בשבע 144: הו הסרט הכתום, הכתום

עמנואל שילה , כ"א בחשון תשמ"ח

הו הסרט הכתום, הכתום

תקראו לי נודניק, אבל אם עדיין אין לכם סרט כתום על האוטו - אתם אאוט לגמרי. אוטו בלי סרט כתום זה היום כמו בית בלי מזוזה. ומכיוון שאתם יהודים טובים ומזכי הרבים - אל תסתפקו באוטו שלכם אלא תזכו גם אחרים במצווה. תחזיקו סרטים כתומים בתא הכפפות ותחלקו לכל המעוניין. תדאגו שבשכונה שלכם יתארגנו בני נוער שיקשרו על כל רכב את סמל ההזדהות עם גוש קטיף וצפון השומרון - בהסכמת הנהגים כמובן.

וכמו בכל מצווה, גם לקשירת הסרט הכתום יש כללים, דקדוקים והידורים. המקום הנכון לקשירת הסרט הכתום הוא בראש האנטנה הארוכה של הרדיו, לא הקצרה של הסלולארי. יום העצמאות כבר עבר, ולכן אין צורך להוסיף לסרט הכתום את דגל המדינה. המהדרין מחליפים את הסרט אחת לשבוע-שבועיים, כדי לשמור על כתום רענן ובוהק. בבוקר בדרך לעבודה, לראות סרט כתום שמתנופף בעוז על הרכב שנוסע לפניך ועוד אחד על זה שחולף על פניך - אין מראה מרהיב ומרנין לב מזה.

הסרט הכתום הוא מחאה מעודנת, אסתטית ואפקטיבית להפליא. נכון לעכשיו זו אפילו פעולה חוקית לחלוטין, אם כי לא אתפלא אם מערכת אכיפת החוק השמאלנית שלנו תחליט בקרוב שמדובר במטען חורג, ותגיש כתבי אישום על סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

ביום שבו על רבע מגגות המכוניות בחניוני גוש דן יתנופפו סרטים כתומים, אפשר יהיה להגיד קדיש על תוכנית הגירוש.

אל מול קבר אמי

שש שנים חלפו מאז נפטרה אמי עליה השלום והובאה למנוחות בבית העלמין בקדומים - היישוב היהודי הראשון בשומרון.
אמא היתה אישה מלומדת ודעתנית, מחנכת מסורה שהעמידה תלמידות בתיכונים ובמכללות - רבות מהן זוכרות אותה כדמות מופת. ויותר מזה היתה גיבורה במידותיה. בילדותה חלתה במחלת הפוליו, סבלה ייסורים קשים ונותרה נכה כשאחת מידיה משותקת לחלוטין. זה לא הפריע לה ללדת ולגדל שבעה ילדים, ולנהל בית בחמש אצבעות. הייסורים שסבלה גרמו לה להתעמק בשאלות יסוד של השגחה פרטית, שכר ועונש, ומעיונים אלו יצאה מחוזקת באמונתה. בשנותיה האחרונות חלתה בטרשת נפוצה ולאחר מכן גם במחלת הסרטן. בימי מחלתה התבטאה שאם משמיים גזרו עליה להסתלק בקיצור ימים היא מקבלת את הגזירה.

המהלך שמבטא יותר מכל את עולמה של אמא היה ההחלטה שקיבלה עם אבא לפני 23 שנה לעזוב את הרבנות הנוחה במושב הדתי נחלים במרכז הארץ, כדי להקים גרעין תורני של משפחה אחת בעיר קצרין שברמת הגולן. בקצרין היתה אז שממה רוחנית: תפילות במניין בבית הכנסת התקיימו רק בשבת. גן או בית ספר דתי לא היו, ואפילו לא מקווה. אבל אמא מעולם לא חיפשה חיים קלים. היא הסתייגה מהסתגרות של הציבור הדתי בתוך עצמו, ורצתה לפעול ולהשפיע בתוך אוכלוסייה שהיא חתך מייצג של עם ישראל, על שלל גווניו ועדותיו. שתיים מבנותיה ממשיכות את דרכה זו בגרעין התורני בקרית מלאכי. ההזדהות המשפחתית עם מפעל ההתיישבות ביש"ע היתה מלאה, ובין המשפחות שירדו להיאבק על ימית לא נפקד מקומנו. אבל אמא דיברה תמיד על הצורך לפעול לטובת עם ישראל, כשגם ההתנחלות היא חלק מאותה משימה לאומית.

אמא הובאה למנוחות בבית קברות רשמי, ביישוב גדול בן 30 שנה המנוהל בידי מועצה מקומית. לידה טמונים גם סבא וסבתא, שחיו 50 שנה בתל-אביב וכמו רבים מהוריהם של תושבי יש"ע בחרו ליהנות מזקנה בכבוד לצידם של בניהם המתנחלים. כשעמדנו השבוע מול המצבות שלהם חשתי עד כמה הביטוי 'מנוחת עולמים' מוטל בספק במדינה שבוגדת במיטב בניה ונערכת לעקור את קברותיהם.

השירות בצה"ל היה ערך עליון בעיניה של אמא. כל בניה למדו שנים ארוכות בישיבות, והיא דחפה לכך שכולנו גם נשרת ביחידות קרביות. לאזכרתה שנערכה ביום שלישי לא הצליח להגיע אחד האחים, בגלל תפקידו כמפקד פלוגה במילואים. אמא שאפה שאחד מבניה יהיה ראש גדול בצבא. היא דחפה את אחי ללכת לקורס קצינים והיתה גאה בו מאוד. היום הוא גר ובונה את ביתו ביישוב שאולי מופיע במפת החורבן הבא שמתכננים לנו שרון ושותפיו. בעוד חודשיים אמור הגדוד שלו לעלות לרמת הגולן, כדי להחליף גדוד שריון סדיר שיירד לסייע במשימת גירוש יהודי גוש קטיף. אחי, רב-סרן במילואים, כבר הודיע למפקדיו שבאותם ימים הוא יהיה עסוק בהגנה על ההתיישבות בגוש ולכן לא יוכל להגיע.
אתמול, יום למחרת האזכרה, הגיע אחי לטקס הוקרה בירושלים. הגדוד שלו נבחר לגדוד מילואים מצטיין, והסגל הבכיר הוזמן לבית הנשיא. כששר הביטחון דיבר על תרומתם המסורה של חיילי המילואים, אחי לא התאפק וצעק לעברו איך הוא לא נרתע מלגרש מביתם מאות חיילי מילואים מסורים. ומכיוון שחופש הדיבור הוא אצלנו ערך מקודש, מיהרו ארבעה מאבטחים גברתנים להסתער עליו ולאיים שעוד מילה אחת והוא בחוץ.

אם חלילה תצלח מזימת הגירוש והעקירה, אין לי ספק שגם קדומים ובית הקברות שלה יהיו מאוימים. אמא בטוב ליבה אולי היתה מוחלת, אבל אני לא אמחל. לא נאיים על אחינו בנשק חם, אבל אם ממשלת ישראל האטומה וכפוית הטובה תשלח את כוחותיה לעקור את קבר אמי, אנחנו נעמוד מולם באגרופים קמוצים.