בשבע 145: כשאין קשר – גשר

בית הדין הרבני בדיון גירושים מזכיר לכם מתח קולני ואווירה עכורה? הרב שמעון בן שעיה ושמעון אילוז מוכיחים שאפשר גם אחרת.

עפרה לקס , כ"ז בשבט תשס"ה

במכרז לגישור על-פי ההלכה שהקימו הם מציבים לנגד עיניהם את המטרה לסיים את הסכסוך ברוח טובה עד כמה שאפשר. בשיחה עמם הם מספרים על המרכז ומעלים כמה רעיונות שיעזרו לזוגות שלא להגיע אליהם

ביקור חטוף בבית משפט לענייני משפחה עלול להותיר במבקר רושם קשה. ההליכה העצבנית של המתדיינים הממתינים, הצעקות והגידופים ההדדיים של מי שהיו פעם זוג מאוחד ואופטימי והכאב והמתח שמרווים את האוויר אינם משאירים מקום לאדישות.

גם אל ה'מרכז לגישור על-פי ההלכה' מגיעים מי שהיו פעם בני זוג והיום נמצאים משני צדי המתרס. גם כאן הם חמושים במטענים כבדים ובמרירות, וכן, גם במקום הזה הם מתחילים לצעוק.

"אנשים מגיעים אלינו כשהאמוציות שלהם נמצאות על פול ווליום", מסביר שמעון אילוז, מנכ"ל המרכז. "האדם המגשר תופס את כפתור הווליום ומסובב אותו שמאלה. המתבונן מהצד יכול לראות איך הטונים יורדים לאט לאט, והמתדיינים ממשיכים את הדיון בצורה רגועה יותר ובנחת".

ב-88 אחוזים מן המקרים מסתיים הליך הגישור בהסכם. כל הסיפור אורך בדרך כלל שתיים עד חמש פגישות, ועלותו לא מגיעה ל-5,000 שקלים עבור כל צד – מציאות שונה לגמרי מזו של בתי המשפט. אבל מעבר להכל, כך חושבים ראשי המרכז, נקודת המבט והרצון הכן להשכין שלום בין בני זוג או בעלי מחלוקת אחרים, הם אלו שעושים את ההבדל. אם עורכי דין מתחממים מאש המחלוקת ומלבים אותה, המגשרים מתפרנסים משאיבת המים לכיבוי האש. "הכל מתחיל מנקודת מבט של 'הווה דן את כל האדם לכף זכות'", הם אומרים.

עניין של תקשורת
בני הזוג לוי (שגם שמם, כמו כל השמות להלן, בדויים) הגיעו למרכז הגישור מהצפון. הבעל נכנס ואמר נחרצות למגשרים: "תעשו לנו הסכם גירושין. תוך שעה אני רוצה לצאת מפה". המגשרים ניסו בעדינות לחשוף את שורש המחלוקת בין בני הזוג. כעבור כמה דקות הסתבר שהבעל לא כל-כך משוכנע שהוא רוצה להיפרד מאשתו. האישה, מצדה, בכלל לא רצתה להתגרש, אבל החליטה שלא תכפה את עצמה על בעלה.

בימים הבאים הטלפון של הרב שמעון בן שעיה, ראש מרכז הגישור, לא הפסיק לצלצל. מן העבר השני היה מר לוי, שלא יכול היה להמתין עד שהרב יקשר אותו עם המטפל הזוגי שהבטיח. לבני הזוג, אגב, ארבעה ילדים.

"ברוך ה', היום הם ביחד", מספר הרב בן שעיה, ומסביר: "לא כל בעיה בשלום בית צצה בגלל תסביך של הגבר עם אמו. פעמים רבות מדובר בבעיית תקשורת פשוטה, והם קולטים את זה על-ידי כך שאנחנו נותנים להם כלים בסיסיים. בבית דין אין אפשרות לקבל כלים כאלה. וכשיש עורכי דין שמתפרנסים מהגט ולא מהשכנת שלום, הם גם דואגים להכניס חומר בערה".

