בשבע 142: המתנחלים? מת עליהם

נווט הקרב אל"מ יהואר גל אוהב את המתנחלים ברוכי-הילדים ולא אוהב את פקודת ההתנתקות שהוטלה על דן חלוץ, שותפו לטיסות וחברו הטוב ביותר

חגית ריטרמן , כ"א בחשון תשמ"ח

* גל פעיל בתנועות המחאה של הימין, ורוצה להפיל את שרון כמו שמוטי אשכנזי הפיל את גולדה * לאחר שעבד עם נתניהו ועם עומרי שרון, הוא חבר לקבוצת נאמני הליכוד ומתכוון להתמודד על מקום ברשימה לכנסת * המחאה ממריאה

אל"מ (מיל') יהואר גל מדבר בגובה העיניים. השנים הארוכות במטוסי חיל-האוויר לא גרמו לו להסתכל על אנשים מלמעלה. הוא בעל עסק וחבר ליכוד שהולך לכנסים, להפגנות של מתנגדי הגירוש, לצמתים.
גל איננו עוד קצין שהופך לפוליטיקאי ושוכח שהאזרחים אינם חייליו. לפני כמה שבועות פגשתי אותו בהפגנת הסטודנטים שארגן 'תא כתום' נגד הגירוש. הוא הוזמן לשאת דברים, ושלא כמצופה מאיש שמתעתד לנאום מעל הקתדרה בכנסת, ומי יודע, אולי גם לשבת על כורסת שר מרופדת, לבש חולצת טריקו כתומה על חולצת הצווארון המחויטת שלו, והשתתף איתם בצעדה. שבועיים אחר-כך, בשעת הראיון, הבחנתי שמתחת לשרוולי חולצתו מבצבץ – לא שעון רולקס יוקרתי – כי אם צמיד הפלסטיק הכתום, סמל להזדהות עם המאבק. זה לא אלגנטי? אז מה.

גל עומד בראש קבוצת קצינים בכירים שעתרה בפברואר השנה לבג"ץ בדרישה שיימנע שימוש בצה"ל ובמשטרה למטרות פוליטיות-מדיניות. שימוש זה, טענו, מנוגד לחוק יסוד: הצבא, לפקודת צה"ל ולפקודת המשטרה. כמו עתירות אחרות נגד הגירוש, גם בעתירתם לא נתקבלה עדיין הכרעה, והיא תידון בהרכב של 11 שופטים.

דיקטטורה בכלים דמוקרטיים

"אנחנו חיים בתקופה של התקרנפות", הוא אומר. "המערכת השלטונית, הפרקליטות, השמאל, התקשורת, הבג"ץ, כולם מתקרנפים, כולם סוגדים למולך ההתנתקות.
"מבחינה ביטחונית, נייצר מלקחיים של מדינות טרור וכפי שהם אומרים, למחרת ההתנתקות יתחדשו מעשי האיבה.

"ברמה הערכית, יש פה חברה שמרגישה מנצחת, וזו לא אנחנו. הקריאה 'תנו לצה"ל לנצח' הוכיחה את עצמה. צחקו עליה לפני 'חומת מגן', אבל צה"ל ניצח שם את הטרור.
"אני מתנגד גם מבחינה סמלית. צריך לזכור את תיאוריית העכביש של נסראללה. החברה הישראלית לא מסוגלת להתמודד. יש אנשים שטוב להם מדי והגישה שלהם היא 'אל תביא לי הרוגים כל יום', לא חשוב שזה גורל העם היהודי מקדמת דנא. כשאנחנו בורחים, אנחנו מסמלים כניעה לטרור. הם שחטו בנו, ועכשיו אומרים אצלם שהם גירשו אותנו".

מה לדעתך יקרה בעזה אחרי גירוש היהודים?
"שמעון פרס היה ראש-ממשלה מצוין בזמנו. אבל כמו שהוא יכול להגיד עליי ימין הזוי, אז הוא שמאל הזוי. 'מזרח תיכון חדש' – איזה חדש? האיסלאם חדש?".
כלומר אתה חושב שישלטו בשטח ארגוני טרור?
"ברור. מה, דמוקרטיה תהיה שם?".

איך צריך להיאבק נגד הגירוש?
"אני בדיסוננס עמוק. אני אזרח שומר חוק, ומצד שני הייתי רוצה להילחם בגופי נגד הנסיגה הזאת. צריך להביא מאה אלף איש לגוש-קטיף ועוד עשרות אלפים לצפון השומרון. אבל יש בעיה לוגיסטית. לצבא יש אורך נשימה, יש לו אספקה, מים, לחיילים יש הכל. ולהביא כמה עשרות אלפי אזרחים לשטח לאורך זמן זו עלולה להיות בעיה. אנשים יצטרכו לעזוב את מקום עבודתם ולשהות שם שבוע-שבועיים, ולהם אין אורך נשימה. יכול להיות שאם נצליח להביא לשם כמה עשרות אלפים לשלושה שבועות – אין התנתקות.

