בשבע 154: צעדים לקראת איזון

הסיקור התקשורתי של הצעדה לכפר מימון הפתיע באיזונו היחסי ● ● איפה נותנים תכנית לדוברי מפלגות שמאלניים? בערוץ הממלכתי שלנו ●

אלי פולק וישראל מידד , כ"ח בתמוז תשס"ה

* מי הרג את הילד הפלשתיני? המתנחלים, כמובן. או שלא * האם יחסי עבודה עכורים ברשות השידור הם תירוץ מספיק לדיווחים כוזבים על שעות עבודה?

המצעד והסיקור התקשורתי
הופתענו לטובה. אמנם גבי גזית ניצל את התכנית 'הכל דיבורים' כדי להטיף לצועדים לפנות מהשמש הקופחת בכפר מימון את הילדים והתינוקות (הוא אף הציע את דירתו כפעוטון, אך ללא אוכל כשר), אך התקשורת היא אשר העלתה לכותרות, ולא הרפתה מלבקר את מעצר האוטובוסים בדרכם לנתיבות. גינוי המשטרה על-ידי האגודה לזכויות האזרח נבע מההמולה התקשורתית, ולא מעודף סימפתיה למועצת יש"ע. הדיווח בגלי צה"ל והראיונות מכפר מימון היו לרוב ענייניים והוגנים.
השיחה המוקלטת בערוץ 10 של תת-ניצב ניסו ("להיכנס בהם") שחם – שאגב, עמוס הראל הילל אותו ב'הארץ' כ"גורם מנטרל מתיחות" (כך!) – היתה תרומה נכבדה ביותר במאבק לא רק על שטחי המולדת, אלא גם על דמותה הדמוקרטית של המדינה. אפילו ב'הארץ' התפרסמו פה ושם מאמרי דעות חזקים ביותר נגד התקשורת המגויסת והמתמסרת למדיניותו של ראש הממשלה.
אמנם, היו גם כישלונות מקצועיים. רשת ב' של קול ישראל נשמעה לעתים כדוברת המשטרה. שלא כמו בגל"צ, מערכת החדשות שלה סירבה ביום רביעי בבוקר לאפשר תיקון והבהרה לדברי יו"ר מועצת יש"ע, בנצי ליברמן. אך גם בקול ישראל היו נקודות אור: הפרשן המשפטי משה נגבי גינה את פעולת המשטרה, ניתנה במה רחבה לנציגי האגודה לזכויות האזרח להזהרות מפני הרס שלטון החוק.
בסך הכל, אם כי עדיין המכשולים רבים וגבוהים, התקשורת כבר איננה חד-גונית כשהיתה.

אמת בפרסום
בימים אלה רואה משרד ראש הממשלה לנכון להוציא עוד קצת כסף של משלמי המסים ולהקרין פרסומת טלוויזיונית מטעם מנהלת סל"ע. המסר הוא שיש פתרון לכל בעיה של המפונים: דיור, פרנסה, בתי ספר, שירותים – הכל מסודר. רק דבר אחד חסר – אמת בפרסומת.
התמונות בסרטון הקצר מלוות בכיתוב "אילוסטרציה", כלומר הכל 'בכאילו'. חמור מכך, דקות ספורות לאחר שידור הפרסומת בערוץ הראשון בישרה לנו הכתבת קטי דור כי על-פי מסמך של משרד הבריאות, לפחות שניים מבתי המלון שאמורים לקלוט כ-300 משפחות מגורשות מבתיהם החוקיים אינם ראויים, מבחינה תברואתית, למגורי בני אדם. המים מסוכנים ומערכת הניקוז והביוב אינם מתפקדים כמו שצריך. אולי עדיף כבר להסתכן בקסאמים.
ואם כבר הזכרנו קסאמים, אחד מבתי המלון נמצא דווקא בשדרות. מלון אמרנו? אמת בפרסום אמרנו?

קצת איזון לא יהרוג את ערוץ 1
אחד מעקרונות התקשורת ההמונית, הוא (אל תצחקו) איזון וגיוון. אפילו בית הדין הגבוה לצדק סמך ידיו על עקרון זה, עוד כשאגודת "לדעת" עתרה נגד חוסר האיזון כאשר מיודענו אמנון (ה"אתרוג") אברמוביץ' התנחל בערוץ הראשון לאחר עזיבתו את 'מעריב'.

האם כל הפרשנים שמסוגלים לפרשן אכן מגיעים למסך ולמיקרופון? האם מגוון הדוברים מייצג את הצבור הרחב, או שמא יש מחסור בספרי הטלפונים במערכות התכניות השונות, והם אינם מסוגלים למצוא אנשים חדי-לשון ועזי-ביטוי שיכולים, מדי פעם בפעם, להוסיף זווית, לגוון הבנה, לאזן דעה?
כאן יש לציין במיוחד את הערוץ הראשון ביצירתיות. זוכרים את מנשה רז? מזמן לא ראינו אותו על המסך, אז הגיע הזמן לגוון. בשבוע הבא תשודר תכנית חדשה עם שם ישן, 'מסיבת עיתונאים' בהנחיית מנשה רז.

