בשבע 143: שרון משדר מצוקה

עמנואל שילה , כ"א בחשון תשמ"ח

ממשלת הגירוש משדרת פאניקה. יום לאחר שכבישי הארץ נחסמו מגיע שרון אל האזורים המיועדים לפליטי הגוש, ומפזר גערות על הקצב האיטי של התקדמות העבודה. עוד יום עובר, ולפני המצלמות מתייצבים שרת המשפטים ומנכ"ל משרד רה"מ כדי לבצע עוד סיבוב במלחמה הפסיכולוגית, לזנב בנחשלים ולפורר את אחדות השורות בגוש קטיף. הם מנופפים במספרים מופרכים ודורשים עוד 24 חתימות תוך שבוע. אם לא – אין תוכנית ניצנים. בתעלול נבזי אחר מנסים קברניטי החורבן ליצור תחרות בין המיועדים לגירוש, כשכל הקודם להיכנע זוכה.

הפעילות הנכלולית הנמרצת הזאת רק מסגירה את מצוקתם. ההיאחזות העיקשת של המתיישבים החלוצים והמאבק הנחוש של תומכיהם מכל הארץ מציבים איום מוחשי על תוכנית העוועים של שרון ומרעיו. יונתן בשיא הבטיח להם שרוב מוחלט של המתיישבים יעזבו מרצונם. לחרדתם הרבה זה לא קורה, גם לאחר שחוקי הגירוש התקבלו בכנסת, התקציב עבר, חוק משאל העם נפל, והתקשורת עשתה הכול כדי להוכיח שהמתיישבים הרימו ידיים.

אירועי השבוע הזה הוכיחו שמאחורי המתיישבים עומד כוח ציבורי גדול ונחוש, שמוכן להקריב הרבה כדי להגן עליהם. הטיפול הקשוח בעצורים וכתבי האישום הדרקוניים מלמדים שרשויות אכיפת החוק מבקשות להרתיע את מי שמצאו שיטת מאבק אפקטיבית. יש לתמוך בעצורים הרבים ובעמידתם הגאה, בין השאר באמצעות הפגנות התמיכה מול הכלא במוצ"ש שכבר הפכו למסורת.

כעת יש לצפות כי גם אלה מהמתיישבים שכבר אמרו נואש וחתמו על מסמכי הכניעה ישקלו שוב את עמדתם. אחרי הכול, גם הם רוצים יותר מכול להישאר בביתם. וגם אם חלילה ניכשל, המציאות עד כה הוכיחה שמי שלא נענה לפיתויי הממשלה רק מרוויח. אפילו במובן הכלכלי הצר, הסבלנות משתלמת.

כותרת: סמלי המחאה
א. "יהודי לא מגרש יהודי" – זוהי סיסמת המחאה בשעה זו. היא נשמעת פשוטה מדי, לא ממש הברקה של קופירייטר גאוני, ובכל זאת יש בה לא מעט תחכום. ראשית, היא פונה אל הלב היהודי ואל האחווה היהודית. שנית, מבלי לקרוא לכך במפורש, זוהי סיסמה שמעודדת סירוב לפקודת הגירוש. ושלישית, לא משתמעת ממנה התנגדות לטרנספר של ערבים כמו מהסיסמה השנויה במחלוקת "הטרנספר לא יעבור".
ב. הסרט הכתום הקשור בקצה האנטנה של האוטו הוא המצאה עממית גאונית, עדיפה מכל סטיקר. הסרט בולט ומתנופף ברוח ונראה מכל הצדדים, לא רק מאחור. אם עוד אין לכם אחד כזה על האוטו – רוצו לשים.

בדרך הנכונה

על פי החוק והנוהל, כאשר נבצר מנשיא המדינה למלא את תפקידו, יו"ר הכנסת מחליף אותו. בדרך כלל זה קורה כאשר נשיאנו נוסע לחו"ל. אבל לעיתים נבצר מהנשיא לתפקד בגלל סיבה אחרת, מורך לב למשל. וגם אז, טוב הדבר אם יו"ר הכנסת אמיץ דיו כדי למלא את החסר.

זו כבר שנה שנייה שרובי ריבלין, בטקסים הממלכתיים של תחילת אייר, מנצל את מעמדו כדי להשמיע ברבים את קול המצפון הלאומי. ביום הזיכרון, בבית הקברות הצבאי בהר הזיתים, הוא ביטא את חששותיו מפני האיום הפלשתיני על ירושלים, במיוחד לנוכח אמינותם הרופסת של פוליטיקאים ציניים שנשבעים אמונים לעיר הקודש ואחר כך שוכחים את ימינם. בטקס הדלקת המשואות הוא לא שכח להזכיר את "אחינו ואחיותינו, המתיישבים והחלוצים, הנאחזים בכל מרחבי ארץ אבותינו ומוסרים את נפשם על בניינה וגאולתה". וביום העצמאות הוא הביע חרדה לנוכח הקיטוב בעם, והתריע על תופעות קשות של לעג כלפי אוהבי הארץ ושמחה לאידם של מי שמסרו את נפשם על יישובה וגאולתה. ולמען האיזון הקדוש, כאילו היה נשיא, הוא גם הביע התנגדות לסרבנות ולהפניית עורף למדינה.
בעוד שנתיים מסתיימת כהונתו של הנשיא קצב. המשך עקבי של עמדתו האמיצה יעשה את ריבלין למועמד ראוי.

למען עתיד ילדינו

מזל טוב, לעמרי שרון נולדה בת, נכדה שישית לראש הממשלה.
האב המאושר עמרי לא מתראיין בנוגע לחייו האישיים, והוא כנראה יודע למה. בנות זוג שמתחלפות מבלי שיטרח לשאתן כדת משה וישראל, זה לא משהו ששר הדתות בפועל של מדינת ישראל אמור להתהדר בו.
בגילו המתקרב לשמונים, לאריאל שרון יש רק 8 צאצאים - שני בנים ו-6 נכדים. בסביבתם שוחרת החיים הקלים של אריאל שרון ואהוד אולמרט מרבים לדבר על הבעייה הדמוגרפית, אבל לא מוכנים לעשות יותר מדי כדי שיהיו כאן יותר יהודים. לגדל ילדים זה להשקיע הרבה זמן, הרבה כוחות נפש, הרבה כסף. זה יכול לפגוע בקריירה ובמה שנחשב לחיים הטובים. ילדים זה שמחה, וגם טרחה.

ואחר כך באים כל אותם גיבורים שבקושי יש להם ילדים בארץ וכופים עלינו את ההרפתקנות המדינית שלהם בשם עתיד ילדינו. חיים רמון, גרוש ואב לשניים, לא מפסיק לדבר על הצורך להוציא את ילדינו מעזה. אפי איתם, שיש לו קצת יותר ילדים, דווקא מאמין שצריך להישאר בגוש קטיף, ואפילו עבר לגור שם. כנראה רמון, איש משפחה למופת, אוהב את הילדים שלו יותר.

אנשי אקדמיה בעלי נטיות שמאלניות מרבים לפרסם נתונים על הדמוגרפיה של המגזר הערבי. הם מעדיפים לא לספר לנו שבדור הבא כל ילד שני ייוולד להורים שומרי מצוות. גם במובן הדמוגרפי, העתיד של המדינה הם אותם בני נוער שעמדו השבוע בכבישים כדי לעצור את תוכנית הגירוש שמאיימת על עתידם.