'מקרה לוי' אינו חוזר על עצמו מדי יום. רוב הזוגות שפונים למרכז הגישור מבקשים להשיג גט ובסופו של דבר אינם חוזרים לחיות יחד, אבל הם לא מסיימים את ההליך כשזיקי שנאה ונקמה בורקים בעיניהם. "הליכה לבית דין היא הכרזת מלחמה. פה אנחנו לוקחים את המקרה מהמגרה של הדין, 'ייקוב הדין את ההר' ומעבירים אותו למגרש אחר, מגרש של שלום והידברות", מסביר הרב בן שעיה.
הסיפור של דוד ואשתו, בני זוג דתיים מאזור המרכז, הורים לחמישה ילדים, הוא מקרה קשה. כתוצאה מאלימות מילולית ופיזית שנמשכה תקופה ארוכה קמה יום אחד האישה ויצאה מן הבית. דוד לא האמין למראה הבית הריק. הוא לא דמיין שזה עלול לקרות לו. כעבור כמה ימים, כשדוד לא היה בבית, הזמינה אשתו משאית שהעמיסה חלק מתכולת הבית. האישה הודיעה לו שהיא מעוניינת לפתוח בהליך של גירושין, ותבעה אותו לבית משפט לענייני משפחה. גם היום, כמה שנים אחרי, הוא חושב שהם היו יכולים להמשיך ולחיות יחד. "על-פי דין תורה היו צריכים להגיד לה 'תחזרי הביתה' ומשם יתנהל הדיון, אבל היא הלכה לבית המשפט, שם רואים אדם עם כיפה שחורה וחליפה, ורואים הזדמנות טובה לעשות ממנו צחוק", אומר דוד.

המאבק שניטש בין השניים ארך שנתיים ללא כל הכרעה, כשחמשת הילדים נמצאים ביניהם. "אף פעם לא נתנו לי להגיד את הטענות שלי בבית המשפט. השופט תמיד קטע את דברי. לא רצה לשמוע אותי", מלין דוד. בא הכוח של דוד הבין אחרי תקופה ארוכה שלמקרה הזה אין מוצא, ושלח את השניים למרכז הגישור.

תוך שלוש שעות יצאו בני הזוג עם הסכם. דוד מסביר את הפלא: "נתנו לכל אחד פתחון פה, וקבעו שאף אחד לא יתפרץ לדברי השני ולא יגיד מילות גנאי. המגשרים הקשיבו לנו, ובסוף הגענו להסכמה על הרכוש והמזונות. אלמלא המגשרים לא היה נשאר לי כלום, גם לא מה שיש לי היום".
"הליכה לבית משפט כמוה כהכרזת מלחמה על כל היחסים העתידיים", מסביר הרב בן שעיה. "אני אומר לכל זוג: התגרשתם, אבל לא נפרדתם. עוד תיפגשו בהרבה צמתים של מזונות, של שמחות משפחתיות ועוד. אם הכל מתנפץ, אי אפשר אחרי זה לעבוד ביחד".
במישור הפרקטי מונה הרב בן שעיה יתרונות נוספים להליך הגישור. המהירות, הדיסקרטיות שהמגשרים מחויבים לה וכמובן העלויות.

ההסכם הסופי, מציין הרב בן שעיה, נתפר בדיוק למידותיהם של בני הזוג. המגשר אינו פוסק והוא גם לא בורר. הוא מקשיב, יורד לעומקם של דברים ומכוון את המתדיינים. גם כשהרב בן שעיה מזכיר את המקרים שבהם נתקל, הוא מספר עליהם מנקודת מבט סיפורית, אובייקטיבית, כמו אין צד אשם וצד נאשם, אין צודק ואין טועה, גם במקרים של אלימות במשפחה. הוא פשוט נמנע מלתפוס עמדה שיפוטית.

