בשבע 146: מכתבים למערכת

, כ"א בחשון תשמ"ח

בין שתי כתבות
(בתגובה ל'בין סדום לגוש קטיף', גיליון 145)
את ההזדהות עם דברי אבי רט הרגשתי כבר בכותרת של המאמר. בכותרת מקופלת ההבנה שכל המשברים המתרגשים עלינו אינם תופעות נפרדות, אלא נובעים ממקור אחד - התנתקות מערכים.
בסיום הקריאה הפניתי את מבטי שמאלה וראיתי כי הוצמד למאמר שיר מאת צבי זלבסקי, שגרם לי צער עמוק. לכאורה יד העורך 'המקרי', אך לא היא!

הפזמון החוזר 4 פעמים בשיר אומר: "לא רוצה להתנחל בלבבות רוצה להתנחל בארץ". בעוד אבי רט מדבר על משבר ערכים, ובהכרח הטיפול במשבר הוא חינוכי, אמוני ומאוד סזיפי, בא כותב השיר ומפזם ל"התנחל בארץ", ואומר 'עזבו אותנו מכל הדיבורים הגבוהים הללו, לבעיות יש פתרון אחד – להתנחל בארץ'!

והיום, לאחר שלושים שנות התיישבות מפוארת ושורשית, חשוב להבין כי צריך לחבר את רוב עם ישראל לאותו מפעל התיישבותי- ערכי-אמוני, לחברו למקור הכוח של מפעל זה- התורה, וללמד את עצמנו כי ללא עם ישראל אין משמעות לתורתנו ולארצנו.
בין שתי הכתבות באותו עמוד, אני בוחר בימנית, להנחיל ערכים בלבבות!

שגיא רוזנבאום, קדימה


למי יש כבוד
(בתגובה ל'הוי ארצי', גיליון 145)
קראתי בהנאה את טורו של חגי סגל על ראש ממשלת צרפת ויחסו למשאל העם - בניגוד לראש ממשלת ישראל.
אבל בעניין כיבוד תוצאות המשאל, ברצוני להבהיר ששרון אכן 'כיבד' אותן.
כידוע, בלשון הקודש 'לכבד' פירושו לטאטא, וזה מצוי הרבה בדברי חז"ל. ולכן, כששרון אמר שהוא "יכבד" את תוצאות המשאל, הוא פשוט התכוון שהוא יטאטא אותם, אחר כבוד, לפח האשפה.
אריה כיטוב, ירושלים

איזה מחווה אנושית
אין מילים בפי לתאר את הערכתי למחווה האנושית של שאול מופז שיעץ לתושבי גוש קטיף וצפון השומרון להרחיק את ילדיהם לפני ביצוע העקירה.
מופז הסביר כי הילדים עלולים לחוות טראומה קשה כתוצאה מהמראות הקשים אליהם יחשפו.
מעניין אלו אירועים קשים מתכנן שר הביטחון, הרי הוא חוזר על המנטרה של "נפנה ברגישות ונחישות". דבריו מעוררים חשש כבד נוכח העובדה שצה"ל מגייס את כל המערך הקרבי כדי להילחם ב-8,000 אזרחים.

אדוה נוה, שערי תקוה

מתי הוא יבין?

תגובתו של העולם לסרטו של 'מר טלוויזיה' ומשיח השלום התורן, חיים יבין, לא איחרה לבוא. העולם כצפוי קפץ על סרטו כמוצא שלל רב.

כבת למשפחת נפגעי איבה בישראל, אילו מצבי הכלכלי היה שמינית ממצבו של מר טלוויזיה, הייתי תובעת את עלבונו של עמי הנרדף אפילו במולדתו, ושל ארץ חמדת האבות.
אין ספק שחיים יבין חש כ'כובש' וייתכן שהוא באמת כזה - זר וכובש בארץ לא לו. אבל יהודים אינם חשים כובשים במולדתם – יהודים גם מעולם לא כבשו ארץ או פיסת אדמה שלא היתה שייכת להם מקדמת-דנה כפי שעשו רוב ארצות העולם!

אני תקווה שבפרקים הבאים שעוד נכונו לנו 'בארץ המתנחלים', יזכיר לנו ההיסטוריון החדש, חיים יבין, את צוואתו של פייסל חוסני זמן קצר לפני מותו: שהסכם אוסלו הוא סוס טרויאני.
ציטוט: "וכעת הגיעה השעה שנאמר: רדו מבטן הסוס והתחילו לעבוד. הנה באמצעות הסוס הזה נכנסתם לתוך החומות, רדו אם כן , מבטנו והתחילו לעבוד למען המטרה שלשמה נכנסתם - האינתיפאדה".

נאוה קורן, טבריה

מפריט סדרתי
מוזרה בעיני הכניעה המוחלטת של הציבור הדתי-לאומי למדיניות ההפרטה שמוביל נתניהו. בעוד ציבור זה נאבק בגבורה ובמסירות נגד מסירת שטחי ארץ ישראל לגויים, הוא אינו מתייחס כלל למסירת נכסי המדינה ואדמות מנהל לידיים פרטיות, כולל לגויים. מה ההבדל בין מסירת יש"ע לפלשתינים, לבין מכירת החשמל והנמלים לאנשי עסקים גרמניים, למשל? איך מתייחסים הרבנים למכירת מגרשים בירושלים לגבירי ניו יורק שיקימו בהם בתי עסק? מדוע נחפז נתניהו כל כך למכור את נכסי המדינה בנזיד עדשים?

הציבור הדתי חייב ליטול קורה מבין עיניו ולראות את נתניהו כמות שהוא: אדם שהתחנך באמריקה על ברכי תורה כלכלית של גויים. מי שחושב כי הוא יצליח לעמוד בפני האמריקנים ולא יחזיר אף שעל – טועה ומטעה.

תמיכת הציבור הדתי במדיניותו הכלכלית עלתה לו בתמיכת העם הפשוט, הסובל ממנה קשות. לו התחבר הציבור המסור והאנרגטי הזה אל המוני העם, היה הופך באופן טבעי לאליטה ולמנהיגות הרוחנית והמדינית של עם ישראל.
כפי שהמצב נראה כיום, ההזדמנות הזו מוחמצת.
עמית אריאל, צפת

צימוקים לשבת
1. חוות הדגים תפונה מים סוף.
כך ראוי וצריך לנהוג בכל חווה, שדייריה ממלאים פיהם מים.
3. משרד החינוך: אלכוהול בבתי הספר.
תירוש קופץ בראש.
משה טאו, רחובות