בשבע 151: המפעל הכושל של משפחת ישראלי

מה כבר יכול להיות מסובך כל-כך בלנהל למדי – השפע, הפרסומות, הלחץ החברתי והבורות מביאים לכך שכ- 70 אחוזים ממשקי הבית בישראל חיים באוברדרפט קבוע פחות או יותר, ואת שאר ה- 30 הבנקים פשוט מגבילים-

עדי גרסיאל , כ"א בחשון תשמ"ח

כמה עצות יכולות לשנות את המצב

"ההוא נהיה שר?" לא פעם אתם שומעים מישהו מקטר תוך כדי פיצוח גרעינים, "הרי אני מכיר אותו מהתיכון-צבא-אוניברסיטה. חנות מכולת לא הייתי נותן לו לנהל".
בהחלט יכול להיות שהוא צודק. מצד שני, לא בטוח שהמכר שלכם מסוגל לנהל מכולת בהצלחה רבה יותר. למעשה, על-פי מומחי כלכלת המשפחה, יוסי אש ונחמן לידור, רוב המשפחות בארץ אינן מנהלות את הקופה שלהן ברמה גבוהה יותר מזו שהם אוהבים לייחס למנהיגי האומה.

"בישראל יש כמעט שני מיליון משפחות, שכל אחת מהן מנהלת בעצם עסק לכל דבר. כדי לנהל את כלכלת המשפחה נדרש למעשה המון ידע בתחומים כמו: מימון, ביטוח, מסוי, ניהול תקציב, תכנון ארוך טווח ועוד", אומר יוסי אש. "זו אופרציה מורכבת גם כיוון שיש בה יותר ממנהל אחד, ובדרך כלל גם יותר משניים, כי גם לילדים יש מה להגיד. חוסר הידע של רוב המשפחות גורם להן לשלם מחיר כבד מאוד, ולא רק כלכלי. נחמן לידור ואני הגענו למסקנה שיש צורך גדול לטפל בנושא, וכשהתחלנו לברר התברר לנו, לתדהמתנו, שהתחום לא מפותח בארץ בכלל. פשוט לא היה כלום".

כלכלת המשפחה- מי מכיר ?
יוסי אש, בן 51, נשוי ואב לשלושה, הוא בן קיבוץ סעד. הוא שירת כעשרים שנה בחיל האוויר, כטייס מסוקים, והשתחרר בדרגת סגן אלוף. בעשור האחרון הוא עוסק בתחום הניהול הכלכלי, ובחמש השנים האחרונות נכנס לתחום כלכלת המשפחה. יש לו תואר בכלכלה מבר-אילן. את נחמן לידור, בן גילו, גם הוא נשוי ואב לשלושה, הכיר עוד בחיל האוויר. שניהם בוגרי כלכלה שלמדו יחד גם בתכנית לתואר שני למנהלים. הם אפילו גרים באותו מקום.

לידור: "יום אחד, לפני כחמש שנים, ניהלנו שיחת מרפסת בנושא כלכלת המשפחה, ומשם הכל התפתח. הלקוחות הראשונים היו בעצם חברים שלנו, שנתנו להם יעוץ בחינם. הצענו להם לשמש כשפני ניסיון, תוך הבטחה שלא נגרום נזקים... אחרי כמה פרויקטים כאלה הבנו כמה זה נחוץ וכמה יעוץ נכון יכול לסייע למשפחה".

למה שמישהו יזמין יועץ מקצועי?
"זה מה שאמרו לי החברים כשיצאנו לדרך: 'איזה משפחה ישראלית תרצה שירות כזה? מי יסכים לחשוף את כל הנתונים הכספיים שלו? ובכלל, הרי כל אחד בארץ הוא הכי חכם, אז למה שהוא יצטרך עזרה?'"

איך למדתם את הנושא?
אש: "היה לא קל, כיוון שאי אפשר היה למצוא שום חומר כתוב בתחום. התחלנו ללמוד בעצמנו את הנושא. חיפשנו חומרים מחו"ל באמצעות האינטרנט, ולאט לאט בנינו מאגר ידע. אחר כך פיתחנו סדנאות – בהתחלה למשפחות 'רגילות' ובהמשך התמקדנו במגזרים, כמו אנשים שפוטרו מעבודתם, או שזה עתה התגרשו או יצאו לפנסיה".

