בשבע 152: חובת הציבור שלא לדעת

המשך דבריו של הרמטכ"ל לשעבר יעלון: מה שהתקשורת לא רוצה שתדעו – "הארץ" חושף: המטרה האמיתית של ההתנתקות היא להרוס את הציונות הדתית- וגם: "דרך שלושת הימים" ולמה השוטרים מתפטרים

אליקים העצני , י"ז בתמוז תשס"ה

השמאל אוהב את המנטרה "זכות הציבור לדעת". בפועל, הוא מאמץ עיקרון הפוך: חובת הציבור שלא לדעת. כך טיטאה התקשורת הטוטליטרית את דבריו של הרמטכ"ל היוצא, בוגי יעלון, אל מתחת לשטיח. אנחנו הבטחנו לקוראים שלא נניח להם להישכח. במדורנו הקודם הבאנו את דבריו המפתיעים על סכנת המדינה הפלשתינית. היום נביא את השקפתו על הטרור.

בשבועות המעטים, מאז שהשליכו אותו מכל המדרגות, היתה לנו 'תהדייה' (רגיעה מדומה), וגם היא כבר הוטבעה בדמם של קרבנות הטרור המתחדש. זה היה צפוי, זה היה סך הכל ניסיון רקוב לקנות מהמרצחים הערבים שקט לפסק הזמן הדרוש למגרשים היהודים לבצע את זממם. בתמורה נתן שרון למרצחים במתנה את ההישגים הצבאיים שניקנו בדמם של למעלה מאלף חללים.

ארגוני הטרור הצהירו בגלוי שפסק הזמן לא נועד אלא להתאוששות מהמכות שקיבלו, להתחמשות מחודשת, להצמחת מנהיגות חדשה במקום זו שחוסלה, והעיקר – כדי לאפשר ליהודים להסתלק ולהשאיר אחריהם שטחי לחימה חסינים. הבטיחו וכמעט קיימו. הם פשוט לא הצליחו להתאפק.

לקחיו של בוגי יעלון
על הרקע הזה אנו חוזרים אל דבריו של יעלון בראיונו עם ארי שביט ב'הארץ' (3.6.05).
יעלון: "חשבתי, שהמשימה שלנו היא לייצר מול הפלשתינים חומה. להוכיח להם שהטרור לא משתלם. כן, לצרוב להם את התודעה..."

הצלחת לבנות את החומה הזאת?
"חלקית".
מה ההצלחה?
"בסיבוב האלים הזה הצלחנו להביא את הצד הפלשתיני להכרה בצורך להפסיק את הטרור. עשינו זאת באמצעות המעבר מהגנה להתקפה... צריך להבין: גדר לא פותרת את בעיית הטרור... היא אמצעי חשוב ביכולת למנוע הסתננות, אבל האמצעי האולטימטיבי הוא היכולת להפתיע את המחבל במיטתו.
"לכן, חופש הפעולה שקנינו כתוצאה מההשתלטות שלנו על השטח הוא שיצר את המהפך. הוא הוריד את מספר הנפגעים, חיזק את כוח העמידה, שיפר את המצב הכלכלי, השיג לגיטימציה בינלאומית. לעומת זאת, אצל הפלשתינים המצב הלך מדחי אל דחי: אבדות, אנרכיה, התפוררות המרקם החברתי. על כן, עוד לפני ההתנתקות ועוד לפני מותו של ערפאת התחיל אצלם חשבון נפש. נוצרה הכרה שהטרור לא משתלם.

"...מה יקרה אחרי ההתנתקות? אם תהיה התחייבות ישראלית לעוד מהלך (של נסיגה, א.ה.) נרוויח עוד תקופה של שקט. אם לא – תהיה התפרצות: ירי, מטענים, מתאבדים, מרגמות, קסאם. זה ברור כשמש. אם לא ניתן לפלשתינים עוד ועוד ועוד, תהיה התפרצות אלימה. היא תתחיל ביהודה ושומרון".
הערים שבגבול הגדה יהיו במצב של יישובי קו עזה? דין כפר סבא כדין שדרות?
"גם תל אביב וירושלים. יהיו פיגועי התאבדות בכל מקום שהם יוכלו".
יעלון טעה. הטרור פרץ בנתניה וגם ברצועה עוד לפני ההתנתקות, וזאת בגלל "הרוח הגבית" שההתנתקות העניקה לו, כפי שהזהיר יעלון מזמן. לקורא לא נותר אלא ללמוד מקל וחומר, מה צפוי אחרי הנסיגה-תחת-אש, כשלא נוכל עוד "להפתיע את המחבל במיטתו".

