חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 153ראשיהפצה

רב פעלים - בגליון השבוע

בחו"ל השארנו את התפקידים הציבוריים בידי הגויים בארץ השארנו אותם בידי החילונים, אבל הקב"ה רוצה שניקח את ההנהגה עלינו – אומר הרב יואל שוורץ, המשגיח הנודע ומחברם של כמאתיים ספרים בהלכה, במוסר ובהשקפה
13/11/87, 00:00
יואל יעקובי

הרב שוורץ מאמין בתורת הגאולה של הגר"א ע"פ ספר "קול התור", שלפיה יש להיות שותפים למהלכי הקב"ה בעולם כדי להחיש את הגאולה – וחוץ מזה הוא משמש כרבם של בני נוח, משתף פעולה עם "עלי קטיף", מטפח את הנח"ל החרדי ולא מפסיק לגלות גימטריאות

מסופר על החיד"א, ר' חיים יוסף דוד אזולאי, שחיבר שמונים ושלושה ספרים, כמניין שנות חייו. אנו מאחלים לרב יואל שוורץ, מתלמידי החכמים המרתקים של דורנו, אריכות ימים ושנים, אך נראה כי יקשה עליו להידמות לחיד"א בנושא זה. פשוט מפני שהרב שוורץ כתב עד כה קרוב למאתיים ספרים, במגוון מדהים של נושאים, וכפי הנראה עוד היד נטויה, בעזרת ה'.

מוצאה של משפחת שוורץ מהעיר פרשבורג, היא ברטיסלבה, בירתו של עולם התורה בהונגריה. הוריו של הרב שוורץ, כמו גם הורי אשתו, היו אמונים על משנתו של החת"ם סופר, מנהיגה הרוחני של יהדות הונגריה, שתמך בעלייה וביישוב הארץ. עובדה זו עודדה אותם לעלות לארץ ישראל עוד לפני שייסורי השואה דחפו אותם לכך.

בירושלים נולד להם בשנת ת"ש בנם יואל. כבן למשפחה אירופית חרדית קיבל הרב שוורץ חינוך המקביל לשיטה הייקית של תורה עם דרך ארץ, מייסודו של רש"ר הירש. הוא למד בתחילה בבית הספר 'לוביצקי', שהיום היה נקרא ממלכתי דתי. כשהיה בכיתה ג' עבר ללמוד בחדר חת"ם סופר, שם למד (להוציא שנה אחת, שבה בוטל החדר בגלל סמיכותו לגבול הירדני) עד שעבר לישיבת 'קול תורה'. עקב גילו הצעיר זכה הרב שוורץ ללמוד אצל ראש הישיבה, הרב שלמה זלמן אויערבך, במשך שלוש שנים, ולא שנה או שנתיים כמקובל. לאחר מכן עבר ללמוד בפוניבז', שם הוקסם בעיקר מאישיותו של מייסד הישיבה, הרב יוסף כהנמן, מחולל עולם הישיבות הארץ ישראלי לאחר השואה.

"באותה תקופה", נזכר הרב שוורץ, "הרב שך היה חבוי בפינה, ולא הכרנו אותו כמנהיג ציבור, ולעומתו הרב כהנמן היה נראה לנו בעל חזון. הופתענו מאוד כשהרב שך קיבל עליו הנהגה ציבורית".

במחציתם של גדולים
בפוניבז' היה הרב שוורץ קשור גם למשגיח הנודע, ר' יחזקאל לוינשטיין. לאחר ארבע שנות לימודים בפוניבז' התחתן וחזר לירושלים, ללימודים בישיבת מיר. שם הכיר את ראש הישיבה, הרב אליעזר יהודה פינקל, אך בעיקר למד אצל הרב חיים שמואלביץ. "היו אנשים", אומר הרב שוורץ, "שלמדו אצל ר' חיים ביחידות או בקבוצות מצומצמות של שניים או שלושה. אני למדתי אצלו בקבוצה של שניים".