לא שוכחים את ההלכה
מרכז הגישור על-פי ההלכה הוקם לפני שנה, והוא מטפל גם בענייני עובד-מעביד, סכסוכי שכנים והפרת חוזים. בזמן המועט שהמרכז קיים, הוא הספיק לטפל בעשרות מקרים, בירושלים, באר שבע ורמת גן.

התודעה לנושא הגישור טרם חדרה מספיק לתודעת הציבור. עדיין מגיעות כל שנה כמיליון תביעות משפטיות לבתי המשפט, מה שגורם לעומס, עייפות, וחוסר אפשרות להקשבה אמיתית לבעלי הדין. עם זאת, מספר המגשרים הולך וגדל, ומעבר לצורך לבדוק כי המגשר הנו מוסמך ויש לו ניסיון וידע רחב ומקצועי בתחום המשפט, מבקשים הרב בן שעיה ושמעון אילוז לחדש ולערוך גישור על-פי אמות מידה הלכתיות ולא רק מקצועיות; נושא שגם הוא, אגב, די בעייתי. "הדבר הראשון הוא המכלול. מגשר יכול להיות אמפתי, אבל לכתוב הסכם עם חורים".

לדברי אילוז והרב בן שעיה, מגשר חייב להיות אדם קשוב וסובלני, אבל גם אחד שבא מרקע משפטי נרחב. אנשים שעברו קורס גישור יכולים לדעת איך לגשת אל הצדדים היריבים, אבל הם עלולים ליפול כשיבואו לנסח מסמך משפטי.

המרכז לגישור על-פי ההלכה מביא בנוסף לצד המקצועי גם הקפדה על צדדים הלכתיים. קיימים מקרים שבהם האישה מגיעה מותשת נפשית מכל התלאות שעברה קודם, ומוכנה לוותר על זכויות רבות ולו כדי לקבל את הגט המיוחל. האישה לא תמיד מודעת לכך שיש זכויות שעליהן אסור לה לוותר על-פי ההלכה.

הרב בן שעיה מדבר גם על הצרכים של האדם הדתי, כגון סידור לילדים שמגיעים לאב הגרוש בשבת, בזמן התפילה. מי שלא מגיע מרקע דתי לא יבין שיש לתת את הדעת גם על הנקודה הזו.
נקודה נוספת היא ההתייחסות לכתובה כמו אל כל שטר חוב. מגשרים על-פי ההלכה אינם מבטלים את חשיבותה, כמו שנעשה במקומות רבים אחרים. הנקודה האחרונה היא נקודת המוצא של המגשר, שצריכה לבוא ממקום של מוסר: "לפעמים אפשר להגיע להסכם תוך שנייה. האישה סחוטה ותסכים לכל דבר שנאמר. אבל כאן נכנסת הנקודה המוסרית: אתה יודע שההסכם הזה ילווה את האישה כל חייה, ולמרות שאתה נטרלי ושמהירות השגת ההסכם יכולה להעיד על מקצועיותך, אתה בא מתוך אחריות ובודק היכן הבעל יכול לבוא לקראת האישה".

הרב שמעון בן שעיה, תושב קדומים בן 32, בכלל לא התכוון לגשר בסכסוכים אישיים-משפחתיים. הוא בוודאי לא חלם על הקמת מכון שעוסק בזה. הוא למד בישיבת הסדר, המשיך ללימודי דיינות, כיהן כר"מ בישיבה הגבוהה בקדומים והגיע לתחום ממקום אידאי לחלוטין. "רציתי לנסות ולחבר בין הקטבים בשיח הישראלי, למתן את הקוטביות בין הדתיים לחילוניים, משהו ברוח תורת הרב קוק זצ"ל".
אבל אחרי שהתוודע לעולם הגישור מקרוב, הבין הרב בן שעיה שסדר הדברים צריך להיות שונה, ושחזונות גדולים מתחילים להתממש מלמטה, מ"שפיר ושליה". את המכון הוא הקים בעצתו ובברכתו של הרב יעקב אריאל, רבה של העיר רמת גן.

