בשבע 150: הלהיטים של הקיץ

אז מה נשמע הקיץ? ארבעת האלבומים שיכבשו את הרמקולים בעונה הקרובה

קובי סלע , כ"א בחשון תשמ"ח

'רווח' – ירחמיאל ביגון ופרחי מיאמי
כבר בכותרת טמון באג. נער הייתי וגם דירגתי, ועד היום איני יודע אם מדובר במיזם של ירחמיאל ביגון ופרחי מיאמי, או הפוך – פרחי מיאמי וירחמיאל. העניין לא פשוט, כמו שניתן אולי לחשוב; ביגון אחראי למעשה לדורות רבים של אומנים וזמרים, שהתחילו אצלו וממשיכים בקריירות עצמאיות במיוחד. תחסכו ממני לתת דוגמאות. יחד עם זאת, השנים והמספר הרב של האלבומים וההופעות הפכו את ביגון למפיק בחסד שצבר ניסיון, עד כדי יצור מדויק של אלבום לפי נוסחה, כי נוסחה מוצלחת לא מחליפים כידוע.

והנה הבאג של האלבום הנוכחי, 'רווח'. השירים דומים מדי, העיבוד זהה מדי, אין הפתעות, אין חידושים מסעירים. אולי זה מיותר לחדש כשזה עובד. אולי, אבל זה מאכזב.
העיבודים הפעם של מונה ולאופר, אבל אפשר להניח שביגון ישב באולפן כשאקדח ההיסטוריה מוצמד למחברת התווים שלהם. אלמלא אני יודע שזה הם, יכולתי להישבע (אסור להישבע סתם) שמדובר בעוד עיבוד של ישראל לאם.

להיט בטוח:
'רווח', שיר קצבי מאוד ומלודי. מתישהו, כשהוא יתחיל להזדמזם באוזניים, תציינו לעצמכם שהמנגינה מוכרת לכם מאיפשהו. לצערי, עד לרגע זה מוחי נעול. אם אזכר, אני מבטיח לדווח.

החמצה:
זה אולי מדליק את ביגון, אולי הקהל האמריקאי אוהב את זה, אולם נראה שהגיע העת לקחת את הירחמיאל הצדה, ולברר איתו מתי הוא יפעיל את מסנן הדציבלים אצלו. לפעמים, צרחות הילדים במקהלה מאיימות לנפץ את זגוגיות המכונית.
אוף.

'לך לך' – העקבות
הנה אחד הפלוסים בעבודה השוחקת הזאת... דיסק שעוד לא הגיע לחנויות וכבר ממלאים צליליו את חלל המכונית. שני חבר'ה צעירים, שלמה אברמסון ואודי ורצברגר, הקימו הרכב חמוד ודיסק חדש, ואפשר רק להתלהב מהצליל המרענן. מותר לנבא שהשניים הולכים להצליח. הם מביאים איתם עדינות ועיבוד החף מהקיבעון המוסיקלי המוכר לכולנו. כבר בשיר הראשון, 'אור חדש', תמצאו את עצמכם מסתכלים על הרמקולים במבט של השתאות. העדינות, אוי העדינות.

מלבד הפסוקים המולחנים, ומולחנים היטב, גם השירים המקוריים קלויים טוב ומתנפצים ברוך באוזניים. 'השמיעיני', שיר מתוך שיר השירים, שמתייחס בוודאי להצהרת השותפות של ריבונו של עולם כלפי עם ישראל, בדיסק זה נשמע רומנטי וקדוש.

זהו דיסק שיעשה גלים במערכת. מעניין איך הם נשמעים על הבמה, משום מה נדמה לי (ולא פגשתי בהם בחיים) שיש להם (או שיהיה) פחד במה, סוג של ביישנות חיננית שכזאת.

להיט בטוח:
'אם אסק שמים', בדיוק באמצע האלבום. מוסיקלי מספיק, מעובד ברוח הימים, ויפה שחבל על הזמן.
החמצה:
איפה הייתם עד היום, ולמה עדיין אינכם בחנויות?

'תורה וגאולה' – אל"ף אל"ף שטרן
הנה סיפור על מישהו שלא מרוויח מהעיסוק שלו, וגם לא מתיימר. יהודי אחד שמלחין שירים להנאתו, אך מודע למגבלות קולו, אסף סביבו כמה אומנים מוכרים, והם מבצעים עבורכם את השירים.
א.א. שטרן כבר הפיק אלבום אחד במתכונת הזאת. בזמנו הוא אמר שאם המיזם הראשון יצליח, והציבור ירכוש את האלבום ויכסה את ההוצאות, הוא ישמח להפיק עוד אלבום. נראה שזה הצליח.

הפעם מתמקד שטרן בענייני הדף היומי: ארבעת השירים הראשונים הם שירי תורה, האחרים שייכים לגאולה. אולי בגלל סמיכות הפקת האלבום לימי העומר, ניתן למצוא עוד 12 רצועות ווקאליות. יש לזה קהל מן הסתם, אבל לאוזן שכבר שמעה הכול זה עדיין נשמע קצת צרחני (אולי צורמני יותר מדויק).

להיט בטוח:
'אשרי מי', ולו רק בשביל לשמוע את אודי אולמן מפציע אחרי תקופה ארוכה של יובש.
החמצה:
'אוי משיח' ו'גל עיני', כבר הופיעו בדיסק הקודם, מה שמקטין את מספר השירים החדשים ל-2? זה לא מעט מדי כדי להוציא דיסק חדש?

'מלאכים' – מושב בנד
את החבורה הזאת ראיתי פעם, והתפעלתי. חבורה של יהודים ש"מנגנים-מוסיקה-יהודית-אבל-לא-נראים-ככה". שלושה בני משפחת סלומון המוסיקאלית, שצירפו אליהם את דוד סווירסקי. מוסיקה היא שפה אוניברסלית כידוע, וכשיוצרים אותה ללא מגבלות ז'אנר (או מגבלות בכלל) התוצאה ברוב המקרים מעניינת, מרתקת ומושכת את האוזן. קחו למשל את רצועה 2, 'עוד ישמע'. לא ברור אם מדובר בשיר ערבי, 'קרליבכי', בסגנון קאנטרי או לך תדע.
זה יפה, זה מסקרן וזה חווייתי.
השיר המקורי 'מלאכים', שכתב אריה נפתלי, מדבר מאוד אל כל אדם, גם אם הוא לא שומר את כל התרי"ג. מדובר בשיחת נפש של אב לבנו, המכין אותו לחיים. הטקסט נוגע בקלות בנימים הנכונים, מרגש קצת, ומשאיר אפילו מקום למחשבה.

להיט בטוח:
קודם כל, העטיפה! משהו פשוט יפה, סוריאליסטי. אבל גם 'מלאכים', שהוזכר קודם לכן.
החמצה:
למרות העיבוד החביב, הרצועה התשיעית 'אבא שמעון', לא מתחברת לי לקונספט, מצטער. אולי צריכם המושבניקים ללוות את ציון גולן בהופעות, אולי רק להקליט עמו גרסת כיסוי חדשה ללהיט התימני הזה, אבל באלבום שלהם זה נשמע תלוש.
מצד שני, שאלה יהיו הצרות של כל אומן...