הקשר שנוצר ביניהם היה חזק, וכך כנראה גם ההערכה ההדדית, עד שבהסכמה לספרו הראשון של הרב שוורץ, 'בן תורה וישיבה', כותב עליו הרב שמואלביץ דברים מופלגים: "ידידי הרב הגאון, יראת ה' אוצרו, בקי בש"ס ופוסקים, שקדן עצום". על כל רבותיו אלה כתב הרב שוורץ מאוחר יותר ספרים המנציחים את גדלותם ותורתם, כפי שזכה לראות בעצמו.

לרב שוורץ ולרעייתו שלושה בנים ושתי בנות.
לאחר שלמד במיר למעלה מארבע שנים נקרא הרב שוורץ לשמש כמשגיח בישיבת 'איתרי' שנוסדה אז. לתקופה מסוימת הוא עבר לישיבת הנגב בנתיבות, ואחר-כך לישיבת אופקים, עד שנקרא לשוב ל'איתרי'. בשנת תשמ"ד עבר הרב שוורץ לכהן כר"מ בישיבת 'דבר ירושלים', ישיבה למתחילים ולבעלי תשובה בהר נוף, שם הוא נמצא עד היום. הנהלת הישיבה מאפשרת לרב שוורץ לעסוק במקביל להוראה גם בשלל התחומים האחרים בהם הוא עוסק, כשהראשון ואולי הידוע שבכולם הוא חיבור ספרים.
בדיקה שערכנו בקטלוג הממוחשב של הספרייה הלאומית מראה שלמחבר "שורץ יואל בן אהרון" ישנם 157 כותרים, כשהספרים מהתקופה האחרונה טרם הוכנסו. הרב שוורץ עצמו אינו יודע במדויק כמה ספרים כתב, אם כי הוא מעריך שקרוב למאתיים.

"בתור תלמיד בבית הספר", נזכר הרב שוורץ, "כתבתי רק חיבור אחד. המורה ביקש מאיתנו לכתוב על מעשה טוב שעשינו. אני כתבתי על עיוור שעזרתי לו לחצות את הכביש. משום מה דווקא את החיבור שלי המורה הקריא בפני הכיתה, אולי כי המקרה שלי היה אמיתי". מאז אותו חיבור הרב לא כתב הרבה.

טלפון מלמעלה

את כוחה של המילה הכתובה גילה הרב שוורץ בהיותו משגיח ב'איתרי', שם היה רגיל להעביר שיעורים על נושאים בהלכה. יום אחד פנה אליו אחד מראשי הישיבה וביקשו שייתן שיעור בהלכות תרומות ומעשרות לבני חו"ל, ואחר-כך יסכם זאת בכתב. הרב שוורץ ראה כי טוב, והחל, בעזרת תלמידיו, להוציא בצורה כזו כמאה קונטרסים על נושאים שונים בהלכה. "אם כך", שאלו אותו אנשים, "מדוע אינך מוציא ספר?" הרב ענה להם: "אני מחכה לטלפון מהקב"ה".

והטלפונים הגיעו. הטלפון הראשון צלצל כשאביו של אחד התלמידים הציע לרב שוורץ להוציא לאור ספר מפרי עטו של הרב. מספר הרב: "הכנתי ספר להדפסה, וגם שילמתי קצת לעורך, אבל הספר לא יצא, כי אותו אב חזר בו בטענה שאין לו כסף".

הטלפון השני היה כשאחד מתלמידיו ב'דבר ירושלים' שעסק בדפוס לקח על עצמו את נושא ההדפסה. את הטלפון השלישי קיבל הרב לאחר שבמשך חודשיים קיבל משכורת משני מקומות, כך שהיתה לו היכולת הכספית להוציא ספר. כך יצא לאור בשנת תשל"ח ספרו הראשון, 'בן תורה וישיבה'. התלמידים הפיצו את הספר, ותוך חודש נגמרו כל אלפיים העותקים שהודפסו.

הספר השני, שיצא בשנה שלאחר מכן, היה 'בית אבא' על חינוך ילדים. ספרים בנושא זה לא היו מצויים עד אז, וכך בעצם סלל הרב שוורץ דרך בכתיבה תורנית עממית. "ראיתי שהספרות הקלאסית שלנו לא מדברת מספיק אל הבחורים, ורציתי לתת לדברים העתיקים צורה חדשה".

