בשבע 147: היהודי שהמציא מחדש את הפיסיקה

לפני 100 שנה הדהים פקיד יהודי במשרד הפטנטים השווצרי את העולם: בסדרה של ארבע מאמרים שנכתבו כולם באותה שנה, הוא קרה תיגר על חוקי הפיסיקה וניסח את תורת היחסות

עדי גרסיאל , כ"א בחשון תשמ"ח

לפני 100 שנה הדהים פקיד יהודי במשרד הפטנטים השווצרי את העולם: בסדרה של ארבע מאמרים שנכתבו כולם באותה שנה, הוא קרה תיגר על חוקי הפיסיקה וניסח את תורת היחסות- לוונים, מכשירי DVD ולייזרים הם רק חלק מהיישומים של רעיונותיו של אלברט אינשטיין מ"שנת הפלא", 1905- הפרופסור הנערץ לא הסתפק בהילה המדעית והביע דעות נחרצות בנושאים רבים, כולל תמיכה בציונות ומלחמה באנטישמיות – ולא, אינשטיין לא היה תלמיד גרוע ואפילו לא פרופסור מפוזר

יום אחד ביקרו איינשטיין ואשתו במצפה הכוכבים בהר ווילסון בארה"ב, שנרכש עבורו טלסקופ ענקי. גברת איינשטיין, כך מספרים, שאלה את מנהל המצפה לשם מה דרוש מכשיר יקר ועצום כל-כך. "באמצעותו נחשוף את סודות היקום, גברתי", השיב לה המנהל ברצינות. "באמת?" התפלאה גברת איינשטיין, "בעלי עושה אותו הדבר עם עיפרון ומעטפה משומשת".

50 שנה אחרי מותו ו-100 שנה ל'שנת הפלא', 1905, שבה פרסם בסדרת מאמרים גאונית את תורת היחסות, איינשטיין הוא המותג המדעי מספר אחת בעולם. השנה הוכרזה כשנת הפיסיקה העולמית, והרצאות ותערוכות רבות נערכות ברחבי תבל לציון מאה לאותה שנה נפלאה ולמדען המפורסם. לפני חמש שנים אף נבחר איינשטיין כאיש המאה על-ידי השבועון 'טיים', כשהוא מקדים מנהיגים בעלי שם כמו הנשיא האמריקני רוזוולט ומהטמה גנדי.

מי שמחפש ביוגרפיה של איינשטיין יאלץ להתלבט בין יותר מ-300 כאלה הנמכרות בחנות הספרים המקוונת 'אמזון'. ההתעניינות בגאון היהודי, כך נראה, רק מתגברת. לארכיון איינשטיין שבאוניברסיטה העברית מגיעות פניות רבות מכל רחבי תבל, כולל מדינות שלישראל אין עמן קשרים דיפלומטיים. הפונים מבקשים רשות להוציא לאור חלקים מכתביו, לקבל תמונות שלו או לברר לגבי ציטוטים המיוחסים לו. "יש לא מעט ציטוטים שכביכול נאמרו על-ידי איינשטיין, למרות שאין לכך כל הוכחה, ואחרים הם סתם צירוף של שני משפטים שלו שחוברו יחד", מגלה ד"ר רוני גרוס, המנהל את ארכיון איינשטיין באוניברסיטה העברית.

הארכיון מכיל 43 אלף פריטים, ביניהם אלפי פתקים, מאמרים, מכתבים, קטעי עיתונות על איינשטיין, ואפילו הגלימה שלבש איינשטיין כשקיבל את הדוקטורט שלו, וכן המדליה ותעודת פרס הנובל.
בהרצאה על מורשת איינשטיין באוניברסיטת תל-אביב הציג הפיסיקאי פרופ' חנוך גוטפרוינד את תמונותיהם של מדענים בעלי שם. גוטפרוינד, שהיה רקטור ונשיא של האוניברסיטה העברית, מרכז את פעילות האוניברסיטה הקשורה לאיינשטיין. הוא ביקש משומעיו לזהות מבין התמונות את גלילאו, קפלר וניוטון – מאנשי המדע המפורסמים ביותר בכל הזמנים. בודדים בקהל הצליחו במשימה. את דמותו של איינשטיין, לעומת זאת, מזהה כמעט כל עובר אורח בכל מקום בעולם.

