בשבע 151: מכת משטרה

יותר מדי רמזים מצביעים לעבר השב"כ כאחראי על מטען הדמה בתחנה המרכזית בירושלים השבוע ● בוועדת חוקה נחשפה השבוע קלטת מזעזעת של התעללות בעציר ממפגיני הימין, גם כשכבר היה כפות

אריאל כהנא , כ"א בחשון תשמ"ח

* מח"ש מנסה להילחם בתופעת השוטרים המכים, אבל המפקדים במשטרה משדרים לגיטימציה לאלימות *

אני אינני מקושרי הקשרים וממחפשי הקונספירציות. ועדיין, סימנים רבים מדי מעוררים חשש שידם העלומה של שירותי הביטחון היתה בהטמנת מטען הדמה בתחנה המרכזית בירושלים.
כל מי שחלף אי פעם בתחנה יודע שהיא אחד הבניינים המאובטחים ביותר בארץ. רמת הבידוק בה אינה נופלת מזו שבכניסה למשכן הכנסת. גם אם לא כך היו פני הדברים, אין הסבר להכנסתו של בלון גז כה גדול ובולט תחת עיניהם הפקוחות של המאבטחים, אלא אם האדם שהטמין אותו היה מורשה לעשות זאת.

ויש טביעות אצבע נוספות. זו ממש לא הפעם הראשונה שבה מונחים מטענים מסוג זה במקומות הומי אדם. לפני שבועיים התגלו שלושה מטענים בבתי המשפט של כפר סבא, פתח תקווה ותל אביב. חודש קודם לכן נמצאו שני מטענים בתחנות הרכבת המרכזיות בתל אביב.

במקרים הקודמים קיבלו הכתבים את ההודעות האמינות והאנונימיות מא"ת – ההוא שמעדכן אותם על חסימות הכבישים – מה שלא קרה הפעם. אז עברו האירועים לסדר היום, הפעם תודרכו העיתונאים על-ידי מאן דהוא לדבר באופן מתואם על עליית מדרגה וחציית קו אדום, אף שלא ברור מה כאן החידוש.
העליהום התקשורתי המתוזמר התעלה אפילו על סדרי הגודל המוכרים. במהירות בלתי סבירה הצליח ערוץ 2 להקים נקודת שידור במקום האירוע ופרץ בדיווח חי ובהול בתחילת המהדורה. מקהלת הגינויים המידית והאינסטינקטיבית שבאה בעקבותיו הציפה אצלי זיכרונות בני עשור מתקופת הפרובוקציות הסדרתיות של השב"כ נגד הימין.

ראשי השב"כ טענו בעקביות לאורך השנים שלמדו את טעויות העבר ולא יחזור עליהן. דווקא המענה המעורפל של ראשי מערכת אכיפת החוק לפני שבוע מעורר חשש שלא כך הוא. בישיבה המיוחדת של ועדות החוקה וחוץ וביטחון על ההכנות הממשלתיות להתנתקות שאל אחד הח"כים את היועץ המשפטי לממשלה ואת שרת המשפטים אם השב"כ מפעיל פרובוקטורים. תשובת מזוז ולבני היתה מתחמקת. "הופקו לקחים מפרשיות העבר", הם אמרו בוורסיות שונות. המשפט המפורש "אין הפעלה של סוכנים מדיחים" לא יצא מפיהם.

המשטרה מתאמנת
לקח אחד מאירועי העשור הקודם הופק. מישהו במערכת אכיפת החוק נזכר בצורך ליצוק טיפת מים צוננים על לבת חוסר האמון המבעבעת בקרב המתנגדים למהלכי הממשלה. על הרקע הזה נפגש מני מזוז לפני שבועיים עם אנשי מועצת יש"ע ונועד השבוע עם שישה רבנים מהציונות הדתית. המשך הקו היה פנייה בלתי שגרתית של משרד המשפטים אל מערכת 'בשבע' בבקשה לראיין את הרצל שבירו, מנהל המחלקה לחקירת שוטרים. כשקוראים לך אתה בא.

מבחינת שבירו היו למפגש שתי מטרות: האחת, לשכנע שהוא ואנשיו חוקרים עושים הכל כדי למצות את הדין עם שוטרים אלימים, והשנייה, לבקש את כל מי שייפגע מידי שוטרים להתלונן במחלקתו, כלומר במח"ש.