הרב שוורץ הושפע בכתיבתו משלושה גורמים: הראשון הוא 'שמירת שבת כהלכתה', ספרו של הרב יהושע נויבירט, שאצלו למד כנער ב'קול תורה'. ממנו הושפע הרב שוורץ בכתיבתו ההלכתית. השני הוא אברהם קורמן, שבספריו ציטט רבות מהעולם הכללי כמסייע לעולם התורה. השלישי הוא דווקא גוי, דייל קרנגי, שממנו למד הרב שוורץ את הטכניקה של הבאת עובדות חיות לצורך המחשת דברים.
מנין כל המידע המשוקע בספרים?

"אין לי תשובה ברורה", משיב הרב. "אני תמיד אומר שמלאכים כותבים את הספרים שלי, גם מצד כמות הנתונים הגדולה וגם מצד הזמן, שבמבט לאחור אינני יודע מנין היה לי מספיק ממנו כדי לכתוב את כל הספרים. מעבר לזה, בילדותי הייתי תולעת ספרים, וכל ספר שהיה מגיע לספריה היה עובר קודם כל דרכי. הורי, הונגרים חרדיים, ראו עובדה זאת בחיוב. הייתי גם בולע אנציקלופדיות, ועד בר המצווה קראתי אולי אלף ספרים, אם כי ייתכן שזו גוזמה. הרבה מהידע מגיע מהתקופה ההיא".

ספר בכל נושא
הרב שוורץ כתב סדרת ספרים הנקראת 'נפלאות הבריאה', שכשמה כן היא, עוסקת בפלאי הבריאה, בעלי החיים וגוף האדם, אך יש בה חידוש מעניין: לכל נושא, מלבד תיאור הפלא שבו, מוסיף הרב שוורץ גם הלכות הקשורות לאותו נושא. לדוגמה, הספר 'רקיע השמים', מכיל "תיאור חלק מנפלאות הבורא ביקום, במאורות השמים ובאטמוספרה, ובסופו שני נספחים, קונטרס דיני ברכת הלבנה והחמה וקונטרס איסור עשיית וציור צבא השמים". כך גם שאר הספרים בסדרה זו: 'עין רואה' מספר על נפלאות הבורא בעין וגם דיני הסתכלות, 'ציפור כנף' על פלאי הבורא בעופות והלכות הקשורות בהם, וכן הלאה. את ההשראה לכתיבת סדרה זו שאב הרב מהסדרה הפופולרית 'טיים לייף' "שכולה כפירה. החלטתי שבעזרת ה' מול כל ספר שלהם אכתוב ספר חדש, מתוך מבט של אמונה".

דחיפה גדולה להוצאת הספרים נתנה ספריית 'בני תורה', המדפיסה ספרים תורניים הנמכרים לציבור במחירי עלות. הנדיב המנוח, משה ליבוביץ', שעמד בראש המפעל הזה, התלהב מספרי הרב שוורץ והוציא כמעט כל ספר שהרב מסר לו. דרך אגב, שכרו של הרב היה עשרה עותקים מכל ספר שיצא בלבד. אם הרב היה מעוניין בעותקים נוספים, היה רוכש אותם מ'בני תורה', כמו כולם. עכשיו, לאחר שהנדיב ליבוביץ' נפטר, אין לרב מספיק כסף להרבות בהוצאת ספרים כמקודם.

ספריו של הרב מקיפים תחומים רבים מאוד, ובהם תחומים שקודם לכן לא עסקו בהם כמעט. בצד תחומים 'שגרתיים' כמו ספרי מועדים בהלכה ובאגדה וספרי הדרכה לתלמידי ישיבה, אפשר למצוא גם ספרים כמו מדריך תורני לאומנויות (ציור, פיסול, ספרות, ריקוד והלכות ציור כתובת קעקע) ומדריך תורני לגרים.

"כל הספרים נכתבו כמענה על צורך מסוים", מסביר הרב שוורץ. "למשל, את המדריך לגר כתבתי כשלימדתי שיעור שכולו היו גרים, והם היו צריכים ספר שידריך אותם. ספר על חינוך מיוחד הוצאתי כשלתלמיד שלי היה בן שלמד בחינוך המיוחד. כשהגיע לגיל בר מצווה, ביקש ממני אביו שאכתוב ספר על הנושא, והוא הדפיס".

