות את שיקום התשתיות הרעועות בקיבוץ המזדקן* רוב התושבים בניסנית ואלי סיני מעדיפים להישאר במקומם, ובמקרה הגרוע – לעבור יחד לניצנים* איך הפכו הכובשים השנואים מעזה לתקווה החדשה של הקיבוצניקים מ"השומר הצעיר"

על לוח המודעות בכניסה ליישוב ניסנית שבצפון גוש קטיף מתנוססת מודעה המזמינה את התושבים למפגש היכרות עם קיבוץ כרמיה.
לא מדובר בטיול של ערבית או בפגישת נימוסין. במפגש שהתקיים השבוע בבית הבנים בקיבוץ, מפגש אחד מני רבים, הציגו המארגנים בפני הנוכחים את הכדאיות שבמעבר לקיבוץ ואת ההטבות שלהם יזכו העוברים, לעומת הכאוס וההפסדים הרבים שיהיו מנת חלקם של אלו שיעדיפו להישאר ביישוב ולהיאחז בקרנות המזבח כשתכנית ההתנתקות תצא לפועל.

על אותו לוח מודעות מודבקת מודעה גדולה, המזמינה את התושבים ליטול חלק בחנוכת היכל קודש ובהכנסת ספר תורה בבית כנסת בנווה דקלים. את המודעות, למרבה הפרדוקס, יקראו אותם אנשים ממש. אנשים שגרים יחד תקופה ארוכה, וכעת צריכים לנתב את מסלול חייהם לדרך חדשה, שסופה אינו ידוע.

שעון החול של תכנית ההתנתקות הולך ואוזל, ונראה כי המרוויחים הגדולים מלבטיהם של כמה מהמתנחלים יהיו דווקא קיבוצים ויישובים חילוניים הסמוכים לגוש. בשבועות האחרונים התארגנו שתי קבוצות בולטות למעבר אליהם: מניסנית לקיבוץ כרמיה ומאלי סיני ליישוב החילוני בת הדר. ימים יגידו אם היוזמה אכן תצא בסופו של דבר לפועל, וכיצד תיושם האינטגרציה יוצאת הדופן הזו.

המיעוט לא מייצג
שקט שורר בניסנית בשעת צהריים מוקדמת. למבנה הקטן של המזכירות מגיעים תושבים טיפין טיפין, מבקשים אישורים על הוותק שלהם ביישוב, על כל צרה שלא תבוא, ומתעניינים בחדשות האחרונות.
יוסי וקנין, מזכיר היישוב בשנה וחצי האחרונות, מתגורר אמנם באשקלון אבל חווה יום יום את ההתמודדות הבלתי פוסקת עם הטרור מחד גיסא ועם תכנית ההתנתקות מאידך גיסא: "הרציונל פה הוא לעבור לניצנים. אם תהיה התנתקות, כל היישוב יעבור כמקשה אחת. יש תחושה קשה של אי ודאות, אנשים עצובים, המצב קשה. אם מישהו אומר שהוא יודע מה יקרה ב-20 ליולי, הוא כנראה נביא".

מה אתה חושב על הקבוצות שמתארגנות לעבור לכרמיה ולבת הדר?
"אנחנו מייצגים את הכלל. זה שתושב רוצה לעבור עם חבר או שכן זו זכותו, אני לא נכנס לזה. מה אני יכול לעשות? לתפוס אותו בבגד? זה ספין תקשורתי. דיברו על 600 משפחות, בסך הכל היו 11 משפחות שמתכוונות לעבור לבת הדר. תעשה סיבוב ביישוב, תמצא פה את כולם.

קמה ביישוב קבוצה שמתנגדת למעבר?
"לא, אנחנו לא מאפשרים לתלות אצלנו במשרד מודעות של המעבר, אבל אני לא אוריד שלט מלוח המודעות. אני לא מחזיק אף אחד בכוח. זה אפילו לא חולף לי במוח, למה לבזבז תא אפור. זה לא מעניין".