המפגש התקיים במשרדו בהר חוצבים לאחר ישיבה סוערת בכנסת, שבה הוצג סרט ההתעללות של שוטרי משטרת רמת גן בעקיבא ותקין, בחור בן 19 מירושלים. אצל שבירו קוראים לתקרית 'פרשת הנחיריים'. בקרב חבריו של ותקין מכנים אותה 'הלינץ". עם העובדות המצולמות ועם העדויות אי אפשר להתווכח: לפחות חמישה שוטרים, ביניהם פקד ערן נעים, השוטר אלירן אברהם ומפקד יס"מ רמת גן, מאיר נמיר, הטילו את ותקין לארץ, נשכבו עליו מכמה עברים, הטו לאחור את ראשו עד כדי שבירת המפרקת וקרעו את אפו תוך כדי דחיפת שתי אצבעות עבות אל נחיריו (הסרט המלא ב:/News/News.aspx/116728).

זה היה הקדימון. בפרק ב' של העלילה סגרו השוטרים את ותקין באחד מחדרי תחנת רמת גן והפליאו בו את מכותיהם. ידיו, ליתר ביטחון, היו אזוקות. בונוס הפרדה היה הטחת ראשו בקיר. מי שיצפה בסרט וישמע את העדות של ותקין יבין שמדובר בסדיזם טהור. חמור מכך, סדיזם מקצועי, כזה שהתאמנו עליו יותר מפעם אחת.

קשר השתיקה
שבירו ואנשיו לא שקטו על השמרים. עם פרסום הסרט, עוד לפני שהוגשה תלונה, פתחו חוקרי מח"ש בחקירה. "דבר כזה לא יעבור בשתיקה. אני לא מוכן למקרים כאלה", זעק שבירו בועדת החוקה.
אחר-כך הסביר את ההיערכות המיוחדת של מחלקתו לקראת ההתנתקות. "נטפל בכל תלונה בזמן אמת. אם צריך, נעבוד 24 שעות ביממה. רבע מהחוקרים שלנו (כלומר, עשרה במספר) יעסקו רק בעניין הזה. הקמנו צוות פרקליטים מיוחד. יהיו לנו צוותים ליד אזורי הפינוי כדי שהמתלוננים לא ייאלצו לעלות לירושלים. ההליכים ייעצרו נגד מפונה שיתלונן על עברה של איש משטרה".

נראה שאנשי מח"ש אכן עושים מבחינתם את המיטב. הבעיה אינה אצלם, אלא במגבלות המבניות של מסגרת עבודתם. חמשת השוטרים מתעללים כנראה גם בשעות אלה באזרחים אחרים, משום שאין בסמכות מח"ש להשעותם. כאשר יגיעו חוקריו של שבירו לברר מה קרה בתחנת רמת גן הם צפויים להיתקל בקשר שתיקה, ובתלונה נגדית של המכים נגד ותקין על תקיפת שוטר.

"פגשתי עשרות מקרים כאלה", אני אומר לשבירו ואנשיו. "כאשר העניין יגיע לבית המשפט השופט יצטרך לבחור בין הגרסה של השוטרים האלימים, המחפים זה על זה, לבין התלונה של האזרח הקטן, חסר הישע, זה שנאלץ במקביל להתגונן מפני אשמות שווא שטופלים עליו אותם שוטרים רק מפני שהעז להתלונן נגדם. זה מה שקורה שוב ושוב ועם הבעיה הזו. אין לכם כלים להתמודד?"

שבירו מודה, אך אינו מתייאש. "יש קשיים בכל גוף. נכון שיש תופעות של שוטרים שאינם משתפים פעולה, מחפים על חבריהם ובמיוחד בהקשר של עברות אלימות. זו בעיה שגם אנחנו מתמודדים איתה, ואני צריך להיות חכם בחקירה כדי להשיג למרות המכשול ראיות שהן מעבר לספק סביר".

מומי למברגר, איש צוותו של שבירו, מתנסח בגילוי לב רב יותר: "התסכול שלנו במקרים של השתקה הוא אדיר. נכון שבתי המשפט מסרבים להכיר בכך שיש אפשרות ששוטרים מכים; אבל יש שיפור. זה לא מה שהיה פעם. כיום בתי המשפט כבר מסכימים להאמין ששוטרים נוהגים באלימות".

עו"ד משה סעדה, ראש צוות הפרקליטים לנושא ההתנתקות, מוסיף: "במקרה אחד הגשנו כתב אישום משמעתי נגד שוטר רק משום שהיה עד לאלימות של עמיתו ולא דיווח. המודעות של השוטרים הולכת וגדלה".

ספק רב אם יהיה די בכוונותיהם הטובות של חוקרי מח"ש כדי לעמוד בפרץ. במרכז זכויות האדם ביש"ע הצטברו בחודשים האחרונים 120 תלונות על אלימות אנשי החוק. מסתבר שהשוטרים אינם מפחדים יותר מדי מאימת מח"ש. אולי להיפך. ריבוי המקרים מלמד שהרסן הוסר.

