בשבע 144: בשבע עיניים

, כ"א בחשון תשמ"ח

כתום עכשיו
חגית ריטרמן
השבוע הגיעה קבוצת פוליטיקאים מהודו לביקור בכנסת. השומר בכניסה דרש מהם להסיר את הצעיפים הכתומים שעטו, כדי למנוע תעמולה נגד ההתנתקות. ההודים המופתעים לא ידעו מאיפה זה בא להם. לפי מה שהם שמעו, בישראל לא מפלים על רקע דת, גזע וצבע. למחרת הגיע לכנסת ח"כ מיכאל גורולובסקי כשהוא חובש כובע כתום. יו"ר הכנסת ביקש ממנו להסירו מאותה סיבה. גורולובסקי נאלץ לעזוב את המליאה בליווי סדרנים, שהתאמצו להסתיר את החיוך. והרי ידיעה (הזויה) מחדר החששות:

רגע לפני סגירת הגיליון הגיעה אל דסק החדשות של 'בשבע' ידיעה מרעישה: רעייתו של אישיות בכירה, ג'ינג'ית שהזמינה במסעדה סלט גזר חי ומיץ תפוזים, נעצרה בחשד להסתה. במשטרה טוענים כי הג'ינג'ית, ג'ודי ניב-משה-חלום, ניסתה במעשיה לפגוע בסדר הציבורי ולהפריע לראש המכשלה לבצע את ההתנתקות. העצורה חייכה למצלמות, ואמרה מהתא במעשיהו: "צילום עם החבר'ה מ'כתום עכשיו' יותר שווה מצילום עם מדונה. בכיף, בסבבה". היא הוסיפה: "שוב אריק מתנכל לסטיב".
בתוך כך נודע כי שרת התקשורת די לה איציק הורתה לקברניטי ערוץ 10 להחליף באופן מיידי את התפאורה באולפן של לונדון וקירשנבאום, שרובה בצבע כתום. השרה גם הורתה לפטר את שמעון פרנס הג'ינג'י מגל"צ. זאת על רקע קריאות של גורמים מהשמאל לשים קץ לחד-צדדיות של התקשורת הימנית. "לא ייתכן", אמר חבר הכנסת יופי שריד, "שכלי התקשורת בישראל יסיתו נגד רעיונות נאורים של הזזת אוכלוסייה ממקום למקום בניגוד לרצונה", אמר וחתם ב"אוף, בא לי אורנג'דה". שריד הוסיף כי בדעתו לעתור גם נגד פרסומת של חברת משקאות קלים שמשודרת ברדיו מדי קיץ – "שיהיה לך יום כתום".

יוזכר כי לפני ימים אחדים התפרצו שוטרים אל מגרש המשחקים של מכבי תל-אביב, ועצרו את כל השחקנים שהשתמשו בכדורסל כתום. שרת התרבות, החינוך והספורט אף הורתה שלא לאפשר לנבחרת ישראל לשחק נגד "נבחרת האורנג'" ההולנדית, בשל צבע מדיה. "ההולנדים ידועים בהסתה", הסבירה השרה שהובכה על-ידי המוחים והגננות כשנתפשה אוכלת משמיש בסתר. "מה הם חושבים, שאנחנו לא מבינים שגבינת צ'דר כתומה זה סיוע לגוש קטיף?".

במועצת הירקות והפירות הגיבו בתמיהה על הצעדים החריפים שננקטו נגד הדלעת, שהוסרה מעל למדפים. "ומה יהיה בחורף", אמר בדאגה היו"ר ג'קוב פרי, "יאסרו עלינו לשווק טונות קלמנטינה?".
יצוין כי הצעת החוק לאיסור השימוש בצבע כתום בישראל עדיין לא עברה בקריאה טרומית.@


ידידיה הכהן

השבוע נתגלה אחד הסודות השמורים ביותר במליאת הכנסת. בבדיקות שמיעה שנערכו לאחרונה במשכן מטעם החוג להפרעות בתקשורת במכללת הדסה נתגלה ש12 מתוך 16 חברי כנסת שנבדקו סובלים מבעיות שמיעה חריפות, ואחדים מהם אף זקוקים למכשירי שמיעה. אפשר לומר שמחקר זה שופך אור על כמה מהתופעות הייחודיות במשכן שנתקלנו בהם בשנים האחרונות.

אחד התופעות הידועות אצל כבדי שמיעה היא החזרה בקול על הנאמר בצורת שאלה, דבר שיכול לגרום לעיתים למבוכה קלה לשואל. נתקלנו בתופעה זו אצל אחד ממבוגרי המליאה בשאלת התם "אני לוזר?", הנ"ל גם התבלבל ושוחח עם אחד הכתבים כפי שרגיל לשוחח עם אחד מחבריו למליאה, "תגיד לי אתה חרש, אתה לא שומע מה שאומרים לך?".
תופעה נוספת שבה נתקלנו אצל כבדי השמיעה היא שכרוצים להמתיק סוד עם חבריהם, הלחישות שמיועדות לאוזניהם קשות הקליטה של מרעיהם יוצאות מעט קולניות ועלולות לגרום לנזקים, עם הגדולות שבלחישות נמנות לחישתו הקולנית של ויצמן המנוח על ראש הממשלה נתניהו "אף אחד לא סובל אותו", והאחרון לרב כדורי "השמאלנים האלה שכחו מה זה להיות יהודים".

