חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 147ראשיהפצה

דיגיטלי עם פיאות - בגליון השבוע

איך הפך הילד החרדי מקרית צאנז לאיש עסקים מצליח שמפרנס כמעט 300 משפחות? תשאלו את אפרים רייך, האיש ומפעל החסד.
13/11/87, 00:00
עפרה לקס

מפעל הדיגיטציה שלו, שעומד בתקן האירופי והמדינה היא אחת מלקוחותיו הגדולים, הוא רק אחד מתחומי העיסוק שלו. בשאר זמנו הוא מגדל ילדים עזובים, תרום למוסדות שונים ועוזר אישית לנזקקים, לא רק בכסף. "החרדים הם נכס למדינה", הוא אומר, ובימים אלה הוא פותח מפעל שיספק תעסוקה לחרדיות

ג'יימס בונד מגיע בריצה לאזור הממודר. הוא מציב את עינו מול המצלמה וממתין. המכשיר המשוכלל מזהה את טביעת העין שלו וקורא בקול צורמני 'welcome'. בונד בפנים.
עכשיו תלבישו את בונד בווסט שחור ומכנסיים שחורים, עטרו את פניו בזקן ארוך, הוסיפו פיאות, תבלו במבטא יידישאי ותקבלו את אפרים רייך. הג'יימס שלנו לא בדיוק עורך מבצעים חשאיים, אבל המפעל שבבעלותו, שעוסק בצילום וסריקת מסמכים, עובד גם עבור גופים מסווגים. רק עובדים מסוימים יכולים להיכנס לשטח הממודר במפעל, וזה כולל, כמובן, גם אותו. "אני הדוס היחיד שיש לו כזה סיווג", הוא צוחק. "לא עשיתי צבא, אז דיכטר בעצמו היה צריך לחתום לי".

משרד ראש הממשלה אינו הגוף הממלכתי היחיד שרייך עובד מולו. יש גם את הביטוח הלאומי, מנהל מקרקעי ישראל, בנקים, הצבא ועוד. הם אולי נבהלים בהתחלה מהחזות החרדית של בעל המפעל, אבל אחר-כך מגלים את המקצועיות של העובדים ואת החום האנושי של האיש; חום שגרם לו להביא לביתו במשך השנים עשרות ילדים לתקופות שונות, לגדל אותם ולטפל בהם. זאת בנוסף לעשרת ילדיו הביולוגיים.

הרייך השמיני
אפרים רייך מקבל אותנו בפנים שוחקות ועסוקות. מעטה החשיבות העצמית של איש עסקים ממנו והלאה, וגם את ההוראות לעובדים שלו הוא מפזר בסוג של שותפות. ב-42 שנותיו הוא הספיק לצבור רקע עסקי לא רע. אולי הניסיון גיבש אצלו את הגישה, ואולי זה עניין של אופי.

רייך נולד בישראל, אבל ב-20 שנה האחרונות לא היה כאן. הוא שב רק לפני שש שנים, ובעצת אשתו ונכנס לעולם העסקים הישראלי.

רייך גדל בנתניה, בבית של חסידי צאנז, ילד שמיני מתוך שנים-עשר בנים(!). בהיותו בן 16.5 נשלח ללמוד תורה בניו ג'רזי, מקום מושבו של הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם – האדמו"ר הקודם של חסידות צאנז. בתום שנה וחצי הפך רייך הצעיר למשמשו האישי של הרב וסייע לו בכל דבר ועניין.
"לא היתה לי הזכות ללמוד ממנו הרבה תורה", אומר רייך בראייה לאחור. "אולי כי לא מספיק רציתי ללמוד. אבל לקחתי איתי את ההבנה מה זה בין אדם לחברו, מה זה בין איש לאשתו ומהי אהבת ישראל. הוא אהב כל יהודי באשר הוא".

