בשבע 144: תעצרו אותי

מערכת המשפט ניצבת בפני עומס שלא ידעה כמותה. מאות צעירים ומבוגרים ממתנגדי ההתנתקות הולכים בלב חפץ למאסר ושומרים על מורל גבוה.

עדי גרסיאל , כ"א בחשון תשמ"ח

במוצאי השבת שעברה נערכה הפגנת תמיכה ליד 'אגף ההתנתקות' שבכלא מעשיהו, בהשתתפות ח"כ אלדד ומאות תומכים * "עוד חסימה או שתיים והמערכת קורסת", אמר אחד השוטרים

רמלה, מוצאי שבת, עשר בלילה. בזמן שאלפי צעירים בני גילם מבלים בעמקי האלכוהול השונים, מתאספים מאות בני נוער לסעודת 'מלווה מלכה' מול שער הכניסה לכלא מעשיהו, שהפכה בשבועות האחרונים כמעט למסורת. הסעודה היתה כמובן החלק הפחות חשוב באירוע. המטרה העיקרית היתה לחזק את עשרות חבריהם השוהים בבית הסוהר.

המוסיקה שליוותה את הריקודים הסוערים שרקדו בני הנוער, וגם חלק מהמבוגרים, לא הזכירה את השירים הסכריניים ששודרו באותן שעות באירווזיון. הצלילים הקרליבכיים הושמעו אמנם בווליום רועם במיוחד, אך הם נועדו להגיע גם לאוזניהם של העצורים. ואכן, כשהיא הופסקה לרגע, נשמעו מתוככי הכלא שריקותיהם של העצורים.

בקרוב, מבטיחים אנשי ה'בית הלאומי', שארגנו את 'ניסוי הכלים' ביום שני בשבוע שעבר, יוקם במקום מאהל הזדהות קבוע.

מרבית הנוכחים היו אמנם בני נוער, אולם במקום נראו לא מעט מבוגרים, לא כולם חובשי כיפות. המרואיינים העדיפו ששמם לא ייחשף, כיוון שלרבים מהם יש קרובים או חברים שעצורים וסירבו להזדהות בפני השוטרים.

מ', גלוי ראש, המגדיר עצמו "מתנחל מגבעתיים", פעיל מאז הסכמי אוסלו במאבק לשמירת הארץ: "אני מאמין שיש ציבור חילוני גדול מאוד שירצה להגיע להזדהות עם העצורים. צריך רק לתת לאירוע כזה פרסום לא רק בבתי הכנסת ובעיתונים של המגזר הדתי". מ' הופקד ביום 'ניסוי הכלים' על אחת הצמתים סמוך לביתו, שלא נחסם בסופו של דבר. אבל הוא טרח וקנה מצלמת וידאו על מנת לתעד את אלימות המשטרה, ויש לו כבר כמה קטעי וידאו, שכפי שהוא מנסח זאת "יגרמו לכמה שוטרים להטיל ספק בעתיד התעסוקתי שלהם".

אתה מאמין שהפעילות הזו תעצור את מהלכי הממשלה?
מ' עונה במשל: "פעם קנינו נקניק ארוך ורצינו לשמור אותו לאיזה אירוע. אבל לא התאפקנו וטעמנו כמה פרוסות. כל אחת מהן היתה מאוד דקה. כעבור כמה זמן התברר לנו שהנקניק נגמר. זה מה שיקרה גם כאן – עוד פעולה ועוד חסימה, ופתאום ננצח".

"עוד נהיה אלטלנה"
ח"כ פרופ' אריה אלדד נשא דברים למפגינים. הוא הגדיר את מאזיניו שבתוך חומות הכלא כ"אסירי ציון" וזכה לתשוואת רמות. "לא רק הרבים שבחוץ אתכם", עודד אלדד את העצורים, "כל עם ישראל לדורותיו, אלה שהיו ואלה שיהיו. אתם מחזקים אותנו, ולא להיפך... זכיתם לדבר גדול מאוד שתוכלו לספר לנכדים שלכם – איך ישבתם בבית הסוהר למען ארץ ישראל ותורת ישראל".

אלדד הזכיר לשומעיו הצעירים את פרשת אלטלנה: "כשהליכוד עלה לשלטון, אלפי אנשים 'נזכרו' פתאום שהיו על סיפון האונייה של האצ"ל. ליצני הדור אמרו שבגלל המשקל העצום הזה היא טבעה. יום אחד זה יקרה גם כאן – חומות הכלא יקרסו כשרבבות אנשים יעידו על עצמם שנאסרו כאן".
אלדד קרא למרי אזרחי לא אלים: "יש דברים שגם ממשלה חוקית אינה רשאית לעשות. אי אפשר ללכת נגד רצון העם. אנחנו נבוא ונגיד להם: עד כאן. אתם היושבים מעבר לחומות נותנים לנו את הדוגמה המוסרית והאמונית ומראים לנו את הדרך".