חייו של גאון
אלברט איינשטיין נולד בשנת 1879 למשפחה יהודית גרמנית מהמעמד הבינוני. הוא היה ילד שקט כל-כך, שהוריו היו מוטרדים מכך שבקושי החל לדבר עד לגיל שלוש. בגיל חמש כבר ערך את המחקר המדעי הראשון שלו, כשתהה מה מחזיק במקום את מחט המצפן שקיבל במתנה מאביו המהנדס. ספר הנדסה ריתק אותו לראשונה בגיל 12.

בן 15 עזב איינשטיין את בית הספר, כשהוא מאוכזב מאוד מהלימוד השגרתי בשיטת השינון ומ'בית החרושת לציונים'. הא היה תלמיד נון-קונפורמיסטי – תכונה שתלווה אותו בהמשך חייו. משפחתו עברה לאיטליה, לשם הועבר המפעל האלקטרוטכני הכושל של משפחתו. לאחר שנה וחצי של נדודים ובטלה, הצטרף איינשטיין לבית ספר שוויצרי שהיה ידידותי יותר עבורו. שנה לאחר מכן התקבל למוסד הפדראלי לטכנולוגיה בציריך.

לאחר עבודה מפרכת במעבדה והתחמקות מהרצאות פרונטאליות, סיים איינשטיין בשנת 1900 את לימודיו.
בניגוד לדעה הרווחת, שלפיה היה איינשטיין תלמיד בינוני ומטה, טוען ד"ר רוני גרוס כי איינשטיין היה תלמיד מצטיין כבר בבית הספר התיכון. ד"ר גרוס: "תעודת הבגרות של איינשטיין מדורגת על-פי השיטה השוויצרית באותה תקופה, שלפיה הציונים נעו בין 1 (נכשל) ל-6 (מצוין). איינשטיין קיבל 6 בכל המקצועות המדעיים, פרט לכימיה, שבה הסתפק ב-5. הציון הגרוע ביותר שלו היה 3 (כמעט טוב) – בצרפתית. היות ששיטת הציונים הזו לא מוכרת מספיק, נוצר המיתוס העקשני והמוטעה שאיינשטיין היה תלמיד חלש".

במשך שנתיים קשות הוא עבד רק בעבודות מזדמנות, עד שלבסוף התמנה, בעזרת פרוטקציה של חבר של אביו, לפקיד במשרד פטנטים השוויצרי בעיר ברן.
איינשטיין נישא לחברתו מהכיתה, מילוה, וכעבור ארבע שנים נולד בנם הראשון, הנס. לימים הפך הנס לפרופסור מכובד להידראוליקה באוניברסיטת ברקלי, קליפורניה, אולם היה רחוק מהגאונות של אביו. להנס נולדו שלושה ילדים, נכדים לסבא המפורסם. לדברי ד"ר גרוס, הנכדים והנינים של איינשטיין אינם מעוניינים בחשיפה תקשורתית. בנו השני של איינשטיין, אדוארד, סבל ממחלת נפש ואושפז במוסד.

נון-קונפורמיסט באקדמיה
בשנת 1904 קיבל איינשטיין קביעות במקום עבודתו. איש לא ציפה שפקיד אלמוני, שכינה את עצמו "עבד הפטנטים", ידהים את העולם בסדרה של ארבעה מאמרים שישנו לחלוטין את הפיסיקה, ובעצם את כל תפיסת העולם של אותם ימים. כל אחד מאותם ארבעה מאמרים היה מזכה את כותבו בפרס נובל, קובע פרופ' גוטפרוינד, והעובדה שכולם נכתבו באותה שנה מצדיקה את כינויה 'שנת הפלא'.

המאמר הראשון עסק באפקט הפוטו-אלקטרי, והניח את התשתית ליישומים כמו לייזרים ותאים סולריים (ראו מסגרת). המאמר השני בתנועת עסק חלקיקים בנוזל, ובשלישי חשף לעולם את מה שיזוהה עמו בעולם: תורת היחסות הפרטית.