מהר מאוד הפך הרעיון לעיסוק המרכזי של אש ולידור. הם הקימו חברה והחלו לייעץ למשפחות ולהעביר סדנאות. נוסף לכך הם גם כותבים ספרים (ראו מסגרת), מתראיינים בתקשורת האלקטרונית והכתובה בנושאי כלכלת המשפחה ובעלי פינה בתכנית טלוויזיה וטור בעיתון כלכלי.

במהלך חמש השנים האחרונות ייעצו אש ולידור באופן פרטני למאות משפחות והעבירו סדנאות לאלפים. "כמעט אין שום דבר שיכול להפתיע אותנו", מעיד אש, "נתקלנו כבר בכל הבעיות האפשריות".

כגון?
"ההכנות הכלכליות של בני הזוג, החתונה, הדיאלוג הכלכלי בין בני הזוג – איך מנהלים משק בית, מתי ואיזה בית קונים, 'כמה עולה' לגדל ילד, ביטוח, פנסיה, פרישה מוקדמת, וגם צוואות וירושות. בקיצור, לכל התחנות שעובר אדם מרגע הולדתו עד רגע מותו יש גם היבט כלכלי".

החיים במינוס
כדי לשכנע עד כמה כלכלת המשפחה מנוהלת בצורה לקויה – כמעט אפשר לומר לא מנוהלת בכלל – יורה אש את הנתונים הבאים:
קרוב ל-70 אחוזים מהאוכלוסייה בישראל נמצאים באוברדרפט במהלך חלק מהחודש, וכשליש מהם במינוס תמידי. רובם הגדול של השאר, טוען אש, פשוט לא מקבל אפשרות מהבנק להיכנס לאובר.

ומה בדבר אנשי העשירון העליון?
"מצאנו שאין קשר בין רמת ההכנסה לבין המינוס בחשבון. זוג שחי מ-6000 שקלים בחודש, ומוציא רק 5,500 לא יהיה באובר. אבל משפחה אחרת שהכנסתה 20 אלף שקל ומוציאה 22 אלף, תיכנס מהר מאוד למינוס".

בחו"ל, מזכיר אש, אין אפשרות לבצע משיכת יתר. צ'ק שנותן אדם על סכום הגבוה ממה שיש לו בחשבון פשוט לא מכובד. בתחילת השנה הבאה ייכנס גם בארץ חוק המגביל את משיכת היתר לתקרה קבועה.

אש ולידור ממשיכים בהצגת המספרים המפחידים: ל-47 אחוזים מהאוכלוסייה אין פנסיה, והרוב סבורים שהיא בכלל באחריות המדינה – מה שאינו נכון; כל אחד צריך לדאוג לעצמו לעת זקנה. כ-80 אלף משפחות שנטלו משכנתה קיבלו בשנה שעברה התראה על פיגור בתשלום. כנגד 12 אלף כבר החלו בהליכים משפטיים, שעלולים להסתיים בסופו של דבר בהוצאתם מהבית. אחוז המפגרים בתשלום המשכנתה גבוה בישראל פי ארבעה מזה שבארצות מערביות אחרות.

המסקנה המספרית שלהם מדהימה: זוג ממוצע, שמרוויח במהלך חייו כ-10 מיליון שקלים, עלול לשלם ריביות (על משכנתאות, אוברדרפט והלוואות) בסך חצי מיליון שקלים ואולי אפילו 750 אלף – כמחירה של דירת שלושה חדרים ממוצעת.

לא לקפוץ מעל הפופיק
אנחנו לא טיפשים. למה בעצם זה קורה לנו?
אש: "אחת הסיבות לכך היא ההתרחקות שלנו מהכסף: במקום לשלם במזומן, כמו שעשו ההורים שלנו, אנחנו משתמשים בכרטיסי אשראי, צ'קים והוראות קבע. פעם היו מקבלים משכורת במזומן, מכניסים את הכסף מתחת לבלטה ומוציאים כשהיה צריך. היום הכל וירטואלי, ולכן קשה הרבה יותר לשלוט בתקציב.

"סיבה נוספת היא תרבות הצריכה של עידן השפע. תפקיד הפרסומות הוא למעשה לשכנע אותנו לקנות משהו שאנחנו לא זקוקים לו באמת. התוצאה היא שאנו מוציאים כסף על דברים שלא באמת נמצאים בסדר העדיפויות האמיתי שלנו. לדוגמה: בעשירון התחתון, שהכנסתו כ-2,800 שקל, ולכאורה היה צריך להוציא הכל על מזון ובריאות, ל-72 אחוזים יש טלפון סלולרי, ולרבע מהם יש יותר ממכשיר אחד".

