חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 146ראשיהפצה

הכותל בידינו? - בגליון השבוע

הכותל הקטן קדוש לא פחות מאחיו הגדול הכותל המערבי, אך לא רבים יודעים עליו ומעטים מגיעים להתפלל בו
13/11/87, 00:00
רויטל שנור

* יהודים המטפחים את הכותל הקטן כאתר תפילה מדווחים על עזובה מוחלטת, ואף על ביזוי המקום בידי ערביי הסביבה והפיכתו למתחם של אשפתות* התנהגות המשטרה והרשויות מזכירה את ימי המנדט הבריטי.

לכותל המוכר לנו מרחבת הכותל ישנו אח קטן ומוכר פחות: הכותל הקטן. הכותל הקטן שוכן במרחק של כ-175 מטרים מאחיו הגדול, והוא המשך ישיר שלו. מלבד קטע הכותל שברחבת הכותל הגדולה הוא קטע הכותל היחידי שחשוף מבתים, והוא זהה לכותל הגדול ברמת קדושתו ובחשיבותו ההיסטורית. יותר מכך, הכותל הקטן קרוב יותר מרחבת הכותל לאבן השתייה, שעליה מושתת העולם.

יהודים בדורות קודמים היו מודעים לקיומו של הכותל הקטן ופקדו אותו. מספרים שהרדב"ז, רבי שמואל מסלנט והמהרי"ל דיסקין התפללו אל מול אבניו. גם רבני דורנו מכירים בחשיבותו; בתחילת שנה זו חתמו רבנים רבים על עצומה הקוראת לבוא להתפלל בכותל הקטן.

אלא שלמרות חשיבותו וקדושתו, הכותל הקטן רחוק מלהראות כמקום תפילה. בחוק המגדיר את המקומות הקדושים לא הוזכר הכותל הקטן, וכך נותר מעמדו בלתי מוסדר מבחינה חוקית. גם כיום אין מי שירכז את פעילות הגופים שאמורים להסדיר את העניין. המקום אינו נקי ואינו מטופח, ואין שילוט שמוביל אליו או מכריז על קיומו כאתר קדוש. אין בו ברז מים לרחיצת ידיים, ספסלים עבור מתפללים, מחיצה בין נשים לגברים, ארון נעול לשמירת ספר תורה או אפילו סידורים פשוטים.

מי שרוצה לערוך בר מצווה או תפילת שבת בכותל הקטן, נאלץ להביא איתו את כל הציוד: ספסלים, בימה, סידור וכמובן ספר תורה. לא ניתן להציב את הציוד במקום, לא רק בשל חשש מחבלה, אלא בעיקר כיוון שהצבת הציוד במקום תחשב כהפרה של הסטטוס קוו השורר בו.

ואם הסיפור הזה נשמע לכם מוכר, זה מפני שסיפור דומה, דומה מדי, התרחש בכותל הגדול ערב קום המדינה. "זה לא ייאמן", אומרת גברת ברכה סליי מתנועת 'כותלנו', שמטפלת בעניין הכותל הקטן. "שימור הסטטוס קוו בכותל הקטן מזכיר בדיוק את דבריו של הרב אונטרמן אודות מה שנעשה בכותל הגדול בתקופת המנדט הבריטי".

כותל האשפות
אבל מה לנו כי נלין על חסרון ציוד בסיסי הראוי לאתר תפילה? ישנן בעיות דחופות עוד יותר, שהופכות את אתר התפילה הזה להרבה פחות מכובד מן הראוי לו. מתחת לכותל הקטן מצוי בור שופכין ענק ועתיק, שמתואר עוד במפות של וורן ווילסון. השפכים שבבור זה שוחקים את אבני הכותל. מעל לבור ניצב בית, שיסודותיו עורערו בשל נזקי השופכין. הבית ממש צמוד לכותל הקטן. עוד בתשל"א הוחלט לפנות את תושבי הבית ולהרסו, כיוון שסיכן את יושביו. התושבים הסכימו להתפנות והכל היה מוכן להריסה, אלא שברגע האחרון התערב ראש העיר דאז, טדי קולק, וביקש למנוע את הריסת הבית. הוא הורה לקדוח חורים בקירות הכותל הקטן(!) על מנת לבנות תמיכה ולחזק את הבית.

