בשבע 147: השידור ציבורי, האג'נדה אישית

הרשות השניה הסכימה, סוף סוף, ש"ארץ המתנחלים" אינה סדרה מאוזנת מה עושים? שוקלים להפיק בהמשך תכנית שתאזן – גבי גזית מנצל את כספי האגרה שלנו כדי לא לרחם על המפונים – גם ב"קול ישראל" חוסמים, אבל כל כך איש לא יעמוד לדין

ישראל מידד והילה רפופורט , כ"א בחשון תשמ"ח

בטורנו הקודם דווח בהרחבה על הסדרה 'ארץ המתנחלים' בהפקת חיים יבין. להלן תשובת הגב' אילת מצגר, סמנכ"ל טלוויזיה ברשות השנייה, שנתקבלה בנושא: "לאחר שצפינו בפרק השני בסדרה 'ארץ המתנחלים', נבקש להבהיר שגם אנו רואים בסדרה מידה של חוסר איזון. אכן, רוב המתנחלים המופיעים בתכנית הם בעלי דעות קיצוניות, והצגתם כאנשים המרכזיים בסוגיה גורעת מהאיזון בסדרה. הסדרה לא מביאה לידי ביטוי גוונים נוספים בקרב ציבור המתנחלים, גוונים נוספים בקרב הציבור הישראלי שאינו מתגורר בשטחי יהודה שומרון ועזה, ואינה מביאה לידי ביטוי את הניואנסים הכה חשובים הכרוכים בסוגיות שעל הפרק. לצד כך, ומכיוון שערכי חופש הביטוי עומדים לנגד עינינו, איננו סבורים שיש להתערב בשידור הסדרה כפי שהיא. עמדתנו היא שקיום דיון אולפני ובו משתתפים בעלי דעות מגוונות יכול לתת מענה חלקי לצורך ליצור את האיזון הנדרש. כמו כן, שוקלת הרשות ליזום במהלך השנה הקרובה תכנית נוספת, שתיתן ביטוי לזוויות נוספות הקשורות בקונפליקט ושאינן באות לידי ביטוי בסדרה 'ארץ המתנחלים'".

יפה בעינינו הסכמת הרשות השנייה כי הסדרה נעדרת איזון, אולם הפתרונות שהוצאו לבעיה נראים תמוהים: משדר שנמצא פגום יש לתקן. אין תועלת בשקילת שידור משדרים עתידיים כדי לאזן תכנית המשודרת כעת. אם הבית קר בחורף יש להפעיל בו תנור; מה יעזור אם נחכה לקיץ מתוך הבנה שאז השמש תזרח?

המסכנים של גזית
אמילי עמרוסי, דוברת מועצת יש"ע, הסבה את תשומת לבנו לראיון שקיים גבי גזית ביום 25.05.05 עם מנכ"ל משרד השיכון, מר שמואל אבואב.
גבי גזית התרגז על ה"התרפסות", לדבריו, בפני המפונים ואמר, בין היתר: "למה המדינה מתנהגת כמו אומנת? ואומנת... תמיד נתקלת בבעיות, כי הילד בוכה ועושה פיפי ומאוד קשה לטפל בו". אבואב הנדהם שאל: "האם חברה לא צריכה לגלות רגישות, סבלנות..." אך גזית המשיך בשלו: "תגיד, המתפנים האלה הם האנשים הכי מסכנים במדינה? הכי אומללים? אין אוכלוסיות במדינה שיותר קשה להם? שיותר רעבות? שיותר אומללות? הורים שכולים? המתפנים האלה הם תמצית המסכנות של מדינת ישראל?"

בהמשך נדונה האפשרות שהמפונים יתיישבו כקהילה בניצן. שוב מתח גזית ביקורת, וכינה את אחד ההסדרים שהוצעו כ"לא הגיוני". "התפקיד של מדינה," קבע גזית, "הוא לעזור למסכניה, ולא לאלה שאינם מסכניה". לבסוף הכריז גזית – מעל גלי האתר של תחנת הרדיו הציבורית – ש"בסופו של דבר, את החשבון הזה ישלמו הנכים, האלמנות והיתומים, והקשישים, והמשפחות החד-הוריות ואנשים שצריכים תרופות..."

כמה טוב שיש שידור ציבורי, שבמסגרתו מורשה גבי גזית לקדם השקפות אישיות, המפקיעות את הסבל מידי אנשים המפונים מבתיהם ומזנבות בסוגיית הלגיטימיות של המפונים לקבל פיצוי הולם.

חסימות
בבוקר ה-6.6.05 בוצעו חסימות קשות – בנות שעתיים – בכל רחבי הארץ. מדובר בשביתת עובדי הרדיו של 'קול ישראל', אשר חסמו את העברת השידור למאזינים.
לטעמנו, מדובר בחסימה חמורה – אשר בניגוד לחסימות שבוצעו בכבישי הארץ, מנעה תמורה נאותה ממאות אלפי משלמי האגרה. לפנינו מקרה של חוזה שהופר. מעבר לכך, היתה כאן פגיעה חמורה בדמוקרטיה הישראלית: מידע חיוני נמנע מהמאזינים, שלא יכלו לקלוט דיווחים ופרשנויות.

עד לכתיבת שורות אלה, לא שמענו שהיועץ המשפטי לממשלה הורה לפרקליט המדינה או למשטרה לחקור את המקרה. האם אנשי התקשורת חסינים בפני תביעה? האם עו"ד מזוז לא מבין את החומרה שבחסימת אמצעי תקשורת?

יעקב אחימאיר משיב
בטורנו הקודם, ציינו שהתרשמנו כי יעקב אחימאיר לא נהג באתיות כאשר הפסיק את דברי דובר גוש קטיף, ערן שטרנברג כנגד שמעון פרס, במהלך ראיון שנערך ב-17.05.05. לאחרונה נמסרה לנו תגובת יעקב אחימאיר, שעיקרה: "למר ערן שטרנברג ניתנה כל האפשרות להביע את עמדותיו, ברוחב זמן, בלא שקטעתי אותו ב'התפרצויות', כהגדרתו של מר מידד. ייתכן מאוד שקריאתו של מר שטרנברג נאמרה בהתלהמות עד שגרמה לי הסתייגות מדבריו. 'התפרצותי' אינה הבעת דעה אישית, אלא ניסיון לשמור על סגנון מסוים". התגובה במלואה תועלה באתר האינטרנט של אגודת 'לדעת'.

אנו מברכים על קיום דו-שיח זה, שיכול רק להועיל לשיפור העבודה המשותפת של איש התקשורת ואנשי ביקורת התקשורת. מובן שרק צפייה בקלטת התכנית יכולה להכריע במקרה האמור, ואנו ממתינים לבדיקת מר עמוס גורן, הממונה על קבילות הציבור ברשות השידור.
*** ישראל מידד והילה רפופורט – הכותבים, הם בהתאמה חבר הנהלת 'האגודה לזכות הציבור לדעת' ומנכ"לית האגודה.