קשה בלי אמונה
סיבוב קצר ביישוב מוליך אותנו היישר לביתה של איילת בר חן, פעילת ציבור בולטת. היא הגיעה לניסנית עם בעלה יעקב ושלושת ילדיהם לפני חמישה חודשים מעיר דוד שבירושלים, על מנת לחזק את הקהילה הדתית ולתרום את חלקה הצנוע במאבק על ארץ ישראל. היא עצמה מתכוונת להישאר בגוש לפחות עד הקיץ הבא, מועד סיום חוזה הדירה שלה.

"עם ישראל צריך להתעורר ולהתקדם. ברור לנו שאין התנתקות. כאן זה שונה מדרום הגוש. הרוב כאן חילונים, ובגלל זה הרוח שנושבת פה היא שונה. פה יש יותר מציאות ופחות רוח אמונית", היא אומרת. "כשיש קושי, אתה יכול להיכנס לדיכאון או להתרומם ולא לחשוב על המציאות הקשה. זה מה שאנחנו משתדלים לעשות. אני חונכתי באמונה, אז יותר קל לי. קשה לדרוש מהלך אמוני מאנשים שלא מאמינים, ולהגיד להם 'אל תעשו שום דבר, לא תהיה התנתקות'. אני חיה ככה, אבל קשה לדרוש את זה מאנשים. הם נמצאים במצב מאוד קשה. הפיצויים מאוד נמוכים והם בדילמות קשות".

איך לדעתך נולד הרעיון לעבור לכרמיה?
"בגלל שאף אחד לא מוצא פתרון. אנשים פה רוצים להישאר אחד עם השני ולא להיזרק לרחוב, אז הם מחפשים מקומות באזור. הרעיון התחיל להתגבש אחרי שעבר בכנסת ההסכם האחרון. אז כולם נכנסו ללחץ. גם משפחות שלא רצו לעבור נרשמו לתכנית. אני חושבת שגם המנהלה לא מוצאת פתרונות אמיתיים. מנסים לארגן את זה, יש להם קבוצה גדולה יחסית, אבל האנשים שם הם רק כאלו שהבינו שאין פתרון אחר, והם עדיין עצובים. הם לא רוצים ללכת לכרמיה. ביישוב פה כולם בנו את הבתים בזיעת אפם, בעשר אצבעות. הרבה עדיין לא גמרו לשלם את המשכנתא. הם השקיעו כדי לבנות בית חלומות, וזה מתנפץ להם".

יש גם כאלו שמתנגדים למעבר?
"חצי נגד. התקשורת לא אומרת את זה, אבל צריך לפחד לא מהימניים, אלא מהאנשים שפשוט אין להם לאן ללכת. הם אומרים 'אני לא אצא מפה גם באזיקים'. הם לא רוצים ללכת כי אין פתרון הוגן. משפחות דתיות לא עוברות מתוך התלהבות. יש גם משפחות שמאמינות. הרב יורם אברגי'ל מנתיבות אמר שלא תהיה התנתקות, אז יש פה גם קבוצה שלא הולכת לשום מקום".

בסופו של דבר תכנית המעבר לכרמיה תצא לפועל?
"ברור שזה לא יצא לפועל. מאז שאנחנו פה, אף אחד לא ברח. יש פה 300 משפחות, ורק שמונה עזבו. רוב המשפחות פה חיות בפחד, ונגד זה אין הרבה מה לעשות. בזה שהם חתמו הם לא התחייבו על כלום, הם בסך הכל רצו להבטיח את העתיד. הם לא רצו להחליף אזור מגורים ועבודה. ברגע שאדם במצב קשה, יש אנשים שמנסים לקחת אחריות. המזכירות ניסתה למצוא פתרון והציעה שכולם יעברו ביחד, אבל יש אנשים פרטיים שמחפשים פתרונות אחרים".