למי ששכח מי האיש, תזכורת קצרה. מנשה רז היה מגיש התוכנית 'משחק השבת', שעלתה לאוויר במרץ 1996. עד לתחילת פברואר 1997 שודרו 30 תוכניות, שכמעט בכולן הופיע ראש עיריית תל אביב דאז, רוני מילוא. כאשר הנ"ל הצטרף למפלגת המרכז, ב-1998, הפך רז לדובר המפלגה. רז הוא איש גלוי לב (לעומת חיים יבין, למשל), ומזהה את עצמו עם הצד השמאלי של מפת הדעות.

אם יש לכם, קוראינו, שמות של פרשנים ומומחים שראויים למצוא את מקומם ליד המיקרופון ומול המצלמה, אנא, העבירו אלינו ונשתדל לקדם את המטרה של תקשורת הוגנת, גם בימים טרופים אלה.

דם ילד נוכרי
ביום רביעי, ה-20.7, יצאה לסוכנויות הידיעות הודעה שמתנחלים משילה רצחו בדקירות סכין ילד פלסטיני בן 12 ליד הכפר קריות. הרשות הפלשתינית פמפמה את הידיעה, שקנתה אחיזה במיוחד ברשתות הזרות ובכמה עיתונים עבריים, גם לאחר שהחלו לצוץ סימני שאלה.

השינוי החלקי נוצר הודות לקב"ט שילה, שגילה, ממקורות משלו, שמדובר בפשע מוסלמי חמור של משכב-זכר, שסופו היה רצח על-ידי פלשתיני. אבל אף אחד מהעיתונאים המקצועיים שעסקו בנושא לא חשב לנכון להתקשר לשילה ולבקש תגובה. הם לא העלו על דעתם שסיפור כזה יכול להיות חשוד, וכי צריך להצליב מידע ולבדוק היטב בטרם פרסום. מזכיר לכם משהו מן העבר?

שעון הנוכחות עבד שעות נוספות
כבר שנים שחלק נכבד משכר העובדים ברשות השידור מתבסס על השעות הנוספות, שעליהן מדווחים העובדים על דעת עצמם. בחינת מידת האמינות של דיווחי העובדים נוגעת אף ליו"ר איגוד העיתונאים הארצי ועיתונאי קול ישראל, מר אריה שקד.

ב-23.4.2004 הוגשה נגדו תלונה אל מנהל אגף החקירות בנציבות שירות המדינה בגין דיווח כוזב, לכאורה, של שעות נוספות. התלונה הוגשה על-ידי סמנכ"ל כוח אדם ברשות השידור, מר צבי צימרמן. לאחר שנה קיבלה הרשות תשובה מטעם עו"ד יורם צלקובניק, סגן נציב שירות המדינה. צלקובניק הגיע למסקנה שכיוון ששוררים "יחסים עכורים" בין שקד והממונה הישיר עליו, הוא אינו רואה מקום לנקוט הליכי משמעת כלשהם נגד שקד.

הסמנכ"ל צימרמן לא התייאש, וב-18.4.2005 שאל את צלקובניק האם "מערכת יחסים... יכולה להצדיק ביצוע עברות משמעת והימנעות מנקיטת צעדים משמעתיים", ואף סיים: "הימנעותכם מנקיטת צעדים בעניין זה נושאת בחובה השלכות מרחיקות לכת". הוא ביקש שהנושא ייבדק מחדש. עבר עוד חודש, והיועצת המשפטית של רשות השידור, חנה מיצקביץ', בישרה לשקד כי "לא נמצאו ראיות חדשות שיש בהן כדי לשנות את החלטתם הראשונה".

נוכח התנהלות תמוהה זו, נשלחה מטעם אגודת 'לדעת' מכתב אל נציב שירות המדינה וליועץ המשפטי לממשלה, שבו נכתב: "אם יש ממש במעשים של נשוא התלונה, לא ברור ההיתר שנוקט עו"ד צלקובניק לעשות כן רק בשל 'יחסים עכורים', כדבריו". ציינו גם שהחלטתו זו של צלקובניק תעניק היתר לעובדים אחרים.

מר שקד לא אהב את מעורבותה של אגודת 'לדעת', ודרש פרסום התנצלות ואף פיצוי כספי על הפגיעה בשמו הטוב. אלא שבינתיים קבלנו את תגובת נציבות שירות המדינה. הגב' טובה רקנטי הודיעה לנו שעוד ב-14.3.2005 "הועברה הסוגיה העוסקת בדיווחי שעות עבודה מהבית ושעות נוספות למחלקה לסכסוכי עבודה בפרקליטות המדינה".

למען הסר ספק, אנחנו לא מאשימים את מר שקד בעברה כלשהי. בסך הכל דרשנו בירור בנציבות שירות המדינה. נשמח אם מר שקד יצא נקי. אך לא ניתן לנושא חשוב זה, העוסק בניקיון כפיה של התקשורת, להימרח.

נו-נו-נו לגבי גזית
להלן התייחסותו של מר עמוס גורן, הממונה על קבילות הציבור ברשות השידור, לתכנית הדעה האישית של גבי גזית: "מנכ"ל רשות השידור קיים בירור עם גבי גזית. המנכ"ל הסביר לגבי גזית כי עליו לפעול על-פי הקוד האתי המחייב ברשות השידור".
נמשיך להאזין.