חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 149ראשיהפצה

"אין שום סתירה בין שחור לכתום" - בגליון השבוע

רבים מגדולי בדורנו מתנגדים לגריוש ומזדהים עם יהודי גוש קטיף , אבל לרב מאיר מאזוז יש גם סרט כתום על האוטו
13/11/87, 00:00
יואל יעקובי

רבים מגדולי בדורנו מתנגדים לגריוש ומזדהים עם יהודי גוש קטיף , אבל לרב מאיר מאזוז יש גם סרט כתום על האוטו – הרב שעלה לארץ לאחר רצח אביו בתוניס פתח בבני-ברק את ישיבת "כסא רחמים ספרדית", שבה גם התלמידים האשכנזים מקפידים לבטא חית ועין – בישיבה לומדים ב"עיון תוניסאי", עוסקים בפסיקת הלכה ומחנכים לכתיבת חידושי תורה מגיל צעיר – ובפתיחת ההיכל בכל שבת אומרים : אבינו מלכנו בטל גזירת ההתנתקות

השם מזוז מתקשר לנו בדרך כלל ברדיפה המשפטית שהיא מנת חלקם של מתנגדי ההתנתקות. מה לעשות שלמי שעומד בראש המערכת המשפטית של הממשלה קוראים מני מזוז? אבל במשך הזמן לומד הציבור לדעת כי השם מאזוז (והפעם עם אל"ף) הנו נכס אסטרטגי רב משמעות גם למתנגדי ההתנתקות. כוונתנו לבן דודו של היועץ המשפטי, הרב מאיר מאזוז שליט"א, ראש ישיבת 'כסא רחמים', מתלמידי החכמים החשובים והמעניינים שבדורנו, שמביע תמיכה גלויה ופעילה בגוש קטיף ובמתיישביו. תמיכה זו כוללת גם ביקור במקום בפסח האחרון והשתתפות בעצרת ההמונים.

על טהרת הקודש
הרב מאזוז, בן שישים, נולד בתוניס לאביו הרב מצליח מאזוז הי"ד, מתלמידי החכמים החשובים של בירת תוניסיה. הרב מצליח, יליד האי ג'רבה הדתי יותר מתוניסיה, קיבל עלייה לתורה לפני שעזב את אי מולדתו בקטע שהופיע בו הפסוק: "השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ". התבונן הרב הצעיר והבין שמן השמים רצו לרמוז לו שישמור על הילדים שייוולדו לו, לבל יקבלו את החינוך הקלוקל שניתן ליהודי הבירה, שגרם לירידה ברמתם הדתית. למרות ששנים רבות היה חשוך ילדים, הוא לא שכח את הרמז. כשגדל בנו מאיר הוא הקפיד שילמד לימודי קודש בלבד, ללא תערובת של לימודי חול וצרפתית.

בגיל שש כבר היה מאיר הצעיר בקי בחמשת חומשי התורה, וידע לקרוא גם בספר התורה בניקוד ובטעמים. כשנכנס בשלב זה ל'חדר' היחיד בתוניס, צורף מיד לכיתה הלומדת גמרא. בגיל צעיר מאוד הוא החל לכתוב את חידושיו על הגמרא, בכתב יד ספרדי שכמעט ואינו מצוי היום. בגיל 17 החל הרב מאזוז להעביר שיעורי גמרא בישיבת חב"ד המקומית, וחינך את תלמידיו לעמל ולשקידה.

לפני שהגיע לגיל עשרים נשא הרב מאזוז לאישה את הרבנית אסתר לויזה, בת ג'רבה. הרבנית נפטרה לפני ארבע שנים, בגיל 56, לאחר עשר שנים של מחלות וניתוחים. על היחסים המיוחדים ששררו בינו לבין אשתו סיפר הרב בשיחה שנשא בפני תלמידיו לאחר פטירתה. השיחה הודפסה ויצאה לאור בתוך קובץ לזכרה.

הרב שהה עם אשתו זמן רב בימי מחלתה, על אף עיסוקיו המרובים. אישה חילונית ששכבה ליד הרבנית בבית החולים אמרה לרב: "אין בעל שעושה ככה לאשתו". הרב ענה לה: "גם אישה כמוה אין". מאז פטירתה של הרבנית לא נשא אישה אחרת על פניה.

