חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 146ראשיהפצה

המפנה נמצא באוויר - שולחן עורך

הרחוב הולך ונכבש, אבל הסקרים לבדם לא יעצרו את שרון ● מה הסיכוי שבג"ץ יפסוק נגד ההתנתקות
13/11/87, 00:00
עמנואל שילה

המצב קשה, אבל פחות.
עדיין אין למאבק מנהיגות. מועצת יש"ע לא מובילה, ויש מחלוקת על קו המאבק הנכון. יותר מדי דברים שיכולים להועיל עדיין לא נעשים. אבל השטח רוחש ביוזמות ובעשייה, כל אחד לפי הבנתו ויכולתו, והעשייה הזאת משפיעה. אלה ישנים ברחוב, אלה עוברים מבית לבית, אלה חוסמים משרדי ממשלה ואלה מחבלים בכלי הגירוש. וכולם מניפים ומפיצים את הסרט הכתום - סמל ההזדהות שהופך לסוג של משאל עם אלטרנטיבי. מי שנוסע היום בכבישי הארץ רואה שפע של סרטים כתומים. הרחוב בידינו.
הסקרים החדשים מוכיחים שהציבור מתפכח מאשליית ההתנתקות, ונעשה מודע לפרצות הרבות בתכנית הגירוש חסרת האחריות. ככל שהציבור המתנגד להתנתקות ירבה לבטא את התנגדותו, כך יתווספו עוד ועוד מתנגדים.

הסקרים חשובים מאוד. הם משפיעים על שרי הליכוד ועל חברי הכנסת, ונותנים לגיטימציה וביטחון עצמי לפעילים וכוח עמידה לתושבי גוש קטיף. אבל שלא יהיו אשליות: שרון עצמו לא יעצור בגלל הסקרים. ולכן ההיערכות לעצירה פיזית של מכונת הגירוש חייבת להימשך, תוך כדי פקיחת עין ומאמץ שלא לפגוע בהמשך הסחף החיובי בדעת הקהל.

דווקא בימים אלו חשוב מאוד שחיילי צה"ל בסדיר ובמילואים יתנו ביטוי ברור להתנגדותם לגירוש. חיילי צה"ל הם אהודים ביותר. אם יתברר שמרביתם בוחלים במשימה הבזויה, ומי שנרתמים אליה הם רק השמאלנים ואלה שדואגים לקריירה הצבאית שלהם, תהיה זו תרומה חשובה למפנה החיובי בדעת הקהל. צה"ל צריך לגרור רגליים בדרכו אל ההתנתקות, ומי שיכול להביא לכך זה קודם כל החיילים הפשוטים. לקצינים יותר קשה, אם כי כמה מהם כבר עשו זאת וגם שילמו מחיר אישי. אפשר לשים צמיד או סרט כתום. אפשר ללבוש כתום בשעות החופשיות. לבוא למד"ס בחולצת טריקו כתומה. אפשר לדבר, לא לחשוש להתעמת. ואפשר כמובן לסרב להשתתף באימוני הגירוש.
המצב לא אבוד. כל אחד יכול וצריך לחפש את מקומו במאבק נחוש של מסירות נפש. בעזרת ה' ננצח.

קרב אבוד בבג"ץ

הכרעת בג"ץ בעתירות נגד חוקי ההתנתקות תינתן ביום חמישי, יום לאחר כתיבת הטור הזה. ובכל זאת, כמו רבים אחרים, אני מוכן לקחת סיכון לא גדול ולהמר שהעתירות יידחו. לכל היותר יואילו שופטי ההרכב המיוחד לתקן מעט את העוול הכספי שנגרם למגורשים. קחו עוד כסף ותגידו תודה, יגידו כבודם לעותרים המאוכזבים.