כמה חודשים אחר כך התארס רייך עם נחמה, בחורה תושבת מונטריאול שבקנדה, והשניים השתקעו במקום. מאוחר יותר נכנס לעסקי אלקטרוניקה שהלכו וגדלו, וכעבור תשע שנים החליטו הוא ואחיו לפתח את העסק גם בדרום אמריקה. רייך נחת בסאן פאולו, ברזיל, עם אישה, שישה ילדים והרבה אמביציה. "אני לא פוחד משום דבר", הוא אומר. גם בברזיל העסקים הניבו פירות, וכעבור כמה שנים הוא מכר אותם ברווח רב.

"אחר-כך ניסיתי להיכנס לעסקי התרופות, אבל הזמנים התחילו להיות קצת יותר קשים. אני רציתי לחזור לבית שלנו בקנדה. אשתי, שהיא לא ישראלית, אמרה לי: 'אפרים, הילדים גדלים, בוא נעלה לישראל'. וזה מה שעשינו. אנחנו מאוד שמחים שאנחנו פה. בברזיל היה לי בית של 11 דונם, אבל אני לא חוזר לשם וגם לא לקנדה".
אבל לא מסיבות ציוניות.
"למה לא ציוניות? שאלו את הרבי שלי אם הוא ציוני, אז הוא אמר: 'אני ציוני מאוד אבל תלוי על איזה ציונות מדובר'. ציונות של הרצל- לא, אבל ציונות של 'ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים' כן, וזו ציונות מאוד גדולה".

את אשתו, שייעצה לו לשוב לישראל, הוא מעריך הערכה עמוקה, ולא רק בגלל השאיפה לעלות ארצה למרות קשיי השפה. "על אשתי אפשר להגיד את כל 'אשת חיל'. אחרי מאה ועשרים היא תיכנס להיסטוריה כמו שרה שנירר של בית יעקב. כל יום היא מעמידה ילדים על הרגליים, שהיא בשבילם אמא, אבא וגם שוויגער. והיא עושה את זה בלי עמותות, ארגונים וקרנות".

חציו לחסדים
אם הייתם פוגשים את רייך סתם כך לא הייתם חושבים שמדובר באדם שמעסיק 300 עובדים. האדם הממוצע, יש לשער, היה מנחש שלפניו עומד רב, מורה או מלמד בכולל. לרייך היתה גם תחנה כזו. לעולם העסקים הוא נכנס רק בגלל ש"חבר פיתה אותי להיכנס לעסקי האלקטרוניקה, וזאת אולי היתה הטעות שלי".

להליכה שלך לכיוון העסקים אתה קורא טעות?
"הייתי יכול לעזור לעם ישראל הרבה יותר בתור מורה או בתור מישהו שעוסק בעזרה לזולת. יש ילדים, אנשים או בני זוג שצריכים כל-כך מילה טובה, וכשאת רואה דברים כאלה, זה שווה יותר ממיליון דולר בבנק".
אבל אתה עוזר לילדים ולאנשים רבים.
"נכון, אבל לא מספיק. אני נקרע. יש לי הבהוב של מחשבות בראש".
'הבהוב' המחשבות של רייך נובע מכך שגם לעבודה הוא לוקח איתו את צרותיהם של אחרים. כמו כל בוס, גם אליו מצלצלים כל הזמן במהלך הראיון, רק שאצלו מדובר בחמישים-חמישים: חמישים אחוזים מההפרעות קשורות לעבודה וחמישים אחוזים הם אנשים שמחכים לעזרה. ולא, לא מדובר על עזרה כלכלית.

לפני כמה שבועות הכה אדם את אשתו, טיפס אל גג הבניין שלו ואיים להתאבד. השוטרים והאמבולנס שהגיעו למקום שמעו ממנו בקשה אחת: 'תקראו לאפרים רייך'.