לאחר רצח אביו (ראה מסגרת) עלה הרב מאיר מאזוז (יבדל לחיים) ארצה, יחד עם שאר בני משפחתו. הוא הקים מחדש את ישיבתו של אביו – 'כסא רחמים', בבני ברק. הישיבה עברה כמה פעמים למבנים שונים ברחבי העיר, עד שהגיעו למשכנם המפואר הנוכחי, ברחוב הרב עוזיאל.

כיום כוללים מוסדות 'כסא רחמים' כאלף תלמידים. המוסדות נותנים מענה לצרכים החינוכיים של כל הגילאים, וכוללים מעונות, גני ילדים, תלמוד תורה, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה וכולל אברכים. הישיבה גם מחזיקה שלוחות באלעד ובירושלים. נוסף למוסדות החינוך ישנו גם בית דין לדיני ממונות, בית הוראה 'משפט וצדק' ומכון סת"ם בשם 'יד רפאל'. גם הירחון התורני 'אור תורה', בעריכת הרב ישראל הכהן, קשור לישיבה. ליד הישיבה ישנם מכוני הוצאת ספרים, שעל-ידם יוצאים לאור כתבים מרכזיים, כמו הסידור המדויק 'איש מצליח' וספריהם של רבני תוניסיה. מורה דרכם של המוסדות הוא הרב מאיר מאזוז, ואחיו, הרב צמח, מנהל אותם.

יש לציין כי הרב מאיר מאזוז, גם אם אינו מוכר מספיק בקרב הציבור הרחב, נחשב לאחד מגדולי תלמידי החכמים בקרב הציבור הספרדי (וגם מעבר לו), והוא מהווה סמכות עליונה ליוצאי תוניס וג'רבה בארץ, בצרפת ובארה"ב. הרב גם עומד בקשר עם הקהילה היהודית בתוניס עצמה.

תורת ההגה
ביקשנו מהרב שימנה כמה נקודות מרכזיות המייחדות את ישיבתו.
"דבר ראשון," הוא אומר "שומרים על המבטא המקורי, כפי שקיבלנו אותו. פעם היה מבטא כזה לכל עם ישראל, וביטאו חי"ת ועי"ן כמו שצריך. ישנה הוכחה לדבר מכך שהגמרא אומרת שאין ממנים אדם שאינו מבדיל בין אל"ף לעי"ן להיות שליח ציבור. אף אחד מן המפרשים האשכנזיים, רש"י, תוספות או הרא"ש, אינו מוצא לנכון לבאר מהו ההבדל בין אל"ף לעי"ן. הראשון שמסביר את ההבדל הוא ה'מגן אברהם' (שחי לפני כ-350 שנה בלבד), שאומר שהברת העי"ן היא בחוזק יותר מהאל"ף. כלומר, עד ימי ה'מגן אברהם', אולי קצת לפניו, כל אדם מישראל, כולל האשכנזים, ידעו שיש עי"ן ויש אל"ף".
גם הקמץ האשכנזי, שנקרא כחולם O אינו ותיק כל-כך, לדברי הרב מאזוז. אנו מוצאים שהמהר"ם מרוטנברג, גדול רבני אשכנז ורבו של הרא"ש, קרא את הקמץ כ-A, למרות שכלל לא הכיר את הספרדים, ואפילו לא ידע על תקנה מסוימת של הגאונים שהקפידו עליה בספרד.

"ובכל זאת", מסייג הרב, "היה הבדל אחד. רבנו תם האשכנזי היה קורא ו"ו VAV ולא WAW, כמו הספרדים הקדמונים". הבדל זה הוא הבדל קדום בין ארץ ישראל לבבל.

סוגיית המבטא הנכון, שהרב מאזוז מקפיד על רובו גם בדיבור יומיומי (מה שמוסיף לנופך המיוחד של דבריו), אינה מסתיימת בעי"ן וחי"ת. גם לאותיות הנחציות, קו"ף וטי"ת, ישנה הגייה מיוחדת המבדילה אותם מכ"ף ותי"ו. הוא הדין לגבי הצד"י, שאינה טסדי אלא מעין סמ"ך עמוקה. ועוד לא הזכרנו גימ"ל, דל"ת ותי"ו שאינן דגושות.