השופטים יטענו שהפגיעה בעקורים נעשית לתכלית מדינית וביטחונית ראויה. הם ימאנו לקבוע שערכי כבוד האדם וחירותו אוסרים לבצע טרנספר באזרחים נאמנים, להחרים את רכושם, להרוס את מפעל חייהם, לנתק אותם מאדמתם בכוח ובאלימות. מצד שני, הם גם לא יתנו שמתחת ידם ייצא תקדים אשר יאפשר בעתיד לגרש אוכלוסיות אחרות, כאלה שהבג"ץ חפץ ביקרן. תסמכו עליהם, הם ימציאו פלפול משפטי שיסביר את התהום הפעורה בין נצרים לאום-אל-פאחם. הם יוכיחו באותות ומופתים שאסור לפגוע בנגישות של חקלאי פלשתיני לאדמתו לצורך בניית גדר ביטחונית ביהודה ושומרון, אך מותר ורצוי לגרש יהודי מביתו כדי להסתופף מאחורי גדר בעזה.

למעשה, הפנייה לבג"ץ היתה נאיווית מלכתחילה. כמו אמנון אברמוביץ' וחבריו נוטרי האתרוגים בתקשורת, כמו מני מזוז ובכירי הפרקליטות - גם אהרון ברק ורוב מוחלט מקרב שופטי בג"ץ מגויסים לטובת התכנית, המותאמת היטב להשקפת עולמם השמאלנית. לנוכח החומה הבצורה שבה נתקלים כל הניסיונות ליצור בית משפט שעמדותיו משקפות קצת יותר את עמדות הציבור הרחב, לימין ולדתיים אין היום תקווה ומשענת של ממש בבית המשפט העליון. קבוצת מיעוט, אליטיסטית ומנותקת, נאורה בעיני עצמה ואוליגרכית בעיני נפגעיה, ניכסה לעצמה את החוק, המשפט והדמוקרטיה.

איפה אליקים רובינשטיין?
ואם יש מי שאולי חושב אחרת, אז אפשר לדאוג שהוא לא יהיה בהרכב. השופט אליקים רובינשטיין מנוסה יותר מרוב חבריו לבג"ץ בנושאים של מדיניות חוץ וביטחון ובתחום התקינות של תהליכי קבלת החלטות בגופים ממשלתיים. אך מי שקבע את הרכב השופטים בחר לצרף להכרעה השיפוטית הקריטית הזאת שופטים בעלי מינוי זמני, ולהותיר בחוץ את השופט חובש-הכיפה. בבית המשפט של אהרון ברק מעדיפים הכרעות פה אחד, ולא אוהבים לשמוע דעות אחרות. די לשמוע את דברי השופט בדימוס צבי טל על אי-חוקיות המהלך, כדי להבין את הסכנה לאחידות המסר השיפוטי השמאלני שנשקפת מצידם של שופטי בג"ץ חובשי כיפה. הרי לא במקרה השופט הדתי אדמונד לוי ביקש להוציא צו ביניים נגד מימוש ההתנתקות.

כעת, כשקידומו אינו תלוי עוד בהחלטתם של נציגי בג"ץ בוועדה למינוי שופטים, עלול רובינשטיין לחרוג מהקו הקונפורמיסטי שאפיין אותו כיועץ משפטי, ולתת ביטוי לא רצוי לערכי היהדות והלאום שבלבו. ומי יודע, אולי עוד מישהו מהשופטים ישתכנע מדבריו.

יכולים היו שופטי בג"ץ להוכיח גישה מאוזנת משהו: לאשר את עקירת גוש קטיף, אך לקבוע ששלושת יישובי צפון החבל, המנותקים מאוכלוסייה פלשתינית ומחוברים לקו הירוק, יישארו בריבונות ישראלית. הרי לא ברור כלל שהאדמה שהם יושבים עליה היתה בריבונות ערבית לפני 67'. יכולים היו שופטינו לאשר את הגירוש כולו, אך לטעון שיש לדחותו בשנה-שנתיים, עד להכנת פתרון ראוי ליישובם-מחדש של המגורשים, ובלי שייאלצו להתפזר ולגור בקרוואנים ('קראווילות'!). אינני מאמין שזה יקרה, כי בסופו של דבר כל ההנמקות המשפטיות תפורות לפי התכלית הפוליטית. בג"ץ לא יכפה שום שינוי שעלול להעמיד בסימן שאלה את הצלחת התכנית. לא נענתה אפילו בקשתם התמימה של תושבי הגוש שהשופטים יואילו לבוא ולראות בעיניהם את מרקם-החיים הנפלא שלהם לפני שיגזרו את גורלם.
יום לפני השמעת גזר הדין, לי התוצאה ברורה. השאלה העיקרית שנשארה פתוחה היא האם השופט אדמונד לוי יחזיק באומץ בעמדתו נגד עשרת חבריו, או שמא תהיה כאן הכרעה פה אחד של 11 שופטים.