דתיים וקיבוצניקים
מיכל אשוש, חוזרת בתשובה, מתכוונת לעבור לכרמיה עם בעלה אריאל ושלושת ילדיהם. כך היא מתארת רשמים ראשוניים: "אנחנו שוקלים לעבור. היינו שם בכמה מפגשים. סגנון החיים שם די דומה לזה שכאן, וזה נראה לי הכי רציני כרגע. אבל אנחנו מקווים שלא נצטרך לעבור".

מה הציעו לכם בפגישות?
"דיברו איתנו בעיקר על הבית על המבנים הקהילתיים, כי מדובר במשפחות דתיות. דיברו על זה שיספקו את הצרכים שלנו, הציעו לבנות בית כנסת ומקווה".

לדעתכם, תסתדרו עם קיבוצניקים?
"למה לא? אני לא רואה הבדל באדם אם הוא חילוני או דתי. הבנתי שהקיבוץ הופך ליישוב קהילתי, אנחנו לא נהיה חברי קיבוץ".

את שומעת על עוד משפחות שמתכוונות לעבור לשם?
"אני מתארת לעצמי שאם המפגשים ממשיכים אז יש אנשים. הלכנו למפגש לפני חודש, אבל נראה לי שהיו עוד מפגשים לפני. גם אנחנו הגענו לזה דרך חברים, שאמרו שמתארגן מעבר של משפחות דתיות.

"אם תהיה אפשרות להישאר בניסנית אני נשארת, אבל אני לא אתלה על שום גדר, לא אירה באף חייל וגם לא אכה אף אחד חלילה. אני לא אקשור את הילדים שלי לבלוני גז. אנחנו הולכים להפגנות, אבל לא נוקטים באף אמצעי לא חוקי".

תושבת אחרת, מירל וולפהאוט, כבר הבטיחה את מקומה בתכנית ונשמעת מרוצה למדי: "אנחנו מקבלים שם שטח גדול לבנייה, וזה קרוב לאשקלון. יש לקיבוצניקים אינטרס שאנשים יבואו לשם. מוחקים להם חובות, והבתים הזמניים שלנו יהפכו לבתים שהם ישכירו לאחר מכן ויקבלו הכנסותץ המדינה גם נותנת להם תקציב לשפר את הבריכה. לי זה לא מפריע".

מקדימים תרופה למכה
יוסי דיין, תושב ניסנית בעצמו, מארגן את הקבוצה שעומדת לעבור לכרמיה: "קיבוץ כרמיה הפך להיות יישוב עירוני כפרי, שייקרא קהילת כרמיה. עוברות לשם 30-35 משפחות מניסנית. הרעיון נולד כיוון שאף אחד לא מדבר. אנחנו צפויים לעזוב את המקום, וצריכים לדאוג לעצמנו".

למה דווקא לכרמיה?
"זה לא משנה אם אתה גר כאן או במרכז הארץ כשיש לחימה. מצאנו מקום קרוב שהתחברנו אליו. המדינה החליטה שהיא מוכנה להשקיע בכרמיה לטובת הקבוצה שלנו. המדינה הולכת לשים שם מיליון ש"ח לתשתיות, לבנות מבני ציבור, כולל בית כנסת. נותנים לנו בתים זמניים למשך שנתיים, עד שנבנה את הבתים שלנו, על שטח של 700 מ"ר בתוך קהילת כרמיה. נהיה בהתחלה בצד הצפוני, ולאחר מכן נעבור לצד המערבי, שם נבנה את בתי הקבע".

איך אתה מסביר מעבר של משפחות דתיות?
"אני לוקח בחשבון שיצטרפו משפחות כאלו, לכן אנחנו בונים בית כנסת ומקווה. יהיו כל מיני שינויים מהותיים בקיבוץ, כי זה קיבוץ של השומר הצעיר. כרגע הם שמים באותו מקרר בחדר אוכל בשר וחלב, והם הבינו שהם צריכים לשנות את זה".