"אני חצוי. כי אני רוצה לשמור על החוק. אני רוצה שהמדינה הזאת תתנהל כמדינה דמוקרטית. שרון עושה שימוש בדמוקרטיה לניהול דיקטטורה. הוא איש מסוכן. השמאל אמר את זה עליו, והיום – בגלל הסגידה למולך ההתנתקות – כולם שם מתקרנפים.

"המשבר הכי גדול שלי כאזרח מדינת ישראל וכקצין בכיר במילואים זה שאני לא מאמין לאף מילה של ראש-הממשלה שלי. חס וחלילה מחר יש עימות עם מדינה שכנה, שולחים אותי לאיזו משימה, ויש לי בעיית אמון בו. זה המשבר הכי חמור".

מה היית עושה לו התבקשת לקחת חלק בגירוש?
"שני דברים: בוכה, ועובד בשביתה איטלקית. עובד כי בצבא, כקצין, אני לא מסרב פקודה. הייתי בא, מגיע, מי אמר שאני צריך להיות חניך מצטיין בפינוי הזה?
"אני אמרתי לא?", הוא אומר באינטונציה של מצטדק כלפי השולחים למשימה. "אם הייתי צריך להסתער על גבעה, לכבוש אותה עם כל הלב, ולהקריב את נפשי – על זה נשבעתי לצה"ל. אבל שם אני לא חייב לעשות זאת עם כל הלב".

אוהב את הדתיים

נדמה שהמעורבות של הציבור הימני הלא דתי במאבקים נמוכה יחסית למעורבות של הימין הדתי. למה לדעתך זה קורה?
"קודם כל אנשים טרודים בענייניהם. אני מסתובב הרבה, ואני רואה הרבה אזרחים מכל השכבות, מכל המגזרים, חקלאים, קיבוצניקים, פרופסורים, סתם מהעיר, שפעילים איתי נגד ההתנתקות.

"לכן אני גם חושב שאין רוב. אם אעשה סקר – לא כמו אלה המוזמנים – אני לא יודע אם התוצאות תהיינה זהות למה שמופיע בעיתונות. יש הרבה אזרחים נגד ההתנתקות שהם חילונים ונאמנים.
"אנשים עייפים, עסוקים, טרודים, והדבר האחרון והעיקרי: אצל אנשים דתיים האמונה חזקה יותר, ובממוצע הם אנשים ערכיים יותר. הם קיבלו חינוך אחר. כשאני רואה מתנחלים, העיניים שלי בורקות מדמעות, אני לא צוחק", הוא אומר, ובאמת יורדות לו דמעות.

למה?
"אני מת עליהם, על האנשים האלה, הם החלוצים של שנות האלפיים. הם עם השמונה ילדים שלהם. באמת, זה מרגש אותי. הם הציונים האמיתיים".
האם קיימת אפשרות שהימין החילוני פחות פעיל מהימין הדתי בגלל שדברים מתנהלים כאילו עבור הדתיים בלבד? השירים החסידיים שמושמעים בהפגנות, לדוגמה, לא גורמים לחילונים להרגיש נוח.
"האשמה היא בחינוך. המדינה החילונית איבדה לאט-לאט מערכיה. אני לא רוצה שהדתיים ייקחו את האשמה, וזה גם לא ממש נכון שהחילונים אשמים. אין פה מנהיגות וחסר חינוך לפעילות בשם הערכים והאידיאולוגיה".

בשיחתנו, שארכה כמה שעות, שמעתי מגל אהדה כלפי הדתיים והכרה לאומית. למשל, כשעלה סיפור המשחן שראש-הממשלה ברק התעקש להעביר בערב שבת, אמר: "ברק החליט שהוא לא שואל את הדתיים, שזאת מדינה חילונית, ואמרתי: 'הוא ישלם על זה בכסא'. אי אפשר, במדינת ישראל, סליחה, טעות: אי אפשר במדינת היהודים, ללכת נגד הדתיים. הם חלק ניכר באוכלוסייה, מחרדים ועד שומרי מסורת, ומי שהולך נגד – משלם". בעניין אחר אמר: "יש כאן החיבור הרוחני שלנו כיהודים. החברה החילונית מתבוללת במשהו, ואם היא לא תבין שהיא קודם יהודית ואחר-כך ישראלית, אנחנו נאבד את הצביון היהודי".