ספר הלכה לגויים
אחד ממפעליו הגדולים של הרב שוורץ, שאינם ידועים מספיק, הוא עבודתו עם גויים, או ליתר דיוק גויים המעוניינים לשמור את שבע מצוות בני נח, שבהן הם חייבים לפי תורת ישראל. הרב התרשם מאוד כשקרא את הספר 'ישראל והאנושות' של ר' אליהו בן אמוזג, שהיה ראש בית המדרש לרבנים בליוורנו. הספר עוסק בנושא זה של בני נח, והרב הרגיש שחסרה מאוד התייחסות לסוגיה זו, "כי העולם נמצא במשבר דת רציני".

"פעם היה אצלי כומר", מספר הרב שוורץ, "וטען שהנוצרים עזבו את הנצרות, ונשארו כשלושה אחוזים של נוצרים בלבד". הרב החליט לכתוב ספר הדרכה בנושא, ושלח את התוצאה לרבי מליובאוויטש, אך לא הגיעה תשובה. הרב שוורץ לא הדפיס את הספר ("את מי זה יעניין"), וכך הוא היה מונח במגרה במשך שנים. בסופו של דבר החליט הרב שצריך להדפיס זאת, ובוודאי יהיה מי שיפיק מכך תועלת. כך הודפס הספר 'ואתם עדי'.

לרב היה תלמיד, גר מגרמניה, שהביא אליו את חבריו, סטודנטים לתיאולוגיה "נוצרים שבאו להבין איפה טעו", כדי שהרב ילמד איתם. הסדר זה נמשך במשך 13 שנים, ונפסק מסיבות לא ברורות. "אני חושב שאין תועלת שארדוף אחריהם, יש יותר תועלת כשהם יחפשו אותי". הקבוצה הזו תרגמה את הספר לגרמנית. תלמיד אחר שעמד בפני גרות תרגם את הספר לצרפתית. כמו כן נעשו תרגומים לאנגלית, רוסית, הונגרית, ספרדית, גרמנית וערבית.

הרב שוורץ מספר על התרגום לערבית: "פעם ישבתי על ספסל ולידי ישב ערבי זקן. לפתע פנה אלי הערבי וביקש שאסביר לו משנה קשה. הסתבר שהוא למד באוניברסיטה העברית לפני מלחמת השחרור ותרגם את המשניות לערבית. שילמתי לו כדי שיתרגם את הספר לערבית, ואחר-כך ביקשתי מתלמידים דובר ערבית בישיבה שיגיה את התרגום".

לרב שוורץ חשוב לספר את הסיפור הבא: "האדם שמפיץ את הספרים בין הערבים אמר לי שפנו אליו הורים של שני נערים ערבים, ואמרו לו שהספר הציל את בניהם מלהיות מחבלים מתאבדים, כיוון שהם הבינו שאפשר להגיע לאלוקים גם מבלי להתאבד". הרב פנה לאמ"ן וביקש שינסו את הנשק החדש-ישן הזה כדי להילחם בפיגועי ההתאבדות, אך בצה"ל לא היו מוכנים כלל לשמוע מהעניין. "מהסיפור על הנערים הערבים אפשר ללמוד שהבאת השלום בעולם תלויה רק בנו. תפקידנו הוא להפיץ את האמונה בעולם, וזה מה שיביא את השלום".

בעבר עסק גם הרב מנחם בורשטיין עם הרב בסוגיית בני נח. כיוון שהרב בורשטיין עסוק כיום בתפעולו של מכון פוע"ה שבראשותו, עיקר העבודה מוטלת על הרב שוורץ, שמוכר כרבם של בני נח בעולם, והוא משיב דרך האינטרנט לשאלותיהם.