והם יסכימו?
"זה מקובל עליהם, כי אנחנו באים לחזק את היישוב. הם מבוגרים ויש להם רק 70 משפחות, וזה כדאי להם כי המדינה תשקיע בהם. במקרה אחר זה לא היה קורה".

מתנחלים וקיבוצניקים לא מהווים בעיניך חיבור מוזר?
"הם מופרטים ויפסיקו להיות קיבוץ, ואנחנו לא ממש דתיים בניסנית. אבל בכל אופן, אם נכפה את עצמנו על הקיבוץ לטובת דברים של דת ומסורת, אין להם ברירה. אני לא נכנס לבית שאין בו מזוזה. אחד הדברים הראשונים שאני מתכוון לעשות זה לשים מזוזות בבתים שלנו ובמקומות הציבוריים בכרמיה".

היו מתנגדים לתכנית שאתה מוביל?
"היו כאלו שרצו לחכות, אבל אנשים מבינים שאסור לחכות, כדי שלא יגיעו למצב שיזרקו אותם החוצה. הם הבינו שאסור לטמון את ראשינו בחול ולא לעשות כלום".

תושבים מגיעים לפגישות?
"הגיעו 30 משפחות. יש היענות. אני חבר ועד בניסנית, וכדי שלא יזרקו אותנו בלי בתים אנחנו מקדימים תרופה למכה. אין מה לעשות, קיבלנו מכה וצריך לעבור את זה. לא נראה לי שתכנית ההתנתקות לא תצא לפועל. העולם דורש את זה. ארה"ב לוחצת, ואנחנו לא יכולים לעמוד מנגד".

הקיבוץ ישוקם על חשבון המפונים
יו"ר הועד בניסנית, נסים אבינועם, מתנגד נחרצות למעבר. הוא סבור כי ביום פקודה יש לחזק את היישוב במתיישבים חדשים ולא לנטוש את המערכה: "זו טעות גדולה. הם גייסו אנשים תמימים שעוד לא יודעים מה יעשו שם, איך הם ייקלטו, איך יקבלו אותם. רצו לצאת 60 משפחות לכרמיה? איפה הם? אין לדיין אפילו 30 משפחות. מתוך המשפחות שהיו במפגש האחרון עזבו עוד שבע. זה הולך ומידלדל, אנשים מעדיפים ללכת יחד. יש לדיין אינטרס אישי; אם לא הוא לא היה עושה את זה. ככה אני חושב. אין שום סיבה שהוא ירוץ ויתרוצץ כדי לגייס אנשים לעבור לכרמיה".

מה אתה חושב על משפחות דתיות שמתכוונות לעבור?
"אומרים שהכסף מעוור עיני צדיקים. כנראה זה רק עניין של מחיר".
למה שהקיבוץ יקבל מתנחלים?
"הקיבוץ הזה כושל, והם יקבלו הרבה כסף. יש להם הרבה חובות, ובמקום לשקם אותנו משקמים אותם. אנחנו צריכים תמיכה. מעלים אותם על דרך המלך על חשבון המפונים. לא מספיק שהורסים את הקהילה שלנו. כרמיה גם בטווחי הקסאמים הבאים, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? בזה שפינו אותנו?"
הוועד מקיים פעולות הסברה כדי למנוע עזיבת משפחות?
"עשינו פעולות הסברה, דיברנו עם התושבים, הבאנו את נציג הפורום המשפטי שעזר לנו, את ח"כ צבי הנדל שהסביר שלא צריך למהר לעזוב, והצלחנו. חלק גדול ירד מהתכנית לעבור".

מה אתם מתכוונים לעשות?
"אנחנו נשארים ביישוב שלנו. אם אין לנו בררה אחרת, למרות הכאב, אני לא אלחם נגד חיילים. אני אמליץ להתנתק לאזור ניצנים כגוף אחד וכקהילה אחת".