יהואר, יש משהו שאני נורא סקרנית לגביו. השם שלך.
"אני לא בטוח שיש ליהואר משמעות. כששאלו בברית איך ייקראו ליילוד, ההורים שלי אמרו אריה. היה בברית איזה בלשן שאמר 'מי קורא לילד שלו היום אריה?'. שיחק עם האותיות, ויצא יהואר. זה נשמע שם תנ"כי, אבל לא. גל היה פעם גלובוס".

פונים אליך בטעות בשם גל במקום יהואר?
"לרוב".
גל (55) גדל כילד במזכרת-בתיה הסמוכה לתל-נוף ("כבר אז רציתי להיות טייס") וכנער בתל-אביב. הוא התחנך בתנועת הנוער העובד והלומד ("קיבלתי שם ערכים מדהימים, כמו 'טוב למות בעד ארצנו'").

היום הוא מתגורר במושב חרב-לאת הסמוך לחדרה. "גיל (רגב, האלוף) הוא בן המושב, והוא הביא אותי לשם". הוא נשוי ואב לשלושה: אוריה (אותיות יהואר רק בסדר שגרתי יותר), עו"ד בן 32; עדי בת ה-31, אם לנכדתו נטע ובעבר דיילת באל-על; ואיתי בן ה-25, איש היי-טק.

הוא קם מדי בוקר בארבע, בלי שעון מעורר, ורץ חמישה קילומטרים. יש לו עסק שהקים עם גיסו ליד השוק בחדרה, מרפאת שיניים בה מועסקים 14 רופאים. הוא נוהג בטנדר עם ארגז פתוח שבתוכו קטנוע, כדי שיהיה לו קל יותר לנוע בתוך העיר.

נווט בטייסת 'האחת'

גל, נווט קרב בחיל-האוויר, הגיע לטייסת 'האחת' ב-1971. הטייסת עטורת התהילה היתה אז טייסת פאנטום, מטוס חדש בארץ, ונשלחו אליה טובי הטייסים בחיל. במלחמת יום כיפור ספגה הטייסת אבדות קשות, 7 נהרגו ו-14 נשבו.

'האחת' הצמיחה אלופים כמו גיל רגב, שהיה ראש אכ"א; דן חלוץ, הרמטכ"ל הנכנס שהיה מפקד החיל והוא חברו הקרוב ביותר של גל (ראו מסגרת); ואיתן בן-אליהו, שהיה מפקד חיל-האוויר לפני חלוץ. את טיסת הפרידה שלו, הטיסה האחרונה בחיל, בחר האלוף בן-אליהו לטוס עם גל.

גל, נווט מוערך, התבלט בימי מלחמת יום כיפור, כשטייסים ב'האחת' ביקשו שהוא יהיה זה שיצוות אליהם בגיחות המבצעיות לשטחי האויב. הטייסים, המבצעים כמה תפקידים בו-זמנית וזקוקים לרמת ריכוז גבוהה ולחלוקת קשב, העדיפו שחברם לתא הטייס יהיה נווט שמתפקד תוך שיקול דעת ואחריות. נווט שלא יפריע לשמוע דברים בקשר, יאמר רק מה שצריך, לא יגלה סימני פחד וגם ישמור על הזנב כדי שלא להסתכן בהפתעות מאחורה.

קראתי בבטאון חיל-האוויר מלפני כמה שנים שדן חלוץ אסף אותך בדרך למלחמה, והוא מכנה אותך שם "הקרנף". קרנף על שום מה?
"תשמעי, הפתעת אותי בצורה מדהימה. טוב, הקרנף זה הכינוי שלי בחיל-האוויר. הדביקו לי אותו בקורס טיס, ויש אנשים בחיל-האוויר שאומרים 'הקרנף מ-201' (טייסת 'האחת') אבל את השם שלי הם לא יודעים.

"פעם עטיתי על עצמי לפחות עוד 20 קילו ממה שאני עכשיו. בקורס טיס הייתי מ-אוד בריא, איך אמא שלי היתה אומרת? 'אתה לא שמן, אתה בריא'. הייתי עבה, גדול בהיקפים. בקורס טיס היינו משחקים רוגבי, וכשהייתי לוקח את הכדור ומתחיל לרוץ, מי שעמד לצדי היה ניתז לצדדים. אחד הטייסים הדביק לי את השם במשחק".