התולעים לא רואות כתום
אחד הנושאים שעליהם כותב הרב, ובהם נחל הצלחה מפתיעה, הוא נושא התולעים במזון. הרב נחשב לאחד מראשוני 'רבני התולעים', הרבנים שהחדירו בציבור את המודעות לבעיית התולעים והחרקים במזון. עד לפני כ-15 שנה כמעט שלא היתה מודעות לנושא, אפילו לא מצד ועדות הכשרות השונות.
הרב שוורץ מספר על תחילת הקשר שלו לעניין: "בפוניבז' הבחורים לא היו סומכים על הטבחים, והיו ממנים תורני השגחת כשרות מטעמם לפקח על נושא המעשרות והתולעים. אני הייתי אחד מהם. מטבעי אני סקרן ושואף להרחיב את אופקי, וראיתי שנושא התולעים יתום. הוצאתי חוברת משוכפלת בנושא. החוברת הגיעה לרב פאלק מאנגליה, שכתב גם הוא חוברת הדרכה באנגלית לגבי תולעים. ביקשתי שישלח לי את החומר, וחשבתי שצריך להוציא ספר מסודר בנושא".

כך יצא בשנת תשמ"א הספר 'כשרות המזון – מדריך להלכות תולעים'. ספרים נוספים בליווי תמונות יצאו מאוחר יותר, כשהספר המקיף 'הלכות תולעים' יצא בהוצאת מכון התורה והארץ בכפר דרום.
"יום אחד, בשנת תשמ"ט", מספר הרב שוורץ, "אני רואה בשוק ירקות ללא תולעים. התקשרתי אליהם לגוש קטיף, ואמרתי להם: אני רב שעוסק בהלכות תולעים, ועליכם לדעת שאתם עושים דבר גדול מאוד".

הסתבר שדברי הרב עודדו אותם מאוד, והוא נסע לגוש קטיף לייעץ להם ("אז היה לי מה לייעץ להם, היום הם מייעצים לי"). הרב עזר לפרסם אותם, על-ידי שיעורים שנתן בהלכות תולעים ועל-ידי ראיונות בעיתונות. הוא לא רצה שיכתבו על האריזה שהמוצר בהשגחתו, שהרי הוא אינו משגיח במקום, ולכן כתוב עד היום על האריזות של חברת 'עלי קטיף – חסלט' "בהדרכת הרב יואל שוורץ, ירושלים", כל זה מלבד השגחתו של הרב האזורי, הרב יגאל קמינצקי.

מאז נמשך הקשר בינו לבין הגוש. "בזכות השמירה על כשרות המזון זוכים לירושת הארץ, כפי שמשמע מפרשת קדושים, ואני מקווה שזכות זו תעמוד לגוש קטיף. גם בהפטרה של פרשת קדושים נאמר 'ונטעתים על אדמתם, ולא ינתשו עוד מעל אדמתם'".

היום נושא התולעים ממוסד, והרב ממעט לעסוק בו. ועדות הכשרות קלטו את העניין, ולעדה החרדית ישנה אפילו מעבדה מיוחדת העוסקת בתולעים. כל זאת מלבד מכון התורה והארץ, שהוא מהחלוצים בתחום. הרב גם עומד בקשר עם הרב משה ויא (מחלוצי הזהירות מתולעים אף הוא) כשישנם חידושים בתחום.

נח"ל לא לחרדים בלבד
אחת היוזמות שהרב מזוהה עמה ביותר היא הנח"ל החרדי. אחד מתלמידיו של הרב, מקבוצה של עולי רוסיה שהרב מלמד בהתנדבות מזה כ-15 שנה, התקשה למצוא מסגרת ישיבתית מתאימה. דרכו שמע הרב על היוזמה של הרב בר חיים ורבנים חרדיים נוספים להקים מסגרת חרדית נפרדת בצה"ל, עבור נוער חרדי ללא מסגרת.

הרב שוורץ פנה אל הרב בר חיים וסיפר לו שהוא עוסק כל ימיו בטיפול בנוער כזה, ואם יש צורך הוא מוכן להצטרף. הוא דרש בפני המחזור הראשון בבסיס 'רותם', ועד היום הוא מלווה את גדוד 'נצח יהודה' (שמו הרשמי של הנח"ל החרדי) בהופעה בטקסים ובמתן שיעורים. הרב הוא גם חבר בוועדת הרבנים של הגדוד, המפקחת על ביצוע הדרישות ההלכתיות בגדוד.

