חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 144ראשיהפצה

למנצח על הגיטרה והתופים - בגליון השבוע

בישיבה התיכונית "כינור דוד לא מתכוונים לייצר את להיט החתונות הבא, ומעדיפים להשקיע בגידול מוסיקאים תלמידי חכמים ●
13/11/87, 00:00
אריאל וולף

ראש הישיבה, הרב מוטי הרשקופ, היה נער ששמע בטהובן מתחת לשמיכה, והיום, יחד עם הזמר אהרון רזאל הוא מכשיר נגני ג´אז צעירים לקרוא בשם ה´ * את הבמה הראשונה מצאו התלמידים בהתנדבות בשמחות של משפחות מעוטות יכולת

ישיבת ´כינור דוד´ שוכנת ביישוב עטרת שבמערב בנימין. הנוף המרהיב ודאי מספק את כל הכלים הטבעיים להפקת יצירות – למרות שכמה מהלחנים הטובים שאני מכיר נוצרו דווקא בין גן ורשה לאיצקוביץ בבני ברק. בישיבה לומדים כ-100 בחורים, מוסיקאים בגילאי תיכון שמתייחסים אל התורה ואל המוסיקה כמקשה אחת. או לפחות זה מה שמנסים להקנות להם.

בראש הישיבה עומד הרב מרדכי הרשקופ, בן 32, נשוי+7. הרב הרשקופ, שמציג את עצמו כ´מוטי´, גדל בבית עם השפעה ליטאית. אביו, יליד מאה שערים, אמנם הלך לאצ"ל אך הביא איתו שמרנות דתית גדולה – "לא היתה לנו טלוויזיה בבית והחמרנו בכל דבר", ואמו היתה שומעת אופרות כל היום.
"אחד הסיפורים המיתולוגיים של המשפחה הוא שההורים חסכו כסף למכונת כביסה, ובסוף קנו אקורדיון. כל האחים מנגנים, אבל אף אחד לא הלך רחוק כמוני", הוא צוחק. בבית שמע כמו כולם את מרדכי בן דוד ופריד, ואחר-כך התחיל להיחשף גם למוסיקה קלאסית ולג´אז. "בתקופה שלא החמרתי על עצמי גם שמעתי את ברברה סטרייסנד ואניטה פרנקלין", הוא מוסיף.

הרשקופ למד בישיבה התיכונית ´אור עציון´ והמשיך ללמוד עוד כ-10 שנים בישיבה הגבוהה ´שבי חברון´. במקביל הוא לימד בישיבה התיכונית ´מקור חיים´ של הרב שטיינזלץ.

הקריירה המוסיקאלית שלו החלה כבר בגיל צעיר. "נשלחתי, כמו כולם, ללמוד על חלילית, והמשכתי לאקורדיון". מהר מאוד מצא את עצמו מנגן על קלידים בפיזמונסניפים לחבר´ה. "יותר מאוחר, בישיבה, כשהייתי חוזר מבית המדרש ב-2:00 בלילה", נזכר הרשקופ, "הייתי מתכסה בשביל לא להעיר את החבר´ה ושומע צ´ייקובסקי, בטהובן ומתי כספי". כשהרגיש שהמוסיקה היא ביטול תורה עבורו, ניגש לרב אלי הורביץ הי"ד, שייעץ לו כך: "בשעת לימוד התורה תשכח מהלחנות, ובשעת הנגינה תשכח מביטול תורה". זה גם מה שהוא מייעץ לתלמידים שלי כיום.

בין הרמב"ם לבטהובן
מאוחר יותר, כשהכיר את אשתו (בעצמה פסנתרנית), נחשף הרשקופ לג´אז ולמד בצורה מקצועית אצל אלונה שגיא (ד"ר לג´אז). "צללתי לתור עולם המוסיקה: הרמוניות, מודוסים והפילוסופיה של ההרמוניה". הוא גם עיבד והפיק מוסיקה לסרטים.