חלוץ מספר שם שאתה האצת בו לנסוע מהר יותר כדי לא להפסיד גיחה מעניינת, ושחשבתם שמדובר במשהו קטן, יום קרב ולא מלחמה.
"נכון, הוא אסף אותי, ונכנסנו לתוך התופת שנקראת מלחמת יום כיפור בלי שידענו.
"אני מוכרח להודות, זה נשמע מוזר, אבל פשוט נהניתי מהמלחמה. הייתי נוחת מגיחה, רץ לחלון המבצעים, ומבקש להירשם לגיחה הבאה. כל הזמן ביקשתי עוד". גל סיים את המלחמה עם כמות הגיחות הגדולה ביותר במערך הקרב בחיל-האוויר, כ-60 (ועד כה הספיק לצאת לכ-2000 גיחות). הוא לקח חלק בתקיפות מסוכנות בעומק שטח האויב, אבל השיא היה בקרב אוויר עם חלוץ צפונית לדמשק. השניים טסו יחד בקוקפיט והפילו שני מטוסי מיג, מה שנחשב להצלחה גדולה בטייסת יירוט וחריג גם בגלל מערכות הנשק שעמדו לרשותם.

"זה היה מצוין בהיבט של עבודת הצוות, תפעול המטוס והתוצאות", מספר גל, "האישיות של דני כאדם פתוח, נינוח, חברותי, נחמד, כל התכונות הטובות, באה שם לידי ביטוי, ואני לא בטוח שבקרב הזה היינו יכולים להביא אותן תוצאות אילו זו היתה אישיות אחרת. בקרב המפורסם הזה נדבקנו, אז החל הקשר החזק שנמשך עד היום".

בערב הראשון של המלחמה כינס רון חולדאי, אז סגן מפקד הטייסת והיום ראש עיריית תל-אביב, את החבר'ה שגויסו לשיחה בחדר התדריכים. "הוא עמד על הבמה ואמר: 'התחילה מלחמה. כל אחד שיסתכל מסביב, לא כל האנשים שיושבים פה יישבו איתנו בסיום המלחמה'. האימפקט של הדברים עבד עליי, לא הצלחתי לישון באותו לילה. אבל זה עשה לי סדר בראש. עבורי המשפט הזה היה מצוין, זה שם אותי במקום: זאת מלחמה, פה נהרגים".

המשוררת דליה רביקוביץ' כתבה בשירה המפורסם 'נפילה': "אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה/ רק א-לוהים לבדו יכול להרים אותו". ליהואר גל זה קרה בערך פעמיים: בפעם הראשונה נאלץ לקפוץ למטה מפאנטום בוער. הוא צנח וחולץ מהים. הטייס שהיה איתו נהרג במהלך ההימלטות עקב בעיה במצנח או בכסא המפלט. הפעם השנייה כבר דמתה לסצינה מסרט מתח הוליוודי. גל והטייס שאיתו התנגשו בסקייהוק באוויר. הסקייהוק התפוצץ.

מטוס מתנגש במטוס. תספר לי איך יוצאים מדבר כזה בחיים.
"הבנו מיד שזו התנגשות. לא הבנו את גודל הנזק, אבל לא ניתן היה להשתלט על המטוס. הוא לא הסתחרר, אבל התחלנו לאבד גובה. דיברנו על נטישה והתכוננו לזה, ואז חזרה השליטה על המטוס, והחלטנו לא לקפוץ. כל העסק לקח ארבע-חמש שניות. זה נשמע מעט זמן, אבל בקצב האירועים זה המון".

החברים שטסו לידם לא האמינו למראה עיניהם: השניים טסו עם כנף אחת בלבד. הם פיזרו כמה בדיחות סרקסטיות בקשר, ונחתו בריאים ושלמים. טייס הסקייהוק שהתנגש איתם הצליח לנטוש ונכווה בידיו.

נגד טייסות קרביות

כנווט קרב, מה אתה מרגיש כלפי הטיפול בהחזרת הנווט השבוי רון ארד?
"יש לי אמון במערכת הצבאית, אבל כשקוראים את כל הפקשושים שהיו בדרך, אתה קצת מרים גבה לגבי האירוע שלו. הביאו את טננבוים הפושע, ושוב התיק של רון ארד נשאר מאובק למטה. אם אי אפשר היה להשיג התקדמות, מדוע ישראל לא התנתה את העסקה לפחות בפירורי מידע על רון ארד?
"יש לי תחושה לא נעימה, שאולי בסיטואציה אחרת, כשאני אשב ואנמק בשבי, תקנן בי המחשבה שישחררו איזה פושע. אנחנו מסכנים את החיים והחופש כל פעם כי כל הפעולות המבצעיות שלנו הן מעבר לקווי האויב".

הנשיא לשעבר עזר ויצמן, שהיה מפקד חיל-האוויר, התנגד לכך שנשים יהיו טייסות. האמירה שלו לאליס מילר, שביקשה להיות טייסת, "מיידלע, ראית פעם גבר סורג גרביים?" עוררה ויכוחים סוערים. מה אתה חושב על זה?

