בשבע 142: בשבע עיניים

, כ"א בחשון תשמ"ח

בעזרת ה´
כיצד חוגגין
חגית ריטרמן
אנחנו לא צריכים השראה רבה כדי לחגוג. לכל חג יש טקסט שמדריך אותנו, כלשון אנשי ´הקומדי סטור´, כיצד נתנהגה נכון. כל ישראלי מצוי, דתי ושאינו דתי, יודע שבסוכות בונים סוכה; שבחנוכה מדליקים נרות ואוכלים, אוי לדיאטה, סופגניות ולביבות; שבפורים קוראים במגילת אסתר והילדים מתחפשים; שבפסח אוכלים מצות. רשימה חלקית, כמובן. ואז מגיע יום העצמאות, ואף אחד לא אומר לנו איך לחגוג. וזה אחרי שהתרגלנו שחג בא עם הוראות הפעלה.

אז מה עושים ביום עצמאותה של מדינתנו? אולי גם כאן צריך לנסח כללים שהעם אמור לפעול לפיהם. הנה כמה הלכות חגיגה ליום העצמאות, שאולי יקלו קצת על מתלבטים התוהים כיצג חוגגין.

א. נוהגין לנעוץ דגל ישראל מפלסטיק על חלון הרכב ולהניף דגל גדול מבד על ברזלים במרפסת. בשעת הדחק מותרין להוסיף דגל כתום של גוש קטיף, ובלבד שיזהר מלהיחשב כמסית. הנועץ דגל אמעריקא על חלון רכבו – מעלה עליו הכתוב כאילו עבד עבודה זרה (ועוד בלי גרין קארד).

ב. יקנה במרכול – הקרוי בלע"ז סופער-מארקט – בשר, חומוס, ב´ שקיות מרשמלו, פחמים ושיפודי עץ.

ג. ינקה היטב את מכשיר המנגל שברשותו, ויצטייד בגפרורים. זריזין מקדימין להכין צידנית גדולה ובקבוקי מים בכמות מספקת.

ד. ערב החג יצא במחולות, ויישא עיניו מעלה לצפות בזיקוקין צבעוניין. בבוקר החג, יצפה במטסי חיל-האוויר המיוחדין.

ה. יקים ילדיו ורעייתו עם קריאת הגבר, ויאמר להם: "מהר, שלא ניתקע בפקקים". ינסה להתחכם ולנסוע בכבישים ריקים אל אתרים שאיש לא הגה בדעתו לבקר בם, ובהגיע משפחתו אל היעד יגלה כי הציבור הקדימם, ולא נשארו מקומות חנייה או פיסת אדמה פנויה כדי לסעוד עליה את לבם. בצאת החג, יעמוד בפקקים כמו כולם, ויאמר בתרעומת קלה: "אין מספיק כבישים במדינה הזאת" או לחילופין: "אמרתי לכם שהיה צריך לצאת קודם?".
ו
. יפגוש בטיוליו לפחות ג´ יהודים שהוא מכיר, וישאל בפתיעה: "הי, גם אתם פה? איך חשבתם על המקום הזה?".
ז
. נהגו בקהילות ישראל לצפות בסרטים ישראליים בטלעוויזיא, במיוחד כאלה שאורי זוהר מככב בם, ולומר בכוונה גדולה: "איך, איך הוא הפך לחרדי". המהדרין יצפו בחידון התנ"ך, ולהבדיל בסרטי בורקס, ויאזינו לגשש החיוור בראדיו. והמקלין – יש להם על מי לסמוך.

ח. הלכה פסוקה היא שלמחרת החג יפגוש בבני עירו ובחבריו לעבודה ויספר להם היכן חגג ועד מה נהנה.

לאם, לבת ולשבת
שמואל אדלמן

דיון הלכתי פרץ סביב שולחן השבת לאחר שהודעתי לילדים שהוריהם היקרים משאירים אותם לטיפולה המסור של דודתם הצעירה, ונוסעים לבית חולים כי אמא צריכה ללדת. "אל תסעו", דרש הבן הצעיר "אסור לנסוע בשבת". בעוד אנו נדהמים מזיכרונו הקצר של הבן שבעצמו אילץ אותנו לא רק לנסוע בשבת, אלא גם להפיק ברית בשבת וכל זה תוך שמונה ימים, נחלץ לעזרתנו בננו הבכור שפסק כי מדובר בפיקוח נפש והתיר לנו לצאת לדרך. למען הגילוי הנאות נציין שביום שישי עבר הרב הצעיר סדנה קצרה בהלכה, תוך הבטחת שוחד של בילוי יתרת השבת אצל סבא סבתא.

