בשבע 152: ד"ש מכיכר טיינאנמן

פעולות המשטרה השבוע נגד ההסעות להפגנה שברו שיא חדש בהתנהלות הדיקטטורית של השלטון הישראלי ● ישיבת סיעת הליכוד, שהחלה בדיון רגוע, הגיעה לטונים גבוהים כשנכנסו ראש הממשלה והחדשות מהכבישים

אריאל כהנא , י"ז בתמוז תשס"ה

* זבולון ("נשפיע בפנים") אורלב נבחר סוף סוף לראשות המפלגה במפד"ל, לטענתו, הוא ימני לא פחות מאנשי האיחוד הלאומי

"זה היה מוזר. אף פעם לא היה לי מקרה כזה", משחזר שמוליק, סדרן ההסעות בחברת 'טיולי גילי'. המאורע שעבר עליו ועל גדעון, אחד הבעלים של חברת 'ארגון נהגי נתניה' כמעט זהה. "שלחנו עשרה אוטובוסים, כפי שסוכם", מספר שמוליק, "לרחוב יונה גרין בפתח תקווה. בעשרה לשתיים נהג קורא לי בקשר ומחבר אותי עם שוטר, שאומר: 'ההפגנה לא חוקית, ולכן אסור לכם לנסוע'. אמרתי לכל הנהגים שיסגרו דלתות ולא יעלו אף אחד.

"אחרי עשר דקות הגיע טלפון מקצין במשטרת פתח תקווה עם אותה הוראה. שאלתי אותו: אם זה לא חוקי, למה לא הודעתם בבוקר? והוא אמר: ההוראה הגיעה לפני עשרים דקות. המתנו שעה וחצי לראות אם יהיה שינוי, ובסוף ביטלנו את האוטובוסים. הפסדתי 15 אלף ש"ח".

למה שלא תתבעו?
"את מי נתבע? על מה? אני לא נכנס לקטע הפוליטי. אנחנו נותנים שירות למי שמשלם, ובמאמר מוסגר אני אומר לך שהחבר'ה האלה משלמים כמו שעון. אבל אם זה לא חוקי, למה להודיע ברגע האחרון? שהיו מודיעים בבוקר, ולא היינו מוציאים את האוטובוסים".

הנזק של גדעון מנתניה היה 20 אלף ש"ח. אל האוטובוסים שלו הגיעו השוטרים בשתיים וחצי. גם הוא הורה לנהגים לסגור את הדלתות באופן מידי ולא לזוז לשום מקום. גם לו לא קרה אירוע דומה מעולם. "הרגשתי מאוד לא נוח. אם זה לא חוקי, שיעשו את זה בגלוי, כמו שצריך, שיודיעו בחדשות: 'נא לא לקחת אנשים להפגנה, ומי שלוקח הוא עבריין', וכל אחד ידע שאסור לקחת. למה צריך להעמיד אותי במצב לא נעים? למה לבוא ולחפש אותי כמו גנבים בלילה, ולהוריד אנשים מהאוטובוס?"

סערה בישיבת הסיעה
כשגדעון ושמוליק תדרכו את נהגיהם, התכנסו חברי הכנסת לישיבות השבועיות של סיעותיהם. האווירה במשכן היתה רגועה. גם עיני הפוליטיקאים היו נשואות לצעדת ההתחברות, שאמורה היתה להתחיל בעוד שעות אחדות. לפיכך, על סדר יומן של הסיעות לא עמדו נושאים מרעישים.

מפלגת העבודה ערכה דיון זהיר אודות האופן המדוקדק שבו תצביע נגד רפורמת המסים של נתניהו, אף שעמדתה לא תעלה ולא תוריד. בליכוד החלו לעסוק בחוק שקידם מיקי איתן, על שינויים בחוקי הנישואין בישראל. מסדרון הסיעות, איך לומר, ידע ימים רוגשים מאלה.