"אני לא מצטרף לאמירה הזאת. אבל אני לא בעד שנשים תהיינה בקורס טיס. החברה בישראל לא החליטה שנשים תהיינה לוחמות. אם מדברים על עקרון השוויון, אז בבקשה, שהמדינה תשנה את חוק יסוד: צה"ל ותגייס נשים לשלוש שנות סדיר ולשנות מילואים רבות.

"אני לא יודע אם בחורה יכולה לקחת מטען של 50 קילו על הגב ולרוץ איתו כמו בחור. ואני לא יכול לתאר לעצמי אישה בת 39 שהולכת להרבה ימי מילואים כפי שאנחנו עושים. למה? כי א-לוהים ברא כך את בני האדם, יש זכר ויש נקבה. האישה צריכה ללדת ילדים, להניק, לגדל אותם. אני אומנם לא דתי, אבל הלוואי שכל בנות ישראל יילדו חמישה-שישה ילדים.

"אני לא חושב שבחורה לא יכולה להיות טייסת או נווטת טובה, אבל במדינה לא עשירה שמכשירה אותה בקורס יקר, תוחלת השירות צריכה להיות בהתאם, 20 שנים ולא תשע. אין לזה מקום, לא כדאי להפוך את הצבא בשביל חמש-עשר בחורות בעשור".

למרות שיכל להשתחרר כבר בגיל 40, גל המשיך להתייצב לשירות המילואים. אחרי שנים ארוכות בטייסת 'האחת' ו-20 שנות מילואים בטייסת אף-15, נאמר לו, לפני שלוש שנים, שהטייסת רוויה באנשים. "ניסיתי למנוע את רוע הגזירה, אבל הבנתי שזה לא ילך".

אז מה עושה אזרח שמתנדב לעשרות ימי מילואים בשנה ולפתע אומרים לו 'זהו, תודה'? מתנדב למילואים, כמובן. גל הוריד את סרבל הטייסים, המשקפיים הכהים, דרגות האל"מ והאגו, עמד במחסומים עם רובה וציית למפקדו הרב"ט. "אגו, במיוחד אגו מנופח, זו תקלה. לי אין, אז דרגות החופש שלי גדולות יותר", הוא מסביר. "אני בריא, שומר על עצמי, עושה המון ספורט, אומרים גם שאני נראה צעיר מכפי גילי, וצריך היה להקל על החיילים הסדירים. חשבתי שאם אני לא עושה מילואים בטייסת, אתייצב במחסומים. נהניתי מאוד, הבנתי את המציאות טוב יותר".

שרון חייב לשלם

גל הוא חבר ליכוד שמזוהה עם קבוצת נאמני הליכוד של עוזי לנדאו המכונה בפי תועמלני שרון, במעין תמונת עולם הפוכה, 'המורדים'. הוא יצא לדרך כששרון הציע את תוכנית ההתנתקות, אבל החידק הפוליטי, יאמר, מקנן בו הרבה שנים. בעבר שימש כראש לשכת נתניהו וגם סייע, מאוחר יותר, בהתמודדות של שרון מול ברק. אבל לאלה נגיע בהמשך.

את הפעילות החל בחדרה, בהתנגדות לתוכנית ההתנתקות. גל מוכר לאנשי העיר, העסק שלו פועל שם כבר 20 שנים. תושבים ביקשו שיתמודד על ראשות העירייה ופעילי ליכוד הציעו את תמיכתם, אבל הוא החליט לא ללכת למישור המוניציפלי, אלא לארצי. בהמשך חבר לאנשי מועצת יש"ע, והוא משתף גם איתם פעולה.

"אז למה לי פוליטיקה עכשיו", כדברי 'משינה'? כאמור, בגלל ההתנתקות. "לשרון אין תוקף מוסרי להיות ראש-הממשלה, ובוודאי אין לו תוקף מוסרי לעשות צעד כזה. כשיצאה לאור תוכנית ההתנתקות, החלטתי: אני אהיה מוטי אשכנזי של אריק שרון, אני אעשה כל מאמץ כדי שהוא ובנו יחזרו לחווה". סרן מוטי אשכנזי, יוזכר, היה מפקד מוצב במלחמת יום כיפור, שדרש את התפטרות האחראים למחדל. מחאת היחיד שלו סחפה תנועות מחאה, והממשלה בראשות גולדה מאיר התפטרה.

"התוכנית של שרון זעזעה אותי. עברתי שבר כי 40 שנה הוא אומר לנו משהו אחר – 40 שנה הוא משגע את המדינה, שפכנו מיליארדים, הושבנו שם אנשים, נשים וטף, אנשים נולדו שם, הכו שורשים, הוא הוביל אותם, הוא שלח אותם.