אך נראה שהתופעה המדאיגה ביותר היא שבראשות הממשלה עומד כבד שמיעה, שהרי ראש ממשלתנו ניחן כידוע לכל בבעיה מדאיגה זו שנתגלתה לראשונה במלחמת יום הכיפורים, שבה "שמע" את הפקודה לחצות את התעלה, המשיכה במלחמת לבנון, שבה שמע בצורה אחרת את הפקודה להתקדם רק 40 קילומטר, וכלה באי היוני שבה כידוע לא שמע ממעשיהם של בניו. רמז עבה לשאלת השאלות בתקופה האחרונה, מהיכן עלה על דעת ראש הממשלה רעיון ההתנתקות נתן ח"כ הנדל לאחרונה, רמז שכמעט חשף את הסוד השמור, "גודל העקירה כגודל החקירה" אמר הנדל.

אך המדאיג מכל היא התפשטות המגפה אל מחוץ למשכן. האות המבשר על כך ניתן בתחילת השבוע כאשר ההוראה שקיבלו אנשי משמר הכנסת הייתה לא להכניס יהודים בעלי צעיף כתום למליאה, ואיך יושמה הוראה זו בפועל, אתם יכולים לשאול את חברי הפרלמנט ההודים שהגיעו בתחילת השבוע למליאה ובאמתחתם סמל מפלגתם כמתנה לנבחרי הציבור בישראל – צעיף כתום.

סקר לבן
אסתי רמתי
אני לא מאמינה בסקרים. ולא רק בגלל שפעם התעקשו לסקור אותי לפני הפריימריס של הליכוד, למרות שהבהרתי שאינני חברה ושאני מכירה רק שם אחד מאלה שנתבקשתי לדרג . לא, זה דווקא בגלל היוגורטים.

פעם צלצל אלינו סוקר. הם תמיד מצלצלים בערב, בסביבות שבע וחצי - שעה נינוחה במיוחד בבית ברוך זאטוטים.
"שלום, אני עורך סקר צרכנות בקרב הצבור הדתי. תוכלי להשיב על מספר שאלות?"
"כמה זמן זה ייקח?" שאלתי בחשדנות והבטתי לתוך המטבח ההומה ילדים רעבים. "חמש עד עשר דקות, תלוי" הוא השיב.

"שיהיה" נאנחתי. למה לא לעשות טובה ליהודי? הסוקר הנמרץ שפך בפניי רשימת שאלות ארוכה ומייגעת בנושאי נקניקיות, עוף קפוא וחמאה דלת קלוריות - ואז הגענו ליוגורט.
"האם אכלת אי פעם יוגורט לבן מעודן עם מגע תפוז או פסיפלורה?"
"אה…אני חושבת שאכלתי בטעם תפוז" השבתי. באמת היה נדמה לי שפעם קניתי יוגורט תפוזי באחד המרכולים, למרות שלסופרמרקט השכונתי והבד"צי שלנו הם עדיין לא הגיעו.
"האם את קונה יוגורט לבן מעודן עם מגע תפוז לפחות אחת לחודש? אחת לשבוע? אחת ליום?" הוא המשיך לתשאל.
"לא, לא נראה לי. אני חושבת שקניתי פעם אחד כזה וזהו."
"האם את חושבת שאכלת יוגורט לבן מעודן עם מגע תפוז פעם אחת? בטוחה שאכלת יוגורט לבן מעודן עם מגע תפוז פעם אחת? בטוחה שלא אכלת יוגורט לבן בלה בלה אפילו פעם אחת?" התעקש הבחור.
"אני באמת לא ממש יודעת" התבלבלתי. נראה לי שכבר בשלב החמאה הדיאטטית הראש התחיל להסתחרר לי. "טוב, נרשום חושבת" הוא אמר. "האם היית אומרת שאכלת בעבר בין אפס לחמש פעמים יוגורט לבן מעודן עם מגע תפוז? בין חמש לעשר? בין עשר לחמש עשרה? או מעל?"
נשברתי והתחלתי לצחוק. "תגיד לי" אמרתי בקושי לבחור "אתה רוצה לומר לי שאנשים זוכרים בדיוק כמה יוגורטים הם אכלו?"
"סליחה" הוא אמר ביוהרה "חברת הסקרים איננה מספקת מידע פנימי על תוצאות הסקר."
בסופו של דבר הסקר הופסק כאשר אחד מבני הבית שהיה זקוק לי פשוט נתק את השיחה. אך מה שקבע סופית את מידת האמון שלי בסקרים היה כשפגשתי לאחר מספר חדשים על מדפי המקרר בסופרמרקט שלי את חבריי מהטלפון …יוגורטים לבנים ומעודנים עם מגע תפוז, כשרים למהדרין.
ואז ראיתי שהיוגורט התפוזי שקניתי אי פעם במינימרקט היה בכלל של חברה אחרת.