בשבע 146: חורבות החלום הציוני

איך הקימה הציונות את מדינת פלשתין ● מה שהתקשורת לא רוצה לשמוע ולהשמיע ● ה'פייט' שלא נוותר עליו, גם תמורת ניצנים ● וגם: התפילות בבית הכנסת ביריחו מכשירות את הדרך לפתיחתו מחדש של הקזינו מיריחו ●

אליקים העצני , כ"א בחשון תשמ"ח

בית ספר בירושלים, בירת פלשתין השלמה, לקראת חגיגות יום העצמאות הפלשתיני.
מורה: "מה היה התפקיד ההיסטורי של הציונות והצהרת בלפור?"
התלמיד: "בתחילה, היינו בני האומה הערבית של דרום-סוריה, עד שההתנגדות לציונות עוררה בנו את הצורך להיות עם נפרד. אולם העם הפלשתיני אינו עם חדש. מן היהודים למדנו להיות עם עתיק יומין, עם יחיד ומיוחד, בן אלפי שנים".
המורה: "ומה היה התפקיד ההיסטורי של כיבוש הגדה המערבית על-ידי הצבא הציוני בשנת 1967?"
התלמיד: "הצבא הציוני שחרר את העם הפלשתיני מעול הכיבוש הירדני. לאחר מכן בנו לנו שלטונות הכיבוש את התשתית הפיסית למדינה הפלשתינית, השיגו לנו הכרה בינלאומית והזרימו אלינו אמצעים כספיים. מדינתנו קמה בשלושה שלבים: בוועידת קמפ דייוויד הכיר מנחם בגין ב'זכויותינו הלגיטימיות'; בהסכמי אוסלו מסרו לנו רבין ופרס את הבסיס הטריטוריאלי להזרים לתוכו את ארגוני השחרור שלנו על נשקם, ומתוכו פתחנו במלחמת השחרור שלנו; ובמה שהם קוראים 'כנס הרצליה' נכנע אריאל שרון לגבורתם ולהקרבתם של השהידים שלנו ונאלץ להכריז על מדינת פלשתין הריבונית והחופשית.
"הציונות נתנה לנו את העם, הכיבוש נתן לנו את המדינה".
המורה הפלשתיני לא שאל, אבל אנחנו יודעים כמה יהודים וישראלים נפלו כקורבנות של פלשתין: למעלה מ-20,000 חללים ועשרות אלפי פצועים.
היום, אך כפסע מפריד בינינו לבין חלום הבלהות הפלשתיני, תוצאה של פשעו – שלא יימחה לעולם – של אריאל שרון.
ידעו נא המצטרפים למרי האזרחי: גוש קטיף וצפון השומרון הם רק שדה הקרב. הקרב עצמו הוא על הכל, על חלום הבלהות הפלשתיני, שאם תרצו יהיה כחלום יעוף, ואם לא תרצו – יתגשם ויהיה לעובדה, על חורבות החלום הציוני.

תקשורת עוינת בפעולה
הנער שאול מנסבך זכה ב'אות המתנדב'. בטקס קבלת הפרס בבית הנשיא הוא לחץ ידיים כנדרש, אך דחה במופגן את ידו המושטת של השר מלכיור, כשהוא מעיר: "יהודי לא מגרש יהודי!" הדברים נשמעו בבירור באחת מרשתות הטלוויזיה, ודווחו בעיתונות. רק לערוץ הראשון, "הממלכתי", קרה נס: העם ראה את המראה, אך לא שמע כלום. פס הקול נמחק!

במקרה אחר נאם ראש הממשלה בפני כ-1000 יהודים בניו יורק. בחוץ עמד מספר כפול של מפגינים, אולם בתקשורת העוינת ראו בעיקר תמונה אחת: יהודי מזוקן מניף אגרוף. מה ביקש הציבור הזה לומר? מה רצה להביע בהפגנתו? את זה אין לציבור זכות לדעת. רק באינטרנט ניתן היה לקרוא כמה מן השלטים שהניפו:
"עזיבת עזה – פרס לטרור"; "מדיניות שרון – איבוד לדעת לאומי"; "לא לטיהור אתני בעזרת המסים שלנו"; "אל תעשה ליהודים מה שלא תעשה לערבים!"
לשם השוואה: בכל הפגנות השמאל מתעכבת המצלמה ליד כל כרזה לאט ובסבלנות, כדי שגם אחרון ילדי כתה א' יספיק לקרוא, להפנים ולהשתכנע.
...אנחנו דמוקרטיה, לא?

עשרות סטודנטים של 'תא הכתום' שבתו רעב בירושלים. המאהל שקק חיים – זרם של מבקרים, במות ויכוח, הרצאות, ביקורי הזדהות של אישים. אולם מכל זה הצופה הישראלי כמעט לא ראה מאומה. עד שעמי איילון זיכה את המאהל בנוכחותו, כדי לשחרר משם אחת מאמירותיו השדופות, וראו זה פלא: הביקור זכה בסיקור נדיב בתקשורת. רק כך, כתפאורה פוליטית לשמאלן פרו-פלשתיני, זכתה שביתת הרעב של התא הימני לזמן מסך.
נוכח זאת, אין פלא שלאחר 10 ימי שביתה ניצלו הסטודנטים פנייה נשיאותית כדי לרדת מעץ השביתה. הם הרוויחו עוד הזדמנות צילום בבית הנשיא, אך גם ממנה לא אפשרו לציבור לשמוע אף מילה מפי השובתים.

