בשבע 147:

חגי סגל , כ"א בחשון תשמ"ח

אין גבול

אווירה חגיגית משהו נסוכה על ישובי השמאל סביב עזה. אמנם חגיגות הקציר כבר מאחורינו, אבל עונת הציד רק בתחילתה, ציד ההתנחלויות ממול. בטאון המועצה האזורית שער הנגב עמוס תוכניות בינוי מחורבנו של גוש קטיף. מאמרים רבים מדברים על "חלון הזדמנויות". מחר אמור להתקיים בקיבוץ אור הנר כנס אזורי שסיסמתו "עוברים לצמיחה, נערכים להתנתקות". איור של דחפור מעטר את המודעה שהודפסה לקראת הכנס, ולא ברור אם זה דחפור שקשור לצמיחה או הדחפור שיבצע את ההתנתקות.

גם אברהם 'לייבוש' לוי, מראשוני קיבוץ נחל עוז, נשמע חגיגי. אחרי 52 שנות ישיבה מול קן הצרעות העזתי הוא עדיין מאמין באפשרות כינונו של מזרח תיכון חדש. עד כדי כך מאמין, שאפילו על ביתו שלו הוא מוכן לוותר למען שלום. "אין לי שום בעיה עם זה", מבטיח לייבוש נאמנה בראיון לאתר YNET.
האמנם אין לו שום בעיה עם זה? רק לאחרונה נעמדו כל הקיבוצים והמושבים באזור על רגליהם האחוריות כדי להדוף תוכנית ממשלתית להעביר מקצת מאדמותיהם החקלאיות לעקורי גוש קטיף, 3,500 דונם בסך הכל. פרנסי האזור, בסיועו של שמעון פרס בכבודו ובעצמו, יצאו למתקפה רבתי נגד התוכנית. חסידי הוויתורים הגדולים הפכו פתאום לקנאי אף שעל. בסוף הוסכם על העברת 1,600 דונם בלבד, ואף על כך דווה ליבם של המקומיים. בבטאון הנ"ל מספרים קברניטי המאבק, כי ישנו בלילות עם נעליים עד שהצליחו לרכך את רוע הגזירה. בעיקרון הם בעד התנתקות ונסיגות, אבל לא על חשבונם.

מצד שני יתכן שלייבוש וחבריו מנהלים מדיניות ויתורים סלקטיבית - כן לערבים, לא למתנחלים – ואילו רק התבקשו היו מעבירים מיד את שדותיהם לאבו מאזן, אולי גם את חדר האוכל. הבעיה היא שעצם נכונותם לנסיגה כזאת מוכיחה שאין קצה לאוקיינוס הוויתורים של השמאל, לא קו ירוק ולא קו אדום ולא שום קו אחר. מי שמוכן לוותר אפילו על נחל עוז תמורת שלום, מרחיב את מעטפת הוויתורים הישראלית לכל חלקי הארץ, וכבר היו דברים מעולם בתקופת יוסי ביילין וחולות חלוצה. אז הוכח שאין בארץ שום שטח חסין נסיגות.

בספר טרי שהותיר אחריו האלוף המנוח בני פלד יש התרעה ממוקדת מפני התופעה הזאת. היא נכללת במכתב ששלח פלד להיסטוריונית אניטה שפירא בעקבות ספרה 'חרב היונה'. שפירא שיבחה בספר את הנדיבות הטריטוריאלית של הישראלים החדשים, ופלד חשד שמדובר בנדיבות כרונית. הוא כתב לה: "שרטטי בבקשה קו רציף על מפת פלשתינה, שיקיף את שטח תחום המושב כפי שאת רוצה בו היום. לאחר שעשית זאת עני על השאלה: האם כל השטח הכלול בתחום הזה הוא תביעתך לריבונות מדינית, שעליו תשלחי את בנייך ונכדייך להיהרג ולהרוג בלי כל הסתייגות? או: האם השטח הזה גם הוא נכס שתמירי אותו בעד שלום אמת בשטח עם גבולות מוכרים ובטוחים קטנים יותר, ולא תסכימי לשלוח את ילדייך להיהרג ולהרוג בעבורו?"

פלד ניחש ששפירא תשרטט בתשובה את קו החוף של הים התיכון, ולכן המליץ לה להסתלק לאלתר מהארץ: "אם חכמה את ונושאת בקרבך את הגנים והכרומוזומים שפיתחה היהדות במשך שנות אלפיים ארזי עכשיו את חפצייך, קחי את המקל ואת צאצאייך, ותסתלקי מפלשתינה כל עוד אפשר לעשות זאת. חבל על כל טיפת דם וזיעה נוספת".