גם אשכנזים שלומדים בישיבה מחויבים לבטא עי"ן וחי"ת בצורה נכונה. "פעם שלח לי אשכנזי אחד מפוניבז' מכתב, ואמר לי: 'אל תשלח לי תשובה ישר לישיבה, כי ירדפו אותי'. הוא שאל: 'אם אני יכול לבטא חי"ת נכון, האם לבטא? אומרים לי שהחזון אי"ש לא ביטא'. אמרתי לו: אתה חייב לבטא. החזון אי"ש לא ביטא כי לא היה יכול לבטא. גם ר' חייא בגמרא לא יכול היה לבטא. האם יעלה על דעתנו שבגלל שר' חייא לא ביטא – כל העולם לא יבטא? החזון אי"ש היה בוילנה 55 שנה, שם לא ביטאו, אבל אתה יכול לבטא".

הרב מאזוז גם נתן לו המלצה, היתולית משהו: "כדאי לך לבטא, אחרת תחזור בגלגול ותלמד ב'כסא רחמים'".

כותבים בתורה
מאפיין נוסף של דרכה של הישיבה הוא חינוך התלמידים להתחיל לכתוב את חידושיהם בגיל צעיר. "מה מרוויחים בזה?" מסביר הרב, "השפה של ילד קטן היא פשוטה. מחר הוא יגדל יותר בעומק העיון, ואז יוכל לכתוב בשפה עשירה יותר, שתהיה גם מובנת. אבל אם אדם לא יכתוב עד שיגיע למעלה גדולה, השפה שלו תהיה קשה מאוד. ישנם גדולים שקשה להבין אותם. את הרמב"ן אפשר להבין. למה? כי הוא כתב את חידושיו בגיל 16. גם שאר ספרי הספרדים מובנים בדרך כלל, מסיבה זו".

הרב מסביר שכתיבה היא כמו הליכה: "אם אדם לא ילך עד שיהיה מבוגר – הוא לא ילך לעולם. חייבים להתחיל בגיל שנה. לצעוד וליפול עד שלומדים. כך גם בכתיבת חידושים". ב'כסא רחמים' גם בודקים את מה שהתלמידים כתבו ומתקנים את הטעון תיקון.

דבר נוסף שהישיבה מצטיינת בו הוא לימוד הגמרא ב'עיון תוניסאי' ישר. חלק מרכזי מעיון זה הוא הדיוק בפירוש רש"י על הגמרא. "כל מילה שאומר רש"י יש לה משמעות. בכל קטע של גמרא, רש"י, תוספות ומהרש"א אין מילה אחת שכתובה לבטלה. צריך להתבונן בכל מילה מדוע נכתבה. אם ישנה אריכות יותר מן הרגיל, יש כאן איזושהי כוונה. ואם רש"י קיצר, משמע שהבין שהדברים פשוטים. ישנן היום ישיבות שבשבילם רש"י מיותר. כאילו רש"י מצא חצי עמוד לבן ומילא אותו. במילה אחת שלו רש"י מתרץ חבילי חבילות של קושיות שדנו בהם המפרשים האחרים".

'העיון הישר' אינו נחלתו של לימוד הגמרא בלבד. גם כתבים תורניים אחרים נלמדים בצורה כזו, ואפילו הגדה של פסח 'איש מצליח' בהוצאת 'כסא רחמים' מאופיינת בחתירה להבנת הפשט, מבלי להיכנס לפלפולים מיותרים ומוטעים.

"אחרי שלומדים עיון היטב, לומדים טור, שולחן ערוך ובית יוסף להלכה. לומדים עוד פוסקים, אך לא את כולם. למי יש כוח לפתוח מאתיים ספרים? אבל בספרי הפוסקים המפורסמים מעיינים, ואחר-כך לומדים לפסוק הלכה בצורה ברורה, כך שמי שיקרא את הדברים ישתכנע שכך באמת ההלכה. אם כך לומדים – בסוף יוצא שהתלמיד יודע היטב את החומר".

בניגוד לנוהג בישיבות רבות, ב'כסא רחמים' ישנו דגש על לימוד תנ"ך, ובעיקר הקניית בקיאות בחמשת חומשי התורה, על-ידי הכנת פרשת השבוע בנקודותיה ובטעמיה בתיקון סופרים. "לפעמים קורה שבית הכנסת מלא אברכים ואין מי שיעלה לקרוא בתורה בשני ובחמישי. זה דבר לא טוב. הרווח הגדול מלימוד הפרשה בטעמיה הוא שאדם ידע כמעט בעל-פה את כל חמשת חומשי התורה, בגלל שהוא משנן את הלימוד בטעמים".