אומרים שבנח"ל החרדי אין חרדים.
"זה לא נכון," דוחה הרב בתוקף את הטענה. "בזמן האחרון רוב המתגייסים הם חרדים. ישנם גם הרבה בני ישיבות דתיים-לאומיים, ואפילו בני רבנים דתיים-לאומיים ידועים רבים, שלא היו מתגייסים למקום אחר בגלל שילוב הבנות. גם בני נוער מהגבעות מתגייסים לגדוד, ובכך הם נכנסים לתלם. הנח"ל משמש גם מגדלור ליהודי הגולה, שעולים ארצה כדי להתגייס דרכו. היחידה כל-כך מצליחה מבחינה צבאית, עד שבא"ח אדם, שבו עוברים חיילי הגדוד את הטירונות, דרש מצה"ל להחליף את הבוחנות לבוחנים, כדי שהגדוד יוכל להשתתף בתחרות על התואר 'היחידה המצטיינת של צה"ל' – וכל זאת מבלי שהרבנים כלל לא דרשו את הדבר".

מעבר להצלת נוער שוליים, הרב שוורץ רואה בנח"ל החרדי גם מטרה נוספת: הגמרא בחגיגה אומרת שעל שלושה הקב"ה בוכה בכל יום; ביניהם מי שיכול לעסוק בתורה ואינו עוסק – וזה מובן, אך גם מי שאינו יכול לעסוק בתורה ועוסק. "הרבה עטים נשתברו כדי להבין את הגמרא הזו, ואני מסביר אותה כפשוטה.

"גם לי היה קשה ללמוד, והייתי צריך לכפות את עצמי", אומר הרב שוורץ "אבל כאן מדובר בבחורים שהכפייה לא מגיעה מתוכם אלא מבחוץ, והלימוד לא מדבר אליהם. אני מאמין שחייב להיות עוד מסלול, ולא רק המסלול של שבטי לוי ויששכר, שעסקו כל הזמן בתורה. יתר השבטים לא למדו כל היום, ואף על פי כן הם נקראים שבטי יה. אנחנו צריכים לגדל דור שלא כולו נמצא כל הזמן בתוך הישיבה, אך הוא קשור וחי באווירה תורנית".

הולך בדרכי הגר"א
אגב הנח"ל החרדי אנו מגיעים לסוגיה מרכזית מאוד במשנתו של הרב שוורץ, והיא הבנת מהות תקופתנו. הרב כתב על כך כמה וכמה ספרים, שמופיעה בהם התייחסות לאירועי התקופה, כמו פיצוץ מגדלי התאומים. בנושא זה הרב מגלה גישה מאוד מעניינת, שנראית דומה בצדדים מסוימים לגישה החרדית הקלאסית (היחס לציונות החילונית), ובצדדים אחרים דווקא לציונות הדתית מבית מדרשו של הרב קוק (הבנה שאנו בתהליך של גאולה ושעלינו לפעול במקביל לפעולה האלוקית).

"יש כאן שתי רכבות שיצאו לדרכן", טוען הרב שוורץ, "היהדות והציונות, וסופן להתנגש האחת בשנייה". הוא מצטט את דברי הסופר הציוני חיים הזז ב'הדרשה', שהודה ואמר את הדברים הבאים: "אין הציונות והיהדות דבר אחד, אלא שני דברים שונים זה מזה, בודאי שני דברים הסותרים זה את זה... הציונות היא לא המשך, לא רפואה למכה, היא עקירה והריסה".

כל הציונות היא דבר שלילי, גם הרב קוק?
"הרב קוק לא היה ציוני, הוא היה יהודי. אסור לנו להתעלם מכך שהציונות היא אלטרנטיבה ליהדות. הקב"ה אותת לנו ולא קלטנו את המסר כשהקונגרס הציוני הצביע בעד אוגנדה, מה שבא ללמדנו שאין כאן קשר אמיתי לארץ ישראל, אלא עניין לאומי גרידא. אתה ודאי מכיר את דברי הרב קוק, שמי שקשור רק לעניין הלאומי סופו שישנא גם את עם ישראל וגם את ארץ ישראל".