המכתב, אגב, נכתב חודשיים לפני הסכם אוסלו. מאז הספיקו מנהיגיהם של שפירא ולייבוש לוותר בקמפ-דיוויד אפילו על ירושלים.

למען (לא) יראו ייראו

הבה נקווה שלרב"ט מיכאל שוורצמן, החייל שעינו נעקרה לפני שבועיים בהפגנה פרועה נגד הגדר, לא הזדמן לגלוש באינטרנט בבית-החולים. הוא עוד היה עלול לגלות שם שלל תגובות תמיכה בעקירת העין, לאו דווקא תגובות פלשתיניות. אתר האינטרנט של 'הארץ', העיתון שיוצא חוצץ נגד כל שבב אלימות של מתנחלים, איפשר לגולשים שמאלניים לתת שם דרור לשנאתם האלימה לצה"ל ואף לאיים על חיילים אחרים בהוצאת עין. להלן לקט ציטוטים:
"שוורצמן, אתה הבאת את זה על עצמך. תתבייש לך שאתה שותף לפשעי המלחמה של ישראל" (גולשת אלמונית).
"חבל עליך, מיכאל הטיפש, על שהסכמת להתגייס לצבא מלחמתם האישית של פרעושי הממשל" (שירה מרחובות).
"צר לי על העין שלך, אבל אתה חייב להבין שאתה לא מגן עלינו. אתה נמצא על אדמה שנגזלה מאנשי הכפר ויש להם כל זכות שבעולם להתנגד לך ולגרש אותך משם" (גולשת אלמונית).
"אם לקצינים אין שליטה על החיילים, איך אפשר לצפות מהוועדה העממית שתשלוט על כל מפגין?" (שי).
"כולה חייל איבד עין" (אלמוני).
"הלב איתך, הראש לא" (ישי מור מירושלים).
"זריקת אבן על-ידי הנכבשים הינה לגיטימית" (אלמוני).
"אם חיילים חמושים היו הורסים את חייכם, לא הייתם זורקים אבנים או לפחות תומכים במי שעושה זאת? אפשר לחשוב שהחיילים האלה הם אזרחים במסעדת סבארו" (דניאל חלפון מתל-אביב).
"חייל חמוש שאיבד עין זה כלום לעומת שני הילדים מבית ליקיא שנרצחו/נהרגו על ידי חיילים" (אלמוני).
" סליחה, מה לעזאזל אתה עושה שם? זה ביתך? זוהי אדמתך? כשאתה אוחז בנשק מוקף בחברים אוחזי נשק, ונפגע מאבן של הקורבן שאותו אתה מתקיף, אל תתנהג כמו איזה מסכן. אתה הוא התוקפן. אל תתבכיין. קח את הפגיעה כפי שלימדו אותך בכוחות הכיבוש, כמו גיבור, למרות שבעיני אתה בסך הכל סמרטוט. תאר לעצמך שכוחות זרים צרים על שכונתך מבוקר ועד ערב במשך עשרות שנים. איך היית מגיב? לא היית פוגע בעינו של החייל האוחז בנשק שממולך?" (אלי).
"אז מה חשבת כשבאת עם הכוח החזק ביותר באזור ובכדי לרמוס את החלשים ממך? שתמיד תצא עם היד על העליונה? חבל ,חבל עליך ילד אומלל ותאב כוח, הנה שילמת מחיר על רשעותך ,מחיר כבד מאד, אבל זה אתה שהבאת על עצמך את הנזק הזה. אינך יכול להאשים אף אחד אחר. יכולת להיות אמיץ ולסרב. נקווה שחבריך הבינו את הרמז" (אלמוני).

אדם לכל עת

יוסי שריד תופס בהדרגה את מקומו של ישעיהו לייבוביץ' המנוח כמומחה לכל נושא. מעבר לעיסוקיו השוטפים בענייני פוליטיקה, בטחון, מדיניות ומינהל תקין, היה אפשר למצוא השבוע מאמר של איש האשכולות ורב האנפין הזה במוסף חג של 'הארץ' לענייני מדע וטכנולוגיה (על המצאת האנטיביוטיקה), מאמרון נוסף במוסף 100 המקומות היפים בעולם מטעם 'מעריב' (הרי אררט), והמלצה לספר אהוב במסגרת מוסף 'ידיעות אחרונות' לקראת שבוע הספר ("התחתנתי עם קומוניסט"). מאיפה יש לו זמן לכתוב שירים?