"או שהוא טעה טעות עצומה ועל כך הוא חייב לשלם, או שהוא הונה אותנו 40 שנה, רכב על גב האנשים החלוצים האלה, רימה אותם, בלי שום ערך לחיי אדם. כנראה 40 שנה הוא טיפס על הנמר הזה כדי להיות ראש-הממשלה. אחרת אני לא מצליח להבין".

הטענה שלו היא "דברים שרואים מכאן לא רואים משם".
"אם גלעד ארדן היה מתמנה היום לראש-הממשלה, אז הייתי אומר 'יכול להיות'. אבל שרון מילא תפקידים רבים כשר, עשרות שנים הוא בממשלה. מה אתה לא רואה משם? מה, זה חדש לך? היית שר ביטחון, מה לא ברור? הלא בן-גוריון אמר עליו שהוא שקרן, לא אני".

איזה כוח יש למרכז הליכוד להציל את המאבק אחרי שהעומד בצמרת המפלגה הראה שהוא מתעלם מהחלטות המרכז?
"הליכוד חייב לעבור טלטלה בהיבט של שידוד מערכות (שינוי יסודי בערכים). זה אחד הדברים שאני הולך לעשות, ומי שירצה יבחר בי. אני לא מתכוון לוותר על עקרונותיי, על דרכי. מי שמכיר אותי יודע שאני בעניינים האלה לא מתפשר. הליכוד צריך לעבור טלטלה כי אין ברירה אלא לעמוד מול הראי. אחרת עם מה נבוא לבוחר בבחירות הבאות?".

זו לא קצת תמימות להגיד דבר כזה?
"אולי זאת תמימות, אולי הליכוד היא תנועה שעברה כבר את נקודת האל-חזור מבחינה אידיאולוגית. הרי אם חס וחלילה הנסיגה הזאת תצא אל הפועל, הליכוד החזיר שטחים!".

למה לא תרוץ לכנסת במסגרת האיחוד הלאומי?
"לא הייתי דוחה זאת על הסף, אבל אם יש בעיה בבית, צריך לתקן אותה, לא לעזוב. מה גם שכדי להשפיע אתה צריך להיות בתנועה גדולה, שיש לה עוצמה. האם האיחוד הלאומי יהיה מפלגת השלטון? נראה שלא. אני רוצה להתברג בסופו של דבר בצמרת התנועה. אולי זה לא יקרה בבחירות הראשונות, אז בבחירות הבאות".

גל היה רוצה שאנשי צוות אוויר יתרמו יותר לחברה בישראל. "זו שכבה ממוינת ואיכותית מאוד, ומדינת ישראל מפסידה אותם. להוציא בודדים, הם מתבדלים וקשה להם מנטלית להתחבר כלפי מטה. בעיניי זאת תרומה לחברה להיות בקהילה, לתת, להביא את התרבות הארגונית של חיל-האוויר".

אולי לא נראה הרבה טייסים בכנסי הליכוד כי הליכודניקים עדיין מצטיירים, כמו שפורסם שמשפחת שרון מכנה אותם, כ"אינדיאנים"?
אלה שרואים אותם כך, מתנהגים אליהם באופן הזה ועושים בהם שימוש ציני כשצריך. כל השנים היו שואלים 'מה, אתה ליכודניק?' ופותחים זוג עיניים, כאילו משהו לא מסתדר פה, התדמית וההופעה שלך לא מסתדרת לנו עם הדעות הקדומות".

למה מתכוון גל כשהוא אומר "התרבות הארגונית של חיל-האוויר"? לעמידה בלוח זמנים, למשל. הוא אומר שהדיונים בממשלה, בכנסת ובוועדות שמתקיימים אל תוך הלילה לא מניבים תוצרת ששווה משהו. "מנהלים משא-ומתן עם עובדים בשתיים-שלוש בלילה. מי מצליח לתפקד בשעות האלה? גם אדם שקם רק בתשע בבוקר לא שווה אז הרבה. את יודעת מה, אולי בגלל זה אנחנו נראים כך. למה אי אפשר לעשות את זה בשש בערב? כשמגיעים לתשע, חותכים, יש מחר.

"אני מתכוון לעבוד מסודר. חיל-האוויר זה חיל מובנה מאוד, בגלל זה יש לו תרבות ארגונית כזאת. כשהייתי צעיר בחיל-האוויר ואיתן בן-אליהו היה סגן מפקד הטייסת, הוא עשה את תדריך הבוקר, ואם מישהו היה שם את היד על ידית הדלת עשר שניות אחרי הזמן, זה קנס או שהוא לא טס היום".