לאדם עדין שמורגל להתעסק ברוח, הדברים אינם קלים: "התחום מאוד קשה לי", הוא מודה. "אני קרוע. כשאנחנו עומדים לפני הסכם, הילדים של הזוג צצים לי בראש: הילד הזה בן ה-4 והילד ההוא בן ה-3, איך ההסכם ייטיב איתם, מה יהיה איתם. אתה קם באמצע הלילה ואתה רוצה להגיע מהר להסכם, כי אתה יודע שהאישה חוטפת מכות, אתה יודע שאישה אחרת לא מקבלת מזונות ואין לה ממה להאכיל את הילדים. מדובר במשהו מאוד פרטני, וזה לרדת הכי נמוך שאפשר".

לא לנקמנים
הסיפור האישי של שרית אינו מסתיים בהפי אנד. במקרה שלה גם גישור לא הועיל. שרית נישאה בגיל 19 להסדרניק ממשפחה טובה. "הוא לא היה העילוי של הישיבה, אבל הוא בהחלט היה שם דבר", היא מתארת. כמה שנים אחרי, כשהיא ניסתה לבקש עזרה מאשת ראש הישיבה ולהסביר לה מה טיבו האמיתי של אותו בחור, היא נתקלה בחומה של סקפטיות.

תוך תקופה קצרה נולדו לבני הזוג שלושה ילדים, אבל האושר לא תקע יתד בביתם. שרית הרגישה שבעלה רומס אותה רגשית ונפשית ופנתה לקבלת ייעוץ. בתום שנתיים, כשכל פגישות הייעוץ לא הועילו, החליטה שרית לפרק את החבילה שאף פעם לא היתה ממש מהודקת. השניים הגיעו למרכז 'גישור כהלכה' אבל פער הציפיות בניהם היה אדיר. הבעל רצה שלום בית, שרית רצתה הסכם גירושין.

"רציתי שזה יהיה בהסכמה, שכל אחד יוותר קצת על הדרישות שלו ויקשיב למה שהשני רוצה. בסך הכל אנחנו מתגרשים, אבל יש לנו שלושה ילדים לגדל יחד", היא מנמקת את ההגעה למכון. הרב בן שעיה ועו"ד אילן חלמיש, היועץ המשפטי של המכון, ניסו בכל כוחם להגיע לעמק השווה בין בני הזוג ולדלג מעל הפערים הגדולים בשאיפות ובתפיסות העולם הכלליות והפרקטיות. "הם באמת עשו מעל ומעבר. כל פגישה שלנו, שארכה שעתיים, לוותה בשלוש שעות של שיחות טלפון עם שני הצדדים. המגשר לא תופס צד ולא מעיר, והם היו צריכים ללכת בין הטיפות".

"לא כל השיחות היו לי קלות, אבל המגשרים גרמו לי להאמין שהם בצד שלי עד הסוף, ואני מתארת לי שגם בו הם עוררו אמון כאילו הם בצד שלו. הם עבדו מאוד קשה, ואני ממליצה בחום למי שרוצה להתגרש ללכת על ההליך הזה. הוא יותר זול, והוא נעשה בהבנה ובהסכמה".

למרות ההמלצות והמילים החמות, אצל שרית זה לא הלך. בעלה החליט שהוא מסרב לתת לה גט ועיגן אותה, והיא יודעת שבשנים הקרובות היא תישאר במצב הזה, אלא אם הרבנים שלו ייעתרו וילחצו עליו.
הרב בן שעיה, יש כאלה שלא מתאימים לגישור?
"אדם שמחליט על נקמה, הליך של גישור לא יצליח איתו. גישור הוא בדיוק ההיפך, הוא הליך של הסכמה".

ואילוז מוסיף: "לפעמים בני זוג מגיעים כי בית המשפט חייב אותם, או שאתה רואה שהם יושבים אבל הם ננעלים ולא רוצים להגיע להסכם. אז אנחנו אומרים להם שחבל להם על הכסף ומפסיקים את ההליך".