זרם חיים לקיבוץ גוסס
בקיבוץ כרמיה כבר החלו למעשה בהכנת השטח לבואן של משפחות המתנחלים. בשיחות בחדר האוכל מעלים חברי קיבוץ השערות באשר לתמורות שיחולו בקיבוץ עם השלמת התכנית, ומחשבים יתרונות מול חסרונות. חברי קיבוץ ידעו לספר כי למעשה כבר הוקצה מבנה שישופץ ויהפוך לבית הכנסת הראשון בקיבוץ מאז היווסדו.

משפחות המתנחלים כבר הגיעו לכמה ביקורים ב'בית הבנים', בניין המזכירות של הקיבוץ, על מנת לתהות על טיבו של המקום. אם קשה לכם לתאר חובשי כיפה סועדים בצוותא עם קיבוצניקים, בואו לביקור קצר בחדר האוכל של הקיבוץ. במקום הזה יתברר, ככל הנראה, כי הסיטואציה הזו לא כל-כך דמיונית.

הנהגת הקיבוץ החליטה לאסור על חבריה להתראיין באשר לתכנית הקורמת עור וגידים. למרות זאת הצלחנו לאתר שניים שיביעו את דעתם.
"יש אנשים שמפריע להם ויש כאלו שלא מעניין אותם אם יהיה פה בית כנסת", אומר לנו חבר בשנות ה-40 לחייו. "האוכלוסיה כאן דלילה, והמעבר מרחיב את הקיבוץ. אבל יש מנהל קהילה שמקבל החלטות. לי כבן אדם זה לא מפריע. בסופו של דבר למשפחות שמגיעות לפה יש את הצרכים שלהם".

שמעת על כאלו שמתנגדים?
"המבוגרים לא ממש אוהבים את הרעיון שיהיה פה בית כנסת. אנחנו לא כמו קיבוץ סעד שהוא קיבוץ דתי. זה צפוי שיהיו חלק שיתנגדו. הקיבוץ לא משקיע, הוא נותן את המבנה והכל בא מתרומות. לנו כתושבים זה לא מפריע".

חבר קיבוץ אחר, צעיר יותר, אומר: "בידיעון שהופץ בקיבוץ סיפרו על מעבר של בין 40 ל-60 משפחות. אני בעד העניין, כי סך הכל מהשכבה שלי, חבר'ה צעירים עד גיל 30, נשארו רק חמישה. עכשיו יבואו לכאן משפחות צעירות עם ילדים ויהיו חלק מאיתנו. הם יגורו בשכונה נפרדת. לא יפריע לי אם יהיה פה בית כנסת. רוצים להחיות פה את המקום. רוב האנשים שנשארו פה הם מעל גיל 80".

מוכנים לקבל אפילו מזוזות
מנהל הקהילה בכרמיה, אורי סלע, נותן לנו הסברים מפורטים בכל הקשור לאינטגרציה בקיבוץ: "שלמה צימרמן ממנהלת ההתנתקות יצר איתנו קשר ראשוני ושאל אם אנחנו רוצים לקלוט משפחות של מתנחלים. אמרנו שכן. אנחנו תומכים בלב מלא במהלך ההתנתקות, ומי שתומך בפה צריך גם להפשיל שרוולים ולעשות משהו".

אני חייב לציין שהמחווה שלכם נראית די מוזרה, לפחות כלפי חוץ.
"האוכלוסיה שגרה בצפון הגוש היא ברובה לא דתית. יש לנו בעיה עם הקבוצות שגרות בגוש. בכל זאת אנחנו קיבוץ של השומר הצעיר. מעולם לא היה אצלנו בית כנסת ואין אצלנו שמירת שבת, לכן מראש הנחנו שהאוכלוסיה בצפון יותר מתאימה לנו, וחשבנו שמכיוון שאנחנו מתכוונים להקים שכונה קהילתית יתאים להציע להם את זה, ובאמת הם קפצו על הרעיון".