אחרי חצי שעה של נסיעה הגענו ל'רבין' (בית החולים, לא הכיכר ולא הכביש). בגלל הקושי של אשתי לעשות ג'וגינג, ביקשנו מהמאבטח להיכנס אל תוך שטח בית החולים סמוך לחדרי הלידה. השומר הסכים אך התרה בנו שנוציא את הרכב לאחר שנעבור למחלקה.
מקץ כמה שעות הגיחה בתנו היקרה לאוויר העולם היישר לתוך קדושת השבת. קדושה שאפשרה לנו לנצל עד תום את האיסור לקבל שיחות או להתקשר ולהודיע לכל העולם. כרבע שעה לפני צאת השבת, בעוד אני פוסע לכיוון בית הכנסת של בית החולים, הבחנתי בשני שוטרים מלווים באיש ביטחון של ביה"ח, מסיירים ליד חניית הנכים בה עמד הרכב. "יש כאן רכב שהוא לגמרי פתוח", זעקה השוטרת ואני ניסיתי להסביר שזה לא אני, זה היא - כלומר השבת שמונעת ממני לסגור את הרכב או להוציאו. השוטרת הפנתה אותי לשוטר השני. "אני לא יכול לתת לאחד דו"ח ולשני לא", הצטדק השוטר, שהסכים לבסוף לעשות סיבוב ולחזור בעוד חצי שעה.
בבתי חולים אחרים מועסק עובד לא יהודי שתפקידו לסייע במצבים כאלו ולהחנות את הרכב עבור שומרי שבת. ניתן לצפות שקמפוס בילינסון, המשרת יולדות דתיות רבות, ייתן את הדעת על בעיות הלכתיות מעין אלו, שניתנות לפתרון עם קצת מחשבה ורצון. מה מותר ומה אסור ליהודי שומר שבת כדאי שיידעו לא רק ילדי הגן בקדומים, אלא גם בהנהלת 'רבין'.

מה הם קופצים?
עדי גרסיאל
השנים חולפות, אימפריות באות והולכות, ממשלות קמות ונופלות, ורק חידון התנ"ך נותר כשהיה. המערכון המפורסם של הרב (לעתיד) אורי זהר וחבורתו – 'גפן במובן גפן', 'תן לו עם הגונג', 'הוא לא חבשי הוא סודני' מיצה את הנושא. ואכן, העיתונות חדלה מזה זמן רב לעסוק בנושא. בסופו של דבר, עיתון אמור לספק לקוראיו חדשות, ובחידון התנ"ך לא היו כאלה מזה כמה עידנים.
אולם בשנים האחרונות קם דווקא דור של עיתונאים דתיים שהפנים את הכלל הידוע: כלב נשך אדם - לא מעניין, דוס משמיץ יהדות – ישר לעמוד הראשון, והחל להיטפל למוסד הוותיק הזה.
ומה בעצם טענו הנ"ל? את כל מה שידוע זה מכבר: שהחידון מיושן, שהתפאורה מזכירה את הימים שג'ו בראל עוד היה מנהל הטלוויזיה - בערבית אני מתכוון - ושאבשלום קור לא יודע לספר בדיחות.
אז ככה: צריך להודות שהתנ"ך הוא לא בדיוק ספר שהתקבל השבוע במערכת, ועדיין חובשי הכיפות סבורים שיש לו רלוונטיות אפילו לימים אלו ממש, ויש גם כמה חילונים שמסכימים איתם.
התפאורה באמת לא משהו. תכניות סטייל 'שגריר נולד' נראות הרבה יותר טוב. אבל האם זה לא בדיוק המסר שאנחנו מנסים להעביר, שהצורה והחיצוניות אינן חזות הכל? ושאפשר לעשות תוכנית טלוויזיה שבה שואלים שאלות מבלי לקבל מזומנים/חוזה לשנתיים/פרסום אינסטנט תמורת התשובות?
וכן, נכון, בתור אחד שישב עם אבשלום קור באי אלו תוכניות בטלוויזיה, אני מסכים לחלוטין שהוא חלש במיוחד בחיקוי קופאיות רוסיות, נשות שרי חוץ וסגני ראשי ערים בשרון. ולא רק זה, חלק מהבדיחות שלו מצריך ידע מוקדם, ר"ל, וחלק אחר מפעיל אחוז מסוים מתאי המוח, שלא נדע. ובכל זאת לא הייתי ממליץ להחליף אותו באיזה דוגמגישה שעברה הסבה זריזה להנחיה ושאפילו ניסתה לקרוא כמה פרקים מהספר לפני הצילומים, אבל נתקעה ב'ויקרא'.
חברים, כשקוקה קולה ניסו לפני כמה שנים לשנות את הטעם של המשקה שלהם, עלתה שוועת לקוחותיהם עד לקומת ההנהלה באטלנטה ג'ורג'יה והעבירה את רוע הגזירה. תסלחו לי על ההשוואה הממוסחרת משהו, אבל יש דברים שלא משנים, ושהחן שלהם נובע בדיוק מכך. חידון התנ"ך הוא אחד מהם.
ולא, אני לא מניח שאני אספיק לצפות בו באמצע המנגל או הטיול או הפקק, מה שיבוא קודם, אבל אני אבקש שיקליטו לי.