איזה מאפיינים מיוחדים יש לציבור הדתי?
"במגזר הדתי מתחתנים בגיל צעיר יותר, מה שמאפשר פחות זמן להתבססות מקצועית וכלכלית. בציבור הדתי יש גם יותר ילדים, דבר הגורר יותר הוצאות ומקטין את האפשרות של האם לעבוד. בנוסף, החינוך הדתי באולפנות ובישיבות יקר יותר. במגזר הדתי יש גם בדרך כלל יותר אירועים, מה שמביא להוצאות רבות".

בעיה אחרת שמעלים אש ולידור נובעת מהעובדה שהציבור הדתי מתגורר בדרך כלל בקהילות, ולעתים הדבר גורם למה שהם מנסחים בעדינות כ"תהליכים חברתיים שמביאים לתחרות". או במילים אחרות: צריך לעמוד בסטנדרטים של השכונה בתחומים כמו לבוש, שמחות וכדומה. כשמדובר באזור יוקרתי, הלחץ החברתי הזה עלול להיות קטלני במובן הפיננסי.

באיזה בעיות אופייניות נתקלתם?
אש: "לא אחת אני נתקל בזוגות שקנו דירה גדולה מדי מוקדם מדי ועם משכנתה גבוהה מדי. בכלל, ההחלטה על קניית דירה בארץ היא לרוב לא כלכלית אלא פסיכולוגית. אנשים שואלים את עצמם איפה הם רוצים לגור, מקבלים החלטה ואז קונים חדר אחד יותר ממה שהם צריכים".
זה דווקא הגיוני – עוד מעט ייוולדו להם ילדים.

"אין היגיון בלהוציא כסף יותר ממה שיש. ניקח לצורך הדוגמה זוג צעיר שמרוויח כ-9,000 שקלים, ולוקח משכנתה של 3200 שקלים, שזה הסכום הממוצע למשכנתה. כעבור שנה נולד להם ילד במזל טוב, שזו הוצאה של כ-3000 שקלים בחודש, בשנים הראשונות. כלומר: ההוצאות שלהם עלו ל-6200 שקלים בחודש. כעבור שנתיים נוספות נולד עוד תינוק, ואיתו הוצאות נוספות. איך הם יכולים לחיות ככה?"

אז מה עושים?
"קודם כל מפנימים שנגזר עלינו לחיות ממה שיש לנו, ולא יותר. הזוג שבדוגמה לא יוכל כנראה לקנות דירת 4 חדרים בגבעת שמואל. הוא יצטרך להסתפק במשהו צנוע הרבה יותר. ואולי בכלל הם יכולים לחכות כמה שנים, לצבור הכנסות ולקנות דירה רק כאשר הילדים מגיעים לגיל בית ספר, שאז צריכים 'להתיישב'. בציבור הדתי ההורים דוחפים לא פעם את הילדים להתחתן, לקנות דירה וללדת מוקדם, כי אז הילדים נחשבים 'מסודרים'. אבל כשאין מקורות מימון, אנחנו רואים תופעה לא נעימה: הורים שרק עכשיו סיימו לשלם את המשכנתה על הבית שלהם, וכבר לוקחים חדשה כדי לממן את הדירה של הילדים".

אבל השקעה בדירה נחשבת מוצלחת, כי מחירי הדירות עולים.
"זה לא נכון. בשמונה השנים האחרונות המחירים רק ירדו. מובן שאי אפשר לנבא מה יקרה בעתיד, אבל אסור להילחץ ולקנות דירה שאי אפשר לממן אותה. אני ממליץ שהחזר המשכנתה לא יעלה על 20 אחוזים מהמשכורת. חשוב לזכור שבעידן שבו אנחנו חיים יש אי ודאות תעסוקתית גדולה, וסביר שבני הזוג ימצאו את עצמם מובטלים לפרקי זמן שונים; אבל הם עדיין יידרשו להמשיך לשלם את ההחזר החודשי. כבר ראיתי משפחות שהסתבכו עם המשכנתה ולקחו הלוואות מחברים, ובסופו של דבר הפסידו את הדירה והסתכסכו עם החברים".

