בשבע 147: למה אתם מחכים?

עמנואל שילה , כ"א בחשון תשמ"ח

אין מנוס מלדבר על אוזלת היד של מועצת יש"ע * כדי שהמאבק ייפתח בהקדם, מטות הימין צריכים ליטול לידם את ההנהגה * מי נפגע יותר, חוסמי הכבישים או בלייני המועדונים? * מפלגת העבודה – הבית הפוליטי של ערביי ישראל

אינני שש למלחמות פנימיות, אבל לעיתים אין ברירה. כמו רבים אחרים, אני שומר בלבי את עיקר הביקורת החריפה שיש לי על ההתנהלות הכושלת של ראשי מועצת יש"ע בהנהגת המאבק הנוכחי. אם וכאשר ננצח, אחד הנסים הגלויים שייזכרו יהיה כיצד עלה המאבק יפה למרות אוזלת היד שגילתה הנהגת המתנחלים הממסדית כמעט לאורך כל הדרך.
בואו ננתח את זה מעט רק מההיבט הטקטי. נסו להיזכר בנקודות האור של המאבק, וחפשו בהן את חלקה של מועצת יש"ע. ובכן: את ההפגנה המוצלחת מכולן, השרשרת האנושית, ארגן מטה גוש קטיף, על אפה וחמתה של מועצת יש"ע. שיטת העבודה של שכנוע מבית לבית שהכריעה את משאל הליכוד הומצאה גם היא במטה גוש קטיף, ורק מאוחר יותר אומצה על ידי מועצת יש"ע. הסיסמא "יהודי לא מגרש יהודי", הצבע הכתום כצבע המחאה, הסרט הכתום על המכוניות, הלינה ברחובות - כל אלה הן יוזמות של מטות מקומיים. שלא לדבר חסימות הכבישים ועל העצומות לסירוב פקודה, - פעולות שמועצת יש"ע התנגדה להן פומבית. בכלל, בשלבים מסוימים של המאבק נראה היה כאילו התמחותה העיקרית של מועצת יש"ע היא גינוי של "הימין הקיצוני". בקושי הם התאפקו לא לצאת נגד פסק ההלכה המפורסם של הרב שפירא.

לא נתעלם מכך שגם מועצת יש"ע היתה אחראית פה ושם לאיזו הפגנה מוצלחת. אבל לא פחות מכך זכורים היטב כשלונותיה, שאזכיר רק כמה מהם: הפארסה של עריקת המזכיר המדיני, הפגנת שלושת הימים שהסתיימה אחרי יום אחד, הדיבורים היומרניים על הפגנה מול הכנסת נוסח אוקראינה, ולאחרונה - התפטרות ראש המטה החדש הודי ליברמן.

כדי לא להוסיף עוד כשלונות, כדאי שמועצת יש"ע תזדרז. כתבתי כאן כבר לפני כמה חודשים שכדי להכשיל את ההתנתקות יש צורך במאבק ממושך, בעוד שהאינטרס של שרון ושל צה"ל הוא לדחות את העימות ככל שניתן. למרות שהיום כל גופי המאבק שותפים להכרה הזאת, מועצת יש"ע ממשיכה לבזבז זמן ולדחות את 'יום הפקודה' למועד לא ידוע. לעיתים נראה שהאיש החזק במועצת יש"ע - אדם בעל זכויות רבות בבניין הארץ אך חסר כל קשר עם הציבור שאותו הוא מבקש להנהיג - נואש מהמאבק, ותולה תקוות שווא ביחסיו המוזרים עם עמרי שרון.

אם זה יימשך כך, אני ממליץ בחום לגופי הימין לא לחכות למועצת יש"ע. אתם עושים עבודה יפה, תמשיכו כך, איתם או בלעדיהם.

מצוקת נוער המועדונים
שמעתם פעם מראיין נודניק, ברדיו או בטלביזיה, מטריד הורים חילונים בשאלה מדוע אינם מונעים מילדיהם ללכת בליל שבת לבלות במועדונים?
כמעט בכל יום ראשון אנו קוראים על נער שנדקר בפתחו של מועדון. סצינת המועדונים מבוססת על שתיית בירה ואלכוהול, ועל צריכה עבריינית של סם האקסטזי האסור על פי חוק. בלייני המועדונים חשופים במיוחד לעבריינות מין, כתוצאה משילוב קטלני של השפעת השתייה והסמים ביחד עם האווירה המתירנית השוררת במקום.

בדרכם הביתה, רוויי סמים ואלכוהול ועייפים מלילה של ריקודים, נתונים בני הנוער לסכנה מוגברת של תאונות דרכים, ששום קמפיין מהסוג של "אם שותים לא נוהגים" לא יכול להעלים אותה. ועוד לא דיברנו על תופעות מחליאות אחרות שקיימות שם, כמו הסלקטור שעומד בפתח המועדון כדי למנוע את כניסתם של מבקרים מהסטייל הלא נכון.

