בשבע 149: הצעקה

ז'אנר האימה בסרטים החרדיים עולה רמה בסרט 'עולם התוהו' של נסים ורטה ואריאל כהן. לא מומלץ לנשים הרות ולבעלי לב חלש

אמציה האיתן , כ"א בחשון תשמ"ח

הפעם הוא החליט ללכת עד הסוף. כבר הסרט הקודם של נסים ורטה – 'זעקת הנפטר' – שינה את כללי המשחק והכניס לתוך סרטי המגזר את ז'אנר סרטי האימה. התגובות החיוביות הובילו את ורטה, ככל הנראה, להמשיך בקו הייחודי שלו, וללכת עוד צעד אחד קדימה.

בסרט 'עולם התוהו', אנחנו נחשפים לעולם שלם של דמיון, קסם – או שמא כישוף. על השאלה, אם אלה כוחות אמיתיים, סיטרא אחרא או סתם טריקים תצטרכו לענות בעצמכם, בעזרתו של הסרט כמובן, אבל ברור שהדרך שבה היא נשאלת מהווה שינוי משמעותי מהסרטים שהורגלנו בהם.

כבר בכתוביות הפתיחה נבהלתי עד עמקי נשמתי. קודם כל סגרתי את המחשב, ולאחר כמה דקות שבהם לא קפץ עלי שום דבר מהמסך, הדלקתי אותו שוב בזהירות. רק אז התברר לי שהכתוביות אינן קשורות לסרט, אלא מתייחסות לאיסורים שעליהם עובר מי שצופה בדיסק צרוב. מספר האזהרות והחרמות המוטלות על הצופה בהעתק, וכל שכן על מי שצורב בעצמו, יכול להכניס לטראומה אפילו מי שבדרך כלל אינו מתייחס לאיסורי התורה כדבר מחייב.

רק לאחר שווידאתי שוב ושוב שהדיסק מקורי, עם חותמת החברה, המשכתי לצפות באין מפריע, אך עדיין לא בסרט, אלא בקדימונים ('פרומואים' בלע"ז) לסרטים אחרים. לתופעה המעצבנת הזו קשה להתרגל. אם אינכם יכולים להימנע מלהכניס פרסומות לפני הסרט, לפחות ציינו בהתחלה את התזמון המדויק שבו מתחיל הסרט, כדי לאפשר לצופה הפחות סבלני לדלג לשם בעצמו.

בסופו של דבר, לאחר כל ההקדמות מגיע הסרט 'עולם התוהו', והאמיצים שבינינו יודו שאכן היה שווה לחכות. חגי, מנהל משרד פרסום (חרדי, כמובן), אוהב להשתעשע מדי פעם בקסמים וטריקים, ולהרשים את העוזר שלו בתעלולים שונים ומשונים. יום אחד מתגלגל לידיו ספר ישן העוסק בכוחות על-טבעיים, ומכניס אותו עמוק לתוך עולם שקשה להבחין בו בין דמיון למציאות. תוך כדי לימוד הספר, מגלה חגי את הסופר המסתורי שמחביא את עצמו באחד הכוללים בירושלים העתיקה. הקשר שנוצר בינו לבין הסופר מוביל אותו להרפתקה שעוד תזכרו לאורך זמן.

אם עוד לא הגעתם לגיל 14, חבל על הזמן שבזבזתם עד כה. הסרט מומלץ לבוגרים בלבד, ועדיף לא לראות אותו כשאתם לבד בלילה, או בזמנים מפחידים אחרים. אריאל כהן, הבמאי, משתמש בכל האלמנטים של סרטי האימה: תאורה דרמטית, מוסיקה מתאימה, תנועות מצלמה אטיות וצילומי תקריב מרשימים. אני לא מתכוון לקחת לעצמי את הקרדיט, אבל נראה כאילו כהן קרא בעיון את ההערות שרמזתי לו כאן במדור, בביקורת על הסרט 'זעקת הנפטר'. הצילומים יצאו מהריבוע הרגיל, והפכו להרבה יותר מקוריים ומעניינים. זוויות צילום לא סטנדרטיות, תנועות מיוחדות ואפילו צילום מטושטש פה ושם בהחלט תורמים לאווירה הייחודית של הסרט.
אי אפשר להתעלם גם מכושר המשחק של נסים ורטה ואבי הורביץ, שהפכו את מלאכתו של כהן להרבה יותר קלה. בסרט אנחנו מגלים שחקן דרמטי נוסף, חדש: יניב חיים. עד עכשיו ראינו אותו רק בקומדיות למיניהן (והוא די הצחיק אותי, יש לציין), והנה הוא מופיע בתפקיד בלתי מצחיק לחלוטין, מהלך מומלץ לכל שחקן שלא מעוניין להישאר בנישה אחת לכל ימיו.

שום דבר לא מושלם, והפעם הערה לעורך. לפי רשימת הקרדיטים, העורך הוא נסים ורטה בכבודו ובעצמו. העריכה של הסרט עשויה היטב ואפילו מעניינת, אבל נראה שהעורך דילג על שלב חשוב במהלך העריכה: מיקס סאונד. עוצמת הקול עולה ויורדת לאורך הסרט בצורה שמאלצת את הצופה להיות עם האצבע על הווליום, דבר שפוגע במקצת בחוויית הצפייה. ברור לכל צופה מתחיל שיש מקומות שבהם הסאונד אמור להיות חזק מהרגיל ולהיפך, אבל אסור שההבדלים יהיו גדולים מדי, כדי שמצד אחד נוכל להבין כל משפט שנאמר בסרט, ומצד שני מנוחת השכנים לא תופרע.
לא נותר אלא לחכות לסרט הבא של נסים ורטה, כדי להיווכח האם הצליח להשתלט על נפלאות הסאונד, ואם תשאלו אותי – אני מחכה לו בקוצר רוח.

לדיווח על סרטים חדשים הראויים להיכנס למדור, או סתם הערות מחכימות: amatsya@a7.org