חברם של כמה מהעצורים מספר שהמוראל גבוה: "יש להם הרבה מניינים. רובם ביחד והם מרגישים טוב". לשאלה על התנאים הפיזיים משיב בחור אחר: "כשלוקחים אדם חופשי ומכניסים אותו לכלא, אי אפשר לומר שיש לו 'תנאים טובים'. גם אם יתנו לו אוכל מצוין וחדרים מפוארים. זה הרי לא מקומם, הם נלחמים למען הארץ. אבל מה שחשוב זו האווירה, ושכולם ביחד ומרגישים שהם נאבקים למען עם ישראל – ואז הכל טוב".

עצורים ללא מורא
למרות שמרבית הנוכחים במקום היו שייכים למין החזק, מעידים לא מעט נשאלים שדווקא הבנות, חלקן בסך הכל בגיל בת מצוה, הפגינו נחישות רבה. "גם בצמתים, מי שעשה את רוב העבודה היו הבנות", העיד מישהו.

ד', שחלק מחברותיה בנות ה-13 עצורות, סיפרה כי לפחות שלוש בנות פתחו בשביתת רעב. "רוב הבנות לא הזדהו, והן במעצר עד תום ההליכים. הסוהרים מנסים להקשות עליהם את החיים ודורשים מהן לנקות ולשטוף את הרצפות, אבל הן שומרות על מורל גבוה – כל הזמן הן שרות. כיף להן. אומרים להן לחתום על תנאים מגבילים ולהשתחרר, אבל הן לא רוצות".

ש', תושב גוש קטיף ואב לשני עצורים, מרוצה מאוד: "הבנים שלי חסמו כבישים באזור הדרום. הבן הקטן, בכיתה ט', נעצר וסירב להזדהות, והשוטרים פשוט שחררו אותו. אחיו הגדול, בן ה-20, הובא בפני שופט בבאר שבע והוצע לו 'דיל': להשתחרר בשלושה תנאים – בערבות כספית, מעצר בית והתחייבות להימנע מהשתתפות בהפגנות. הוא סירב, ונשלח למעצר עד תום ההליכים. "השופט הזהיר אותו שזה יכול לקחת חודשים, אבל הוא לא מתרגש".

"לשוטרים לא היה מקום בזינזאנות", הוא מספר על רגעי המעצר, "אנשים ממש רבו ביניהם. כל אחד ביקש להיעצר. בדיון על הארכת המעצר ניגש אלי קצין משטרה ושאל: 'מה קורה פה? אני רואה אנשים מבוגרים שרועדים מפחד בדיונים כאלה, והצעירים שלכם לא מתרגשים בכלל'".

שוטרים אחרים העידו בפני ש' שעוד כמה הפגנות כאלה והמערכת תקרוס. "אי אפשר להפחיד את החבר'ה האלה – בית הסוהר לא מזיז להם. כשחלקם לא הזדהה, הכריחו אותם השוטרים להצטלם, כדי לנסות להתחקות על זהותם באמצעות התמונות. ומה היתה התגובה? כל אחד מבני הנוער עשה פרצוף מעוות כל-כך שהתמונות לא היו שוות כלום".

המערכת הוצפה
ביום המעצר הראשון, מספרים רבים מקרובי העצורים, המערכת המשטרתית לא הצליחה להתמודד עם מספרם הגבוה של העצורים. "הם לא ישנו בלילה. שמו כ-200 עצורים ב'מכלאה' ולא נתנו להם לאכול. זה לא היה קל", סיפר אביו של אחד העצורים שהשתחרר בינתיים. "המערכת כנראה התכוננה לעשרה אנשים, ולא לכמה מאות". עצורים שהשתחררו בינתיים מדווחים גם על יחס משפיל מצד השוטרים, כולל צעקות ומכות.

בינתיים, מספר אב אחר, השתפרו התנאים והם כוללים אוכל בהכשר בד"ץ מ'מבושלת' בית חורון, ואפשרות ללמוד ולתפלל. "בשבת ניסו לשבור אותם ולהעביר חלק לאבו כביר, אבל זה לא הלך להם".
עצור שסירב להזדהות בפני השוטרים מספר כי חפציו האישיים נשמרו בשקית שעליה הכיתוב 'פלוני-אלמוני'. כששוחרר כעבור מספר ימים, לא נמצאה השקית. "הסוהר אמר לי: 'איך אתה רוצה שזה לא ילך לאיבוד. הרי היה כתוב פלוני-אלמוני'".

