בשבע 147: בובה של צדקה

הסרט 'בזכות מצוות הצדקה' של תיאטרון הבובות ליליפוט מוכיח שלא צריך הפקת ענק כדי לשעשע את הקטנטנים, וגם להעביר את המסר

אמציה האיתן , כ"א בחשון תשמ"ח

הדרך הבטוחה ביותר להערכת הצלחתו של סרט חדש עוברת בילדים שלי (אל תנסו לשחד אותם, הם תמיד אובייקטיביים). בדרך כלל, המשפט הראשון שיגידו לאחר הצפייה מלמד על סיכוייו של הסרט בקרב הצופים הצעירים. זה נע בין "מעולה" ל"טיפשי", כשבאמצע נכנסות הגדרות
הביניים: "מעניין", "מצחיק", "בסדר" ובמקרים מיוחדים "סתם בזבוז זמן". כבר לפני הצפייה מוודאת הבת הקטנה שהסרט לא מפחיד מדי, כדי שלא יחדור לחלומותיה ויטריד את מנוחתה. הגדולים יותר מחפשים דווקא את המתח, וההורים, כמו כולם, זקוקים לכמה דקות של שקט, לא יותר.

הציפיות מהסרט "בזכות מצוות הצדקה", לא היו בשמים. איך יכול תיאטרון בובות מצולם להתחרות בסרטי הדרמה הגדולים, עם עשרות השחקנים, הלוקיישנים והאפקטים? והנה הגיעה התגובה הראשונה, מיד לאחר הצפייה: מילה אחת פשוטה, אבל מאוד מדויקת – "חמוד". לא ויתרתי, וניסיתי לברר מה למדו מהסרט. התוצאות היו משביעות רצון: "למדנו שמצוות הצדקה מאוד חשובה, ומי שנותן צדקה יכול להינצל מצרות". מה צריך הורה יותר מזה? גם נהנו, וגם למדו על מצוות הצדקה.

אל דאגה, איני סומך רק על חוות הדעת הזו כדי להביע את דעתי על הסרט, ולפיכך הקדשתי ארבעים דקות כדי לצפות בתיאטרון ליליפוט מציגים את 'בזכות מצוות צדקה'. קודם כל, אני חייב לאשר: אכן, הסרט חמוד. הבובות ברמה גבוהה וההפעלה שלהן תואמת (ברוב המקרים) את הטקסט ואת התסריט.
וכאן אני מגיע לתופעה שמתסכלת כל יוצר או בעל תפקיד אחר בתחום ההפקות: איך זה שהילדים נהנים באותה מידה מהפקה שכללה שתי מצלמות והצגת תיאטרון בובות, ומצד שני מהפקה שכללה נסיעה של כל הצוות לחו"ל, עשרות שחקנים, נסיעות, פעלולנים, ועוד?

האמת היא שאין לזה תשובה מושלמת. קודם כל, כשמדובר בילדים, אמת המידה היא שונה. קחו למשל מפתחות של רכב חדש (עם הרשיונות) והציעו לילד לבחור בינם לבין טופי מתוק. התוצאה די ברורה. זה עדיין לא אומר שהטופי שווה יותר מהרכב. אינני מתכוון לזלזל בכושר השיפוט של הילדים, וכשעוסקים בסרטים המיועדים לגיל הרך, על אחת כמה וכמה צריך להתייחס לביקורת שלהם.

רק כדי להרגיע את יוצרי ההפקות היקרות, אציין שהסרט המציג תיאטרון בובות מיועד לילדים הקטנים יותר, ולכן אין להשוות בינו ובין הסרטים האחרים, המיועדים גם לנוער ואפילו למבוגרים. אך גם בסרטים המיועדים לקטנים, ישנם הראויים לשבח וישנם כאלה שאינם ראויים אפילו למילה טובה. את הסרט 'בזכות מצוות צדקה' הייתי משייך לקטגוריה הראשונה.

ראשית, יש לציין את הרמה הגבוהה של המדובבים. כבר בהקדמה לסיפור אנחנו מתרשמים מקולו של הקריין ומהאיכות הטובה של ההקלטה. הדמויות מדובבות לאורך הסרט במקצועיות, וכשהרב אברהם (הגיבור של הסרט) שר, יש לי הרגשה שהזמר הוא עדי רן, או מישהו אחר שמחקה אותו בצורה די מוצלחת.

הסיפור מחזיר אותנו אל אותו רקע של אלפי סיפורים יהודיים, כשהמלך (במקרים אחרים זה יכול להיות קיסר או פריץ), בהשפעת היועץ הגוי, מנסה לפגוע ביהודי, וזה בחוכמתו ובצדקתו ניצל מהמוות, ואף מפיל בבור את היועץ הרשע. הסיפורים הרבים מהווים גרסאות שונות לאותו גרעין משותף של סיפור, ובמקרה שלנו ניצל היהודי בזכות מצוות הצדקה. להבדיל מסיפורי 'כה עשו חכמנו' המקוריים, כאן נכנס גם מעט הומור לתוך התסריט, והילדים הצופים קונים זאת בשמחה.

בקיצור, תיאטרון ליליפוט הצליחו להוציא את המיטב מהצגת בובות חמודה והפיקו סרט מהנה ואפילו מחנך.
לדיווח על סרטים חדשים הראויים להיכנס למדור, או סתם הערות מחכימות: amatsya@a7.org