גם כשניגן בחתונות מוסיקה חסידית היה מחובר לג´אז. "ישבנו בתזמורת כמה חבר´ה מ´רימון´ (בית ספר גבוה למוסיקה), ובין המנות היינו מאלתרים כל מיני קטעי ג´אז. פעם אחת", מספר הרשקופ, "הביאו אותנו אפילו ל´קול ישראל´ להראות איך דוסים מתנחלים עושים ג´אז".
אך במשך כל אותה תקופה הטריד אותו הדיסונאנס בין ´המלודיה החסידית´ לבין המילים. "היתה לי דיכוטומיה. ג´אז שמעתי בשביל ההנאה ומוסיקה חסידית בשביל הקדושה. כשניגנתי בחתונות הרגשתי כמו ליצן החצר. הרגשתי שאני מנגן מוסיקה זולה ושירים מאוד פשוטים. אז הייתי עובד על עצמי ואומר ´לשם ייחוד... לשמח חתן וכלה´. אם זה מה שמשמח אותם, מה אני אעשה?"
וכך מצא את עצמו מוטי הרשקופ מגיע לישיבה התיכונית הראשונה שמלמדת מוסיקה לא כחוג או כמקצוע צדדי, אלא כחלק ממטרה לגדל תלמידי חכמים מנגנים, יהודים שמחוברים בכל נימי נשמתם לבורא באמצעות המוסיקה שהם יוצרים.

תשאלו גם אתם כמוני: לא יומרני? ובכן, לא תאמינו, שאלתי!
בעבר, הרמב"ם השתמש בהלכי חשיבה אריסטוטליים ואמר שגילוי חכמת התורה חסר אם לא מגלים אותה בכלים ארציים. כמו אריסטו, סבר הרמב"ם שכבוד השם בעולם יהיה חסר אם לא יגלו אותו בכלים מודרניים. אחרת זה יהיה פספוס גדול להקב"ה. "גם לשירה", מוסיף הרשקופ, "יש יכולת לקרוא בשם ה´. אפשר להביע געגועים וכיסופים להקב"ה בצורה שלא מילים ולא תובנות יבהירו אותם. הקב"ה כביכול מקבל את האמפטיה שלנו בצורה מאוד מיוחדת דרך המוסיקה. חוכמת המוסיקה, יותר משהיא כלי טכני היא כלי ביטוי, ואדם שבנה את חייו מתוך קדושה ומכיר את הכלים המוסיקליים יכול ליצור קריאה בשם ה´ בעזרתה".

אבל איך מכוונים ילדים בני 14 15 לקריאה בשם ה´? לא גדול עליהם?!
הרב מחייך. "א. אני באמת לא יודע. זו שאלה טובה ושווה לנסות. ב. אני חושב שבישיבה זה קורה בצורה מודעת וגם בצורה לא מודעת. אנחנו מנסים להביא חבר´ה שמנגנים בסבבה ליכולת שמיעה, הקשבה למה שמנגנים, ולזהות את הלכי הנפש על-פי הנגינה. אנחנו מדברים בלימוד על מוסיקה ונפש.
"מה אנחנו רוצים להיות? נגנים בפיזמונסיף?" הוא שואל אותי, "מה הקרדיט שהקב"ה נותן לנו כדי להקים את הישיבה הזו? אלה הם השאלות שאנחנו עוסקים בהם בכיתות. וכשמדברים על זה אז זה כבר לא מביך לדבר על אלוקים ועל כבוד השם. יש תלמידים מאוד עמוקים שמגיעים לרבדים גבוהים מאוד בנפש. הישיבה גם נחשבת כבית ספר ניסויי במשרד החינוך, סביב איזושהי מחשבת פילוסופית על המוסיקה".

