בשבע 143: ההתפוררות מתחילה

בכנסת משדרים 'עסקים כרגיל', אך מתחת לפני השטח כבר רואים סדקים ● ב'בית בלאומי' מרוצים מהמהומה שהצליחו לחולל, ומזהירים מפני הדבר האמיתי

אריאל כהנא , כ"א בחשון תשמ"ח

* ח"כ רמון מהוועדה למינוי שופטים לא רוצה דתיים. הם מזכירים לו את ההתנתקות * ובחיל הים דווקא כן מחפשים את הכיפה הסרוגה

ארבעים וחמישה מסכי ביפר בישרו שהבורסקי הפוליטי חזר. ביום שני, אחרי פגרה של חודש וחצי, שבה הכנסת לחיים ועמה מבול כותרות הרודפות זו את זו. בתוך שעה ועדת הכספים אישרה תשלום של מיליארד ושבע מאות מיליון שקלים לשינוי ולחרדים (שתמכו אלה באלה), ועדת החוץ והביטחון נפרדה מהרמטכ"ל (ורק עומרי שתק), ועדת הכנסת העניקה שם לסיעת איתם-לוי ('הציונות הדתית' בפועל) ונתניהו בישר על הורדת מסים נוספת (אם שרון לא יטרפד).

על פני השטח, המערכת השלטונית שוקקת עבודה. בשכבות התת-קרקעיות מורגשות רעידות. היציבות השלטונית הולכת ונסדקת. אולמרט ונתניהו נשמעים כמו ארנס ולוי בשלהי ימי שמיר. בעבודה אוחזת יד איש באחיו. הקואליציה מתקשה להעביר הצבעות פשוטות בוועדת הכספים. הנחת העבודה היא שמיד אחרי ההתנתקות יהיו בחירות, ומבחינת הפוליטיקאים המשמעות היא שהקלפיות ייפתחו מחר. לנתוני הפתיחה הללו הצטרפה בערבו של יום התבערה בכבישים – קטליזטור יעיל להקדמת בחירות.

המרי האזרחי בפתח
עשר שנים בדיוק חלפו מאז נראתה בארץ מחאה עממית בקנה מידה כזה. אז התבצר השלטון בדרכו וההתנגשות הסתיימה ברצח פוליטי. הפעם זה ייגמר לפחות במרי אזרחי. עד יום שני בבוקר נרשמו לא יותר מ-3000 כניסות לאתר האינטרנט של 'הבית הלאומי'. ניתן להניח שאחדות מהן באו ממחשבי משטרת ישראל. הידיעה על השיטפון הצפוי לא תרמה דבר ליכולת המשטרה להתמודד עמו: המפגינים רצו להביך את המשטרה ולסבך אותה במבול חסימות ועצורים, והשיגו את מטרתם. 'ניסוי הכלים' היה רק הקדימון.

כמו החסימות השבוע, גם השלב הבא גלוי לכל. פשוט לדפדף באתר ולקרא. בלי מנגנונים, בלי תכניות חשאיות, בלי מנהיגים, בלי אלימות. "היום שבו יוכרזו גוש קטיף והשומרון כשטחים צבאיים סגורים הוא 'יום הפקודה'. כל אחד יתחיל את דרכו לכיוון גוש קטיף, תוך כדי שיבוש התנועה וזרימת החיים במדינת ישראל. קבע מראש מקום מפגש עם חבריך, ובשעה שתפורסם התחילו לצעוד. על כל אחד לקחת ציוד לארבעה ימים לפחות".

"המטרה שלנו אינה מהפכה אלא מרי אזרחי", מסביר מ', אחד העומדים מאחורי 'הבית הלאומי'. מטבע הדברים הוא לא נחשף, אף כי אינו מקפיד על סודיות יתירה. "השבוע הוצאנו חלק קטן מהכוחות שלנו, בשעה שהמשטרה הפעילה את כל כוחותיה. היו רבים מאוד – גם אני עצמי – שהשבוע נמנעו מלקחת חלק משום שמדובר היה רק בניסוי כלים. ביום הפקודה יצאו לרחובות עשרות אלפים: הורים, ילדים, סבים סבתות. תעשה לבד את המכפלות. עד שלא יהיו מחנות מעצר לעשרות אלפים זה לא ייפסק. הוזה מי שחושב שמדינת ישראל יכולה להחזיק מחנות מעצר כאלה ובמקביל לגרש 8000 תושבים מביתם".

חזרה לאתר: "סיום המאבק יהיה אך ורק כאשר יתממש אחד מהתרחישים הבאים: שר הביטחון או הרמטכ"ל מודיעים שאינם יכולים לאכוף את חוק פינוי-פיצוי. ראש הממשלה מודיע על ביטול התכנית. ראש הממשלה מתפטר ומודיע על בחירות".

