בשבע 146: העצורים מאשימים

נמשכת ההתנהלות השערורייתית של מערכת אכיפת החוק מול ההפגנות נגד ההתנתקות. קטינים נעצרים לתקופות ארוכות בתנאים לא מספקים, 40 עצורים מובלים למשפט ברכב שיש בו רק 10 מקומות ישיבה, זכויות העצורים לחינוך לא מכובדות.

חגית רוטנברג , כ"א בחשון תשמ"ח

אך גם נקודות אור: שופט נזף בתביעה על האשמות מוגזמות וקנס אותה. וגם האגודה לזכויות האזרח מתעוררת.

איך קורה שאישה שמקדישה את רוב זמנה ומרצה למען חולים גריאטריים, מתנדבת עם חולי נפש ומארגנת טיולים לחברי קהילתה, מוצאת את עצמה יום אחד מול כתב אישום שעלול להסתיים ב-20 שנות מאסר? לבני משפחתה של אסתר אליעזר אין תשובה.

אליעזר, אישה בשנות החמישים לחייה, תושבת נתניה, היא התגלמות החסד והנתינה, כפי שמעידים עליה בבית החולים 'לניאדו' בעיר. כאוהבת ארץ ישראל מושבעת, השתתפה גם היא בחסימות הכבישים לפני כשלושה שבועות. המשטרה עצרה אותה סמוך למחלף פולג, שעה שיחד עם מפגין נוסף בשם איב כהן הבעירה צמיג בודד בשולי הכביש. תוך כמה ימים הוגש נגדם כתב אישום חמור, הטוען כי השניים סיכנו חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. לדברי עורך דינם, העונש על סעיף זה הוא 20 שנות מאסר בפועל.

בתה, מרים, אומרת כי אמה רחוקה מאוד מלהיות סכנה לציבור, והדבר נוגד את כל השקפת עולמה: "יש רשימה אינסופית של אנשים שמתקשרים אלינו ומתחננים לאפשרות לעזור לה, אך אינם יכולים לעשות דבר", מספרת מרים. "אנחנו מרגישים כאילו נפלנו בין הכיסאות, והמערכת רוצה להשתמש בנו למען יראו ייראו".

איפה הדמוקרטיה
גל המעצרים בעקבות 'ניסוי הכלים' טרם שכך. כשלושים עצורים עדיין נותרו בכלא, ובינתיים מצטרפים אליהם חברים חדשים מחסימות והפגנות נוספות. ככל שמתבהרת התמונה, מסתבר כי חלוקת הכוחות במאבק הזה הנה חסרת תקדים: מול מערכות כוחניות של אכיפת החוק, בתי המשפט ושירות בתי הסוהר, עומדים בנחישות ילדים וילדות, שהמבוגרים בהם בני 17 והצעירים בני 12 – גיל שבו לא ניתן אפילו להכניס את הקטין למעצר.

ההורים מביעים יחס אמביוולנטי לכל הסיטואציה: הם גאים לחלוטין בילדים, וזועמים על השופטים, המשטרה ובתי הסוהר. רינה קצב מקרני שומרון, שבנה ידידיה בן ה-15 נעצר בצומת מורשה, עוד לא מבינה איך קורה שדווקא נגד בנה, ששיתף פעולה עם המשטרה והזדהה, מוגש כעת כתב אישום.
השתלשלות האירועים בצומת, לפי גרסת בנה, לא היתה פסולה מבחינה חוקית: לדבריו, המשטרה עצרה את אחת הנשים, ובתה הקטנה החלה לבכות. הציבור פנה לשוטר בבקשה שיתחשב בסיטואציה, והתגודד סביב הזינזאנה. השוטרים ניסו לדחוף את כולם לאחור, אולם הלחץ והדוחק מנעו מאנשים לנוע אחורה. בשלב זה נעצרו ידידיה וחברים נוספים, באשמה שהכו לכאורה את השוטר. בכתב האישום הפליגה התביעה עד כדי האשמתם בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, וזאת חרף העובדה שידידיה עמד על המדרכה במהלך כל ההפגנה. בית המשפט עצמו חזר בו, ובכתב האישום המתוקן מואשמים החמישה רק בהתפרעות והתקהלות אסורה, והסעיף החמור של סיכון חיי אדם בוטל.

את הדיון הראשון בעניינם של החמישה ניהלה שופטת בית המשפט לנוער דנה מרשק-מרום, שדעת רוב הנוכחים באולם לא היתה נוחה ממנה, בלשון המעטה. בפרוטוקול הדיון מצוטט מפיה המשפט המדהים הבא: "לאור ההחלטות הקודמות של בית המשפט (לגבי הארכת מעצר), אין לי בעיה שההחלטות הנ"ל ייושמו גם לגבי החשודים האלו. לא ראוי לשנות את ההחלטה של חשודים אלו כי הם כמו האחרים", פסקה.