לא רק במערכות אכיפת החוק הופתעו מהכמות והנחישות של חוסמי הכבישים. גם עמותת 'חננו', שזכתה לשבחים מפי כמעט כל המרואיינים, לא נערכה לטיפול במסות כה גדולות של עצורים.
על-פי נתוני העמותה, במהלך השבוע האחרון טופלו במוקד 'חננו' 565 עצורים. מתוכם 128 שוחררו ללא כל הליך משפטי (במגעים עם המשטרה בלבד) ועוד 437 קיבלו ייצוג משפטי בבתי המשפט השונים בארץ. סך הכל נערכו עד עתה 69 דיונים בבתי המשפט השונים.

לדבריהם, בסוף השבוע נותרו באגף ההתנתקות בכלא 'מעשיהו' 67 עצורים מאירועי השבוע.
ב'חננו' הבטיחו לעשות כל מאמץ על מנת לתת 'עזרה ראשונה' לכל העצורים, וכן לסייע גם לאלה שהשתחררו בתנאים מגבילים, ולמי שנפגעו במהלך המעצר. "כל מי שנעצר במאבק למען ארץ ישראל צריך לדעת שיש לו גב משפטי בעמותת 'חננו'", נמסר לערוץ 7.

עוד הם מציינים כי לרשות הציבור עומד מוקד טלפון 0505-502111 הפועל 24 שעות ביממה, "שאליו ניתן להתקשר בכל מקרה של שאלה או בעיה".

עו"ד סיניה חריזי-מוזס, שטיפלה ב-25 מהעצורים, התרשמה שלכל תחנת משטרה יש מדיניות משלה. לדוגמה, המשטרה דרשה מעצר עד תום ההליכים עבור החוסמים בצומת שילת, שקיימו במקום הפגנה שקטה. בירושלים, לעומת זאת, שם היו חסימות סוערות יותר, שוחררו העצורים בלי תנאים.

בתי המשפט לא אמורים ליישר קו ולקבוע מדיניות אחידה?
"בעיקרון כן, אבל בפועל זה לא תמיד קורה. אני מרגישה שהמערכת קצת 'התגייסה', וזה כולל גם את השופטים". חריזי-מוזס מספרת על נשים בנות 40 שנעצרו "לצורך חקירה", למרות שהפעולות שהן ביצעו נעשו לאור יום, ועל בני נוער שהואשמו בסעיף החמור של 'סיכון אדם בנתיב תעבורה', שעונשו עד 20 שנות מאסר.

"עברה זו מתייחסת למי שנכנס בכוונה תחילה לכביש על מנת לפגוע באחרים, וברור שהיא לא שייכת במקרה הזה. לרוב, בין הבקשה למעצר לכתב האישום העברה הזו נעלמת, ובמקומה נרשם סעיף קל בהרבה: 'הפרעה לסדר הציבור', שעונשו עד חצי שנת מאסר".

זכויות העצירים
ובינתיים ממשיכים גורמים רבים לדאוג לזכויותיהם של העצורים. שרת החינוך, לימור לבנת, נענתה לבקשתה של חברת הכנסת, גילה פינקלשטיין, לאפשר לתלמידים העצורים להיבחן ביום שני השבוע בכלא בבחינת הבגרות באנגלית.

בבקשתה אמרה פינקלשטיין כי הובהר לה משירות בתי הסוהר שיש לכך תקדים, וכי לעצורים פלשתיניים התאפשר להיבחן בבחינות בגרות שונות. לפנייתה של פינקלשטיין קדם מכתב ששלחה אורית סטרוק, יו"ר האגודה לזכויות האזרח ביש"ע, לשרי החינוך וביטחון הפנים באותו נושא.
ואילו נריה אופן, העציר המנהלי הראשון על רקע ההתנתקות, עדיין כלוא בכלא שקמה שבאשקלון. נעמי, רעייתו, סיפרה שבניגוד לעצורי חסימות הכבישים לבעלה אין חברותות, ומשכניו לחדר הוא יכול לכל היותר לבקש להנמיך את הטלוויזיה לקראת חצות כדי שיוכל לישון. רק לפני כמה ימים הותר לנעמי אופן לפגוש את בעלה ללא תנאים מגבילים.

תחילה דרש השב"ס שהמפגש יתקיים כשנריה מאחורי סורגים ורק עוד שניים מבני המשפחה יוכלו להצטרף לנעמי. רק לאחר פנייה לוועדת החוקה של הכנסת הוסרו המגבלות. בישיבת הוועדה, לפני כשבוע, מתחו ח"כים מימין ומשמאל ביקורת חריפה על עצם המעצר המנהלי. כעת עושה המשפחה מאמצים על מנת להעביר את נריה לכלא מעשיהו, יחד עם יתר 'עצורי ההתנתקות'.