עבודה זו הוגשה כתזה לדוקטורט, לאחר ששלוש עבודות אחרות נדחו. אלא שגם אותה דחו הפרופסורים שלו באוניברסיטת ציריך, שכנראה לא אהבו עבודות תיאורטיות. לאחר כמה שבועות הוא הגיש עבודה אחרת, שעסקה בנושא פרוזאי הרבה יותר: חישוב קוטרה של מולקולת סוכר המומסת במים. הפעם היו השופטים כבר פחות מסויגים, אולם החזירו אותה בטענה שהיא קצרה מדי. איינשטיין הגיש את העבודה שוב לאחר הוספת משפט אחד בלבד – והיא התקבלה מיד.
בשלהי אותה שנה פרסם את המאמר הרביעי, שבו הנחיל את המשוואה המפורסמת: האנרגיה של כל גוף שווה למסה שלו כפול ריבוע מהירות האור.

לאחר שלימד כמה שנים באוניברסיטת ציריך והגיע לדרגת פרופסור חבר, חזר איינשטיין לגרמניה וכיהן כמנהל המכון לפיסיקה על שם הקיסר וילהלם בברלין.
"אם תתאמת תורת היחסות שלי, תכריז עלי גרמניה שגרמני אנוכי, ואילו צרפת תטען שאני אזרח העולם. אך אם יוכר שתורת היחסית שלי בשקר יסודה, תטען צרפת שאני גרמני, ואילו גרמניה תטען שאני יהודי", התלוצץ איינשטיין.

הוא לא היה צריך לחכות זמן רב. 1919 היתה שנה חשובה בביוגרפיה המדעית של איינשטיין, ובהיסטוריה המדעית של המאה העשרים בכלל. באותה שנה אישרה קבוצה של אסטרונומים בריטיים את אחת התוצאות המרכזיות של תורת היחסות. על-פי התיאוריה של איינשטיין, המסלולים של קרני האור המגיעות אלינו מכוכבים רחוקים מתעקמים כשהם עוברים בשדה המשיכה של השמש. ממצא זה הצית את דמיונם של רבים, למרות שכמעט כולם לא הבינו את משמעותו. "התיאוריה של איינשטיין ניצחה", הכריזה הכותרת ב'ניו יורק טיימס' בסוף אותה שנה, ואיינשטיין הפך לאדם מפורסם בעולם כולו, גם מחוץ לחוגים המדעיים.

הפופולריות של תגליותיו של איינשטיין היתה כה נרחבת, עד שהירחון 'סיינטיפיק אמריקן' מימן תחרות שבה הוענק פרס של 5,000 דולר להסבר הקל ביותר להבנה לתורת היחסות. מאות משתתפים לקחו בה חלק. איינשטיין עצמו לא טרח להשתתף. "איני מאמין שאוכל לעשות זאת", גיחך.

שנתיים מאוחר יותר זכה בפרס נובל, אולם הפרס לא הוענק לו על פיתוח תורת היחסות, אלא דווקא על מאמרו הראשון משנת 1905, בנושא האפקט הפוטו-אלקטרי.

הפרק הציוני
באותה שנה (1919) החלו גם הקשרים בין איינשטיין לתנועה הציונית. הוא הביע תמיכה ברעיון, בעקבות פנייה של מנהיגי התנועה בגרמניה אשר נשלחו אליו על-ידי חיים וייצמן, לימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל.

בתום אחת הפגישות בין איינשטיין לוייצמן, נשאל האחרון על נושא שיחתם. "דיברנו על תורת היחסות", השיב וייצמן, שהיה אף הוא מדען בעל שם. "איך התרשמת מהתיאוריה?" שאלו הכתבים. "מהשיחה התרשמתי שפרופ' איינשטיין מבין אותה היטב", השיב וייצמן.

עם יוקרה חובקת עולם, תמיכתו של איינשטיין בתנועה הציונית היתה נכס אדיר. איינשטיין אף נרתם לפעילות מעשית למען התנועה הציונית והציג את עמדותיה ברבים. למרות ויכוחים חוזרים ונשנים שניהל עם מנהיגי הציונות – כמו למשל בשאלת אופיה היהודי של המדינה, שאיינשטיין רצה שתהיה דו-לאומית – הוא לא נסוג עד יומו האחרון מהתמיכה שלו ברעיון הציוני, ואחר-כך במדינת ישראל. בשבוע האחרון לחייו עבד על נאום שהתכוון להשמיע ביום עצמאותה השביעי.