עו"ד בני ברקי, שמונה לייצג את העצורים בדיון זה מטעם הסנגוריה הציבורית, ביקר את החלטת השופטת להאריך את מעצרם של מרשיו: "העצורים הזדהו, מסרו את המידע, יש ראיות מצולמות, למעשה חומר החקירה היה מוכן. לא היתה עילה להשאירם במעצר בשל חשש לשיבוש הליכי חקירה. בנוסף", אומר עו"ד ברקי, "גם עילת המסוכנות לציבור מתפוגגת. הרי מעשיהם לא הגיעו לידי כך שסיכנו חיי אדם. זו היתה הבעת מחאה לגיטימית שהפריעה לסדר הציבורי, אך לא ברמה שמדינה דמוקרטית לא יכולה לסבול מבחינת הבנת הצורך בשחרור קיטור של מפגינים".

עו"ד ברקי גם קובל על תנאי השחרור המוגזמים, לדבריו, שקבעה השופטת מרשק-מרום: "לדעתי האישית, תנאי השחרור הפליגו בחומרתם. שופטים במקומות אחרים שחררו בתנאים קלים הרבה יותר. אם היתה מגבילה אותם רק באיסור להשתתף בהפגנה בלתי חוקית – זה סביר, אבל מעצר יישוב לארבעה חודשים – זה לא מקובל".

בסופו של דבר, בתום ארבעה ימי מעצר, שוחררו החמישה אצל השופטת גלית מור-ויגוצקי, שהקלה את תנאי השחרור ל-60 יום מעצר יישוב וערבויות, אולם כעת עליהם להתמודד עם המשפט המצפה להם.

הילדים עצורים בתנאים ירודים
עו"ד עמיקם הדר, שנשכר על-ידי 'האיחוד הלאומי' כדי לייצג 77 מהעצורים, מצביע על ליקויים חמורים נוספים: "אחד המאפיינים בבית משפט לנוער הוא שכל קטין נדון לגופו, על מנת להכיר את הרקע וכדומה. כאן בתי המשפט פשוט לא עמדו בעומס, ולכן הוכנסו כמעט 20 נערים בכל אולם, והם נידונו כגוף אחד. המשטרה גם התקשתה לזהותם ולהגדיר בדיוק מה עשה כל אחד מהם".

הדר מתרעם גם על ליקויים טכניים, כגון חוסר התארגנות של המשטרה להביא את העצורים בזמן לדיון בבתי המשפט השונים. הוא מספר כי קבוצת עצורים נשארה למעשה שש שעות במעצר באופן בלתי חוקי, כיוון שלפי החוק יש לשחרר עצור אחרי 24 שעות אם אינו מובא בפני שופט. במקרה זה, השוטרים התעכבו מלהביאם לדיון, וכך גם לאחר שחלפו 24 שעות מהמעצר נותרו הנערים בכלא שעות ארוכות נוספות ללא שופט.

עו"ד הדר מציין כי תנאי המחיה במעצר לא היו מספקים. גם הבאת העצורים לבית המשפט היתה לא בטיחותית לדבריו, שכן מפאת העומס הוכנסו 40 עצורים לרכב בן 10 מקומות ישיבה. עו"ד עדי קידר שייצג עצורים מטעם עמותת 'חננו', מציין בסיפוק את העובדה שבסופו של דבר הושוו תנאי השחרור למרבית העצורים, ורובם מוגבלים רק מלהשתתף בהפגנה בלתי חוקית.

החלק הנשי שמאחורי הסורגים, מציג אף הוא אומץ לב לא מבוטל: קבוצה של שמונה קטינות עצורות כבר במשך שבועיים, ושבע מהן מסרבות להזדהות ולהשתחרר בתנאים הדרקוניים שהוטלו עליהן – מעצר יישוב עד תום ההליכים. סירובן מתעצם לאור העובדה ששופטים במקומות אחרים הטילו הגבלות קלות בהרבה, והן דורשות אחידות בשיפוט.

אביהן של שתיים מהעצורות, בנות 12 ו-14, אומר כי הקטינות הוכנסו ליום בבידוד במטרה לשבור אותן ולשכנען להזדהות. אחת הקטינות היא בתה של יעל, תושבת השומרון. בעלה של יעל נרצח בפיגוע ירי לפני ארבע שנים, והבת שנעצרה היא יד ימינה של האם בעבודות הבית ובטיפול באחיה הקטנים. למרות הקושי, מחזקת יעל את ידי בתה ובנה שטרם שוחררו: "אשרי שילדי נתפסו על דברי תורה. אני מקווה שכשהבת שלי תסיים את מבחני הבגרות, היא תחזור לחסום כבישים ביתר שאת".

חד צדדיותה של מערכת המשפט מודגשת במיוחד לאור הנתונים שעליהם מצביע העיתונאי יחזקאל לנג: הוא מציג אוסף מקרים של חסימות כבישים שאירעו בשנים האחרונות בישראל, שבהן לא התבצעו כלל מעצרים נגד החוסמים. לדוגמה: ב-21 ביוני 1998 חסמו תושבי מבשרת ציון את כביש ירושלים-תל אביב והבעירו בו צמיגים, כמחאה על הכוונה לספח את שטחם לירושלים. שמונה מפגינים נעצרו ושוחררו מיד, למרות ששוטר אחד נפצע במהלך ההפגנה.