במסגרת שיעורי החומש לומדים בישיבה גם את כללי הדקדוק. הרב מאזוז עצמו הוא בקי גדול בכל מרחבי השפה העברית. לאדם אחד שלח הרב מכתב, שבו הוא נוזף בו על שהוא משתמש בפנייתו אליו במילה מחודשת מלשון ימינו, שאין לה זכר ברבדים הקודמים של השפה.

הישיבה נקראת 'כסא רחמים' ספרדית – האם זו ישיבה לספרדים בלבד?
"לא, לא", עונה הרב בחיוך. "זה בגלל שאבא ראה שהספרדים היו בשפל המדרגה. פעם דיברתי עם מישהו, שהודה בבושה שהוא ספרדי. מסכן. למה מסכן? אם הספרדים היו יודעים אלו אבות היו להם היו גאים בהם, כמו האשכנזים. הרמב"ם, הרי"ף, ר' יהודה הלוי, 'אור החיים', מרן ואחרים. אנחנו מתגאים בספרדיות, אך כל אשכנזי שרוצה ללמוד בישיבה – מוזמן בשמחה רבה".

למרות שהישיבה מוגדרת כישיבה תוניסאית, רוב התלמידים הם דווקא פרסיים, וישנם אפילו כמה אשכנזיים. בכל אופן, מספרים התלמידים, בתפריט המוגש בישיבה ניכרת בפירוש גאוות יחידה, ויומיים בשבוע מוגש בה קוסקוס תוניסאי.

סרב כפי יכולתך
נוסף לייחודיות המאפיינת את הישיבה, קשה להתעלם מפן נוסף של הרב מאזוז. הכוונה היא לפן הפוליטי; הרב, המשייך עצמו רוחנית, חברתית ופוליטית לפלג המונהג על-ידי הרב עובדיה יוסף שליט"א, נחשב למתנגד ותיק למסירת שטחים, עוד מימי אוסלו.

באותה תקופה הוא השתתף בהפגנות הימין, וגם הצטרף במכתב לפסיקת ועד רבני יש"ע בעד סירוב פקודה. את דעתו נגד ההתנתקות הוא ביטא מעל במות רבות, בין השאר בהסכמה שנתן לספרו של הרב שאול בר אילן מכפר דרום, 'כפתור הפלא', המונה את האיסורים ההלכתיים הכלולים בגירוש יהודים מבתיהם.

האם הרב סבור שתכנית ההתנתקות תתממש?
"אני מקווה שלא, אנחנו מתפללים".
אבל זו לא קביעה חד-משמעית.
"אנחנו לא יכולים לקבוע. איך כתוב בתהלים: 'אין עוד נביא ולא איתנו יודע עד מה'. אני יודע משפט אחד שהם אומרים אותו: 'אם תרצו – אין זו אגדה'. על משקל זה: אם תרצו – לא תהיה התנתקות. אבל בלי להשתמש בכוח; מה שאמרו הרבנים לעשות – לעשות".

מה לגבי סירוב פקודה?
"אם הפקודה היא נגד המצפון, יש לנו היתר מפורש משרון בעצמו. הוא אומר: 'אם הדבר נוגד את מצפונך אל תעשה זאת'. אני לא מסוגל לעשות את זה. אבל מצד שני, עלולים להביא חיילים שהם בעד ההתנתקות ויפנו בכוח, במכות. צריך להתפלל שלא נגיע למקרה כזה, כי זה ממש 'ראוה צרים שחקו על משבתיה'. זה עלול לשים את עם ישראל ללעג ולקלס, ה' ירחם".

הרב מחלק בין סיוע עקיף וסיוע ישיר, ואומר שלשרת בצבא ובמשטרה בתפקידים אחרים יתכן שיהיה מותר. "אבל לגרש יהודים באופן ישיר – הלב של בן אדם לא נותן. פעם הרוסים סגרו את כל בתי הכנסת ברוסיה, הגיעו לבוכרים, והם השתטחו ליד בית הכנסת ואמרו: 'שהטרקטור יעבור על גופותינו'. בעקבות זאת, רוסיה המרשעת נסוגה אחור והשאירה להם בתי כנסת. משמע שכשאדם נלחם מכל הלב, לא במכות ובאלימות, הוא יכול למנוע דברים. גם כשאדם מתפלל הוא יכול למנוע דברים".