בשמחות!
ילדים זה שמחה, וכמובן לא מודדים אותם בכסף, אומר אש, ובכל זאת הוא טוען: "האמירה 'לילד שלי אני אתן הכל', היא ריקה מתוכן. הרי אתה לא באמת יכול לתת לו הכל. גם אתה מוגבל בתקציב. ראיתי משפחות דתיות שהתקשו לממן את חינוך ארבעת הילדים באולפנות ובישיבות, והאלטרנטיבה היתה לעבור לדירה קטנה יותר".
או להוביל קמפיין להקטנת הוצאות החינוך.

"זה רעיון טוב, אבל הכדור לא נמצא במגרש שלי. אני רק יכול לייעץ למשפחות להתנהל בתבונה".
אירועים כמו בר מצוות וחתונות הפכו בתרבות הישראלית למפגני עושר. אש, כמו גורמים שונים בציבור הדתי והחרדי, מנסה לנהל קמפיין ציבורי ל'הורדת פרופיל' בחתונות. "חתונה יכולה להיות שמחה מאוד גם אם יהיו בה רק 150 אורחים. ואני בטוח שחיי הזוג לא הופכים למאושרים יותר אם באו לחתונה שלהם 500 איש. בכלל, כשהחתונה מצומצמת השמחה רבה יותר, כי מי שמגיע שייך באמת למעגל הקרוב של בעלי השמחה. בגלל האינפלציה בכמות המוזמנים לשמחות כיום, קורה לפעמים שאתה מקבל הזמנה לחתונה של איזה מכר רחוק, ובמקום לשמוח אתה מרגיש כאילו קיבלת כפל קנס מכביש 6.

"בנוסף, לא צריך את הכל המותרות. האם חיי הזוג יהיו מאושרים יותר בגלל שהצבע של המפות על השולחנות מתאים לדג הסלמון שמוגש ולגרביים של הכלה?
"אני מנסה להילחם בתופעה: בכל מקום שבו אני מרצה, אני מקדיש כמה דקות לנושא ומטיף לצניעות בעיצוב החתונה, באוכל ובמתנות".

ואיך אנשים מגיבים?
"הם לא אוהבים את זה, כי הרי החתונה והמתנות הן בעצם גם אמירה חברתית שמשליכה על המעמד של בעל השמחה. אבל אין מה לעשות, בסוף זה ייקלט, כי זו האמת. הרי מי שיש לו ארבעה ילדים ומשקיע רק 50 אלף בחתונה, יאלץ לקחת משכנתה כדי לממן את כולן. עדיף הרבה יותר לשמור את הכסף למימון השכלה גבוהה לילד".

מכונית אינה צורך בסיסי, שוחטים אש-לידור פרה קדושה. תחבורה היא צורך כזה. רכב הוא לעתים קרובות צורך חברתי. תחבורה ציבורית זולה עשרות מונים מנסיעה ברכב", אומר לידור. "עלות אחזקה של רכב ששווה 100 אלף שקלים יכולה להגיע לבין 2500 ל-3000 שקלים בחודש. מי שנמצא במינוס לא צריך להתבייש לבחון את האפשרות למכור את המכונית. לפעמים אפשר להיפטר מהמכונית ולעבור לנסוע במוניות לכל מקום, ועדיין לשלם פחות".

אם בכל זאת החלטנו לקנות אוטו, איך אתה ממליץ לממן זאת?
"הכי טוב לשלם מהכסף שלך. כל צורת מימון אחרת מייקרת את התשלום. אם אתה לוקח הלוואה מבנק, אתה משלם יותר. הכי יקר זה ליסינג, כיוון שאתה מכניס עוד גורם בינך ובין הבנק, שגם הוא צריך להרוויח – חברת הליסינג".

לעת זקנה
נושא שאיכשהו נדחק הצדה בסדר העדיפויות, למרות חשיבותו הרבה, הוא הפנסיה. האחריות על צבירת כסף לתקופת הזקנה מוטלת על כל אזרח, מזכיר יוסי אש. לכן מומלץ להתחיל להפריש כסף לקרנות הפנסיה כבר מגיל צעיר, כדי שהסכום יצבור ריבית לאורך שנים רבות. אסור לשבור קרן פנסיה, גם אם אפשר. "אפילו אם פיטרו אותך", מזהיר אש, "אל תמשוך משם כספים. זה לא שלך, זה של האדם שתהיה בגיל 67".