בשנת 1923 ערך איינשטיין ביקור ב'פלשתינה'. הביקור עורר התרגשות רבה בקרב היישוב היהודי. הוא התקבל כגיבור לאומי וכגאון עולמי, והעיתונות תיארה בהתלהבות כל פרט במהלך הביקור. בעת סיורו בירושלים ניסה הקהל הנלהב לפרוץ את המחסומים ולהגיע למדען הנערץ.

איינשטיין נסע ברחבי הארץ והתארח במוסדות חינוך ובמפעלים, בערים ובמושבות. בירושלים היה אורח בארמונו של הנציב העליון הרברט סמואל, ובתל אביב קיבל מראש העיר מאיר דיזינגוף אזרחות כבוד. הביקור בתל אביב השאיר עליו רושם עז, והוא העיר ביומנו: "לא ייאמן איזה עם ערני הם היהודים שלנו". בסיור בטכניון נטע שני עצי דקל, שעומדים במקום עד היום (בבניין ההיסטורי של הטכניון, בהדר הכרמל), ואחר-כך נעתר לבקשה להתמנות ליו"ר אגודת הידידים של הטכניון בגרמניה.
מסמר הביקור היה ההרצאה שנשא על הר הצופים, באתר ההקמה של אוניברסיטה העברית, שנפתחה שנתיים מאוחר יותר, לפני קהל רב ובנוכחות הנציב העליון וראשי היישוב. מנחם אוסישקין הזמין את איינשטיין לבימת הנואמים במילים הבאות: "פרופ' איינשטיין, עלה על הבמה המחכה לך זה אלפיים שנה".

איינשטיין פתח את הרצאתו בכמה משפטים בעברית – רצוצה, יש לומר – התנצל על חוסר שליטתו בשפה, ואחר-כך נשא הרצאה על תורת היחסות בצרפתית. הקהל, שרובו לא הבין את הדברים, קיבל אותם בהתלהבות. הביקור הזה השאיר רושם עמוק באיינשטיין וחיזק את תמיכתו במפעל הציוני.
כשפתחה האוניברסיטה העברית את שעריה, ב-1925, איינשטיין היה חבר בחבר הנאמנים שלה ויושב ראש המועצה האקדמית. לפתיחת האוניברסיטה הוא פרסם מנשר בכותרת "המשימה של האוניברסיטה שלנו", שעורר התרגשות רבה ביישוב ובעולם היהודי כולו.
אולם הרומן עם האוניברסיטה העברית ידע גם מורדות: ב-1928 התפטר איינשטיין מכל התפקידים שלו באוניברסיטה, בעקבות עימות קשה על דרכה של האוניברסיטה עם הנגיד שלה, ד"ר יהודה מאגנס. עם זאת, הוא המשיך להתעניין בנעשה בה עד יומו האחרון. בצוואתו אף ציווה איינשטיין את כל הידע האינטלקטואלי שלו ואת כל כתביו לאוניברסיטה העברית, לרבות הזכויות לעשות שימוש בדמותו.
גם כיום הוא ממשיך לגלגל מיליונים. כך למשל, לאחרונה שילמה חברת דיסני לאוניברסיטה העברית 2.7 מיליון דולר על זכות השימוש בשם "בייבי איינשטיין".

להקדים את האטום הגרמני
עם עליית הנאצים לשלטון, הגיעה האנטישמיות כנגד איינשטיין לשיאים חדשים. הוא הואשם ביצירת 'פיסיקה יהודית', שכביכול מנוגדת ל'פיסיקה הארית'. מדענים נאצים כגון זוכה פרס הנובל פיליפ לאנרד הוקיעו את עבודתו. לאנרד אף ארגן קבוצה של '100 פיסיקאים כנגד איינשטיין'. לכך השיב הגאון היהודי: "אם טענותיהם כלפי צודקות, מספיק פיסיקאי אחד".

איינשטיין ואשתו היגרו לארה"ב בשנת 1933, והוא הצטרף למוסד למחקר מתקדם בפרינסטון, ניו ג'רסי. בשלב זה, למרות היותו פציפיסט מוצהר, ניסה הפיסיקאי היהודי להזהיר את מנהיגי העולם מפני התוקפנות הגרמנית.

