בשבע 150: אל גוש קטיף

להשאיר מאחור את השבוע הקשה ולהסתער אל הניצחון ● הסיסמה 'נעצרת-ניצחת' הוכיחה את עצמה והמפגינים כבר לא נעצרים

עמנואל שילה , כ"א בחשון תשמ"ח

* למלא את היישובים ברבבות תומכים * איפה ההסתה התקשורתית כשמדובר באנרכיסטים השמאלנים? * לקחי משרד הדתות: להפסיק להיות שפוטים של הביקורת התקשורתית הצבועה

תומכי ההתיישבות ומתנגדי החורבן יצאו מן השבוע שעבר בתחושת כישלון ורפיון ידיים. שבוע עמוס באירועים שהושקע בהם מאמץ רב הסתיים באכזבה קשה, במפולת תקשורתית, באובדן המלון בגוש קטיף, בחילוקי דעות פנימיים ובהיפוך מגמה מדאיג בסקרים.

זה התחיל ביום שני, כאשר מבצע 'עוצרים לרגע חושבים מחדש' של מועצת יש"ע תואר בתקשורת תחת הכותרת 'נשארו בשוליים'. אלפים או רבבות שעומדים עם שלטים בצדי הדרכים זה סוג של פעילות שאף פעם לא יכולה להזיק. למעשה, אפשר היה בקלות יחסית לארגן פעולה מסוג כזה כל שבוע, ביום קבוע, בדרך הביתה מהעבודה. אבל בעיתוי הקריטי ובנסיבות הקשות – תומכים וגם יריבים מצפים לפעולות יותר משמעותיות.

ביום רביעי הגיע תורם של חוסמי הכבישים לנחול כישלון צורב. מבחינה מבצעית זה דווקא הלך לא רע. לראשונה מזה זמן רב עלה בידם של הפעילים הנועזים לחסום לשעה ארוכה את נתיבי איילון, בבת עינה של משטרת ישראל. בשורה התחתונה, ספק אם היקף החסימות הפעם נפל באופן משמעותי ממה שהיה במבצע 'ניסוי כלים', שנחשב למוצלח ביותר. הבעייה היתה במישור הפסיכולוגי, ובהיבט ההסברתי-תקשורתי. ההכרזה מראש על מועד החסימה גררה עיסוק תקשורתי נרחב מלווה בהסתה שלוחת-רסן. הפעולה המוקדמת של פיזור נינג'ות ושמן היתה כשמן על גלגלי ההסתה התקשורתית. לא הועילו ההכחשות, ההתנערות והגינויים: כל היום דיברו על המפגינים המסורים כעל אויבי האומה שמסכנים את חיי הנהגים. עיתונאים מכובדים לא התביישו להתבטא בסגנון של התרת דם והסתה לרצח, בידעם שהפרקליטות בראשות איש שלום-עכשיו לשעבר לא תבקש מהם דין וחשבון. המלצות סדיסטיות כיצד לטפל במפגינים הצעירים פורסמו באתר אינטרנט פופולארי, והארץ לא רעדה. עברו לסדר היום גם אותם אנשי רוח ומצפון שימהרו עוד מעט, על סמך דיווח תקשורתי מוטה, להוקיע את מבצעי הלינץ'-כביכול בגוש קטיף.

ציבור הנהגים, שלמד בפעם הקודמת את כוחם של החבר'ה הצעירים, השתדל להקדים או לאחר את נסיעתו והשאיר את הכבישים ריקים – מה שהקל על עבודת המשטרה. במשטרה עשו הפקת לקחים מהפעם הקודמת, והבינו שלא משנה אם הציר חסום או פתוח – העיקר שהם יפגינו שליטה. הם גם הפנימו את הסיסמה 'נעצרת-ניצחת', וצמצמו את המעצרים למינימום. במקום לעצור הם נתנו מכות. במקרים רבים מכות רצח, שאף תועדו במצלמות. יש לזה כמובן גם יתרונות: מי שלא נעצר יכול לבוא גם להפגנה הבאה.

היעד הבא

אז מה עושים, מתייאשים? חלילה. מישהו, אל"מ במיל', נזכר השבוע בהתקפת-הנגד הכושלת של צה"ל נגד הצבא המצרי בימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. לרגע היה נדמה שהכול אבוד, אבל כזכור, ההמשך היה טוב יותר ובסוף היה ניצחון. עוצרים לרגע, חושבים מחדש, ומסתערים על היעד הבא: להציף את השטח, למלא את היישובים, להביא נחשול של תומכים שצה"ל לא יוכל ולא ירצה להסתער עליו.

גם הצד השני לא במצב מזהיר. הסרבנות מתפשטת והרמטכ"ל בפאניקה. המתקפה הבלתי-פוסקת שלו על ישיבות ההסדר מסגירה חולשה. רבבות בני אדם, אולי מאות אלפים, דרוכים כמו קפיץ ומחכים ליום הפקודה. המורים והנוער בחופשת קיץ. עורכי דין, רופאים ובנקאים שריינו לעצמם חופשה של כמה שבועות. גם הישיבות ייצאו עוד מעט ל'בין הזמנים'. היקף התמיכה הפעילה של הציבור החרדי עשוי להפתיע. כל הכוח הזה יתועל לעזרת היישובים הנצורים.
המצב לא קל בכלל, אבל אם נאמין – ננצח.