עוד המלצה: מי שמגיע לגיל פרישה ויכול לקבל את הכסף כקצבה או כסכום חד-פעמי, מומלץ לו לבחור בקצבה. רוב האנשים שלקחו סכום חד-פעמי גדול, אומר אש, נותרו כעבור כמה שנים בלי פנסיה ונאלצו להסתפק בקצבה הזעומה של הביטוח הלאומי.

לידור: "בכלכלת משפחה יש שילוב – שלא שכיח בענפי כלכלה אחרים, כמו בנקאות או מימון – בין כלכלה ומדעי ההתנהגות".

אתם צריכים להיות גם חצי פסיכולוגים, בעצם.
"בהחלט. מערכת היחסים בין בני הזוג ובינם לבין הילדים משפיעה גם על צורת ניהול החשבון המשפחתי. קרה כבר לא אחת, שכשהגענו למשפחה ופתרנו להם את בעיית האוברדרפט, היחסים בין בני הזוג השתפרו. כשהזוג עובד יחד למען מטרה משותפת, הקשר מתחזק. היו לנו אפילו מקרים שבעקבות פתרון הבעיה הכלכלית, זוגות שהיו בתהליכי טיפול זוגי שיקמו את הנישואים שלהם".

רב מכר
הספר 'הדרך אל העו"שר', ספרם הראשון של אש-לידור, שהכיל תובנות לניהול כלכלת המשפחה, היה רב-מכר בשנה שעברה.
בספרם החדש, 'ממינוס לפלוס', מציעים אש ולידור הנחיות מעשיות לאיזון תקציב המשפחה. "מי שייקח את הספר וימלא אחר ההוראות יצא מהאוברדרפט ויאזן את תקציבו", מבטיח אש. בין הנושאים הנדונים בספר: ניהול תקציב, שימוש נכון באמצעי תשלום, שיטות לחיסכון בקניית מזון, צמצום הוצאות החשמל, בנייה נכונה של המשכנתה, חיסכון בתקשורת, איך להיערך לנסיעה לחו"ל.

בנוסף מכיל הספר פרק העוסק בסוגיה שאולי נשמעת משעממת, אך יש לה לעתים משמעות כספית כבדה: כמה זמן צריך לשמור מסמכים. לדוגמה, תלושי משכורת צריך לשמור רק עד שמקבלים טופס 106, אך את טפסי ה-106 יש לשמור עד הפנסיה. גם חוזים עם מקום העבודה יש לשמור לאותו פרק זמן.

טיפים לכלכלה משפחתית נבונה:
משכנתאות: מי שלקח משכנתה לפני כמה שנים בריבית גבוהה, כדאי שיבדוק אפשרות למחזור המשכנתה, כיוון שכעת הריביות נמוכות. מי שמרגיש 'חנוק' יכול לפרוס את ההחזר לזמן רב יותר, כדי לקבל אורך נשימה פיננסי.

ילדים: ילדים צורכים מגיל צעיר מותגים בבגדים, בסלולרי ועוד. אחת השיטות לחינוך פיננסי מגיל צעיר היא להוסיף את תקציב הסלולרי לדמי הכיס של הילד. מי שיחרוג מההוצאה שהוקצבה לו, יפסיד מדמי הכיס שלו.
צריך לזכור שכמות הכסף שמשקיעים בילדים לא משפיע על כמה 'מוצלחים' הם יצאו, מזכירים אש ולידור.

חתונות: יש לערוך רשימה של כל הפנטזיות של החתונה, לבדוק כמה זה צריך לעלות ואז לחשב מה התקציב האמיתי ולראות מה יכול להיכנס בתקציב. מומלץ להשאיר 20 אחוזים להוצאות נוספות. באותו שיטה ממליצים השניים לתכנן את פרוייקט שיפוץ הדירה.

סלולרי: משפחה ממוצעת מוציאה כ-15 אחוזים מהכנסתה הפנויה (אחרי הוצאות על מזון ותשלומי חובות) על תקשורת. חשוב כמובן לבדוק מה המסלול המתאים ביותר למאפייני הדיבור במשפחה. כדאי להימנע מלהתחייב לתכנית לזמן ארוך, גם אם מקבלים חודש חינם. לרכוש רק אפשרויות שבאמת צריכים. גלישה באינטרנט מהסלולרי, למשל, מיותרת לרוב האנשים. כדאי גם לעבור בקפדנות על החשבון ולבדוק שלא 'נדבקו' לנו כל מיני הוצאות קבועות ומיותרות, כמו שיחת ועידה, שירותי מידע, תא קולי מתקדם וכדומה. הסכומים הללו מצטברים למאות שקלים בשנה, ואפילו יותר.