פרסומים בעיתונות, שאמנם הוכחשו אחר-כך, טענו שקידום שוטרים פוגעניים לא ייעצר. באוויר עומדת תחושה של העלמת עין. הדברים לא נאמרים מפורשות, אך השוטרים קולטים את המסר. את השאלה הקולעת היטיב לנסח הרב יצחק לוי: "אנחנו כאנשי ציבור ורבנים חוזרים ואומרים לאנשינו שלא לנהוג באלימות. אנחנו מדברים, כותבים, חותמים על אמנות – עושים כל מה שאנחנו יכולים. מדוע המפכ"ל או השר לביטחון הפנים לא יפרסמו איגרת לשוטרים, שבה תובעים מהם לנהוג באותה הדרך?"
ביניים: המצרים כבר פה. בהסכמה

אומרים שהוא אובססיבי. מאחורי גבו, לעתים בפניו, מטיחים בו שהוא כפייתי. בעיני רבים הוא שם עצמו ללעג. הוא יודע שיש מי שרואה בו שוטה הכפר, אבל יובל שטייניץ, יושב ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אינו מרפה. פעם ועוד פעם ועוד פעם הוא מתריע מפני הכנסת הכוחות המצריים לציר פילדלפי.
"אינני נביא", הוא מזהיר בתחילת השיחה, אבל התרחיש שהוא משרטט נשמע מציאותי, מציאותי מדי.
העניין פשוט: בחודשים הקרובים, במסגרת תחלואי ההתנתקות, לראשונה מזה שנות דור יחצו כוחות צבא מצרים את מדבר סיני ויתייצבו בפאתי הנגב. בשלב זה מדובר בכוח קטן יחסית, המונה 750 חיילים מאומנים על ציודם האישי, ובכלל זה נגמ"שים. המשימה הרשמית של הכוח היא מניעת ההברחות מרפיח המצרית לרפיח העזתית.

התמיהה הראשונה שמעלה שטייניץ היא מדוע קיימת הנחה שהמצרים יתאמצו כעת להילחם בהברחות מסיני יותר מאשר בארבע השנים האחרונות. אבל זוהי רק תחילת הסיפור. בהופעתו האחרונה לפני ועדת החוץ והביטחון אמר ראש הממשלה כך: "ישראל ומצרים מצויות בעיצומו של משא ומתן לפרישת כוח משמר גבול מצרי לאורך ציר פילדלפי... ישראל עומדת על כך שמדובר בפיילוט אשר ייבחן באופן אטי ובמשותף על-ידי שני הצדדים, בשלב ראשון רק מול הרצועה, כי השאלה היתה עד אילת. בעקבות הניסיון יוחלט על אפשרות של המשך הפרישה דרומה".

במילים אחרות, ישראל שקלה ברצינות הצבת כוחות מצריים לא רק ברצועת פילדלפי אלא לכל אורך הגבול המצרי. לפני ימים אחדים עדכן שרון את שטייניץ והודיע כי פרישת הכוחות מרפיח עד אילת ירדה מסדר היום. אלא שהד"ר לפילוסופיה אינו רגוע. "אני חושש שיש הסכמה שבשתיקה מצד ישראל לדון בשלב הבא, והדבר לא נאמר".
מי שמכיר את שרון יודע שהדבר בא בחשבון. אם ייושם שלב ב', "אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בתוך שנתיים-שלוש עם חטיבות ואוגדות מצריות, עם טילי נ"ט ונ"מ לכל אורך הנגב, קילומטרים בודדים משדות התעופה של חיל האוויר והבסיסים הגדולים של צה"ל בנגב".

שני דברים מדאיגים את שטייניץ במיוחד. האחד הוא ההעדר המוכח של כושר העמידה הישראלי בפני תביעות של מדינות זרות. הדאגה השנייה היא המוטיבציה המצרית. על דעת הכל מוסכם כי מצרים מעוניינת מאוד לשבור את הטאבו על פירוז סיני. "ההנחה הזו מוסכמת על המומחים וקיבלה אישור של כל גורמי המודיעין. לא צריך להיות גאון כדי להבין זאת. עובדה שבתחילת המשא ומתן הם הציבו כתנאי מקדמי את הדרישה לפרוס 5,000 חיילים לכל אורך הגבול – תביעה שגם אם דחינו כרגע בלי ספק תצוץ בהמשך".
"נו, אז מה", אני שואל, "איבדנו את שיקול הדעת?"
התשובה של שטייניץ מוחלטת: "כן".