לא תהיו יותר קיבוץ?
"הקיבוץ ימשיך לתפקד, אבל יהיה בנוסף יישוב. אנחנו נקים אגודה להתיישבות קהילתית, שם נקים ועדת קבלה. לא נקבל כל אחד. הצענו למתיישבים שיכניסו שני חברים לוועדה שתמנה חמישה חברים. ישנם שני מישורים: מגורים להשכרה לשנתיים, שם אנחנו מסכימים לקבל כל אדם שיש לו תעודת יושר, אבל לאחר מכן חלקם יבנו כאן את בתי הקבע שלהם, ולשם נקבל רק כאלו שעברו את הוועדה".

תסכימו להקמת בית כנסת ומקווה?
"הבענו את הסכמתנו להקמת בית כנסת. את הנושא של מקווה אנחנו לא כל-כך אוהבים, אבל כיוון שיש לנו בריכת שחייה בקיבוץ, אנחנו לא ניבהל אם תהיה עוד איזו בריכה קטנה ותהיה שם איזה בלנית. תראה, אנחנו מקום די פתוח. להבדיל ממקומות אחרים, שאדם חילוני מתקשה מאוד לתפקד בהם, לנו לא קשה עם אנשים דתיים. מובן שהאופי החילוני של המקום יישמר".

אתה מודע לכך שדיין מתכוון לשים מזוזות בבתים ובמבנים ציבוריים?
"אין לנו בעיה עם זה. העירו לנו כבר כמה פעמים שאין לנו מזוזות, ואנחנו מחכים שיבוא מישהו בעל יוזמה ויעשה את זה. כמעט בכל בית במדינת ישראל יש מזוזות".
תהיה הפרדה בין בשר וחלב בחדר האוכל?
"לא תהיה. אבל בחנות שלנו תהיה הפרדה".
דיין משוכנע שתוכלו לסעוד יחד.
"נשקול את העניין, אבל הנהגת כשרות בחדר אוכל כרוכה בהוצאות רבות. לא נראה לי שזה יצא לפועל, כי לא תהיה הצדקה כלכלית. אבל אנחנו מקיימים רק ארוחות צהריים וארוחה ביום שישי בערב בחדר האוכל, כך שנוכל להגדיר את המטבח כבשרי". לאחר כמה שניות הוא מוסיף: "תהיה בעיה קטנה עם זה בשבועות".

מה חושבים חברי קיבוץ ותיקים על הרפורמה שאתם מנהיגים?
"אין לנו שום בעיה עם מתנחלים. יש לנו בעיה עם פורעי חוק ופראי אדם, כמו המתיישבים ביצהר ותפוח. אנחנו מכבדים אותם ומתנהגים בסבלנות; איך אומרים? 'ושבו בנים לגבולם'".
מוזר לשמוע את זה מקיבוץ שלא העריך מתנחלים יתר על המידה לאורך השנים.
"נכון שהם לא באו להתארח אצלנו, כי אנחנו מאוד מזוהים מבחינה פוליטית. אבל גם היום התנועה הקיבוצית מארגנת מפגשים עם המתנחלים, בעיקר בעזה. אנחנו רוצים לעשות הכל כדי שלא תהיה פה מלחמת אחים. אנחנו כחקלאים, כמתיישבים, כחלוצים, די מבינים אותם, למרות שאנחנו מתנגדים להשקפת העולם שלהם. אנחנו יודעים כמה הם הקריבו".