מנגינת הנפש
בדרך כלל יש התאמה? תלמיד עמוק הוא גם מוכשר יותר מוסיקלית?
"תלמיד עמוק יותר מבין את היצירות והוא גם יותר אומנותי. וירטואוזיות זה דבר טכני, שקשור לאימון. המודל שלנו הוא ליצור תלמידי חכמים שהעולם הנפשי שלהם בנוי לתלפיות, שהכלי המוסיקלי דומיננטי בחייהם ויש להם את הידע והכישורים לבטא את עצמם".

הישיבה קמה מתוך צורך שהיה של התלמידים המוסיקליים להתבטא בצורה הזאת, או כי רק כך התלמידים האלה יוכלו להתחבר לתורה?
"אני לא יכול לומר לך שאם תלמיד שלנו היה הולך למקום אחר הוא לא היה מצליח. אני גם לא מכיר את העולם הרוחני של המלחינים שלנו. מוסיקה זה חיידק, נקודה. כשאני הייתי בישיבה התיכונית טיפסתי על הקירות. כשהלכתי לקנות את האורגן הראשון שלי לא ישנתי כמה לילות ועמדתי ליד חלון הראווה כמה ימים.

"זה יהיה מתנשא מצדי לומר שהישיבה קמה בגלל המוסיקה הנוכחית, אבל בהחלט אפשר יהיה לומר שהמוסיקה הנוכחית רדודה. אנשים לא מבינים שאם לוקחים פסוק ומלחינים לו לחן רדוד או ריתמוס רדוד – זה זר לטקסט.

"למשל: היה מרווח במוסיקה שנאסר על-ידי הכנסייה, או שהיהודים משתמשים דווקא במרווח של חצי טון שמסמל עצב וגעגוע. המז´ור הוא אופטימי לעמת המינור המלנכולי, המוגדל מרחיב את הלב. הקשר והחיבור שלנו לקב"ה הוא רבגוני, ואת הכל יכולה לבטא המוסיקה. המילים, מה לעשות, קטנות מלבטא את העוצמות הנפשיות שהמוסיקה יכולה. אדמו"רי חב"ד, למשל, הביאו את המוסיקה שלהם לגבהים רוחניים גדולים מאוד".

מה המיוחד דווקא בג´אז?
"פה נדרשת ממך הרבה יצירתיות, כושר אלתור, תקשורת עם הנגנים קבלת החלטות ב-real time".
אתה מדבר על יצירת מוסיקה חדשה שתדבר אל הנפש ושתבטא רחשי לב. אין לנו את זה במוסיקה החסידית?

רוב הדברים במוסיקה החסידית מאוד פשוטים. אני לא אומר שהם לא מרגשים ועמוקים, כמו ניגוני קרליבך שיש להם אמרה או מסר. אבל בדרך כלל הם מה שמוגדר בעגה המוסיקלית ´ראשונה שלישית חמישית´ (סוג של מהלך הרמוני, א"ו) ושירים שממלאים דיסקים..."

הרשקופ עצמו ויתר כל השנים על הלחנה, כי הרגיש שלחנים צריכים לבוא ממקום טהור ולהביא לעולם משהו חדש. "הרגשתי סוג של גאווה", הוא מעיד. הוא לא רצה להוציא ´עוד שיר חסידי´, כי את זה אפשר לעשות בדקה. אך לפני שנה וחצי החל הרשקופ לכתוב חומר בעצמו. חלק מהמקורות וחלק מקורי.

במקום שלבם חפץ
לפני כ-7 שנים הקים היוצר והאמן אהרון רזאל את מגמת המוסיקה בישיבה. כשאני שואל את רזאל על המוסיקה החסידית כיום, הוא מתפתל. "אנחנו לא בית ספר למוסיקת פופ אלא למוסיקת מערבית, מזרחית, ובעיקר ג´אז".

רזאל חושב על משפט דיפלומטי ואומר לי לרשום: "אם המטרה של כל המוסיקה היהודית היא להרקיד בחתונה, אז לא צריך את ´כינור דוד´. אני מעריץ של שירים פשוטים, אבל אם צריך מוסיקה כדי להביע שמחה ועצב, שברון לב, געגועים ורגשות בכלל – אי אפשר להסתפק במה שיש. מוסיקה היא בעלת עומק ואמירה, ולצערי אנשים מחפשים בגלגל"צ וברשת ג´, כי הם לא מסתפקים במה שיש. לא בזכות ´כינור דוד´ יהיו יותר להיטים בחתונות", הוא מוסיף.