ומה לגבי הציונות הדתית?
"ייתכן שאנשים קוראים לעצמם ציונים, אך הם בעצם הולכים בשיטת הגר"א, שסבר שיש לקרב את הגאולה על-ידי בניין ארץ ישראל, באקטיביות ולא בפאסיביות. ישנן שלוש שיטות: השיטה הראשונה סוברת שאין לעשות דבר, וכל מה שנעשה רק יפריע למהלך הגאולה. השיטה השנייה, הציונית, גורסת ש'ניקח את גורלנו בידינו'. השיטה השלישית היא שיטת הגר"א, המבוארת בספר 'קול התור', שעלינו להיות שותפים למהלכי הקב"ה בעולם, וזה מה שיחיש את הגאולה. אני מאמין שההלכה בשמים נפסקה כשיטה זו, כי העובדות בשטח מורות כך: מרכז התורה היום הוא בארץ ישראל. עלינו להבין את גודל השעה.

"אני מסביר את הדברים כך: בחו"ל היה לנו שאבעס גוי, בארץ ישראל היה לנו יידישע גוי, ועכשיו הקב"ה רוצה שיהיה יידישע ייד. כלומר: בחו"ל השארנו את התפקידים הציבוריים בידי הגויים. בארץ השארנו אותם בידי הציונים החילוניים, שהם ישברו את הראש. אבל הקב"ה רוצה שניקח את הכל עלינו. מול עיני עומדים כל הזמן דברי החת"ם סופר, שאם אדם אומר שהוא לא רוצה לבנות את ארץ ישראל כדי שלא להיבטל מתורה, הרי זה כאילו הוא מסרב להניח תפילין כדי שלא להיבטל מתורה".
והרי החזון אי"ש לא סבר כך.

"אני לא חושב שזה נכון. כשהחזון אי"ש ביקר בקיבוץ חפץ חיים בראשיתו הוא כתב שזו תקווה לנבואות של שיבת הבנים לגבולם. וודאי שזו היתה דעת החפץ חיים, שעל-פי עדות בנו ראה בהצהרת בלפור שלב בגאולה".

הגאולה לא תבוא מעצמה
מה צריך לדעת הרב לעשות היום?
"לבנות את ארץ ישראל. אסביר את דברי: מדוע נבחר ראש עיר חרדי בירושלים? מפני שהוא הקים את 'יד שרה'. מדוע השפעת החרדים בנתניה עולה בהרבה על מספרם? מפני שהם הקימו את בית החולים 'לניאדו'. אם אתה דואג גם לגשמיות של האדם, הוא משוכנע שאתה באמת רוצה לעזור לו. זה גם נותן קשר עם הציבור. החוק החרדי היחידי שאני מכיר שהוא כולו לטובת הציבור הוא חוק חגירת חגורות בטיחות של אברמוביץ, וגם זה אולי בגלל פיקוח נפש. יש לדאוג גם לגשמיות של הציבור, וזה פירוש מאמר חז"ל: 'אין הקב"ה נכנס בירושלים של מעלה עד שיכנס לירושלים של מטה'. זק"א ו'הצלה' הולכים בדרך הזו.

"אני טוען שהשואה נועדה להחריב את הגלות, הסכמי אוסלו נועדו להחריב את השמאל, ותכנית ההתנתקות מבשרת את פירוק הימין. כל זאת כדי שנבין שהתפקיד האמיתי מוטל על שומרי התורה, כי רק הם מבינים באמת מה זה ארץ ישראל ועם ישראל. עלינו להבין שתפקיד ההנהגה צריך ליפול עלינו, הציבור הדתי ייקרא אל הדגל בתעשייה, במדע וכמובן גם בתורה ויראת שמים. צריך להיערך לקראת זה: ללמוד איך מנהלים צבא, משטרה, כלכלה והנדסה גנטית על-פי התורה. אני מצטער שהחשיבה היא עדיין של הפרט ולא של הכלל. האחריות המוטלת על כתפינו היא גדולה מאוד".