מספרי העגונות מנופחים
מסורבות הגט היא תופעה קשה מאוד, שארגוני הנשים עושות הרבה כדי שתישאר בכותרות. המחלוקת בעניין זה ביניהן ובין בתי הדין הרבניים על מספרים ועל היחס לתופעה היא עמוקה. הרב בן שעיה מסביר שהתופעה שקיימת רק בבתי הדין הרבניים, שם חוששים מכפיית גט על הבעל, מה שעלול לגרום לכך שהגט יהיה שלא כדין ויביא בהמשך לבעיית ממזרות אצל ילדי האישה מנישואיה השניים.
ארגוני הנשים טוענים כי התופעה מקיפה אלפי נשים. הרב אליהו בן דהאן, ראש בתי הדין הרבניים, טוען כי מדובר במאתיים נשים בלבד. הרב בן שעיה תופס צד: "המספרים של ארגוני הנשים הם מופרכים לחלוטין. הם מונים מקרים שבהם יש מאבק הדדי, למשל כשהאישה מעמידה תנאים שהבעל לא מסכים לעמוד בהם ולתת גט. זה כלי לנגח את בתי הדין וזו שערורייה. עם זאת, יש תמיד אחוז מסוים של אנשים קיצוניים שאין מה לעשות איתם. הפתרון היחיד הוא לשים אותם בכלא".

הסטיגמה שלפיה אישה תקבל הכי הרבה בבית משפט לענייני משפחה ואילו הגבר יקבל את התנאים המרביים בבית דין היא נכונה?
"השאלה היא מה חשוב לכל אחד. בית הדין בא לקראת הבעל במזונות, כי בהלכה הם מדין צדקה, אז ממילא זה מתנהל יותר לפי היכולות של הבעל. בית המשפט לענייני משפחה יוצא מתוך נקודת הנחה שהבעל צריך לשלם, וקיימות גם נקודות נוספות".

הרב בן שעיה מכיר היטב את בתי הדין הרבניים. יום בשבוע הוא משמש כמתמחה של אב בית הדין באשדוד. נקודת המבט הזו מאפשרת לו לראות את העומס, את השנאה היוקדת של המתדיינים וגם את נקודת המבט של הדיינים. "בבתי משפט קיימת בעיה. אם יש צד שיש לו אפשרות לשכור עו"ד, מצבו טוב יותר ממי שאין לו. ואם מדובר בעו"ד מפורסם, אז זה בכלל. אני לא רוצה להלעיז על שום אדם אבל זה ככה זה עובד".

הרב בן שעיה ושמעון אילוז נמצאים בקשר עם בתי הדין הרבניים, מתוך מגמה להכניס מגשרים לכל בית דין. הרעיון הוא שכל זוג ייכנס קודם כל לגישור, וינסה להגיע להסכם על-פי רצונותיו. הרב בן שעיה אינו חושב שמה שהוא עושה מחליש את בתי הדין הרבניים, להיפך.

הוא מקווה שעל-ידי התהליך המקדים של גישור, הציבור – בעיקר הדתי – יחזור בהמוניו לבית הדין הרבני וידיר את רגליו מבתי המשפט: "אנחנו רוצים להקים אלטרנטיבה לבתי המשפט לענייני משפחה. הציבור האמוני סובל קשות ממערכת המשפט, ואני רואה את הנהירה אל בתי המשפט ועיני כלות. פנייה לערכאות כאלה היא ממש חילול ה'. אז אנחנו אומרים: הנה, יש לכם אלטרנטיבה דתית, ערכית וטובה יותר".