איינשטיין אף סייע בקליטתם של פליטים יהודים רבים לארה"ב. ביניהם הצלם פיליפ הלסמן, שצילם את אחת מהתמונות המפורסמות ביותר שלו, זו שהופיעה על גבי שער המגזין 'טיים'.
ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, חתם איינשטיין על מכתב שהודיע לנשיא דאז, פרנקלין רוזוולט, אודות האפשרות של פצצות אטומיות, כשהוא מזהיר שהגרמנים עלולים לבנות פצצות כאלה. מעמדו של איינשטיין כפיסיקאי מספר אחת בעולם היה בין הגורמים שהניעו את הנשיא להקים ועדה לבחינת הנושא, שהולידה לאחר מכן את 'פרויקט מנהטן' – פיתוח פצצות האטום שהוטלו על הירושימה ונגסקי.

בשנת 1940 הפך איינשטיין לאזרח אמריקני. במהלך המלחמה שימש איינשטיין יועץ מיוחד לצבא ארה"ב בנושאי חימוש. כחלק מהמאמץ המלחמתי נמכר עותק של מאמרו על תורת היחסות במכירה פומבית בסך 6 מיליון דולר.

עם תום מלחמה הפך איינשטיין ללוחם כנגד מירוץ החימוש הגרעיני. "אינני יודע באלו כלי נשק ילחמו במלחמת העולם השלישית", אמר, "אך במלחמת העולם הרביעית ילחמו במקלות ובאבנים".

מדינה ודת
לאחר מותו של חיים ויצמן בשנת 1952, הציע דוד בן גוריון לאיינשטיין לכהן כנשיא המדינה. זאת היתה הפעם הראשונה שבה הוצע לאזרח אמריקני לכהן כנשיא מדינה אחרת. איינשטיין הודה על ההצעה במילים חמות, אולם דחה אותה. יש הגורסים כי מלשכת ראש הממשלה נשמעה אנחת רווחה כשהגיע מכתב הדחייה. ד"ר גרוס: "איינשטיין היה יותר מדי נון-קונפורמיסט כדי לכהן בתפקיד ייצוגי כזה. למעשה, כל הצדדים יצאו מרוצים: איינשטיין הוחמא מההצעה, למרות שלא תכנן לקבל אותה; ומדינת ישראל התכבדה במועמד לנשיאות בעל שם עולמי".

השיער הפרוע והתצלום המפורסם שבו הוא מוציא לשון חיזקו את תדמית ה'פרופסור המפוזר' של איינשטיין. סיפורים עקשניים טוענים כי דלת ביתו בפרינסטון נצבעה באדום, כדי שיוכל לזהות אותו משאר הבתים רחוב. ד"ר רוני גרוס שולל גם את המיתוס הזה: "איינשטיין היה אדם מסודר. רואים זאת על-פי כתביו, ולא רק בתחום הפיסיקה, אלא גם בחיי היומיום".

אם כך, מהיכן צמחה הדעה הרווחת? לגרוס הסבר מעניין: "אחת התכונות המאפיינות פרופסור מפוזר היא לבישת גרביים בצבעים שונים. איינשטיין לא נהג ללבוש גרביים כלל. הוא משום מה חשב שזה מיותר. הוא צולם כשקיבל את אזרחותו האמריקנית, ובתמונה ניתן לראות בבירור שאין לו גרביים".
יחסו של איינשטיין ליהדותו היה מורכב: בספרו 'איינשטיין והדת' מביא פרופ' מקס ימר ציטוט השופך מעט אור על משנתו הסבוכה של איינשטיין:
"אינני אתאיסט... אנחנו במצבו של ילד קטן הנכנס לספרייה עצומה המלאה בספרים בשפות שונות. הילד מבין שמישהו כתב את הספרים הללו. הוא לא יודע איך; הוא לא מבין את השפה בה נכתבו. הילד מניח שישנו סדר מסוים בספרייה, אך אינו מבין מה הוא. זוהי, לדעתי, הגישה שצריכה להיות אפילו לאנשים האינטליגנטיים ביותר, כלפי אלוקים. אנו רואים את היקום במלוא תפארתו, מציית לחוקים שאנו בקושי מבינים. מוחנו המוגבל תופש רק שיש כוח מסתורי מאחורי הדברים".