בדיוק אז היה הרב גץ במנהרות הכותל, מתחת למקום הקידוח, ושמע קולות משונים בוקעים מלמעלה. הרב גץ יצא ומחה על הקידוח ועל חילול הקודש. בשל מחאתו הוחלט לבנות פיגום זמני שיתמוך בבית מבלי לקדוח חורים בכותל. הפיגום הזמני זכה לאריכות ימים, והוא עומד על תלו כבר למעלה משלושים שנה.

המהנדס שהתקין את הפיגום, מר יעקב אכברט, ביקר במקום לפני כמה חודשים וקבע שהבית מסכן את יושביו ואת סביבתו, כיוון שהפיגום שכביכול תומך בו הוקם באופן זמני ביותר, וכיום כלל אינו תומך בבית.

אך נראה שיש כמה תושבים בסביבה שסבורים כי הפיגום אינו מיותר. הם מצאו לו תפקיד חלופי: הוא משמש כמחסן פסולת ענק. יש מי שדואג לשפוך בין צלעותיו אשפה ולתחוב בו שקים של זבל. הפסולת נוגעת בכותל ממש.

גם זה נשמע סיפור מוכר, ושורשיו של דפוס התנהגות זה הם כנראה קדומים מאוד. רבי משה חגיז כותב בספרו, שנדפס בשנת תל"ב, אגדה אודות ביזוי מקום המקדש על ידי גורמים עוינים: "...כשכבש סולטן סולימן את ירושלים... ראה אישה זקנה בת תשעים שנה מביאה שק של זבל ומשלכת אותו... ושאל אותה: מאיזה עם את? ענתה האישה שהיא מהרומאים, ועוד סיפרה שהטילו ראשי ההמון הרומאים חובה לאותם הגרים בעיר להביא שק או קופה של זבל פעם ביום... ומשום מה? לפי שהיה שם בית אלוקי ישראל, וכאשר לא יכלו להחריבו עד היסוד גזרו בחרם... כדי שישתקע שמו ולא ייזכר שם ישראל עליו עוד".

כארבע מאות שנים אחר-כך, בשנת תר"צ, העיד הרב קוק זצ"ל בפני 'ועדת הכותל', ובין היתר אמר: "בכל פעם שאני הולך אל הכותל הנני מדוכא ממראה עיני, בראותי את אי הניקיון והלכלוך".

גם לכלוך הוא סטטוס קוו
עד כה, אף אחד מהגורמים הלוקחים אחריות בדרך כלל על המקומות הקדושים בירושלים לא הרים קול בעניין הזה. כל אחד מגלגל את העניין לפתחו של השני. באין מי שלוקח אחריות, החליטו תושבים ובחורי ישיבה מהעיר העתיקה לאמץ את הכותל הקטן, והקימו את תנועת 'כותלנו' בראשית שנה זו.
ראשית, הם ייסדו במקום מניינים לתפילות קבועות, ופרסמו קריאות רבנים על מנת לעורר את המודעות לעניין. שנית, הם החליטו לבצע עבודות ניקיון בכוחות עצמם. הם התגייסו לפעילות והחלו לפנות זבל שהיה תחוב בפיגום לתוך שקים. הם צברו כמות אדירה של זבל, וסברו ששינוע הזבל מתוך העיר העתיקה ייעשה על-ידי העירייה, בטרקטורים המיועדים לכך.

לתדהמתם, הגיע למקום שוטר שדרש מהם לפנות את הזבל בכוחות עצמם, כיוון שהם אלה שאספו אותו. הבחורים נאלצו לשכור שלושה טרקטורים שיובילו את האשפה, ולשלם להם מכיסם הפרטי. מסתבר שפינוי האשפה היווה הפרה של הסטטוס קוו, שכן אחרי מבצע הניקיון הציבה המשטרה מעין קיר פח המוצמד לכותל הקטן במלט ומעוגן בקיר בטון. קיר הפח מונע גישה אל האשפה ומכער את הכותל הקטן. בתנועת 'כותלנו' טוענים גם שהקונסטרוקציה הזו מהווה בנייה בלתי חוקית בעליל, שלא קיבלה את אישור הממונה על המקומות הקדושים כנדרש בחוק. מכל הסיבות ביקשו המתפללים מן המשטרה לפרק את הקיר. הבקשות הפיקו את התגובה הבאה:
"הקונסטורציה במתחם מעגנת סטטוס קוו שנוהג במקום מזה עשרות שנים. אכן, בהוראת המשטרה ערמות העפר המונחות במתחם זה עשרות בשנים גודרו על-ידינו, בשל המפגע הנוצר מהן. ערמות עפר אלה לא תוסרנה, כמו יריעות הפח המגדרות אותן, כיוון שמאז שיריעות הפח הושמו במקום צומצמו המחלוקות והמתחם נקי וראוי לתפילת יהודים במקום".

