בשבע 144: רגע האמת של המכינות

המכינות הקדם-צבאיות הגיעו היום לנקודה שבה הן צריכות להחליט אם ללכת ככבשים עם מערכת לא מוסרית ולהרוס את הצבא, או להתנגד ולשמור על חוסנו

בעז העצני , כ"א בחשון תשמ"ח

"לא נבוא עם סכין בין השיניים" אמר הצוער יצחק ויניארש, תושב אפרת ובוגר המכינה הקדם-צבאית בעלי בכתבה נרחבת ("המפנים", ידיעות אחרונות 13.5.05), המהווה מלאכת מחשבת של לוחמה פסיכולוגית. לצדו הופיעו עוד חמישה צוערים וקצינים שהודיעו כי יבצעו את "המשימה ההיסטורית" באופן מושלם, בתוספת מס השפתיים של התחבטויות הנפש, הרגישות האמפתיה וכו', כמקובל.
המראיין והחיילים לא קילקלו את האווירה עם עניינים טורדניים כגון זכויות אדם בסיסיות, שמירה על כבוד האדם וחירותו, זכויות הקניין וחופש התנועה שנבעטו בגסות לטובת הגירוש, החורבן והשוד הממלכתי של הקורבנות שאותם הם עומדים לגרש, להפוך לפליטים ולהחריב את עולמם. איש לא הזכיר את הקוד האתי של צה"ל, המכריז בחגיגיות על איסור הפעלת כח נגד אוכלוסיה בלתי חמושה, ואף לא היסוס לגבי השתתפות בהגשמת העקרון האנטישמי המגדיר שטח כ"נקי מיהודים", כל זה למען ממסד רקוב הצועד בעיוורון אחרי רודן רמאי שרמס את כל הכללים.

מה מביא אנשים איכותיים לשפל מוסרי שכזה, מבלי שאפילו ירגישו בכך?
דומה כי משפט המפתח בראיון, השופך אור על עולמם הפנימי, נאמר על-ידי סג"מ אמיר יבניאלי, עוד בוגר של עלי: "אני חושב שהצבא מעדיף להשתמש בחבר'ה שעשו צעד מעבר לחיילות הבסיסית, ואמרו 'אנחנו רוצים להכנס למערכת'. הוא יודע שהחבר'ה האלה מבינים את המערכת, נאמנים לה וישתפו פעולה".

השורה התחתונה אינה אלא קדושת 'המערכת' שהואילה ברוב חסדה לקבלם אל שורותיה, כשכרטיס הכניסה אליה יקר בהרבה מהמאמצים והזיעה שהושקעו בקורס היוקרתי, והוא כולל גם ויתור על עקרונות מוסר בסיסיים ש'המערכת' החליטה לרמוס. פנינה נוספת של ויניארש תומכת בכך: "צריך לזכור שאצל האנשים האלה לא מדובר ברגע היסטורי אלא בטראומה". נראה שרק לחברי 'המערכת' יש את מבט-העל המקנה להם את היכולת להבין את גודל הרגע.

לא רק הידע, ההבנה והרמה המוסרית של החיילים הללו לוקים בחסר, גם חשבון 'טובת המערכת' שלהם הוא מוטעה. בדילמה האכזרית שכפה עליהם שרון, עליהם לבחור בין אי ביצוע הפקודה, שימנע מצה"ל להצליח בביצוע הגירוש, או מילויה, שיהפוך את מדי צה"ל לסמל הגירוש והחורבן. הנזק שייגרם לצה"ל מהצלחת הגירוש גדול לאין שיעור מהנזק הזמני והמוגבל שממנו חוששים אם ייכשל.
התמונות המחרידות של גרירת המשפחות מבתיהן ומסירת השטח למחבלים שירקדו על ההריסות עתידות לרבוץ לעד על צה"ל ולהבאיש את ריחו ללא תקנה. צלו של הדגל השחור המתנוסס מעל הפקודה הזו ירבוץ על מבצעיו זמן רב לאחר מעשה, ויוביל לאובדן מוטיבציה לשרת בארגון שהפך סופית לכלי שרת פוליטי של השמאל.

כבר היום משמש שיתוף הפעולה של צה"ל עם ההתנתקות כמסננת הפולטת את הקצינים והחיילים בעלי הדעות העצמאיות, המחשבה המקורית ואומץ הלב לעמוד על עקרונות. 'המערכת' עלולה להישאר רק עם מעט אנשי שמאל, יס-מנים חסרי אופי, אנשי ג'ובים ורובוטים מקדשי שם המערכת. אז ידעו ראשי 'המערכת' נזק מהו, ויקללו את הרגע שבו טיפחו את המוטיבציה להשתתף במעשה.
החודשים הקרובים מהווים מבחן לא פשוט לכל חייל וקצין. מיטב הנוער של עם ישראל ייאלץ לענות לשאלה אם הוא נוטל חלק במעשה הנבלה או משלם את מחיר העמידה על העקרונות. לא פחות קשה הוא המבחן המונח לפתחן של המכינות הקדם-צבאיות של הציונות הדתית, שהראיון הזה מהווה עבורן תעודת עניות מוסרית. עליהן להחליט אם לשתף פעולה עם המהלך שתחנתו הסופית היא פירוק ההתיישבות ושבירת רוח החברה הציונית-דתית.

חזית אחידה של המכינות נגד השתתפות בעקירה יכולה לעצור את התכנית בנקל, כי הצבא אינו יכול להרשות לעצמו להתנגש חזיתית במנגנונים שמספקים לו שפע של קצינים איכותיים בתקופת יובש שבה רוב הצעירים המוכשרים אינם נשארים בצבא. שיתוף פעולה עם החורבן יכתים את המכינות ויהרוס אותן באותו תהליך שיפגע בצה"ל.
על ראשי המכינות לבחור עתה אם הם נותנים את הפתרון או שהם חלק מהבעיה.