מה יש לרב לומר לציבור הדתי לאומי?
"המסר האלוקי מורה שלא צריך לחסות תחת דגל הציונות, אלא תחת דגל היהדות. ככל שנידבק יותר בתורה ונילחם עליה כך נחזק את אחיזתנו בארץ ישראל. בנוסף, יש לחשוב איך מאחדים את האומה, ואולי יש לוותר על פעולות מסוימות אם הן עלולות ליצור קיטוב. לפחות יש לשאול אודות הפעולות האלה את גדולי התורה".

ההכנה לגאולה ממלאת את חייו של הרב שוורץ. בנח"ל החרדי הוא רואה שלב בגאולה, ומראה לי היכן רמוז הקשר שלו למשיח בן יוסף. לחשיבות העיסוק בבני נח הוא מוצא סימוכין מקול התור, ואפילו בהופעת החסה ללא תולעים בהיקף נרחב בפסח תש"ן הוא רואה סימן המסתדר עם חישובי תאריכי הגאולה של הגר"א.

"מה שמאפיין אותי", מעיד הרב שוורץ על עצמו ברגע של גילוי לב, "הוא ההבנה שמקורה בשיטת הגר"א, שהגאולה לא תבוא מעצמה. צריך להביא אותה".

גוש קטיף בגימטריה
הרב שוורץ מרבה להשתמש ברמזים ובגימטריות, ובונה עליהם בניינים שלמים.
גימטריות זה לא פרפראות לתורה, מעין וורטים נחמדים ותו לא?
"שיטת הגר"א", מסביר הרב שוורץ, "היא שכל אחרית הימים תלויה בגימטריות. ראשיתו של היישוב החדש, השכונות החדשות שהוקמו בירושלים על-ידי צאצאי תלמידי הגר"א, הוקמו על סמך גימטריות. תלמידי הגר"א היו אדוקים בכך מאוד".

הרב מוצא צורך להראות גימטריות ורמזים בקשר לגוש קטיף. "הגאון מוילנא אומר ב'קול התור' שבפסוק משיר השירם: 'הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו' רמוז כל סדר הגאולה. כל מילה קשורה לגוש. 'הנצנים' = 245 = נוה דקלים. 'נראו בארץ' = 550 = כפר דרום. 'נראו בארץ עת' = 1020 = יסר ערפת. 'עת' = 470 = יצחק רבין. 'הזמיר' = 262 = עצמונה (עם הכולל, כלומר:+1) = טילי קסאם (עם הכולל, כלומר +2). 'הגיע וקול' = 230 = הסכם אוסלו (עם הכולל: +2). 'וקול התור' = 753 = תשנ"ג (שנת חתימת הסכם אוסלו). 'נשמע' = 460 = פצמרים = כתם, מלבד העובדה שאלו הם אותיות השם 'שמען' – שמעון פרס, הרי שכל שלושת החותמים על הסכם אוסלו מוזכרים כאן. הדבר בא ללמדנו שהואיל והפסוק מדבר על סימני הגאולה, הרי שכל המושגים הללו הם חלק מעניינה של הגאולה".

גם לכתום ישנם רמזים רבים. נזכיר שנים קצרים: חז"ל אומרים שגאולת ישראל היא כאיילת השחר. 'כאיילת השחר' = 984 = גוש קטיף כתום.
הכתום נוצר מצהוב ומאדום: צהוב = 103 = אוסלו. אדם = 45 = גאולה. המציאות ערבבה את שניהם, ויצא הכתום.

הרב שוורץ עצמו היה בתחילה סקפטי לגבי נושא הגימטריות, וכמו כל אחד חשב שזהו דבר של מה בכך. הגר"א אומר שבשמו של אדם רמוזים יעודיו בחיים, וכשבדק צורות שונות של גימטריה של שמו מצא שם את עניין הספרים ועניין הנח"ל החרדי, שני עניינים מהבולטים אצל הרב. "מזמן מלחמת המפרץ התחלתי לשים לב לגימטריות, ואני ממש משתומם. כשמתחילים להתרגל לעשות גימטריות, הן קופצות ממש מול העיניים. אין לי צורך במחשב. כשיש משהו אמיתי אני מוצא גם בלי מחשב, וכשאין – גם מחשב לא יעזור".