איינשטיין, אומר פרופ' גוטפרוינד, לא האמין בהשגחה פרטית. תפישתו הדתית היתה קרובה לזו של שפינוזה – הוא האמין ב'אלוהי הטבע'. הוא הגדיר עצמו כמי שמאמין ב'דת קוסמית', וככל הידוע היה המאמין היחיד שלה.

איינשטיין נפטר בשנת 1955. הוא הורה לשרוף את גופתו ואפרו פוזר, ככל הנראה מתוך חשש שקברו יהפוך למוקד עלייה לרגל. עם זאת, מוחו נשמר, ולפני כמה שנים מצאו חוקרים קנדיים כי החלק במוחו שאחראי על החשיבה המתמטית והדמיון החזותי גדול ב-15 אחוזים מהממוצע.

פרופ' גוטפרוינד: "למעשה, לכל מה שכתב איינשטיין בשנת הפלא, 1905, היו מגיעים מדענים אחרים כעבור כמה שנים – זה היה הכיוון של המחקר המדעי. הסתירות בתיאוריות הקיימות היו גדולות מכדי שהיה אפשר ליישב אותן".

הפיזיקאי שלא שתק
אם כן, מדוע בעצם הפך איינשטיין, פיסיקאי שאת רעיונותיו הבינו מעטים, לאיקון מוכר כל-כך? כיוון שהישגיו הפיסיקליים הצליחו לאחד מושגים כמו זמן ומרחב, מסה ואנרגיה, כוח חשמלי וכוח מגנטי. ולא רק אלה: ב-25 שנותיו האחרונות שקד איינשטיין על משימה על-אנושית, לאחד ולכלול את כל הכוחות הקיימים בטבע. למעשה, הוא ניסה למצוא משוואת כוחות אחת שתתאר אותם. פרוייקט שאפתני זה אמנם נכשל, אך לא נזנח. כיום עוסקים במשימה אלפי מדענים ברחבי העולם.

אבל כל זה כנראה אינו מספיק כדי להסביר את סוד קסמו של איינשטיין. פרופ' גוטפרוינד: "איינשטיין לא היה ספון במגדל השן של המדע. להיפך, הוא היה מעורב בכמעט כל נושא שעמד על סדר היום של האנושות בתקופתו. למעשה, באמצעותו אפשר לשחזר את סיפורה של המאה ה-20 כולה: התפתחות המדע, מלחמות העולם, הנשק הגרעיני, עצמאות העמים, הציונות, השואה, הקמת המדינה. בכולם היה פעיל ולא היסס להשמיע את דעותיו".

דעותיו של איינשטיין אמנם היו נאיביות בחלקן, אולם כפי שמסכם זאת הפיסיקאי וההיסטוריון ג'רלד הולטון מהרוורד: "אם רעיונותיו של איינשטיין באמת נחשבים נאיביים, כנראה שהעולם נמצא במצב גרוע".

איינשטיין יום יום
את המשוואה האלגנטית הזו: E=mc2, מכירים גם אנשים שרחוקים מפיסיקה כרחוק אלברט איינשטיין מגינוני מלכים. אך איזו השפעה אמיתית יש לרעיונותיו של הגאון היהודי בחיי היומיום?
הירחון 'סיינטיפיק אמריקן' ערך רשימה מפתיעה באורך ובמגוון שלה:
דלתות אוטומטיות, למשל, הנפתחות מעצמן כשהעין החשמלית מבחינה באדם שמתקרב, בנויות על-פי עיקרון שזיהה איינשטיין. החיישן שבדלת מגיב לאור, וכשעוצמת האור משתנה – בגלל קטיעת אלומת אור, למשל, משתנה כמות הזרם שמחולל החיישן. המידע על שינוי הזרם מגיע למעגלים האלקטרוניים המתאימים וגורם לפתיחת הדלתות.