המפתח הוא בהדרכה מוקדמת
תופעת האינפלציה בגירושין הגיעה גם לציבור הדתי. הרב בן שעיה, שעוסק גם בהדרכת חתנים ובחיתון זוגות, מצביע על נקודה בעייתית ומרכזית שגורמת לו לפגוש זוגות נשואים ליד שולחן הגישור. "אין הכשרה נכונה לנישואין. אין הכנה נכונה לזוגיות", הוא אומר בכאב. "החברה עברה טרנספורמציה, אבל ממשיכים לחתן וללמד תורה שלא בהתאם למציאות המשתנה.
"הרב יעקב אריאל מסביר שפעם היתה חלוקת תפקידים ברורה: האישה היתה בבית והבעל עבד. היום המצב השתנה לחלוטין. הצרכים התעסוקתיים, הנפשיים והתורניים של האישה הם הרבה יותר מורכבים, היא נמצאת בתוך מערכת מאוד תובענית והאיש כבר לא בא הביתה אל אישה שכל היום בישלה והיתה עם הילדים. אם אתה לא מודע לדברים האלה, אתה נכנס לתוך מערכת מסחררת. לא מדברים ולא יודעים".

למה אתה קורא הכנה נכונה?
"אל"ף, להתחיל בגיל תיכון. בי"ת, לדבר בישיבות על הכל, ובצורה גלויה: מה זה נישואין, מה זה בית, מהי אישה ומהן ההתמודדויות. בחורים בטוחים שאם הם יודעים 'אורות הקודש' אז הם יודעים מה המורכבות של אישה. כשלמדנו הדרכת זוגות הגיע אדם שלא הצליח להבין שלאישה יש צורך לספר. הרי איש בא הביתה ויכול לסכם את קורותיו בשלושה ימי המילואים במשפט וחצי. אישה יכולה לספר שעה וחצי איך היה לה בסופרמרקט. זה צורך נפשי. האיש הזה פירק את ביתו כי הוא לא הבין שיש לאישה צרכים אחרים".

המצב אצל הבנות טוב יותר, מסביר הרב בן שעיה, אבל לא כתוצאה מהחינוך שהן מקבלות אלא מאיזו אינטליגנציה רגשית טבעית. גם כאן יש לו מה לומר על מערכת החינוך שמתיימרת להכין את הבנות לחיי המשפחה: "בתחום הזה הכל מיושן. חומר הלימודים הוא שטחי לחלוטין, ואני גם לא מכיר הרבה מחנכות שמגיעות לזה עם פתיחות ובאופן טבעי, שמחובר לעולם שלהן. השיעורים לא מצליחים לבנות בתלמידות איזה שהוא נדבך פנימי". הדרכת כלות, מהבחינה הזאת, היא נקודת האור, אבל היא לא מספיקה. ואגב, לא כולן מגיעות להדרכה כזו.

אתה חושב שגם מערכת הלחצים שמופעלים על בחורים ובחורות להינשא גורמת לבחירות מוטעות?
"ללא ספק. היה זוג שהגיע אלינו תקופה קצרה אחרי החתונה, זוג מאוד חמוד. כשישבנו עם האישה לבד, היא סיפרה שהיא בכלל לא רצתה להתחתן איתו. היה סביבה לחץ פסיכולוגי, היא הרגישה שמצפים ממנה, ולכן היא נכנסה לסחרור הזה".

ומה עם הכרויות הבזק? גם הן גורם?
"לא, זו לא פונקציה של זמן אלא של מיקוד נכון, וכאן יכולה להיות הקצנה לשני הכיוונים. יש זוג שלא מקפיד על תורה ומצוות ונמשך לקטע החיצוני, ויש שמוקצן לצד אחר. האישה בודקת אם הוא 'ממלכתי' ולאיזה רב הוא קשור. בשאלה מי יקום לילד באמצע הלילה זה הרי לא משנה אם הוא ממלכתי או לא".