ואם אתבדה? אז אבקש סליחה מברק וחבריו על חשדנותי, שאותה הרוויחו ביושר, ואבלע בשמחה כובע כתום מתוצרת גוש קטיף.

ח"כים בפעולה

* ח"כ מיקי איתן, יו"ר ועדת החוקה, מוכיח שוב שתמיכתו בהתנתקות לא הופכת אותו לשפוט של שרון ועוזריו. תמיכתו בעבר בעריכת משאל עם הוכיחה שאחדות העם ותקינות ההליך הדמוקרטי עומדות בראש מעייניו, והפריכה את הטענה שכל מי שתומך במשאל עם מבקש רק לטרפד את ההתנתקות. כעת הוא עסוק בהגנה על זכויותיהם הנרמסות של המפגינים נגד הגירוש, מביך בשאלותיו הנוקבות את נציגי המשטרה והפרקליטות, ופותח קו חם לתלונות של נפגעי המשטרה.
* ח"כ ניסן סלומיאנסקי, חבר הוועדה למינוי דיינים, מנהל מאבק מוצלח נגד הקנוניה של ש"ס ויהדות התורה לחלק ביניהן את כל העוגה, על חשבונם של מועמדים לדיינות מבית המדרש הדתי-לאומי. בשיתוף פעולה עם ארגוני הנשים, הוא העמיד שדולה שאילצה את חיים רמון לסגת מכוונתו לפסול דיינים בנימוקים לא ענייניים, על פי ניחוש של עמדותיהם הפוליטיות. אם התוצאה תהיה שימונו תשעה דיינים במקום רק ששה, מטופלי המערכת העמוסה של בתי הדין רק ירוויחו.

אל תתנו לו רייטינג

ערן שטרנברג, דובר מועצת חוף עזה, שוב הוכיח היגיון בריא, חושים מחודדים, ועמידה גאה ואמיצה מול כרישי התקשורת. החרם שהטיל שטרנברג על הסדרה הבדיונית של חיים יבין 'ארץ המתנחלים' היה גם צודק וגם חכם, וחבל שכה רבים מקרב המתנחלים לא נהגו כמותו. גם העיתוי בו משודרת הסדרה העוינת, חודשיים לפני מועד הגירוש, הוא אומלל במיוחד, ואל תספרו לי שזה יצא במקרה.

מה שנותר כעת לעשות זה למזער נזקים לטווח הקצר והארוך, ולגבות מחיר ממפיקי הסדרה על חוסר הגינותם. האגודה לזכות הציבור לדעת פנתה אל החברות המסחריות בבקשה שלא לשבץ פרסומת מטעמן במהלך שידור תוכניתו השמאלנית של זקן השדרנים מרוממה. מה שיכול הציבור הרחב לעשות זה להוריד לחיים יבין את הרייטינג. לכבוש את הסקרנות ואת היצר המזוכיסטי, ופשוט ולא לצפות בתוכניתו המשודרת בערוץ 2. מי שחש צורך בלתי נשלט לצפות בחומר דוקומנטרי אודות המתנחלים יכול לעבור לערוץ 10, ולצפות באותה שעה בתוכניתו של רינו צרור. לא שצרור מאוזן ביחסו למתנחלים, אבל ליד חיים יבין הוא סמל ההגינות והאובייקטיביות. חוץ מזה, צרור לא עובד כמגיש מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ ממלכתי הממומן מכספי משלם האגרה.

אגב, גם את המהדורה הזאת, שימי גדולתה עברו מזמן, לא חייבים לראות. לפחות כל עוד חיים יבין מגיש אותה.