בשבע 139: החיות מעבירות שיעור

סדרת הספרים על חיות של פנינה מ. צבעונית ומעשירה את הילדים בידע, אך מדלגת על חלק מהעלילה

עפרה לקס , ה' בניסן תשס"ה

'קר לנחליאלי', 'הנמלה וגרגר החיטה', 'החילזון הלך לישון', 'הדבורה שברחה מהכורת' – ארבעה ספרי ילדים מאת פננה מ. / כריכה קשה, ספריית תלת"ל לגיל הרך, בהוצאת מכון תל"ת

כל שנה, מיד אחרי חגי תשרי, מגיע למחוזותינו חג הנחליאלים: כל הילדים מגיל שנתיים ועד שמונה מדקלמים את אותם שלושה פרטים על הציפור הקופצנית, כשפזמון אחיד ויחיד מלווה את החוויה הבלתי נגמרת הזאת (כולם ביחד: "נחליאלי קטן ראיתי בגן, זנב לו...").

על רקע הדברים האלה, סיפרה של פנינה מלכא 'קר לנחליאלי' הוא בהחלט מרענן. מלכא (הכותבת תחת השם פננה מ.) לוקחת אותנו אל ארץ מוצאם של הנחליאלים, "הארץ הקרה". בוקר אחד מתעוררים הנחליאלים בקור גדול. הם לא מצליחים להשיג את מזונם בגלל השלג, ומחליטים לעוף לארץ ישראל. בדרך הארוכה אחד הנחליאלים כמעט מתייאש, אבל בעידודן של אמו ואחותו הוא מחזיק מעמד ומגיע לארץ המובטחת. האורחים נהנים מארצנו החמימה ומשבחים אותה, ולבסוף חוזרים לארץ מוצאם.

בסיפור הזה מציגה מלכא רבדים נוספים שבהחלט ניתן למצוא בציפור הזאת, דבר שיכול לגאול את כולנו מחזרה חסרת חן על העובדות הלעוסות.

גם בשלושת ספריה האחרים חורזת המחברת עובדות מעולם החי עם סיפור עלילתי. מטרתה המוצהרת של מלכא היא שילוב של תוכן לימודי ומסרים חינוכיים. ב'נמלה וגרגר החיטה' סוחבת נלי הנמלה גרגר חיטה גדול כדי להביאו לביתה. בדרך היא מתעייפת ופורשת לנוח. חברותיה, שמגיעות אחת אחת למקום, מזהות שמדובר בגרגר של מישהו אחר, ולכן אינן נוגעות בו.

ב'הדבורה שברחה מן הכורת' קצה הדבורה הקטנה בחיי הדבורים, והולכת לחפש מקום אחר לגור בו. בדרך היא מגיעה אל לול התרנגולים, משם מגרש אותה דווקא התרנגול הקטן והחלש, ואחר-כך אל החתול בפח האשפה, ולבסוף היא מחליטה לשוב לחברותיה בכוורת.
'החילזון הלך לישון' עוסק בחילזון שלא מסכים לפתוח את דלתו לאף אחד, עד שקולות הילדים מפתים אותו לצאת והגשם מאפשר לו זאת.

בכל אחד מן הסיפורים השתדלה מלכא לשלב גם מסרים מתחת לפני השטח, שיכולים לשמש את הגננת או את ההורה כפתיח לשיחה על תחושות ורגשות. השינויים במקום מגוריו של הנחליאלי, הנמלה שלא התייאשה מכובד המשא, הדבורה שסירבה לקבל את זהותה האישית, סגירותו של החילזון ועוד.
הספרים מאוירים בצורה צבעונית ומלאת חיים, ומספרים בעצמם את העלילה, מה שמזמין גם את הילד הקטן לפתוח ו'לקרוא' בהם.

אך למרות שהרעיון יפה, קיימת בעיה מהותית שאינה פוסחת אפילו על ספר אחד: פערי מידע. הנחליאלי והנחליאלה שעמם נפגש הקורא הצעיר נדמים לו כאיש ואישה (לא ניתן הסבר מפורש לכך). לפתע מופיעה המשפחה של השניים, והקורא מגלה שיש להם אב ואם שלא הופיעו כשהנחליאלי סבל מרעב ומקור. החילזון שמבקש לצאת מקונכייתו נאלץ לחכות משום שטיפת סיד, שלא היתה שם עד כה, חוסמת את דלתו. גם הנמלה החרוצה שהתאמצה מאוד לקחת את גרגר החיטה פורשת למנוחתה לימים ארוכים, ולא לכמה רגעים כפי שמתקבל על הדעת, וכך הלאה.

ועוד נקודונת אחת: כשקראתי את אחד הספרים לילדי בן ה-6 הוא מיד שאל: "אז מה מוסר ההשכל של הסיפור?" השאלה, שהיתה אמורה למלא אותי בגאווה אמהית, דווקא לא פעלה בכיוון הצפוי. מוסרי השכל צריכים להיכנס, לטעמי, בצורה עקיפה ולא דידקטית. ספר שגורם לקורא הצעיר לומר במילים מפורשות 'מוסר השכל' הוא פחות מדי חווייתי ויותר מדי לימודי.