מעניין לציין שבניגוד לטיעון הרווח נגד פעולות החסימה, שלפיו עלולה החסימה לפגוע בחיי אדם אם חלילה ייתקע אמבולנס בפקק, התמונה היתה שונה בתקופת הפגנות הרופאים: בשנת 2002 קיימו הרופאים שביתה במשך ארבעה חודשים. כל הניתוחים והטיפולים שיועדו לאותם חודשים בוטלו, אך אף רופא לא נעצר בעוון סיכון חיי אדם בזמן הבעת מחאתו.

עד תום ההליכים
עצורים בוגרים ששוהים כבר זמן ממושך במעצר הם ראשי מטה 'הבית הלאומי', שי מלכה ואריאל ונגרובר. השניים עצורים במגרש הרוסים, וביום ד' התקיים דיון נוסף בעניינם. שלושת העצורים תושבי השומרון, שנתפסו בתל אביב על-ידי השב"כ בחשד כי התכוונו להצית מכוניות כדי לחסום צירי תנועה, נעצרו עד תום ההליכים.

חנוך אלברט, שנעצר בהפגנה בבאר שבע, הוכנס ליומיים בבידוד לאחר שמנהלי הכלא הבחינו כי הוא מדריך את הנערים העצורים כיצד להתנהל נכון מול המערכת המשפטית והמשטרתית. השופט שדן בתיק, הורה בשבוע שעבר על עריכת דיון מחודש בעניינו.

העצור המנהלי נריה אופן הגיש ערעור על מעצרו בבית המשפט העליון, אך טרם ניתנה החלטת שופט בעניין. מתוך 29 העצורים מחסימת כביש 4 לפני שבועיים, חתמו 20 על תנאים מגבילים ו-9 מסרבים לחתום. ביום חמישי אמורה להינתן ההחלטה אם יבוטלו בסופו של דבר התנאים המגבילים. בחסימת כביש מס' 1 במוצאי שבת נעצרו 12 חסידי חב"ד, ומעצרם של ארבעה, שנגדם יוגש כתב אישום, הוארך עד ליום ו'.

עו"ד לילה מרגלית מהאגודה לזכויות האזרח מעלה ביקורת חריפה כנגד התנהלות השב"ס והמשטרה: "הופתענו לשמוע את היועץ המשפטי לממשלה, שאמר שלא צריך לאפשר לעצורים להיבחן בבחינות הבגרות בכלא. אנו חושבים שלכל עצור יש זכויות אדם, ששורדות גם בין כותלי הכלא. הזכות לחינוך היא זכות יסוד, ודאי לקטינים, ואנו מוחים על דברי מזוז".

לגבי מקרים שבהם ביקשה המשטרה מעצרי בית ממושכים לקטינים, אומרת מרגלית: "זה לא מתקבל על הדעת. מעצר חשוד הוא לצרכי חקירה, ספק רב אם יש במקרים אלו בכלל הצדקה למעצר בית, ובטח שלא לחודשים". ביחס לקטינות שהוכנסו לבידוד אמרה מרגלית כי שליחת קטין לבידוד היא צעד חמור ולא ראוי. "אם נכון שהשתמשו בבידוד ככלי לשבור אותן – אין ספק שזה פסול".
בנוגע להשארתם של העצורים כל שעות היום בתאיהם, קבעה מרגלית: "על פניו זה לא נראה טוב. אין סיבה לשים אנשים באגף סגור אם אין הצדקה לכך. יש רושם שמשתמשים כאן בכלי המעצר כניסיון להרתיע, בעוד שמעצר הוא רק אמצעי מנע. כעיקרון עצור נמצא בחזקת חפות, ועל כן יש להשוות את תנאיו ככל האפשר לאדם משוחרר".

נקודת אור מסוימת התגלתה בדיון בבית משפט השלום באשקלון ביום שלישי: בדיון דרשה המשטרה להאריך את התנאים המגבילים שהושתו על משה שחור ומיכאל סימן טוב משדרות לארבעה חודשים נוספים. השניים נעצרו ונחקרו על-ידי השב"כ לפני שלושה שבועות, בחשד כי ניסו לקשור קשר לפגיעה בראש הממשלה. בתום החקירה שוחררו השניים בתנאים מגבילים האוסרים עליהם להתקרב לחוות השקמים, בית ראש הממשלה ומשרד ראש הממשלה.

בדיון שפך השופט חיים נחמיאס אש וגופרית דווקא על ראשם של תובעי המשטרה: "אין שום בסיס וסמכות לתביעה הזו", קרא. "נעשות פה עוולות, אני דוחה בשתי ידיים את הבקשה. זו פגיעה חמורה בזכויות האדם. אתם עוברים את כל הגבולות, אין קשר בין העילות לבין ההגבלות שאתם מבקשים להטיל. ובכלל – אין לי יכולת לקבוע הגבלה לזמן כל-כך ארוך".

השופט הטיל קנס סמלי בסך 1000 שקלים על המדינה, כפיצוי על הזמן שבזבזו שחור וסימן טוב בדיון. השניים מתכוונים להגיש כתב אישום נגד הבלשים שהשתתפו במעצרם.