אחינו בגוש קטיף, אל תרימו ידיים ואל תחתמו על חוזי כניעה. יש לכם עוד חודשיים קשים. ולא תהיו לבד. תרמנו לכם מכספנו כדי שתוכלו להמשיך ולזרוע, ונסייע לכם גם בגופנו. תחזיקו מעמד, אנחנו בדרך אליכם.

די לסקרים
מה שקרה בסוף השבוע שעבר מחייב לחזור על מה שכבר כתבתי כאן בעבר בעניין הסקרים. הגיע הזמן שנפסיק לחכות בעיניים כלות למוצא פיה של הגברת מינה צמח. מי שעובד בחוזה ארוך-טווח עם ידיעות אחרונות לא יכול לצאת בלתי מוטה.

מזמיני סקרים יכולים לעשות אלף מניפולציות. למשל, ניסוח שאלה מוטה שאחר כך תפורסם בעיתון בנוסח קצת שונה. למשל, הקדמת שאלות מכוונות לפני השאלה העיקרית, מבלי שהשאלות המכוונות יפורסמו בעיתון. שלא לדבר על הפרשנויות: ב'מעריב' קבעו לא מזמן על סמך הסקרים שאילו נערך משאל עם ראש הממשלה היה מנצח בגדול. חבל ששרון עצמו לא מאמין לניתוח הזה, ומבין שעם כל הכבוד לסקרים – לא כל מי שמצביע בעדו בטלפון יטרח להגיע בשבילו אל הקלפי.

בקיצור, כל עוד הסקר לא נערך בשקיפות מלאה, אין מה להתייחס אליו. עוד לא השתכנעתם? אז הנה תזכורת קטנה: ערב משאל הליכוד, שהסתיים כזכור בפער של 20 אחוזים, סקר מינה צמח וידיעות אחרונות הכריז על צמצום הפער לאחוזים בודדים בלבד.

עומרי יותר טוב?
עוד שגיאה שיש לשנן את לקחה היא רגישות היתר שלנו לביקורת התקשורתית. הציבור הדתי, מעלתו היא גם חולשתו: הוא קשוב מאוד לביקורת ונוטה להפנים אותה בקלות של פתאים.
זוכרים את סיפור משרד הדתות? התקשורת והחילונים שכנעו אותנו שמדובר במשרד הכי מושחת, הכי בזבזני והכי מיותר. בסוף השתכנענו שאי אפשר להמשיך עם חילול השם הזה, והסכמנו לפירוק המשרד. ומה קרה מאז? עומרי שרון, האיש הכי מושחת בפוליטיקה הישראלית, הוא היום בעל הבית בשירותי הדת של מדינת ישראל. עושה כבתוך שלו במועצות הדתיות, מרכיב הרכבים, ממנה את נאמניו ומחלק ג'ובים. וכל אלה שהסבירו לנו שהשחיתות במשרד הדתות היא בלתי נסבלת ממלאים עכשיו את פיהם בריבת אתרוגים.
בניגוד לחוסמי הכבישים שלנו, שמתנהגים באיפוק מופתי ולא מרימים יד על איש, פעילי השמאל הקיצוני הקרויים 'האנרכיסטים נגד הגדר' מובילים הפגנות אלימות שבהן כוחות הביטחון נרגמים באבנים. כשמדובר באנרכיסטים, אבדות בגוף ובנפש אינן חשש תיאורטי: חייל צה"ל איבד את עינו בגלל אבן שהשליכו, ואיש מג"ב נפל אל מותו בעת מרדף אחרי כמה מהם שתקפו אותו באבנים.
אבל בשב"כ, במשטרה ובמשרד המשפטים לא מתכוונים להטריד את האנרכיסטים, שפועלים במרכז תל אביב באין מפריע. שלא לדבר על כך שהם מעכבים את בניית הגדר, שכבר הותאמה כזכור לכל דרישות בג"ץ. והרי הגדר הזאת, לגרסת חסידיה, אמורה להגן על חיי אדם ולחסוך עשרות הרוגים בשנה. לאן הסכנה הזאת נעלמה? למה כולם מדברים רק על היולדת ההיפותטית שלא תצליח להגיע לחדר הלידה בגלל מפגיני הימין? אגב, בינתיים קרה רק להיפך: יולדת ויתרה על נסיעה לבית חולים מרוחק בגלל שחששה מפני חסימות בדרך. היא נסעה לבית חולים קרוב, וילדה במגרש החניה של בית החולים. אלמלא חוסמי הכבישים, היא היתה יולדת באיזו צומת באמצע הדרך.
נהיה אמיצים. נפסיק לרעוד מכל עלה נידף ומהבל פיו של כל אוחז מיקרופון. נלחם על האמת שלנו וננצח, כי בנפשנו היא.