רבנים, תדברו

הרב בן שעיה, שמכהן גם כרב קהילה ומלמד תורה בכמה מקומות, בוחר לעתים לדבר עם קהל שומעיו על המשפחה וחיי המשפחה. המאזינים לא כל-כך רגילים לזה; הם נעים בכיסאם בחוסר נוחות או לחילופין יושבים קפואים על מקומם. ובכל זאת, חושב הרב בן שעיה, רבנים שיבחרו לעסוק לא רק בחידושים מתוחכמים אלא ידברו גם על הנושאים האלה, יוכלו לפתור בעיות במשפחה ואולי אף למנוע כמה מהן.

בעיה מרכזית אחרת שעולה כמעט אצל כל זוג שמגיע למרכז לגישור כהלכה כדי להתגרש היא בעיית אישות. "איננו יודעים מה נולד קודם, הביצה או התרנגולת, אבל גם זה דורש טיפול. הרב בורשטיין, ראש מכון פועה, אמר לי שמתוך 150 טלפונים ביום למוקד שלהם 70 מהם נוגעים לתחום הזה, ואין לכך מענה ערכי מקיף. זה בא מעודף צניעות, מנקודה של טוהר, אבל היא לא אמיתית וזה מסבך מאוד".

במכון החליטו לתת גם על זה את הדעת, ובימים אלה הם עומדים לפתוח קורס בשיתוף הרב יחיאל פאוסט, במטרה להכשיר אנשים שיהוו מוקד אזורי בעניין הזה ויוכלו לתת מענה נכון בתחום המשפחה.
שמעון אילוז, שבנוסף להיותו מנכ"ל המרכז משמש בעצמו כמגשר, רואה בגישור הלך חשיבה רחב, שמשפיע על החיים גם ביום יום: "מי שנחשף להליך של גישור רואה שאפשר לעבוד לפי הראש הזה גם סתם, בחיים הפרטיים. אם איש חינוך מכיר את נושא הגישור, הוא יפתור בעיות כשהוא חושב על שני הצדדים. איש ניהול יוכל לקבל החלטות בצורה יותר מאוזנת ונעימה וכמובן בחיים בתוך הבית. החשיבה ה'גישורית' אמנם לא תחסוך את כל הוויכוחים, אבל היא תרגיל את האדם לחשוב גם על בן הזוג כשמתעורר איזשהו קונפליקט, וזה חשוב מאוד".
ofralax@walla.co.il

הסכם קדם-נישואין
בחודשים האחרונים עלה לדיון נושא הסכם הקדם-נישואין. ארגונים רבים המליצו לחתום עליהם, ונתקלו בחומת התנגדות של מרב הרבנים. האחרונים טענו שהוא עלול להביא לעלייה במספר המתגרשים, שהוא לא טוב מבחינה הלכתית ושהוא זורע פירוד. המרכז לגישור על-פי ההלכה תומך בחתימה על הסכם קדם-נישואין, אבל הסכם אחר לגמרי מזה שדובר עליו.

ההסכם שניסח הרב ד"ר אמישלוב כבר לפני 17 שנה קיבל את הסכמתם של גדולי דור רבים, כולל הרב אויערבך והרב ישראלי. הרעיון שאותו מציע הרב ד"ר אמישלוב פותר את הסבך ההלכתי של הסכמים כאלה, ומצד שני מחייב את בני הזוג ללכת למספר פגישות תיווך, במטרה להשכין שלום בית, מה שגם מבטיח שההסכם לא יגרום לפירוד. אולי להיפך.

הרב בן שעיה, איך אתה משכנע זוג שמגיע ובטוח שהכל ורוד ויפה לחתום על הסכם כזה?
"גם לך יש כתובה בבית. מהי כתובה אם לא שטר חוב במקרה של גירושין? צריך לעשות משהו כדי שהבעל לא ינצל את הכוח שההלכה נתנה לו כדי להיות נבל ברשות התורה ולהכריח אותו להתנהלות הוגנת. לכן אני מציע למי שבא להתחתן אצלי לחתום על הסכם קדם-נישואין. הזוג מגיע מחויך ולא מאמין שזה יקרה, אבל ברגע שיש משבר ורוצים להתגרש שוברים את כל הכלים".