רייך, שלא הכיר את האיש ולא ממש הבין למה קראו דווקא לו, עלה אל הגג והקשיב לאדם ששם את נפשו בכפו. "הוא אמר: 'אל תתקרב אלי, שלא תתפוס אותי' הוא היה עם רגל אחת בחוץ, כמעט נפל. האיש רצה שאני אשבע לו שאשמור על הילדים שלו, כדי שהוא יוכל למות בשקט. אז מה אתה עושה בכזה רגע?
"הקדוש ברוך הוא נתן לי את המילים הנכונות. אמרתי לו: 'אני אשמור על הילדים שלך, אבל גם עליך. אני מבין מה שאתה עושה ואני אתן לך לקפוץ".

האיש נרגע מן הדברים שאמר לו רייך, חזר לגג, ירד למטה ונעצר. רייך אכן מממש את הבטחתו: הוא דואג לילדים וגם לאב העצור, שמתקשר לשמוע מילות עידוד על הופעתו בבית המשפט. "עכשיו אני צריך פסיכיאטר מהטראומה. החיים של הבן אדם היו על כף המאזניים. מילה אחת לא נכונה וגמרנו. זה מפחיד".

בסביבתו הקרובה של רייך די ברור למה האיש בחר דווקא בו. כמעט מהיום שהתחתנו דואגים אפרים ונחמה להביא אל ביתם ילדים שזקוקים לחום ואהבה, לטפל בהם ולגדל אותם. לפעמים מדובר בתקופות קצרות, פעמים אחרות עד חתונה.

לילדים האחרים, הביולוגיים, לא תמיד קל עם הנתינה הזו של ההורים. "בעיקר בגיל שבין 9 ל-13 קצת קשה להם, אבל אחר-כך הם מתגברים ומבינים את החשיבות", הוא אומר.
יש הבדל אצלך בין הילדים הביולוגיים ואלה שלא?
"כן", הוא מחייך. "באלה שלא אנחנו משקיעים הרבה יותר".
אגב, לכמה מן הילדים שגדלו אצלו רייך גם מספק עבודה ב'אימג'סטור', והוא מתמלא נחת כשהוא מזכיר אותם. אנשים צעירים שמפרנסים את עצמם וחיים בכבוד. "היום יש לנחמה ולי שלושה נכדים ביולוגיים ועוד דורות של ילדים, שמהם יש כבר נכדים. הם רק היו צריכים את הפוש, ועכשיו רואים תוצאות מאוד יפות".
רייך לא רוצה להכביר עוד מילים בנושא, מחשש לכבודם של 'ילדיו'.

המדינה עוברת לדיגיטלי
בצד עיסוקו האינטנסיבי בחסד, אפרים רייך הוא גם איש עסקים. כשהוא עושה לנו סיור במפעל בלוויית אשת יחסי הציבור, הוא נראה ככל בעל מפעל אחר, הגאה בתוצרת שהוא מפיק.
"אני לא למדתי לא ניהול עסקים או משהו דומה, אבל אני מאוד מקפיד שיהיו בכל המחלקות אנשים שידעו את הדברים האלה".

רייך חולף על פני עובדים ומדבר איתם. את הראשון הוא שואל מה קורה עם הבעיה התפעולית שדיברו בה, ואצל עובדת אחרת הוא מתעניין אם הכל בבית בסדר והעניינים נרגעו.
כמה נשים יושבות סביב שולחנות, מפרקות, ממיינות ומסווגות מסמכים. רייך מצביע על ארגזים של תיקי ארכיון: "זה של מנהל מקרקעי ישראל", הוא מסביר. מסמכים מסוימים ייסרקו ואחרים לא, כי אין ערך בשימורם. אלו שנבחרו להיסרק ממוינים על-פי גודל: הדפים הסטנדרטיים יגיעו לחדר אחד, המפות והתרשימים הגדולים יותר יגיעו לחדר מיוחד.