מה תאמר לטענה שאתם בעצם עושים את זה בשביל כסף וטובות הנאה שתקבלו מהממשלה?
"ברגע שהציעו לנו את התכנית אמרנו שלא יעלה על הדעת שתקום אצלנו שכונה עם התשתיות הכי מתקדמות בעולם ולידה יהיה הקיבוץ עם תשתיות משנות ה-50. אמרנו שאנחנו רוצים שישקמו את התשתיות שלנו. יש לנו בעיית ביוב קשה מאוד, וברור שאף אחד לא יעבור אלינו אם הבעיה לא תיפתר. רצינו גם להרחיב את המקום. הוא מאוד קטן וקשה לנו לתחזק אותו. אתה מחזיק מציל בבריכת שחייה שבאים אליה חמישה אנשים. היום העול המוניציפלי מוטל על התושבים, והארנונה היא כבדה".

אם לא הייתם מסכימים לקלוט את המתנחלים, היו משפצים לכם את הקיבוץ?
"לא ולא".
כלומר, הסכמתם למעשה בשביל הטבות מהממשלה.
"בוודאי. זה טוב למתנחלים וטוב לנו. אם לא היינו מקבלים את ההטבות לא היינו מסכימים, כי אנחנו מבינים שזו פצצת זמן. אחר-כך מתחילה בעיה שמרכז המים מתפוצץ, ואין מקום חניה, והטלפון לא פועל, ולא רואים טלוויזיה בכבלים, וזה ישר נופל על הוועד המקומי. זה ייצור ניגוד בין התושבים החדשים, שלא אכפת להם בכלל, ובין התושבים הישנים, שאומרים: 'גוועלד, אין לי מים, התפוצץ הצינור'. אנחנו רוצים למנוע את החיכוכים האלו מראש".

יש סיכוי שתכנית המעבר אליכם לא תצא לפועל בסופו של דבר?
"תראה, זו בעיה גדולה, אי הוודאות. עדיין לא נחתמו הסכמים. הסיכויים לדעתנו גדולים, אבל הממשלה מתמהמהת. עדיין לא קיבלנו מסמכים לחתימה. אנחנו צריכים לשכור עשרות בתים, אנחנו הולכים לסיכון כלכלי, וצריך שמישהו יבטיח לנו את זה".

אלי סיני, לא למכירה
בכניסה לאלי סיני אי אפשר להתעלם משלט כתום ענק שנתלה על בניין המזכירות. נכתב עליו בפשטות: "היישוב שלנו לא למכירה". גם על רוב הבתים ביישוב מתנוסס שלט קטן דומה; אולם שלטים לחוד ומציאות לחוד. בשבועות האחרונים מתגבשת קבוצה ביישוב שמתכננת לעבור ליישוב החילוני בת הדר.

מארגן הקבוצה הוא תושב אלי סיני בהווה וחבר מועצת חבל עזה בעבר, דוד סעדון. השבוע הוא סיפר מדוע החליט להתחיל בתהליך: "מדובר ביישוב חילוני, אבל אנחנו מקימים שם שכונה. יש לנו גם כמה משפחות דתיות. אני מניח שבשנה הבאה בקיץ 38 המשפחות שעוברות איתי כבר יגורו בבת הדר".
למה דווקא שם ולא במרכז הארץ?
"זה 2 ק"מ מאשקלון, וזה לחיות בכפר ולהרגיש בעיר".

אתה לא רואה בעיה בחיבור בין משפחות שומרות מסורת לחילונים?
"למה, אין שכונות בערים עם דתיים וחילוניים?"
נתקלת באנשים שמתנגדים ליוזמה שאתה מקדם?
"אותי לא מעניין מה אנשים חושבים. מעניין אותי למצוא פתרון. אני עושה מה שנוח לי ולמשפחתי".
גורמים ביישוב טוענים שאתה למעשה מקבל כסף על מעבר המשפחות מאלי סיני.
"שאותם אנשים יישארו בפינות שלהם וידאגו לעצמם. מי שאומר את זה צריך לבדוק למה הוא מזניח את המשפחה שלו. כשאני דואג לעצמי אני דואג לקבוצה כדי שזה ייצא לפועל. מי שעושה למען הציבור 15 שנה לא משתנה".