בתחילת שביתתם התבטאו דוברי 'תא הכתום' נגד חסימת כבישים ונגד הקריאה שלא לציית לפקודות גירוש ועקירה. מה יעשו עכשיו? האם למדו לקח?

לא עת גמגום!
בראיון ארוך בקול ישראל, לאחר שדשו לאורך ולרוחב בעניין גוש ניצנים, הציגו לעו"ד יצחק מירון שאלה ישירה: לאחר שתקבלו את כל מה שאתם דורשים – תסכימו להתפנות בשקט?
תשובת הפרקליט היתה מפותלת. מרשיו ממשיכים להתנגד לגירוש, אמר, אולם הם אינם חייבים לתת למגרשים כמתנה גם את הפיצויים המגיעים להם. אם יאפשרו להם "לצאת גאים", ולא "כמו פודל עם הזנב בין הרגלים", אז יהיה "פחות כאוס".

אתם הבנת את זה? זה רק נדמה לנו שבנושא המרכזי והחיוני הזה עו"ד מירון גמגם?
הבה נקווה שהגמגום הזה לא היה על-פי הוראות מרשיו. הבה נתפלל שתושבי הגוש, ויתר העומדים חלילה לגירוש, ממשיכים לומר למגרשים ולעושקים בפה מלא: אין כל קשר בין מה שאתם חייבים לנו, אם חלילה תצליחו להפיק את זממכם, לבין ה'פייט' שניתן לכם אם תעזו לעבור את סף יישובינו ובתינו. לא נחסוך מכם את תמונות הזוועה, שלבד מרצח דומות בכל דבר לפוגרום – משפחות שלמות באזיקים, חילול בתי כנסת, ישיבות וקברים, הרס רכוש שערכו לפחות חצי מיליארד דולר, מלחמת אחים! לא נחסוך ממבצעי הפשע את כניסת פרצופיהם להיסטוריה, לדפים האפלים ביותר בתולדות ישראל. לא נחסוך משרון ומרעיו, השרים והח"כים, את המחיר הפוליטי שעם ישראל יגבה מהם – סוף הקריירה שלהם, זאת שלמענה הם מבצעים את כל התועבות האלה, עד כדי סיכון עצם קיומה של המדינה. אנחנו איננו עומדים למכירה, ולא תקנו מאיתנו שקט גם תמורת אלף אלפי ניצנים!

זאת או כזאת לא שמענו מפיו של עורך הדין המלומד, שכל הכבוד לו על שהוא עושה במסירות לילות כימים למען עניין קדוש. אולם דווקא משום כך מצפים היינו לשמוע מפיו צלילי אמת, כמו אלה שאנחנו שומעים "מפי עוללים", מפי הנוער האמיץ שערך את קבלות הפנים לשר הביטחון ולמנכ"ל משרד ראש הממשלה, וזה שאינו יכול להפגין כעת מפני שבחר לשבת בכלא.
לא עת גמגום העת הזאת!

פרדוקסים
• מי שזמם לשדוד את רכושם של היהודים, קרא להם גנבים. מי שהתכוון לרצוח אותם, העליל עליהם שהם הורגים ילדים נוצרים. ואיך קורא פרס לאלה שהוא מבקש לרמוס, לגרש ולעשוק? אדוני הארץ!
• מי דופק (בניצנים) על מכסה מכונית וצועק "לבנות, לבנות"? אריאל שרון, גדול ההורסים!
בראיון לנחום ברנע (ידיעות אחרונות, 1.4.05), לשאלה אם הבתים והחממות של היהודים ייהרסו או יימסרו לערבים שלמים, עונה שרון: "אני אשמח לא להרוס יישובים". כל מילה מיותרת.
• איך קוראים בתקשורת העוינת לערבים זורקי אבנים? "נערים" או "צעירים". לנערים היהודיים, חוסמי הכבישים, הוא קוראים "מתפרעים".

איפה האסימון?
שר החוץ שלום: אם החמאס ייבחר, תקום כתוצאה מן ההתנתקות – מדינת 'חמאסטן'.
שר האוצר נתניהו: ככל שההתנתקות מתקרבת, מתחזק הטרור. ההתנתקות היא "חלום בלהות",
לבנוניזציה של רצועת עזה.

יו"ר ועדת חוץ וביטחון בכנסת, ד"ר יובל שטייניץ: הבאת צבא מצרי לגבול הרצועה היא הפקרה של נכס אסטרטגי – פירוז סיני: "האם מתרחש בירושלים, כמו בטרויה, איבוד טראגי של שפיות הדעת האסטרטגית?"
ולנו לא נותר אלא לשאול את שלושת הג'נטלמנים האלה: נו ???
ביניים: הומור של התנתקות
מה זו "עצמאות"?
לפניה – זרים הביאו עלינו את הצרות.
אחריה – אנחנו מביאים את הצרות על עצמנו.

הדרך לקזינו
אחת לשבוע מרשה ממשלת-חוות-השקמים ביקור בבית הכנסת 'שלום על ישראל' ביריחו. אולם הנערים התמימים שהולכים לשם להתפלל אינם יודעים שנפלו במלכודת: הם סוללים את הדרך לקזינו.
נראה שמקורבי ראש הממשלה, הנמנים עם אוהדיו ומוקיריו של הווינאי מרטין שלאף, בעל 'קזינו אוסטריה', עלו על המצאה גאונית: בית הכנסת יפתח את הקזינו.
לגזור ולשמור ולקרוא שוב – כשייפתח, בקרוב, הקזינו הפלשתיני הארור, המשאבה השואבת כסף מיהודים כדי לרכוש נשק לשפוך את דמם.