חוץ מהחומרים הארכיוניים, מבצע המפעל של רייך גם יעוץ כולל בנוגע לפתרונות ארכיבאות ודיגיטציה של מסמכים. בנוסף, הם מבצעים עבודה שוטפת עבור גופים גדולים שטובעים בטפסים.
ערמות על ערמות של דפים קטנים, חבוקים בגומיות, מגיעות מן הביטוח הלאומי. תשלומיהם הידניים של המעסיקים נסרקים, נקראים במחשב ויוצאים בצורה של קבצים. 3 מיליון טפסים עוברים במפעל הזה בחודש. כמה זה יוצא בעצים?
מתמיה, אבל דווקא בעידן שבו לכל אחד יש בבית מחשב עם מדפסת שהיא גם סורק, מכונת צילום ופקס, תפסה 'אימג'סטור' תאוצה והכפילה את מספר העובדים שלה פי שישה.
רייך מסביר שהדיגיטציה במשרדי הממשלה גדלה, אבל במקביל גדל הצורך לסרוק את המסמכים. וכיוון שבמקומות רבים יש להוסיף טפסים ולמלא אותם ידנית, או לקבל חתימות של גורמים שונים, השוק הזה, של לשכות שירות חיצוניות העושות את העבודה עבור משרדי ממשלה, רק ילך ויגדל.
הסיור במפעל של רייך הוא כמו ביקור במשפחה של סורקים. מהקטן, שמעביר מאות דפים בדקה, דרך הבינוניים, ועד לסורק הלווייני, היחיד שקיים היום בארץ. במוזיאון הלובר הצרפתי משתמשים בו לסריקת ציורים של טובי האומנים. על שולחן הסריקה כאן בארץ שכבו אלפי המפות הישנות של הקרן הקיימת לישראל, בנות 200 שנה, שהלכו והתפוררו בארכיב האוניברסיטה העברית, ונגאלו על-ידי קבלת תרגום דיגיטלי.

אבל לצד הסורקים המשוכללים שזה מקרוב באו, אפשר למצוא גם ידיד ישן, מן הימים שלפני המחשב. הידיד מלווה את הקבצים הדיגיטליים בכל אשר ילכו. ב'אימג'סטור' נזהרים מאוד בכבודו של המיקרופילם (דפי זיעור, לעבריים שבינינו).

"כל קובץ שאנחנו הופכים לדיגיטלי, אנחנו גם הופכים למיקרופילם. קובץ דיגיטלי אפשר לשנות, ולכן הוא לא קביל בבית משפט", מנדב רייך הנמקות. "מיקרופילם הוא כן קביל. הנקודה השנייה היא שאת המיקרופילם אתה יכול להפקיד בכספת בבית. באסון ה-11 בספטמבר בארצות הברית, משרדים שהיו מאורגנים ומגובים במיקרופילם יכלו לשחזר את הפעילות שלהם תוך יום. היום, עם כל הגיבויים שעושים למחשבים, וירוס אחד יכול לגמור הכל.

"חוץ מזה, אתה אפילו לא צריך חשמל. עם נר וזכוכית מגדלת אפשר לפענח את מה כל מה שכתוב על המיקרופילם". סליל אחד של מיקרופילם, אגב, מכיל 3,000 מסמכים.
אנחנו חולפים ליד האזור הממודר. מצלמת העין שתפקידה לזהות את המסמכים מודיעה לצלם שלנו באנגלית מנומסת שהוא לא מוכר, ולכן אינו יכול להיכנס. לרייך, כאמור, היא פתחה את הדלת לרווחה.

הכיפה מחייבת
כששב רייך לארץ, לפני שש שנים, הוא נכנס לעסקי הדימות האלקטרוני ושימש כמנכ"ל של חברת ITTT. רייך נכנס לחברה שהיתה בקשיים, ייעל אותה והעלה אותה על דרך המלך. כעבור שנה החליט להיכנס לתחום ביתר שאת, והפעם כבעלים של חברה כזו. הוא רכש את 'אימג'סטור', שהעסיקה אז 19 עובדים והיתה גם היא במצב קשה, והצליח להצעיד אותה קדימה עד להעסקת 120 עובדים והגדלת המחזור השנתי ממאה אלף שקלים לכמה מיליונים.