עד שהגיעו הידיעות על חסימות האוטובוסים, ועד ששרון חצה את מפתן הכניסה של סיעת הליכוד. שרון, המדייק בדרך כלל, איחר לישיבה בחצי שעה. העיתוי הבלתי צפוי של כניסתו הצית את ההסתערות. "המרחק בין כיכר העיר בשדרות לבין כיכר טיינאנמן הולך ומתקצר", הטיח בו עוזי לנדאו. "הוא נוהג כפרובוקטור ומחפש את העימות", הוסיף לנדאו באוזני העיתונאים.

מיכי רצון היה חריף יותר: "לפני חודשיים שרון דיבר בארה"ב על אווירה של סף מלחמת אזרחים. אז זה לא היה נכון. עכשיו אני מבין למה הוא התכוון: הוא מעוניין שתפרוץ מלחמת אחים". איוב קרא עלב בו: "אתה דיקטטור". על צווחותיהם גברו רק צעקותיו של מיקי איתן, שטירוף המערכות מסביב לא הסיט אותו מלדבוק בלו"ז המתוכנן. הדציבלים חלפו עברו דרך כל קומות הכנסת. תוך דקות היה המסדרון גדוש עיתונאים ומצלמות.

כששככה הסערה ביקשתי מדוברו של שרון, אסי שריב, להסביר את האיחור. שריב, מופתע משאלה ביקורתית, הסביר שההשתהות נבעה מהתמשכות ישיבת ועדת השרים למגזר הלא היהודי, שבתורה החלה בפיגור בשל דיונים ביטחוניים בשעות הבוקר.

הוא היה מעורב בקבלת ההחלטה על עצירת האוטובוסים
הדובר העדיף להסתמך על אחרים: "גדעון עזרא אמר כרגע בישיבת הסיעה שראש הממשלה לא דיבר אתו בעניין הזה, והוא, כלומר עזרא, לא דיבר עם המפכ"ל. את המסקנות תסיק לבד".

מתיחת פנים במפד"ל
באותה שעה שלנדאו ורצון קרעו את שרון, החלו הח"כים של הימין לעשות את דרכם לעצרת בנתיבות. בני אלון תפס יוזמה והשתתף בצעדה רגלית מבנייני האומה לגינות סחרוב. זבולון אורלב מילא את מכוניתו בעוזרים ובטרמפיסטים ויצא דרומה. בליל אמש הגשים חלום ותיק ונבחר ליו"ר המפד"ל. על פניו, בשום שלב לא נראו סימני התרגשות. "אני לא עסקן", הוא מצהיר. "אני בסך הכל 12 שנים בפוליטיקה, באמצע הקדנציה השנייה בכנסת, למרות שאנשים חושבים שאני פה חמישים שנה", הוא אומר בשיחה לרגל הבחירה.

חלקים לא מבוטלים מהשיחה מביאים אותו לדבר על עצמו. "אני הפוליטיקאי השקוף ביותר בציונות הדתית. אין מי שקיבל כל-כך הרבה החלטות בצורה גלויה כמו שאני קיבלתי. אנשים מכירים אותי כבר 20 שנה, וזו הסיבה שנבחרתי (ברוב של 77 אחוזים) גם במרכז החדש, שמחציתו חברים חדשים".
את הדימוי הפשרני, שלא לומר היוני, שדבק בו, מסביר אורלב בסגנון אישי גרידא. לטענתו, "אין הבדל בין העמדות האידיאולוגיות שלי ושל האיחוד הלאומי. הילדים שלי והילדים של יצחק לוי מקבלים בדיוק אותו חינוך".

השוני, לדעתו, נעוץ במידה רבה בסגנון: "תראה, אני אדם קר רוח. אני לא בוכה בלוויות. אני מדבר רגוע גם במצבים הכי קשים". הוא סבור שפעולה מתוך רגש ולא מתוך שכל היא אחד המניעים שהביאו לכישלון הימין לעצור את ההתנתקות בכלים הפוליטיים. או בלשונו של אורלב: "הבריחה מהשדה הפוליטי איננה פתרון אלא כאשר כלו כל הקיצין".