כיצד באמת אפשר לבטל את הגזרה?
"דבר ראשון: תפילה. דבר שני: אחדות, לעזור אחד לשני. הפגנות זה דבר שלישי, אבל אני יודע שדבר ראשון זה תפילה. אם זה יבוטל או לא יבוטל זה תלוי ברצונו של הקב"ה. מסופר בתלמוד הירושלמי, שבזמן מרד בר כוכבא עמד ר' אלעזר המודעי והתפלל בכל יום: 'אל תשב בדין היום'. כלומר, הוא ידע שאין מנוס מהגזרה, אבל התפלל לדחות אותה. גם לדחות זה משהו. אולי פעם אחת שרון יחשוב עם עצמו: 'מה המעשה הזה? הרי זו טעות מכל הבחינות'".

מאבק בנועם
מה עם חסימות כבישים?
"לחסום כבישים ולגרום צער לנוסעים זה לא כל-כך טוב. זה בוודאי יגרום לאנשים שתומכים במתיישבים לחשוב אחרת. אבל לעורר דעת קהל באמצעים אחרים – זה כן".
יש כאלה שאומרים שלהפגנות רגילות אנשים לא מתייחסים.

"אני לא יודע. חסימות כבישים זה לא דבר טוב. אדם שיש לו חולה וצריך להעביר אותו לבית חולים, ופתאום נחסם הכביש – מה יעשה? זה דבר בלתי אפשרי. צריך לחשוב על דרכים אחרות. אפשר גם להזדהות עם הסרט הכתום. אני בעד זה. אני לא מבין מה שראיתי בעיתון 'במשפחה', שאנחנו לובשים שחור ולא כתום. אין שום סתירה בין שחור לכתום!

"אני רוצה להזכיר להם בהזדמנות זו, שמוחמד בזמנו הלך לקהילה יהודית קטנה כדי להילחם בה. היתה לידם קהילה נוספת, גדולה יותר, שהיתה ברוגז עם הקהילה הקטנה. הם לא הסכימו לעזור. מוחמד השמיד את הקהילה הקטנה, ולאחר שגמר איתה התחזק יותר ובא לקהילה הגדולה. אמר לה: 'אתם לא עזרתם לאחיכם, אוי ואבוי לכם', והשמיד גם אותה.

"החרדים צריכים לדעת שתושבי הגוש שומרים על קלה וחמורה, והם שומעים בקול הרבנים החרדים לגבי שמיטה ומחמירים, אף-על-פי שלגבי אזור הגוש ישנן שיטות מקלות. צריך לומר להם: 'כמו שאנחנו שומעים לכם, תזדהו איתנו, לפחות שיהיה לכם צער'".

בישיבת 'כסא רחמים' מוסיפים תפילה לביטול ההתנתקות, ובכל שבת כשפותחים את ההיכל אומרים: "אבינו מלכנו בטל גזירת ההתנתקות" ו"אבינו מלכנו שמור על אחינו תושבי גוש קטיף".
הרב סבור שתושבי הגוש צריכים להישמע לרבנים שפירא ואליהו. הוא תומך בהמשך הזריעה והעבודה החקלאית בגוש, והוא עצמו מעוניין לתרום לקרן 'מאמין וזורע'. "גיליתי בליל שבת רמז, פלאי פלאים, לא הייתי יכול להירגע מהגילוי הזה. 'בחי העולמים וזורע', גימטריה: 'בגוש קטיף'. אם מישהו יביא לי הוראת קבע, אני מוכן בלי נדר לחתום. אני מאמין בחי העולמים וזורע!"

אם חס ושלום תהיה התנתקות – האם התושבים צריכים להיאבק עד הרגע האחרון?
הרב: "להיאבק, אבל לא בכוח. להיאבק בדרכים אחרות. אינני יודע מהן הדרכים, אבל כמובן לא במכות, זה לא טוב ולא בריא. וזה גם עלול להוביל למלחמת אחים. אבל שהעולם יראה, שאם הם מגורשים – הם מגורשים בכאב".

הכיוון: גאולה
למרות התנגדותו לויתורים מדיניים, הרב מאזוז אינו רוצה להכריע בשאלה אם פיקוח נפש דוחה שטחים או לא. בכל מקרה, לדבריו, ישנן שלוש מילים במסכת חולין שמעמידות בסימן שאלה כל הסכם שלום שהוא: "אין אמונה בגוים". ויתורים יגררו תמיד עוד ויתורים.