קירות המשרד של רייך משובצים בתעודות הוקרה ממוסדות שונים של חסידות צאנז. לידם ממוסגר מכתב של המליארדר ספרא מברזיל, שבו כתב שרייך כבש את המקום כמו סופת טורנדו והפך ל'לידר' של השוק.

במרכז הקיר, ממש מול עיניו של רייך, תלויה תמונתו שלו עם האדמו"ר הקודם של צאנז.
כשאנשים מגיעים לכאן ורואים אדם חרדי, זה לא מרתיע אותם?
"בדיוק להיפך. כשברק היה ראש ממשלה ויוסי שריד כיכב, הגיעה לכאן מנכ"לית של אחד המשרדים. אישה שמאלנית שבשמאלנים. הגברת הגיעה לפה וקיבלה שוק מזה שאני הולך לעבד את החומר שלה. אבל אחרי שהיא היתה פה שעתיים, לפני שהיא יצאה החוצה היא שאלה אותי: 'מר רייך, למה כל מדינת ישראל לא יכולה להיראות כמו המפעל שלך? חרדים ודתיים וחילונים ורוסים ואשכנזים, כולם ביחד?
"הרב משה פיינשטיין פעם אמר שאנשים עושים טעות כשהם חושבים שהמצווה הכי גדולה זה למות על קידוש השם. הם לא יודעים שהמצווה הכי גדולה היא לחיות על קידוש השם".
רייך והמנכ"לית שמרו על יחסי עבודה טובים מאוד, והיא גם היוותה עבורו כתובת בחלונות הגבוהים כשהיה צריך טובה עבור מישהו.
יש הבדל, לדעתך, בין איש עסקים שומר תורה ומצוות לאיש עסקים שלא?
"זה מחייב יותר. אנשים בצד החילוני רואים אותך כרב. הם קוראים לי הרב רייך למרות שאין לי שום דבר ברבנות, וזה מחייב שמירת המילים ושמירת הכללים. כבן אדם חרדי, אתה מייצג את החרדים".
רייך רואה קשר ישיר בין איכות לשמירת תורה ומצוות. "היות שאני יודע שצריך להקפיד על קלה וחמורה, ואני יודע מה זה איסור של חמץ במשהו בפסח, אז להוציא פה תקן של ISO (תקן בינלאומי נחשב ביותר, ע"ל) היה לי מאוד קל. אנחנו עושים את הכל עד הסוף, ובצורה איכותית, וזה מה שמשכנע את הלקוחות. אני גם רואה פה הרבה סיעתא דשמיא. בפירוש לא 'כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה'".

מפרנס בכבוד
ואם בחרדים עסקינן, רייך מאמין שהדתיים, ובעיקר החרדים, הם נכס אמיתי למדינה. אין מקרי ריגול, מכירת נשק לאויבים או מרעין בישין בסגנון. אני מזכירה שהנציג הלא מכובד של מדינת ישראל במועצה המחוקקת הפלשתינית מגיע דווקא מהמגזר שהוא גומר עליו את ההלל. רייך שם את הדברים בפרופורציה: "יש משוגע אחד, משה הירש, אבל אני לא מחליף אותו עם וענונו ולא עם אודי אדיב. אנחנו בית עסק שצריך נאמנות מאוד גבוהה, וזה שיש כאן הרבה עובדים דתיים מבטיח את הנאמנות הזאת".

בימים אלה נפתחת השלוחה החדשה של 'אימג'סטור' במודיעין עלית. המפעל שם אמור להעסיק 100 עובדים, והבעלים מקבל סבסוד עבור כל עובד ממשרד התמ"ת. גם שם רוב העבודה היא ברמת ייצור ולא ברמת פיתוח מוצר.