כן, אורלב משוכנע עד היום שפעל נכון כשלא עזב את הממשלה עם האישור הראשוני של ההתנתקות. אדרבה, "אני בטוח שהיינו יכולים להרדים את המצב, לא להעיר את הדוב מרבצו ולהפיל את הממשלה בבוא העת. ההתלהמות העירה את שרון וחידדה אצלו את הצורך ליצור רשת ביטחון של השמאל".
מסיבה לא ברורה מתקשה אורלב לסגור את הדלת מאחורי העבר וחוזר פעם אחר פעם אל הפרישה של לוי ואיתם. "פעלו נגדי מתוך שיקולים אישיים ומפלגתיים צרים. הרעילו נגדי את האווירה", הוא מאשים.
תכניותיו לעתיד מחייבות: "בין שמונה לעשרה מנדטים" בבחירות הקרובות. "יש 12 מנדטים שיושבים איתנו בבתי הכנסת ומצביעים לליכוד, לש"ס ואפילו לשינוי. אני רוצה להחזיר אותם הביתה. לא אטשטש את הזהות הלאומית. לא אשב בממשלה שעוקרת יישובים. לא אצטרף לממשלה שלא תתנה מראש כל תכנית מדינית במשאל עם או בבחירות. מצד שני, לא נשים את כל הביצים בסל אחד".
וכאן, למרות ההכחשות, נפער פער תפיסתי בינו לבין האיחוד הלאומי: "מאה מיליון השקלים הראשונים שנשיג יופנו לחינוך, וזה יהיה התיק הראשון שנבקש. התיק הראשון שהאיחוד הלאומי יבקש יהיה מן הסתם שיכון".

ויש מרחק נוסף בין הכוונות לבין האפשרות ליישמן בפועל: "אני רוצה שהמפד"ל תהיה מפלגה עממית", אומר אורלב, אך אינו משרטט דרך ברורה כיצד לעשות זאת. הוא משוכנע שהמפד"ל אינה מפלגת עסקנים אלא תנועה רעננה, שמדי קדנציה מחדשת מחצית מרשימתה לכנסת. מאידך גיסא, הוא מודע היטב להעדר הכריזמה שממנו הוא סובל. בעיה קשה למנהיג, אליבא דכולי עלמא.
כשהגיע אורלב לנתיבות צד את עינו דוכן ההחתמה של אנשי 'מנהיגות יהודית' בליכוד. "אמרתי לעצמי: איזה עיוות. איזה ליקוי מאורות. לו כל האנשים הטובים האלה היו מכוונים את המרץ למפלגה דתית לאומית לא היתה היום התנתקות. אני אומר לאנשים: תתפקחו, תתעוררו, אתם גורמים נזק לערכים שאתם מאמינים בהם כשאתם מצביעים לליכוד".

שמע, אני מקשיב לך, כמו להרבה פוליטיקאים, ואני לא מקבל תחושה שקרביך באמת מתהפכים מעניין ההתנתקות. אתה מייצר תחושה של 'לא נעים לא נורא'.

"אם כך אתה מרגיש, זו הבעיה שלי".
אם יש פנים מבטיחות במפד"ל, הן של שר שלום ג'רבי, המזכ"ל החדש, שנבחר גם הוא ברוב מרשים. ג'רבי, עממי, פיקח ונמרץ, גדל בכרמיאל ומתגורר כיום במצפה יריחו. בשנים האחרונות שימש כזרוע הביצועית של אורלב, והוא אחד האחראים המרכזיים להכנסה המסיבית של צעירים למרכז החדש. אולי הוא יהיה זה שיביא את אורלב להשגת יעדיו.