"הרעיון של הישיבה מגיע משינויים בתפיסת החינוך, שהגיעו גם לציבור הדתי. החידוש הוא שכיום יש צורך להקים מעבר לבתי הספר הרגילים גם בתי ספר לחקלאות, לקולנוע ולאומנות כדי להגיע לכל אחד".

רזאל רואה בשינוי הזה ברכה גדולה. "יש שם כוחות גדולים. מדובר בחבר´ה כישרוניים שמאוד חשובה להם ההתפתחות המוסיקלית בשלב הקריטי הזה בחיים. אחרי בר המצווה, כשהילד הופך לנער ומתחיל לגלות את עצמו ואת הנושאים שמרתקים אותו, צריך לפתח את תחומי העניין שלו ולזרום איתו בדרכים כשרות, כדי שיוכל לפתח גם דברים נוספים בנפש.

"הרעיון הוא שהילד יעסוק במשהו שהוא אוהב בגיל הכי חשוב. זו יכולה להיות מתנה לכל החיים, אפילו אם הוא מחליט אחר-כך להיות רב או להבדיל איש היי-טק. זה לא שאנחנו חושבים שחסרים כנרים בפילהרמונית או משהו כזה. הנקודה היא שהדבר יתרום להשלמת כל הבניין הרוחני של התלמידים.
"אין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ", משנן אהרון גרסה משל עצמו, ומוסיף: "למה ילד צריך לברוח מבית ספר בשביל חזרה עם הלהקה, ואחר-כך המדריך שלו או הר"מ יגידו לו כמה שזה לא מתאים, ושאם יתפסו אותו עוד פעם עם הגיטרה הוא יעוף מבית הספר?! אצלנו זה הפוך. ילדים שאוהבים מוסיקה וטובים במוסיקה, היא תהפוך לחלק מהותי בחיים שלהם! הם לא ירגישו אשמה שהם מנגנים על חשבון הישיבה כמו במקומות אחרים".

מחכים למוצרט
רזאל לא מתעסק בשאלה אם יגדלו לנו גם מוסיקאים טובים. כמו שאר הצוות החינוכי ב´כינור דוד´, הוא יראה את זה כערך מוסף. "הנקודה היא הפנימיות. בשביל להגיע לתוצאות במוסיקה צריך להשקיע מגיל צעיר, ואז זה גם יוכל לתרום להם בשאר התחומים".

ורואים את ההתפתחות? את הפירות?
"רוב הבוגרים עכשיו בצבא, ואי אפשר עדיין לראות את התוצאות". אהרון לא מאוכזב מכך שהבוגרים לאו דווקא מאיישים את תזמורת צה"ל, ולא משרתים כנגנים מחוננים.
רזאל מעביר כיום בישיבה סדנת יצירה. את הסדנה פיתח מורו, אנדרה היידו, ובה הוא מלמד אלתור ביצירה במוסיקת ג´אז ובסוגים אחרים של מוסיקה. "מטרת הסדנה היא לעבוד על הקשר העמוק שבין המוסיקה לנפש. הסדנה מלמדת להפוך את המוסיקה לכלי תקשורת ולכלי הבעה. האמת היא שככל שהתלמיד למד פחות מוסיקה, כך הוא יכול להיות יותר טוב באלתור, כי אז הוא יהיה פתוח לכיוונים חדשים ולהאזנה פנימית".