רייך מסביר שפרוייקט מתן פתרונות תעסוקה לאנשי מודיעין עלית היה מיזם של אנשי 'אימג'סטור' (שאגב מטפלים בארכיון האישי של שר התמ"ת אהוד אולמרט): "ראינו שיש כמה מקומות שבהם נבנו ערים דתיות אבל לא הקימו תשתיות של עבודה, וזו קטסטרופה. שמעתי פעם רב שאמר שבאים אליו כל יום עם בעיות של שלום בית. הרב הסביר ש-50 אחוזים מהבעיות נובעים מפרנסה, ושגם את 50 האחוזים האחרים היה אפשר לפתור אם היתה פרנסה. אז מאוד לחצנו על אולמרט שבמקום לתת ביטוח לאומי, הבטחת הכנסה ואת כל הקצבאות, פשוט ייתן עידוד להקמת מפעלים במקומות האלה".
'אימג'סטור' היו הראשונים שעשו הסכם עם משרד התמ"ת, שלפיו הם יקבלו סבסוד מהממשלה עבור כל עובד בחמש שנים הראשונות, תמורת התחייבויות מסוימות. רייך אומר שההסכם הוא לא 'גרויסע מציאה' מבחינה כלכלית, "אבל יש לך הרגשה מאוד טובה שאת באה למקום ונותנת פרנסה ל-100 עובדים, שאם לא היית שם לא היה להם". בעקבות החברה של רייך הגיעו חברות נוספות להסכם עם הממשלה, והרחיבו אותו לבית"ר עלית ולבית שמש.

רייך בהחלט חושב שזה חשוב שמשפחות תתפרנסנה בכבוד ולא מקצבאות. "בן אדם ישמח אם הוא יוכל לשלם את כל הארנונה ולא לשלם חלק, כי הוא קיבל הנחות", הוא מסביר.
רוב העובדים בשלוחת 'אימג'סטור' במודיעין עלית תהיינה נשים. בעצם כולן, פרט למנכ"ל. רייך מסביר שסוג העבודה הוא נשי וגם שנשים מן המגזר החרדי הן מאוד נאמנות, אמינות ומשכילות.
אתה מדבר על בעיות של פרנסה ושלום בית. האם לדעתך גברים חרדיים צריכים לצאת לעבוד?
רייך מנסה לדלג מעל המכשולים בזהירות רבה. "אין דבר גדול יותר מתורה, 'כי הם חיינו ואורך ימינו', אבל גם כתוב 'פשוט נבלה בשוק ואל תצטרך לבריות'. אני לא מתכוון למי שתורתו אומנותו ויכול ללמוד, אבל צריך לדעת שהיום אפשר גם לעבוד וגם ללמוד. פעם מקומות העבודה היו חסומים לאנשים חרדיים, כי הם לא גמרו תארים. אז אני אומר להם היום: 'צאו לעבוד, השוק פתוח בשבילכם'. אבל כמובן לא מי שתורתו אומנותו".

השאיפה: עבודה סוציאלית
עם העלאת המפעל במודיעין עלית על פסים של ייצור, רייך מגדיל את מספר העובדים הכללי שהוא מעסיק לכ-300. פרט למפעלים הנזכרים הוא מעסיק עוד 80 עובדים בשלושה עסקים קטנים יותר. רייך שולף מהמגרה את המזוזות שהוא מתכוון לקבוע בקירות המפעל החדש, ואני שואלת אותו מה הלאה.
"זה אולי לא יישמע כל-כך טוב", הוא מהסס לשבריר שנייה, ואז משיב: "אני רוצה שנגיע להיות המפעל הכי טוב בארץ בתחום, ואחר-כך השאיפה שלי היא לשנות את סדר החיים שלי. להיכנס לעבודה יותר מוקדם משאני נכנס היום ולצאת בשעה 14. בשאר היום הייתי עובד בעבודה סוציאלית.
ofralax@walla.co.il