חיישנים כאלה מיישמים את האפקט הפוטו-אלקטרי: אור שפוגע במתכת גורם לפליטת אלקטרונים ממנה. איינשטיין לא היה הראשון שגילה את התופעה הזאת, אבל הוא נתן לה את ההסבר הנכון, ועל כך אף זכה בפרס נובל.
כיום משמש האפקט הפוטו-אלקטרי בסיס למכשירים המדליקים את תאורת הרחובות עם רדת החשיכה, המווסתים את צפיפות צבע הדפוס במכונות לצילום מסמכים והמכתיבים את משך החשיפה במצלמות. למעשה, הוא מצוי כמעט בכל התקן אלקטרוני ששולט באור או מגיב לו. יש רכיבים פוטו-אלקטריים אפילו במד-הנשיפה המשמש את המשטרה לגילוי נהגים שיכורים.

היישום הבולט ביותר של האפקט הפוטו-אלקטרי הוא התא הסולרי, הקרוי גם תא פוטו-וולטאי. התאים האלה ממירים 15 עד 30 אחוזים מן האור הפוגע בהם לזרם חשמלי, ומספקים אנרגיה למחשבונים, לשעוני יד, לדודי שמש, ללוויינים ולכלי רכב המשוטטים על פני מאדים.

גם מכשירי DVD ונגני תקליטורים ניידים, וגם הקופות שבחנויות משתמשים בעין חשמלית מסוג זה או אחר. הלייזר חב אף הוא את עצם קיומו למסגרת תיאורטית שבנה איינשטיין ב-1917, במאמרו "על התיאוריה הקוונטית של הקרינה". הרעיונות האלה יצאו מן הכוח אל הפועל רק ב-1954, כשפותח באוניברסיטת קולומביה אחיו הגדול של הלייזר, שנקרא מייזר.

השימוש בלייזר התפשט בזכות צמיחתו של ענף המוליכים-למחצה והופעת הדיודות פולטות האור (LED), שכיום מוצאים אותן במגוון רחב של מוצרים. מלבד נגני DVD ומצביעי לייזר, אפשר למצוא קרינה כזו בג'ירוסקופים של מטוסים, במכשור רפואי ובאותות התקשורת העוברים בסיבים אופטיים. למעשה הפך הלייזר למרכיב במדע שאי אפשר בלעדיו, וזיכה בפרסי נובל כמה חוקרים שניצלו אותו למחקרים שונים.

אפילו אחד הגדג'טים החדשניים ביותר, ה-GPS, הוא צאצא רחוק של פיתוחיו התיאורטיים של איינשטיין. המכשירים הידניים האלה מציינים אורך ורוחב גיאוגרפיים וגובה מעל פני הים לפי אותות תזמון שהם קולטים מלווייניה של מערכת האיכון הגלובלית. מדידות מרחק מדויקות מחייבות שעונים מדויקים, ולכן מצויד כל אחד מ-24 לווייני ה-GPS בשעון אטומי.

רוב מקלטי ה-GPS שאפשר לקנות בחנויות בימים אלה מסוגלים לציין מיקום בדיוק של 15 מטר. אולם בלי תורת היחסות הם היו מאבדים את הכיוון: "אם לא נביא בחשבון את היחסות, השעונים שם למעלה לא יהיו מתואמים עם השעונים כאן למטה", מבהיר קליפורד מ' ויל, פיסיקאי באוניברסיטת וושינגטון. תורת היחסות קובעת שגופים הנעים במהירות גבוהה 'מזדקנים' לאט יותר מגופים נייחים. לווייני GPS דוהרים במהירות של 14 אלף קמ"ש בערך, ולכן אם לא יתחשבו באפקט הזה, השעונים האטומיים שבלוויינים יפגרו אחרי השעונים הארציים, ותוך זמן לא ארוך תצא המערכת מסנכרון.

למרות שעיקר פרסומו נבע מהיותו פיסיקאי תיאורטי, איינשטיין היה גם ממציא. בשנות העשרים פיתח איינשטיין עם עמיתו לאו זילרד תכנית לבניית מקרר חשמלי. המצאתו התבססה על משאבות אלקטרומגנטיות שאינן דולפות (גזי הקירור בימים ההם היו רעילים). בתוך זמן קצר הומצאו חומרי קירור בטוחים, והמשאבה שאינה דולפת איבדה את חשיבותה. משום כך אין למצוא כיום 'מקררי איינשטיין' בחנויות החשמל. אבל המשאבה עדיין קיימת, ומשמשת להזרמת נתרן לקירורם של כורים גרעיניים.