משרד המשפטים מודאג מאוד לאחרונה מהזנחתם של הנערים חוסמי הכבישים על ידי הוריהם. הקשיחות שמפגינים התובעים מטעם המשטרה בבתי המשפט היא הגורם הישיר להישארותם בכלא, אבל זה לא מפריע לשי ניצן, ליצחק קדמן ולצדיקי התקשורת להפנות אצבע מאשימה אל ההורים, שאינם מונעים מילדיהם להילחם על אמונתם.

אולי כדאי שיתחילו לדאוג לא רק לילדי המתנחלים. עניי עירך קודמים, אמרו חז"ל. גם בלייני המועדונים, הילדים שלכם ושל חבריכם, זקוקים לרשויות המדינה שיגנו עליהם מפניהם הוריהם. אולי הגיע הזמן להכריז עליהם ילדים נזקקים. אולי כדאי שרשויות הרווחה ידאגו להעביר אותם לאימוץ במשפחות דתיות. שם מבלים את ליל השבת בצורה בטוחה יותר.

מפלגה דו-לאומית
מפלגת העבודה רוצה לשמור על ישראל כמדינה יהודית. זהו הנימוק העיקרי בפי דובריה למדיניות הצמצום הטריטוריאלי שבו דוגלת המפלגה בעקביות בעשורים האחרונים. לעיתים נשמע הנימוק הזה כגזענות, כפי שטוענים מזמן אחמד טיבי וחבריו. לכאורה, הרי לא סיבות דתיות גורמות לפרס ולחבריו החילונים להתנגד למדינה דו-לאומית. אז למה לא בעצם? מה רע במדינה עם 50 אחוז ערבים? ואיך אפשר מצד אחד להתנגד למדינה דו-לאומית ומצד שני לבסס את הרוב הקואליציוני שלך על תמיכת הערבים, כפי שנהגו גם יצחק רבין וגם אהוד ברק?

אבל נניח לרגע לשאלות קטנוניות. הבעיה כרגע היא שמפת המתפקדים המעודכנת של מפלגת העבודה הפכה אותה למפלגה הדו-לאומית. אפילו חד"ש, שהחלה את דרכה כמפלגה יהודית-ערבית, התייצבה לאחר פרישתה של תמר גוז'נסקי כמפלגה ערבית בלבד. במתכונתה הנוכחית, כשלמעלה מ-20 אחוז ממתפקדיה באים מהמגזר הערבי, מפלגת העבודה היא מפלגה דו-לאומית שמתנגדת למדינה דו-לאומית. מסתבר גם שמבחינת מספר מתפקדיה הערביים, מפלגת העבודה היא הבית הפוליטי מספר1 של המגזר הערבי. הרי לא מסתבר שלבל"ד או לרע"ם יש 20 אלף מתפקדים ערבים.
מה שקורה כעת במפלגת העבודה זו המחשה מצוינת לנמהרותם של גורמים כמו 'התנועה לאיכות השלטון', שרואים בהנהגת פריימריס את המזור האולטימטיבי לבעיית השחיתות במפלגות. ולא שהיינו זקוקים דווקא לדוגמא הזאת. עומרי שרון הבטיח את נצחונו של אביו בפריימריס על בנימין נתניהו בסיועם של עשרות אלפי מתפקדים פיקטיביים. המתפקדים הללו, מקיבוצניקים מהדרום ועד לבני חמולת ג'ואריש העבריינית מרמלה, לא חלמו מימיהם להצביע לליכוד. כמעט איש מהם לא חידש את חברותו ולא שילם דמי חבר מלבד באותה שנה בה התקיימו הבחירות. כעת מנהלים אנשי שרון קרב נגד כוונתה של מזכירות הליכוד למחוק אותם מרשימת חברי התנועה אם לא ישלמו דמי חבר בתוך חודש. כל אלה הם ליכודניקים אמיתיים, כמובן. רק אנשי מנהיגות יהודית, שהתפקדו ביושר ומשלבים דמי חבר בהתמדה, מבצעים השתלטות עוינת. נכון, לימור לבנת?

צל"ש
ח"כ אריה אלדד התברג היטב בין מובילי המאבק נגד הנסיגה והעקירה, לא רק בכנסת אלא גם בשטח. חף מרגשי נחיתות של דתיים, ח"כ אלדד מוביל באומץ ובתקיפות את קו המאבק של מרי אזרחי, וגם נותן דוגמה אישית בפעילות מחאה חוץ-פרלמנטרית ובמעבר לגור בצפון השומרון. אלדד זיהה את חשיבות המאבק נגד השחיתות של שרון ושותפיו, ויזם הקמה של ועדה בכנסת שתחקור את השחיתות השלטונית. השבוע עמד הנושא הזה עמד במרכזו של דיון שבו התאחדו השמאל והימין והנחילו לשרון מפלה פרלמנטרית צורבת. פרופסור אלדד הוא גם איש מדע וגם איש רוח, פוליטיקאי נבון וישר שמוסיף כבוד לימין הפרלמנטרי. מברוק גם ליו"ר האיחוד הלאומי, ח"כ בני אלון, שהביא אותו למפלגתו.