עכשיו כולם יודעים
מי כתב (בג'רוזלם פוסט מ-3.10.92) את הדברים האלה:
"ישראל לא החזירה את החשוב ביותר מן השטחים שנלקחו ממצרים במלחמת ששת הימים, את רצועת עזה. חיוניות השארתה של הרצועה בידיים ישראליות היתה כל-כך מובנת מאליה, שאפילו המצרים לא תבעו את החזרתה.

"כל הצדדים, כולל הערבים והאמריקנים, הבינו ששום ממשלה יהודית שפויה לא תוכל להעלות על הדעת למסור חלקים מארץ ישראל, אפילו תמורת שלום.
"נימוק שני לדחייה מידית של כל רעיון לדון על העברת רצועת עזה היו צרכי הביטחון הבסיסיים ביותר של ישראל, אפילו בעתות שלום. הרצועה היא אזור עוין... זקור הישר ללבה של ישראל. הרצועה מאפשרת לכל אויב פוטנציאלי לפרוס כוחות או להציב תותחים ומשגרי טילים רק 13 ק"מ מאשקלון, 30 ק"מ מנמל אשדוד ו-50 ק"מ מגוש דן".
ומי כתב (ג'רוזלם פוסט 26.12.92):
"מי שמציע... לברוח מעזה, מציע למעשה שנפקיר אותה כמוכים וכמובסים על-ידי הטרור. אם נברח מהטרור הוא ירדוף אחרינו, ורצועת עזה תהפוך לבסיס טרוריסטי אשר ישתק את היישובים בנגב הצפוני והמערבי, ומעבר להן".

ומי כתב (ג'רוזלם פוסט 19.3.94) את הדברים האלה:
"ישראל מאותתת לעולם שהיא מוכנה לפנות התנחלויות בכוח. ככל שממשלה זו נתפסת בחו"ל פעוטה ועלובה, כך היא מרבה בתרגילים ערמומיים בבית... אל תנסו בכלל לפנות התנחלויות יהודיות!"
מי כתב? אריאל שרון, כמובן.

היום הוא אומר שהיה חלום ואי אפשר להגשים את כולו. אבל נימוקיו הנוקבים והמשכנעים להפליא היו ביטחוניים-אסטרטגיים, וכל מה שקרה מאז שנכתבו רק אושש וחיזק אותם אלף מונים.
החידה, אם כן, גדלה שבעתיים: איך יכול אדם לכזב כך לציבור?
מעין תשובה ניתן למצוא בספר האוטוביוגרפי של שמואל תמיר ז'ל, "בן הארץ הזאת" (כרך ב עמ' 1412):
"יום לפני שחרורו מצה"ל טלפן אלי אריק וביקש שניפגש בדחיפות. הוא בא למשרדי ואמר: 'שמואל, החלטתי להצטרף למרכז החופשי'. שמחתי. הרמנו כוסית ולחצנו ידיים. סיכמנו שנקיים מסיבת עיתונאים כעבור יומיים. נדברנו להיפגש למחרת, אך אריק לא התקשר. כעבור יומיים הבנתי: אריק כינס מסיבת עיתונאים בעצמו והודיע שהחליט להצטרף לחיים הפוליטיים. בתשובה לשאלות עיתונאים על השקפותיו, קרא באוזניהם את עיקרי המצע של המרכז החופשי שמסרתי לו לפני כן, ולא ציין שהמצע שלנו (ולהיפך, הוא תקף את תמיר בפומבי על השקפותיו, ראה בעמ' 1413).
"אחרי כשבועיים טלפן: 'שלום, שמואל, מה שלומך? אתה בוודאי כועס עלי'. עניתי: 'אני תמה, משתומם'. 'אני מתפלא', אמר, 'כל צה"ל יודע שאני נבלה ואתה לא ידעת?'"
עכשיו – כל הארץ כבר יודעת.

את ההפניה מצאתי בחוברת בהוצאת 'המכון לחקר השחיתות בישראל', ת.ד. 37036 ירושלים).

עברנו את פרעה
מנין לקחה מועצת יש"ע את רעיון הצעדה בת שלושת הימים? מספר שמות כמובן.
"דרך שלושת ימים נלך במדבר", תבע משה מפרעה, ולא התכוון כמובן לשוב למצרים בתום שלושת הימים. גם הצועדים לא ישובו הביתה, אלא יחסמו את שיירות המגרשים והמגורשים, בכל מקום שבו צבא הגירוש יתקע ויחסום אותם.