נתקלת כבר בתלמידים מוכשרים בצורה יוצאת דופן?
"ברור. היו גם תלמידים שנכנסו לישיבה בלי שום ידע במוסיקה ויצאו הכי מוכשרים. בגיל הזה כולם כישרוניים, השאלה היא כמה חסמו להם את הכישרון. תינוק שלא שרו לו בגיל שנה – חסמו אותו, ויהיה קשה מאוד להוציא ממנו את הכישרון. בגיל הזה הישיבה עדיין יכולה לתפוס את הכישרון ולשכלל אותו".

אבל אהרון מבקש להדגיש שוב את הדבר המרכזי לטעמו: "אי אפשר לדבר על חזון בשלבים מוקדמים כל-כך של בית הספר. גם את בן גוריון לא שאלו ב-1950 על מצב המדינה ב-2005. החזון יתממש רק בעוד 20 או 30 שנה, ועד אז עלינו לעבוד קשה בשביל לראות פירות. את מוצרט הבא לא נראה תוך 5 שנים".

אילו כלים אין בישיבה?
"האמת, ב´כינור דוד´ אין כינורות, למרות שהיו כמה. גם ויולות וצ´לו אין, בכלל חסר מיתרים. יש בעיקר נשפנים, וכמובן גיטרות ותופים" – המלפפון והעגבניה של סלט הג´אז.

התו הראשון ביצירה של הדור הבא
התלמידים בישיבה מנצלים את כישוריהם המוסיקליים גם לדברים אחרים. לאחרונה הקימו גמ"ח מוסיקה למשפחות מעוטות יכולת, והם מנגנים בחינם בבר מצוות ובאירועים משפחתיים. בשנה שעברה התקיים מפגש בין תלמידי הישיבה לבין היוצר אהוד בנאי, שהביע הערכה רבה ליכולתם של החבר´ה. "המפגש היה הצלחה גדולה, כיוון שאהוד בנאי הוא יוצר חשוב מאוד ואיש שמתעסק עם טקסטים רוחניים. בכלל, הוא איש יודע ספר", מוסיף הרב הרשקופ.

הרב הרשקופ מדבר על העניין המהותישל הישיבה: "זה לא עוד ישיבה לאומנויות, או ישיבה עם מגמת כדורסל. לפני 30 שנה אורי אורבך וכמה צעירים הקימו בישיבת נחלים את מגמת התקשורת הראשונה, ורק כיום כולם מבינים כמה יש בזה צורך. כך גם עם המוסיקה. אמנם זה יומרני, אבל אנשים צריכים להבין מה התפקיד של ה מוסיקה ומה ההשפעה שלה, הן על נפש הנער עצמו והן על כל הציבוריות הישראלית".

אתה מאוכזב כשבוגרים שלך לא ממשיכים במוסיקה?
"לא. אני מקבל מאוד את מה שאהרון אומר, אבל אני גם רואה משמעות גדולה בכך שיהיו מוסיקאים דתיים שיבינו וידעו להתמודד עם המשמעות של הוויה מוסיקלית רוחנית-דתית. כמו שראש ישיבה רגילה לא מתאכזב כשלא כל הבוגרים שלו יוצאים ראשי ישיבות, אבל הוא ישמח שמה שהם ספגו בישיבה יעזור להם בהמשך החיים, כך גם אצלנו: ה´הזרקה´ הזו של המוסיקה, בשילוב עם יראת שמים גדולה, נותנת ומשפיעה להמשך החיים".

אז הרב רוצה לראות את הישיבה כנקודת הפתיחה למוסיקאים דתיים?
"אומרים שאנחנו ´תלמה ילין´ לדתיים. כך אני רוצה לראות אותנו. אני יודע שזה יומרני, אבל אני רוצה לראות את ´כינור דוד´ כנקודת הפתיחה, כמקפצה של המוסיקאים בדור החדש. לפני שבוע היה פאנל על מיקום המוסיקה בחינוך הדתי, והשתתפו בו כמה דוקטורים ואני, ובחורים שלנו ניגנו שם. בסוף באו אלי אנשים והביעו בפני את פליאתם כמה הנגינה של החבר´ה טובה – וגם עמוקה. כך אני רוצה לראות את הדברים".