האם הרב רואה בתקופתנו אתחלתא דגאולה?
"אלו דברים שקשה למצוא בהם הכרעה ברורה. אני יודע דבר אחד: השל"ה, שעלה לארץ לפני קרוב לארבע מאות שנה, ראה 300 בתים של יהודים בירושלים ואמר: 'בלי ספק זו אתחלתא דגאולה'. והיום, בן פורת יוסף, ישנם מיליוני בתים. יש כאן כל מה שצריך כהכנה לגאולה. תגיד: הכנה לגאולה, סוף הגלות. גאולה ממש – לא רואים, כי המצב, ה' ירחם, על הפנים. אין אחדות בעם, אין אהבה בין אחד לשני, אין כבוד לתורה. הבג"ץ מכרסם ככל יכולתו בחוקי התורה.

אבל יש גאולה גשמית, שקודמת לגאולה הרוחנית. 'סולו סולו' – כבר סללו כבישים, מה שנשאר זה המשך הפסוק: 'פנו דרך, הרימו מכשול' – אז יבוא המשיח. הרי רוב אלה שרחוקים מתורה עוזבים בסוף את הארץ, והארץ תשאר לשומרי מצוות, ואלה שעוזבים יחזרו בתשובה. זו התכלית, ואנחנו בלי ספק מתכוננים בכל רגע ורגע לגאולה".

סוגיית היחס לתהליך המדיני איננה ההבדל היחידי בין דרכם של שני הגאונים, הרב עובדיה יוסף והרב מאזוז. יש ביניהם הבדל גם ביחס לשאלה אם ארץ ישראל היא "אתריה דמרן" (מקומו של מרן), כלומר, האם ר' יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך נחשב כרבה של ארץ ישראל, ועל כן כל אדם שעולה ארצה צריך לבטל את מנהגיו הקודמים בפני דעת מרן, או שיש גם מקום למנהגים אחרים. הרב עובדיה סובר שאכן כן, וזוהי אחת מאבני היסוד של פסיקתו. דעת הרב מאזוז, המסתמכת על הספר 'כף החיים', היא שקהילות שלמות שעולות כקהילות יכולות להמשיך ולשמור על מנהגן המקורי.

חשוב לציין שהמחלוקות לשם שמים בין שני גדולי תורה אלו אינן גורעות מההערכה העמוקה שהם רוחשים זה לזה. הרב מאזוז רואה בגר"ע יוסף את גדול הדור ומנהיגו, בעוד שהרב יוסף מצדו מכתיר בספריו את הרב מאזוז, הצעיר ממנו בלמעלה מעשרים שנה, בתארי כבוד מופלגים. יתרה מזאת, הרב יוסף מכהן גם כנשיאה של ישיבת 'כסא רחמים'.

מאמריו של הרב מאזוז אינם מופיעים על פי רוב בשמו המלא, אלא תחת הכותרת נאמ"ן ס"ט. נאמ"ן פירושו: נאום מאיר נסים (שמו השני של הרב).
ומה פירוש: ס"ט?
כאן מנפץ הרב מיתוס: "זה אחד השיבושים של הדור שלנו. אנשים חושבים: ספרדי טהור, כאילו שהכוונה למישהו שהוא מגזע הספרדים הטהורים שבאו מספרד. זו טעות. ס"ט פירושו סיפיה טב, כלומר: סופו טוב, ברכה שאדם מברך את עצמו שסופו יהיה טוב. ולראיה מביא הרב מאזוז את חכם צבי, שחתם את שמו "צבי אשכנזי ס"ט". השם אשכנזי מעיד שלא מדובר כאן בספרדי טהור.

לאן הקב"ה מוביל היום את עם ישראל?
"הקב"ה רוצה להחזיר אותנו בתשובה. כל מי שיחזיר עוד אחד, עוד שניים בתשובה, ויקרב אותם בדרכי נועם, עושה בדיוק מה שרוצים למעלה. אחרי שמשה אמר בפרשת כי תבוא את הברכות והקללות, הוא פונה לישראל וקורא להם לבחור בחיים. אנו רואים שאלו שעוזבים את התורה אפילו חיים אין להם. זה רוצח את פלוני, זה הורג את אשתו, זה הורג את הילדה הזאת. למה? בלי מניע! רואים שהחינוך ההוא הוא חורבן. אם נדבר בשפה של נועם לכל יהודי, עם ישראל יתקרב ותהיה אחדות בתוכו. אז תבוא הגאולה. אמרתי רמז: 'האחדות' בגימטריה 424, וכך גם 'משיח בן דוד'. האחדות זה מה שיביא לגאולה השלמה".