גם בגין
עפרה לקס

קהל רב צבא על דלתות מוזיאון תל אביב והמתין בהתרגשות ובעיניים דומעות. על שיכמו אלפיים שנה ומאחוריו דורות רבים שחיכו לרגע הזה.

"אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל" אמר הזקן במבטא פלונסקאי וזכה לתשואות רמות. הרב פישמן ניגש ובירך בקול רועד "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

אפילו זקנו של הרצל, שתמונתו התנוססה מעל, נראה רוטט משהו.
באותו לילה, בחצות, תם המנדט הבריטי על ארץ ישראל. למחרת פלשו צבאות ערב לארץ. מזל טוב, זאת בת.

ההחלטה על ההכרזה, כידוע, לא הייתה פשוטה. היישוב היה נתון בעיצומה של מלחמת קיום ומדינות המערב לחצו כבר אז, משדלות ומאיימות שהכרזה רק תרגיז את ערביי הסביבה (נשמע מוכר?)
גם החברה' ממפא"י לא ממש היו בכיוון של מדנה יהודית. אותם עניינה יותר האידיאולוגיה הסוציאליסטית.

ההיסטוריה נוהגת לייחס לבן גוריון ולעמיתיו עמידות וזקיפות קומה מול מתנגדים מבית ומחוץ. המציאות, כמו שמתברר תמיד, מורכבת יותר והירואית פחות.
בעצם, מספרים אנשים המצויים בתקופה, ידם הארוכה של אנשי האצ"ל בחשה גם בקלחת הזו. ואם היא לא הייתה מערבבת היטב, סביר להניח שלא הייתה מתבשלת מדינה.
מנחם בגין, ראש האצ"ל אמר לבן גוריון כי יש להכריז על הקמת המדינה. בגין עצמו לא העז לקחת את המגילה לידיים משום שחשש שאנשי הסוכנות לא יעמדו מאחורי הכרזה שתצא מגרונו של 'פורש'.
בן גוריון דווקא היה מעוניין אבל הוא נזקק לתמיכת חבריו ולשם כך הוא חזר לבגין. בן גוריון ביקש ממנהיג האצ"ל שיודיע בגלוי שיש בכוונתו להכריז על הקמת מדינה. החשש מפני גניבת הבכורה, או הכסאולוגיה בתרגום סימולטני לימינו, יעשו את שלהם, כך האמין.
בגין נעתר וכך נכתב ב'חרות' עיתון הקיר של האצ"ל, באייר תש"ח: "הממשלה העברית קום תקום. אין 'אולי' היא תקום. אם המנהיגות הרשמית תקים את הממשלה נעמוד מאחוריה במלוא כוחנו, אך אם המנהיגות תכנע לאיומים או תושפע ע"י פיתויים- יעמוד כוחנו וכוחו של מרבית הנוער העברי הלוחם מאחורי הממשלה החפשית, שתעלה ממעמקי המחתרת ותוביל את העם למלחמת החרות ולניצחון".
בן גוריון, שידע את נפש עמיתיו הראה להם את השורות האלה, ומיד זכה בתמיכה הנדרשת.
כן כן, תמיד היו קנאה ותחרות, אבל פעם עוד היה אפשר לעשות עם זה משהו. להקים מדינה למשל.
אח, היו ימים...