שופטים דתיים? לא אצלנו
יש תרגילי מחשבה שכוחם אינו נס. נניח ששר החבר בוועדה למינוי שופטים היה נתפס בציטוט הבא: "אני לא מוכן למנות שופטים ערבים. בראש שלי, כל הערבים קשורים לפיגועים ולכן אני לא מוכן בשום פנים ואופן להצביע עבורם". לא קשה לדמיין את אבירי הדמוקרטיה ויפי הנפש מזדעקים נגד הגזענות, ההכללה, ההכתמה וההכפשה. לא מופרך להעריך שהיועץ המשפטי היה אומר את דברו, שהרי כך לא חושבים ולא מדברים בישראל של 2005.

הציטטה הנ"ל לא התייחסה לערבים – כמה לא מפתיע – אלא לדתיים לאומיים, והשר המדובר הוא חיים רמון. "ב-28.3.05 דיווח ח"כ מלכיאור לחברות בארגוני נשים שח"כ רמון אמר: "לא מוכן להצביע עבור כיפות סרוגות. בראש שלי כל הכיפות הסרוגות קשורות להתנתקות, ולכן לא מוכן להצביע בשום אופן עבורם". וכן, "אם ייבחרו דתיים לאומיים, תהיה להם השפעה והם יצאו נגד ההתנתקות, יהפכו למנהיגים וימרידו".

ב-6.4.05 נפגש השר רמון עם נציגות ארגוני נשים ושדולת הנשים. המשתתפות דיווחו לחברותיהן בסיום הפגישה כי השר רמון אמר כי "כל מי שקשור למפד"ל או לציונות הדתית אין לו סיכוי להיבחר", וכן: "אני לא רוצה דיינים שיפסקו סירוב פקודה".

בפגישה שקיימה השרה ציפי לבני עם חברות משדולת הנשים, ב-10.5.05, היא דיווחה שהשר רמון סגר דיל עם החרדים, ויש לו נימוקים אידיאולוגים לכך. עמדתו זו של השר רמון דווחה אף באמצעי התקשורת, והשר לא הכחיש אותה" .

את אוסף האמירות של רמון ליקט ח"כ יצחק לוי. בפנייה ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הוא כותב: "השיקולים האידיאולוגיים והפוליטיים הם פסולים באופן מוחלט בכל הקשור למינוי שופטים ודיינים. מעבר לכך, יש כאן פסילה קולקטיבית ואפליה חמורה לכל מי שחובש כיפה סרוגה או לומד בישיבה של הציונות הדתית. אם אכן נעשה 'דיל'", מוסיף לוי, "הרי שבוודאי העסקה פסולה, משום שבחירת הדיין לא נעשית בהתאם לכשירותו ולהתאמתו". לוי מבקש לפסול את רמון מחברות בוועדה. נראה.

מכיניסטים, לים!
לסגן אלוף חן, מפקד בית הספר לחובלים של חיל הים, יש שיגעון. "זה לא שיגעון פרטי שלי", הוא מקפיד לתקן, אבל גם לא מסתיר שלנושא הזה הוא מקדיש הרבה אנרגיה. חן להוט אחרי חבר'ה דתיים, "בוגרי מכינות" בשפתו. "פגשתי אותם לראשונה כמפקד בסטי"ל, והיה תענוג לראות את ההשתלבות שלהם. הם הצליחו להבהיר לאחרים מה חשוב להם. ראית איך האחרים עושים שמיניות באוויר כדי לא לפגוע ולשמור על מה שצריך. כבר אז ראיתי שמדובר בחברה איכותיים, עם מוטיבציה גבוהה ובדרך כלל בוגרים יותר. ואני יודע שלא המצאתי כלום".

חן עובר באופן קבוע בין המכינות הקדם-צבאיות ומנסה לנסוך במפרשי הצעירים הדתיים קצת אהבה לים. גם עמיתיו ביבשה עושים זאת, אלא שחן צריך לעבוד קשה יותר. "לחיל הים נדבקה סטיגמה כאילו זה חיל של בתי מרזח ונמלים זרים. הסטיגמה הזו מבוססת על חוסר ידיעה מוחלט ורחוקה מהמציאות כרחוק צפון מדרום".

את מחסומי הזרות הוא מנסה לשבור. בתפיסתו, שילוב חיילים דתיים בקורס – כמו גם בנות – הוא ביצוע פקודות הצבא. "למפקד אין שיקול דעת אם לאפשר זמן לתפילה או לשמור על כשרות. מבחינתי, חייל דתי שמבקש להתפלל או לשמור על כשרות עוזר לי לשמור על פקודות הצבא. במקביל, אנחנו יודעים לגלות רגישות והבנה. אם קצין דתי יבקש שלא לשרת בספינה עם מפקדת, אבוא לקראתו".
המחיצות, כמסתבר, אכן נשברות. גם בטקסי הסיום של קורס חובלים נראות יותר כיפות. "אין לי נתונים מדויקים. אני יכול לספר שהחניך המצטיין במחזור האחרון היה בוגר מכינה. זה אומר הכל".