בתנועת 'כותלנו' טוענים שהמקום לא באמת נקי, והמשטרה רק הציבה פח על הפחת ובכך הסתירה את הזבל וקיבעה את המצב.
זמן לא רב אחרי אירוע זה, במהלך חודש הרמדאן (שנחוג השנה בחודש חשוון) רוסס על הכותל הקטן גרפיטי, שבו מצוירת מפת ארץ ישראל ועליה חץ המציין את מקומם של היהודים: בחוץ. התלמידים, למודי ניסיון מפינוי האשפה, נמנעו מלגעת בגרפיטי. בתנועת 'כותלנו' מסתפקים בפניות חוזרות ונשנות לעירייה ולמשטרה, הטוענות שהעניין טופל, אך חברי התנועה עדיין רואים את הגרפיטי מול העיניים.

לפני כמה שבועות נמרחה צואה על גבי הכותל הקטן. הפעם לא חיכו התלמידים לפעולות של רשויות שלטוניות, הסתכנו בהפרת הסטטוס קוו והחליטו לנקות את הצואה בכוחות עצמם.
יצוין כי פרט לשמירה על הסטטוס קוו דואגת המשטרה גם לשמירה על המתפללים במשך כל שעות האור. מי שילך מרחבת הכותל לרחוב הגיא עד הפנייה ימינה לרחוב שער הברזל, לכיוון חומת הר הבית המערבית, יראה את הדרך אל הכותל הקטן, ובסמוך לשער הכניסה להר הבית יבחין בשוטרים המאבטחים את המתפללים.

מי ירים את הכפפה?
חברי תנועת 'כותלנו' פנו לראש העיר, לוועדת הפנים של הכנסת, לוועד הארצי למקומות קדושים, למנכ"ל משרד התיירות, לרב הכותל והמקומות הקדושים ולקרן למורשת הכותל. חבר התנועה מסביר: "בכל פעם שמישהו מהגורמים המוסמכים, כמו למשל המנכ"ל לשעבר של משרד התיירות, אהרון דומב, דוד הדרי, חבר הנהלת העיר, או הרב יוסף שווינגר ניסה לשפר את המצב, המשטרה התערבה וטענה שזהו שינוי הסטטוס קוו. גם לפנות את הזבל היה מבחינתם שינוי של הסטטוס קוו".
בחודש טבת הגיע ראש העיר, מר אורי לפוליאנסקי, לביקור בכותל הקטן. המצב של שריד המקדש נגע ללבו, והוא הבטיח לקדם את העניין, אולם מאז ביקורו לא נראה שינוי משמעותי במצב. בזמנו מסר דובר העירייה ל'בשבע' כי "מנהלת המקומות הקדושים במשרד ראש הממשלה אחראית על הכותל הקטן, שהנו מהמקומות הקדושים בארץ. יחד עם זאת ולפנים משורת הדין, פועלת העירייה ומנקה את המקום באופן שוטף, כולל בסמוך לפיגומים. לצערנו, התושבים הגרים סמוך למקום משליכים בכוונה אשפה, וזו מפונה, כאמור, באופן שוטף. בתוך הפיגומים יש אבנים אשר משמשות לייצוב ומסייעות בתמיכת הקשתות במקום. הורדה או הסרה של הפיגומים עלולה לסכן את המבנים הנתמכים".
המעוניינים להגיע לתפילה במניין מול הכותל הקטן מוזמנים להגיע לתפילת שחרית בשעה שבע או לתפילת מנחה בשעה רבע לארבע, מדי יום. בערבי שבת נערכת במקום קבלת שבת בנוסח 'קרליבך'.