עצה לנתניהו: תתפטר

לפני כחמש שנים שימש כראש לשכת בנימין נתניהו. "הרצון שלי היה להיכנס לפעילות ביצועית, פחות לפעילות פוליטית. חשבתי שלא טוב שברק יהיה ראש-הממשלה, ורציתי לעזור לו לנצח". לדברי גל, גורמים בלשכה שהיום כבר אינם חלק ממנה לא אפשרו את ההיכרות בין השניים ו"אחרי כמה ניסיונות החלטתי לא להישכב על מדרגות ביתו".

כשברק נבחר, ניסה שוב, ואז הוזמן לפגישה. "ביבי הרשים אותי בצורה בלתי רגילה, ואני יכול להגיד לך שהוא האיש הכי מרשים שהתרועעתי איתו. אני לא מדבר על פנים אחרות שלו, אבל יש לו יכולות אדירות, הוא כשרוני מאוד, עילוי. כחודשיים אחרי הפגישה הציע לי גבי פיקר, ידידו הקרוב, להיות ראש לשכתו. כשהייתי עם ביבי – והוא יכול להכחיש עד מחר – הרייטינג שלו עלה בצורה מדהימה. הסקרים הלכו וטיפסו. הוא יכל לקחת את שרון בפריימריז בליכוד בהליכה ואת ברק בבחירות בישיבה.
"היתה לו טראומה מההפסד שלו. והוא רצה ללכת לבחירות כלליות, כי לנהל את המדינה עם 19 מנדטים בלבד לליכוד זה קשה. רציתי שיתמודד, ולחצתי עליו, בתוך קבוצת מקורבים, שיתמודד".
אילו גל היה ראש לשכתו היום, הוא היה מציע לנתניהו להתפטר מממשלת ההתנתקות מטעמי מצפון, מה שייצור לדעתו אפקט דומינו ויביא לכך שנתניהו יוביל את הליכוד. "הסיטואציה של עקירת יישובים גדולה מחשיבות הכלכלה, שגם אם תיסוג מעט, היא תתאושש בעתיד. גם מול האמריקנים אפשר להתמודד, העם לא רוצה את הנסיגה".

אל עומרי שרון חבר ב-2001, בתקופת הבחירות שבהן ניצח שרון את ברק, ולמד להכירו מקרוב. גל, שרון ג'וניור ואורי בורובסקי הופקדו על המגזר הערבי, והתרוצצו יחד בכל הארץ, לילה ויום.

איך התרשמת ממנו?
"באותה עת התרשמתי ממנו טוב מכפי שאני חושב עליו היום. הוא אמר: 'אני לא מצליח ליצור קשר אישי עם כל אחד, איתך כן'. היה בינינו קליק. עומרי יודע להתחבר עם אנשים, הוא לא אחד עם אגו נפוח".

כמה ימים לפני הבחירות פנו אליו אורי שני ועומרי שרון, ושאלו אם ירצה להמשיך איתם. התפקיד שהוצע לו היה משנה למנכ"ל משרד ראש-הממשלה רפי פלד. פלד נפגש איתו ואישר את המינוי, אבל כעבור זמן קצר התפטר, והמנכ"ל הבא מינה איש משלו.

הקשר עם הג'וניור נגמר אחרי הפיגוע בדולפינריום. "לשרון היתה אז מדיניות שהבלגה ואיפוק הם כוח. לא הצלחתי להבין את זה, הרי הוא חי את המזרח התיכון. כמו שאיוב קרא אומר: 'הפלשתינים לא מדברים יידיש'. הם רואים איפוק כחולשה, ושילמנו מחיר דמים כבד. נפגשתי עם עומרי יום-יומיים אחרי הפיגוע בדולפינריום, והיה לנו ויכוח נוקב על אי התגובה. בפגישה הזאת הבנתי שאני בעיניו ימין סהרורי הזוי. סיום השיחה היה כזה: הוא אמר לי 'תשמע, הטלפון הזה שיש לך מהליכוד? החבר'ה האלה למטה בהנהלת החשבונות עושים לי את המוות. אז כשאתה יורד, תחזיר להם אותו, בחיאתק'. לעומרי שרון אכפת הטלפון של הליכוד שעולה 200 שקל לחודש? זה מה שמטריד אותו? התשובה היא חד-משמעית לא, 'תחזיר את הטלפון' זה 'צא לי מהעיניים'".

לפי היכרותך, מה כוחו של בנו של ראש-הממשלה?
"בלתי מוגבל".
הוא גם מתכנת אותו?
"כוחו בלתי מוגבל".