ובכלל, אומר אש, אפשר לדבר הרבה פחות בסלולרי – אנחנו מדברים הרבה יותר מדי במכשירים האלה.
מזון: זו ההוצאה הכי גדולה שלנו. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משפחה ממוצעת (עם 2.7 ילדים) מוציאה 1850 שקלים בחודש על מזון. משפחות רבות מוציאות יותר. איך מצטמצמים? אש-לידור מציעים את התרגיל הבא: כשחוזרים מהסופר עם כל השקיות, מפרידים את המוצרים לשתי קטגוריות – מזון ומותרות. המזון יונח בצד אחד של השולחן, והממתקים, המיצים ושאר המותרות בצד השני. כך אפשר לחשב בקלות את הכסף שמתבזבז ולהחליט אם אין דרך טובה יותר לנצל אותו; אם עדיף להוציא 500 שקל בשנה על מסטיקים וקולה או על חוגים לילדים.

לא לקנות על בטן ריקה. להכין רשימה, אבל זה לא מספיק, גם ברשימה יש לכלול רק את מה שאפשר לקנות, ולא את כל מה ש'צריך'.
להשתדל לא להגיע לסופרמרקט עם ילדים – דבר שמוסיף 10-15 אחוזים לחשבון בקופה. לקנות ברשתות זולות. לא לקנות במבצעים, תפקידם הוא לגרום לך לרכוש דבר שאינך זקוק לו. לא להתפתות למוצרים שליד הקופה.

אפשר לצמצם את ההוצאות על מזון ברוב המשפחות ב-30 אחוזים בלי ששום דבר יהיה חסר. זהו הנושא שהכי חשוב לטפל בו, הם מדגישים, כיוון שמדובר ב הוצאה גדולה שאפשר לצמצם אותה בקלות יחסית.

חשמל: כדאי לקרוא את החוברות שהוציאה חברת החשמל, שמציעות דרכים לחיסכון בצריכת האנרגיה של מכשירי החשמל השונים. אפשר לחסוך לא מעט. מי שלא שמר את החוברות, יכול לבקש אותן ממוקד 103.

תשלומים: להשתדל להימנע. קשה לנהל את החשבונות כשיש כל-כך הרבה התחייבויות לעתיד, ולמעשה התשלומים לא חוסכים, אלא רק דוחים את הקץ בכמה חודשים.

ביטוח: רכב – צרכנות נבונה: להשוות מחירים. לא לשלם באופן אוטומטי את החשבון שהסוכן שולח כל שנה. לידור: "מניסיוני, אנשים מחדשים את הפוליסה מתוך הרגל. צריך להקפיד לוודא שמחירי הביטוח לא זוחלים כלפי מעלה".

ביטוח חיים: "זהו נושא מורכב מאוד, שדורש מקצועיות רבה, ואיכשהו אנשים מתעלמים ממנו, אולי בגלל תחושת ה'לי זה לא יקרה'. רוב האנשים לא טורחים לקרוא את הפוליסה שהם מקבלים, אבל זהו נושא בעל חשיבות רבה: ביטוח חיים מכסה לא רק מקרה מוות, חלילה, אלא גם אובדן כושר עבודה וגם היערכות לפנסיה. קרן פנסיה אמורה לכסות את כל שלושת המרכיבים".

לידור מציע להזמין מומחה חיצוני (לא סוכן הביטוח, שהוא בעל אינטרסים), שתמורת כמה מאות שקלים ינתח את הצרכים הביטוחיים והפנסיוניים של המשפחה. "לפעמים יש כפל ביטוח. במקרים אחרים יש חסר. זה שווה את ההשקעה, כי כל חודש משפחה ממוצעת משלמת מאות שקלים על מוצרי ביטוח. אם יש לנו פוליסה לא טובה, הנזק שהיא יכולה לצבור לאורך השנים עלול להגיע ל-250 אלף שקל".
ככלל, אומר לידור, ביטוח הוא מוצר דינמי שיש לבחון אותו אחת לכמה שנים: "לא דומה ביטוח חיים של רווק בן 25 לזה של בן 30, נשוי עם ילד. ביטוח זה לא יין, שמשתבח עם הזמן – צריכים לרענן אותו מדי פעם".