מה הוועד באלי סיני חושב על המעבר?
"לא יודע. עובדה שהם רוצים לעבור לניצנים, כלומר שהם גם עוזבים. אני פעלתי לטובת בת הדר".
מה בדבר השלטים שתלויים בכל פינה ביישוב?
"זה כבר פאסה, מה שנכתב שם. זה לא קיים. החוק עבר, אי אפשר לעצור תהליך דמוקרטי, גם אם זה לא מוצא חן בעיני אנשים. מי שמספיק נבון עושה צעדים, כמוני. מי שלא, יתפוס את הראש בידיים בסופו של דבר. השלטים כבר לא רלוונטיים. יש למישהו ספק שהפינוי יצא לפועל?"

לא יהיה חורבן שני
תושב בולט ביישוב הוא אבי פרחאן, ממפוני ימית, שמסרב להוסיף פינוי נוסף לרזומה שלו. הוא לא ממש אוהב את הרעיון שחבר היישוב מנסה לשכנע אחרים לעזוב: "לצערי, סעדון מתנהג כמו כמה תושבים בימית, שישר עטו על ההזדמנות וניהלו מו"מ לפינוי ופיצוי ולהוביל אחרים יחד איתם. צר לי שזה ככה, לדעתי הוא עושה טעות. היישוב אלי סיני כבר מגודר בגדר מערכת שעלתה 70 מיליון ש"ח והושלמה רק לפני שנה. הוא כבר מנותק מעזה, ויוצר חומת מגן לאשקלון ובנותיה, כולל תחנת הדלק הגדולה בישראל רוטנברג.

"מאלי סיני לא גירשנו איש. באנו לשטח בתול, וחלילה אם נגורש משם טווח הקסאם יגדל לא רק לאשקלון, אלא אפילו עד אשדוד. ייתכן שחלק מהאנשים בקבוצה של סעדון, שהיא קבוצה קטנה ושולית, היו במוקדם או במאוחר עוזבים את אלי סיני מסיבות אחרות, בלי שום קשר לתכנית הגירוש והעקירה. מצדי שיעזבו היום. חבל לי, כי היא מזיקים לעמידה האיתנה של חבריהם ושכניהם, אבל זו דמוקרטיה. הם ילכו ויבואו אחרים. אני מאחל להם התאקלמות טובה בבת הדר, ואני מאחל לכולנו שהם יבואו ליהנות בקיץ תשס"ו ותשס"ז בחוף שקמה כאורחינו באלי סיני".

מה אתה וחבריך מתכוונים לעשות?
אני נשאר במקום. אני אומר לך שאם התושבים ישדרו מסר שאנחנו כאן, לא יהיו מסוגלים לפנות אותנו, מוסרית ונפשית. אנחנו לא ניאבק בחיילי צה"ל חלילה, אבל אנחנו ממשיכים להשקות את הגינה והדשא ולא מנהלים שום מו"מ. החבר'ה האלה אומרים 'אנחנו ניאבק, אבל נכין תעודת ביטוח אם חלילה ניעקר'. אם ככה, אני אומר: בואו נכין תעודת ביטוח למדינת ישראל. אם תהיה סכנה לקיומה ויקומו עלינו אויבנו, נכין תעודת ביטוח ונעשה הסכמים, אבל מובן שנמשיך להיאבק על בטחונה של המדינה. זה לא רציני".

יניב לוי, המזכיר של אלי סיני, מסכם: "לכל אדם מותר לעשות מה שהוא רוצה. מדובר בקבוצה קטנה מאוד. אנחנו מאוד מצטערים, אבל חשוב שנהיה מאוחדים ובזה נגמר הסיפור. אין שום דבר מעבר לזה. הם אנשים מבוגרים שיודעים מה הם עושים, אבל עובדה ש-95 אחוז מהתושבים לא קיבלו את הצעד הזה. אנחנו נשארים פה".