והנה סיפור שימחיש: גל מוטרד מאוד מתאונות הדרכים, וחולם לטפל בנושא. לפני כשנתיים, כשאביגדור ליברמן היה שר התחבורה, התעניין בתפקיד מנכ"ל המועצה הלאומית לבטיחות בדרכים. גורם במערכת הפוליטית הודיע לו: 'אם זה לא עובר דרך עומרי, אין לך סיכוי'. זאת למרות שמדובר בתפקיד אצל שר מהאיחוד הלאומי, לא מהמפלגה של שרון האב.

אז מי הוא יהואר גל? האם הוא תמים כיוון שאחרי ששרון נבחר, שלף רשימה מסודרת של הפעילים שסייעו, וביקש מחברו לעבודה במסע הבחירות, עומרי שרון, לנסוע יחד ולבקר אצלם כפי שהבטיחו? אולי הוא תמים. ואולי, אם מסתכלים על אל"מ בטייסת שמוכן להתנדב לעמוד במחסומים ומסתכל על כולם בגובה העיניים, הוא פשוט פוליטיקאי מזן אחר.@

מאותו המטוס

יהואר גל הוא חברו הקרוב של דן חלוץ. מה זה קרוב? קרוב, לדוגמה, זה כשהרמטכ"ל הנכנס מצלצל לנייד שלך, כפי שקרה במהלך הראיון, ומחליף איתך כמה מילים אישיות. קרוב זה גם כשמכרים מכנים אותך "אישתו השנייה של חלוץ".

גל וחלוץ הכירו בטייסת 'האחת'. הם לא היו באותו קורס טיס, חלוץ מעט ותיק יותר, אבל היו צוות של טייס-נווט ששיתוף הפעולה הטוב ביניהם הניב הצלחות מבצעיות. שניהם התחתנו והפכו להורים בגיל צעיר יחסית ולנשותיהם יש שם זהה, עירית. בבסיס חיל-האוויר בחצור גרו בבית דו-משפחתי, והקשר בין החברים התהדק.

כשהשתחררו מהצבא, גרו קרוב זה לזה, שיחקו יחד כדורסל ונפגשו גם בשירות המילואים בטייסת. את ההחלטה לשוב לשרת קיבלו יחד, כשחודשים ספורים אחרי של"ג התכנסו עם חברם גיל רגב בביתו, והשלושה החליטו לחזור לצבא. חלוץ ורגב נשארו בצבא והפכו לאלופים, גל השתחרר כעבור שנה ופנה לעסקים.

במלחמת של"ג, כשקמו לשרון מתנגדים ונשמעה קריאה לסרב להילחם, שני הטייסים הפגינו בעד המלחמה ורואיינו על-ידי ירון לונדון לטלוויזיה. לאחרונה, כשנודע כי חלוץ ימונה לרמטכ"ל, נשלפה הקלטת המאובקת מארכיון הטלוויזיה הישראלית ושודרה לתוהים על קנקנו.

בהפגנת השמאל שאחרי סברה ושתילה, תרגמו גל, חלוץ וטייס נוסף, עופר הגואל, את האמנה הפלשתינית, שכפלו עותקים וחילקו למפגינים ("כדי לומר להם: רוצים להשמיד אותנו, חבר'ה, מה אתם מבלבלים את המוח?").

יהואר, איזה רמטכ"ל אנחנו מקבלים?
"ברמה האישית, יש כלפיו הערכה עצומה בחיל-האוויר. מלמעלה עד אחרון האנשים. אני בטוח שרמת הפיקוד שלו והדברים שתרם לחיל-האוויר נובעים מאישיותו. איש מקסים, נוח, לא מתנשא, מענטש כמו שאומרים ביידיש. חבר, ישר, צנוע. עם יכולות אינטלקטואליות וארגוניות מדהימות. לדעתי, עם ישראל זכה".

חלוץ חילק למפגיני השמאל את האמנה הפלשתינית, שקוראת להשמדת ישראל. במילים אחרות, הוא מכיר את שכנינו. עד כמה להערכתך הוא מסוגל להגיד לא למשהו שאולי ייראה לו בלתי מוסרי?
"לא הייתי רוצה לדבר על דני בהקשר של ההתנתקות בשיחה הזאת".
התחושה היא שיש קשר ישיר בין הזדהות עם ההתנתקות למינויים שנעשים.
"סביר שאם דני היה יוצא באופן נחרץ נגד ההתנתקות, הוא לא היה יכול לשמש רמטכ"ל כי זה לא מסתדר עם תפישת ראש-הממשלה ושר הביטחון. רמטכ"ל ותיק עף בגלל שהוא חשב אחרת על ההתנתקות".

שאלתי את גל מה הוא חש כשבשעה שהוא פועל במרץ למניעת ההתנתקות חברו הטוב אמור לבצע אותה. "יש בינינו חברות עמוקה, דני הוא החבר הכי קרוב שלי, אנחנו לא נתנתק בגלל ההתנתקות".@