בינתיים הרב מאזוז דואג בגופו לאחדות הזאת, כאשר הוא יוצא מתוך בני ברק החרדית ברכבו המעוטר בסרט כתום, כדי לתמוך ולהתחבר לאחיו שבגוש קטיף.

הרב מצליח
הרב מצליח מאזוז, אביו של הרב מאיר, נולד בשנת תרע"ב (1912) באי ג'רבה. הוא למד אצל הרב רחמים חויתה הכהן, ראש אבות בתי הדין בג'רבה. מאוחר יותר קרא הרב מצליח את שם הישיבה שהקים, 'כסא רחמים', על שם רבו, שעלה בסוף ימיו לארץ (וגם על שם סבו, ר' רחמים מאזוז).
לאחר חתונתו, בגיל 18, התבקש הרב מצליח לכהן כראש ישיבת 'חברת התלמוד' בתוניס הבירה. תקופה מסוימת התפרנס מעבודתו כשען וכמתווך, ולאחר מכן נבחר כדיין בבית הדין של תוניס. לאחר שבית הדין נסגר ושולב בתוך בית המשפט של המדינה, עזב הרב מצליח את עבודתו כדי להימנע מעבודה בשבת. לאחר תקופה קצרה שבה עמד בראשות ישיבת חב"ד בתוניס, הקים את ישיבת 'כסא רחמים ספרדית', בעלת הדרך הייחודית.

בכ"א בטבת ה'תשל"א (1971), כשחזר הרב מצליח מתפילת שחרית, הוא נורה מספר פעמים על-ידי ערבי פלשתיני, ובדרך לבית החולים נפטר. לאחר ארבעים ושלושה ימים הגיעה גופתו לארץ, והוא נטמן בהר הזיתים. למרות הזמן הרב שעבר מאז הרצח, מספרים הנוכחים במקום שהוא היה נראה כישן, ללא שום ריח רע.

בנו, הרב מאיר, מספר שאביו חשב זמן רב לעלות לארץ, ואפילו החל בהעברת ספרייתו הגדולה זמן קצר לפני הרצח, אך לא הספיק להוציא לפועל את תכניתו.
לאחר פטירתו יצאו לאור ספריו, כשבראשם ספר השאלות ותשובות 'איש מצליח'. הרב מאיר מאזוז רואה באביו את מייסד השיטה שהישיבה הולכת לאורה עד היום.

ברכת השבת של הרב לוי
ישיבת כסא רחמים הספיקה כבר לגדל תלמידי חכמים מהשורה הראשונה. ככל הנראה הגדול שבכולם היה הרב משה לוי זצ"ל, תלמיד חכם מופלא, שהיה ידוע כדמות מבטיחה עוד כשלמד בישיבת היישוב החדש. כשגילה את דרך העיון הישר של הרב מאזוז הצטרף לישיבה הצעירה, ועוד לפני נישואיו הוא מונה על-ידי ראש הישיבה כמגיד שיעור בה.

כבר בגיל צעיר החל לחבר את ספריו, שהידוע שבהם הוא 'מנוחת אהבה' – ספר מקיף על כל הלכות שבת, כאשר למעלה מופיעה ההלכה הפסוקה ולמטה בירור מקורותיה מהגמרא עד חכמי זמננו, בצירוף הכרעתו של הרב לוי. לפני שנים אחדות הוציא הרב לוי ספר במתכונת דומה על הלכות ברכות, 'ברכת ה", אך זמן קצר לאחר מכן נפטר ממחלה קשה, והוא בן ארבעים בלבד.
כרבו הרב מאזוז, יבדל לחיים, אהד הרב לוי את מפעל ההתיישבות. במכתב תשובה לרב בניה ליפשיץ יבדל"א (כיום ר"מ בישיבת ההסדר בנווה דקלים ומייסד קרן 'מאמין וזורע') מלפני כ-11 שנים, בעצם ימי אוסלו העליזים, הוא מתנצל על שקיצר בתשובותיו התורניות מפאת חוסר זמן. עם זאת, חוסר הזמן לא מנע ממנו להוסיף מילים חמות לתושבי יש"ע. המכתב התפרסם בספר שיצא לזכרו של הרב לוי לאחר פטירתו.