בשבע 150: שיעור אקטואלי בהיסטוריה

ההצגה המצוינת 'יודפת' של תיאטרון תאיר מעלה אל הבימה יוספוס פלביוס ושואלת שאלות רלוונטיות מאוד

אסתי רמתי , כ"א בחשון תשמ"ח

אתחיל בווידוי קטן: אני לא ממש אוהבת היסטוריה. למען האמת, מהרגע שבו סיימתי לכתוב את בחינת הבגרות נמחקו באורח פלא מזיכרוני כל רשימות הגורמים, ההשפעות והתוצאות של תולדות ימי עמנו. לכן קשה לומר שהיו לי ציפיות מרחיקות לכת מהצגה על רקע היסטורי.

אני שמחה לבשר לכם שטעיתי, ובגדול. בהצגה 'יודפת – יוספוס פלביוס' של תאטרון תאיר ישבתי מרותקת מהתחלה ועד סוף.
ההצגה מתארת את דמותו מרובת הקונפליקטים של ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו, על רקע המאורעות הקשים של המרד בשלהי תקופת בית שני. יוספוס פלביוס, הלא הוא יוסף בן מתיתיהו (במשחקו של אביתר לזר) יושב בביתו הנאה ברומי וכותב את כתביו תחת אימת הקיסר הרומאי. אל הבית נכנס בנימין בן אברהם (השחקן אהרל'ה ברנשטיין) – עבד רומאי בהווה ואחד מקנאי ירושלים בעבר, ומתעמת עם פלביוס. מתוך המפגש הטעון אנו מתוודעים אל פרקים במסכת חייו המורכבת וההפכפכה של ההיסטוריון הידוע, הנעה בין הערצה לרומאים למלחמה נואשת נגדם כמפקד המרד בגליל.

מבחינה תיאטרלית, מדובר בהצגה בהחלט מרשימה. בעזרת תפאורה אפקטיבית מצליחה חבורת השחקנים להעביר אותנו מבית כוהנים ירושלמי לביתו של הנציב ההולל פלורוס, ומשם למערה ביודפת שבגליל. התאורה, המוסיקה והאפקטים המקצועיים תורמים רבות לעלילה ולאווירה הנוצרת בעקבותיה.
השחקנים, שרובם נאלצים למות לפחות פעמיים משך ההצגה, מחליפים דמויות בקלילות ומפגינים כולם משחק מצוין. בין המשתתפים תוכלו להבחין גם בשחקן 'הבימה' הוותיק יוסף סגל. לטעמי, הניסיון ליצור שפת דיבור שתתאים לתקופה גרמה לעתים למליציות יתר, אך בסך הכל התוצאה משכנעת, ובעיקר – מעוררת מחשבה. שכן, מעבר להיותה הצגה היסטורית מרתקת, 'יודפת' מצליחה מהרגע הראשון לחבר עבר והווה ולהיות אקטואלית להפליא.

העיסוק בשאלת הפרגמטיות מול העמידה על עקרונות עומדת במרכז ההצגה, וחלק מהדיונים בין המתונים לקנאים בירושלים של ערב החורבן יכלו בשקט להיות מועתקים לוויכוח האידיאולוגי בין השמאל והימין בני זמננו, או לחילוקי הדעות בין מועצת יש"ע לבית הלאומי. אין ספק שהדבר מכוון, ומשפטים כגון "איפוק זה כוח" שאומר פלביוס הדיפלומט לאחיו הכוהנים מעידים על כך. ביודענו את תוצאותיו העגומות של המרד, אמונתם המוחלטת של הקנאים בצדקת דרכם מעוררת תחושות לא לגמרי נעימות, במיוחד על רקע מאורעות ימינו.

ובכל זאת, ישנם הבדלים משמעותיים, שכן אצלנו מדובר על תחייה לאומית ואז היו אלה חורבן וגלות. החקלאי הקרב אל מותו במערה ביודפת חולם לזרוע שוב את שדהו, ולראות איך מתוך הגרעינים הנרקבים צומחת החיטה, ואילו אנחנו יוצאים הישר מתוך ערמת הגוויות והחידלון שעל הבמה בבית ציוני אמריקה אל תוך הרחוב התל אביבי שוקק החיים, אלפיים שנה מאוחר יותר.
אגב, ההצגה יכולה להוות צ'ופר נפלא עבור שישיסטים שנבחנו בהיסטוריה על התקופה. וגם עבור הוריהם.

***'יודפת – יוספוס פלביוס' דרמה היסטורית מאת שחקני תאטרון תאיר. מבוסס על המחזה 'יודפת 67' מאת ד"ר מרנין פיינשטיין והספר 'חיי יוסף- הספר הגנוז' מאת ד"ר יורם צפריר. אורך ההצגה כשעתיים.