ואם יתמידו לסתום ברבבותיהם את ציר כיסופים, ישיגו בחום של מעל שלושים מעלות את מה השיגו חוסמי מרכז קייב בקור של 10- מעלות: הכרעה, לא הפגנה.

עקרון החד-צדדיות
הערבים חידשו את הטרור. איך יכלו לעשות זאת, הרי הוסכם על רגיעה, לא? פשוט מאד: הם מפוצצים אותנו חד-צדדית.

ועוד חדשה חד-צדדית: שרון זומם לבטל את הממשל הצבאי ברצועה ולשנות את ההגדרה הבינלאומית של צפון השומרון מ"שטח C" ל"שטח B". העם העייף, השחוק והמתומרן, שראשו סובב מרוב ספינים, לא שם לב להתפתחות החשובה הזאת, המהווה שינוי חד-צדדי של אוסלו, אבל אנחנו רושמים אותו לפנינו.

שכן, אם היום שרון יכול להפוך חד-צדדית C ל-B, יום אחד מישהו אחר יהפוך A ל-C, ובכך ייפתחו מחדש השטחים שלפי אוסלו נמסרו לערבים לשלטון מעין ריבוני, להתיישבות יהודית ולשלטון-על ישראלי.

גם את זה נעשה בצורה חד-צדדית!
ביניים: הבעיה הדמוגרפית
בגלל הבעיה הדמוגרפית, אומר שרון, חייבים להתנתק מהרצועה. הוא אינו מסביר איך בדיוק ישפיע על רחם האישה הפלסטינית גירושם של 8000 יהודים מגוש קטיף.
המפתח מצוי בכותרת שמנה ב'ידיעות אחרונות': "2009 : כל תלמיד רביעי יהיה חרדי".
העיתון מדווח שבעוד 5 שנים יהיו במערכת החינוך 255,700 תלמידים חרדיים, שיהוו רבע מכלל התלמידים (639,200 בממלכתי, 180,400 בממלכתי-דתי). העיתון אינו מתייחס לנתון נוסף, שכנראה אינו מדאיג אותו: מספר התלמידים הערביים יגיע ל-380,600.
והרי לנו תמצית כל הפחדים של הישראלי הפוסט-ציוני והפוסט-יהודי: שליש תלמידים ערבים – מעליש, רבע תלמידים חרדים – געוואלד, הצילו!

וזו אכן הבעיה הדמוגרפית האמיתית: מספר התלמידים הדתיים (כיפות שחורות וסרוגות ביחד) יגיע בשנת 2009 ל-436,100, ובכך יתקרב למספר תלמידי החינוך הממלכתי. עוד 5 10 שנים נוספות , ופני כל החברה הישראלית ישתנו לגמרי. זו, רבותי, ורק זו, הבעיה הדמוגרפית המטרידה באמת את ה'הומו-יוספוס-לפידוס' הישראלי.

תשאלו, מה הקשר בין הפחדים האלה לניסיון להרוס פיסית את מפעל ההתנחלות, לשבור את מפרקתם של המתנחלים? הקשר הוא בצורך לשמוט את בסיס כוחם ומקור יניקתם הארצי של 'הדתיים'.
הגזמה פראית? קראו ב'הארץ', במאמר מערכת פוקח עיניים:

"התנתקות המדיניות הישראלית מן הדלק הדתי שלה היא ההתנתקות האמיתית העומדת כרגע על הפרק: ביום שלאחר הניתוק, מעמדה של הציונות הדתית יהיה שונה.
"הבעיה האמיתית איננה כמה פצמ"רים יפלו, או מי ישמור על ציר פילדלפי, או האם ירקדו הפלשתינים על גגות גני טל. הבעיה האמיתית היא – מי קובע את סדר היום הלאומי".
שלחתי את השורות האלה לרב אייכלר, כיוון שהגיע זמנו של הציבור החרדי להבין שבנגב, במבואות גוש קטיף, בחום הקיץ, יוכרע לא רק גורלם של 25 יישובים יהודיים, ולא רק עתידו של מפעל ההתנחלות כולו, ואפילו לא דינה של ירושלים לחלוקה: גם השאלה אם החרדים יוכלו עוד להרגיש במדינת היהודים כבביתם תוכרע שם!

על מה מתפטרים השוטרים
ובמשטרה – דאגה. עשרות שוטרים שהיא זקוקה להם בדחיפות לצרכי ההתנתקות מאיימים להתפטר.
למה, מה קרה? בגלל "יהודי לא מגרש יהודי"? כדי שלא לקרוע את העם? נגד מתן רוח גבית לטרור? למען שלמות הארץ?

שטויות. לא הכירו להם בתארים של אוניברסיטת לטביה...