בשבע 155: תפילה ומלחמה

דבקותם של המתיישבים מנפצת את כל התחזיות – בגוש קטיף, נסים הם תופעה טבעית – להישאר בבתים ולפנות אל הלב היהודי של החיילים – רבבות יבואו לעזור- השב"כ רודף אחרי מפגינים ונכשל בתפקידו האמיתי

עמנואל שילה , ו' באב תשס"ה

לפי התכניות של ראש הממשלה וחבר מרעיו, תנועת ההתנגדות לתכניתו ההרסנית כבר היתה אמורה להרים ידיים מזמן. יונתן בשיא, המשת"פ המיוסר, הבטיח שבמועד הזה רוב תושבי גוש קטיף יעזבו מרצונם, ורק מיעוט קטן יישאר. בפועל, כמעט כולם נשארו. מצבם אכן אינו קל. רבים מהם מיטלטלים בין ייאוש לתקווה, ויש מי שרק מבקשים לסיים בדרך שתותיר רושם חיובי או תרתיע מפני עקירות נוספות. רבים מתפללים ומייחלים לניסים, וכך ראוי.

אחת המסקנות שגיבשתי לעצמי בשנות מגוריי בגוש קטיף היא שהכלל של "אין סומכין על הנס" לא בדיוק עובד שם. תושבי הגוש חיים בתודעה עצמית של ציבור המלומד בניסים. האופטימיות שלהם עשויה להתברר כנבואה שתגשים את עצמה, אם משום שבאמת יתרחש נס שיהפוך את הקערה, ואם משום שעצם אמונתם תהפוך אותם לכוח בלתי מנוצח. יהודים נוהגים להיאבק בדרך של דורון, תפילה ומלחמה. את הדורון, השוחד, אריאל שרון קיבל כבר מאחרים. מה שנותר לנו זה תפילה ומלחמה.
בימים אלו מאות אלפי יהודים מכל הזרמים מתפללים מקירות ליבם על תושבי גוש קטיף. למעלה ממאה אלף איש ובראשם גדולי הדור התכנסו לתפילה בכותל המערבי. בגוש עצמו התושבים ואורחיהם עוסקים בתפילה ותשובה, ומחזקים את ביטחונם בבורא עולם ומנהיגו. כולנו תקווה שתפילת הרבים תתקבל, אם לא בזכותנו - למען קידוש ה' הגדול שתניב הישועה הזאת.

גם בדרך הטבע, דרך המלחמה, יש הרבה מה לעשות. אין לבוא בדרישות אל תושבי גוש קטיף. כולם צדיקים, שכבר עשו למעלה ממה שניתן לדרוש מאדם. אבל אפשר לבוא בעצה ובבקשה: אל תצהירו על נכונות לעזוב בבוא הצבא. למרות שאי אפשר להיות בטוחים בכך - הדיבורים על פגיעה ברכושו ובזכויותיו של מי שיישאר הם כנראה הפחדות ריקות. קשה לכם, אבל גם לכוחות הגירוש קשה. אם תעמדו מולם, לא באלימות אבל ללא מורא, הם עשויים להישבר. אל תיכנעו למלחמה הפסיכולוגית שמפעילים עליכם. אל תתייחסו לגירוש כאל מעשה עשוי.

החיילים יודעים שממשלת ישראל לא בדיוק דאגה שיהיה לכם לאן ללכת. הם יודעים שאין לכם איפה לגור, אין לכם ממה להתפרנס, ולילדיכם אין איפה ללמוד. אם תישירו מבט מולם ותטיחו בהם את חוסר המוסריות של מעשיהם, מאות ואלפים מהם עשויים להשפיל את עיניהם ולמשוך את ידיהם. תאמינו בלב היהודי שלהם, הוא עשוי להוכיח את עצמו. אל תערכו טקסי פרידה ואל תתכנסו בבתי הכנסת. תישארו בבית, ותסרבו לצאת. ואלפי האורחים שכבר בגוש, יחד עם הרבבות שיבואו מיד אחרי תשעה באב, ישכבו לפני הדחפורים.

צה"ל עושה הכול כדי להסתיר את ההיקף האמיתי של גילויי המצפון היהודי בקרב חיילים ומפקדים, אבל בשעת האמת הכול יתגלה. עשרות חניכי קורסים פיקודיים ימאנו לגרש את אחיהם, ומפקדיהם יהיו אובדי עצות. איגרתו החד-משמעית של הגר"א שפירא שפורסמה לאחרונה תשפיע על לא מעט מבולבלים. דבריו הנוקבים של זקן חכמי הדור יזעזעו את ליבם.

גם ראשי יש"ע חייבים לשנות את יחסם לסירוב. אינני יודע אם צודקים הטוענים שהם כבר מזמן נלחמים רק כדי למנוע את הנסיגה הבאה. אבל גם אם כך הוא, הרי כל מה שנעשה עד כה אין בו כדי להרתיע מפני נסיגות נוספות. ומכיוון שאיננו מעוניינים באלימות ובהרוגים - מאות ואלפי סירובים הם הדבר היחיד שיבטיח כי מדינת ישראל תחשוב פעמיים בטרם תניף את הגרזן על יישובים נוספים.
אבל לא על מניעת הנסיגה הבאה אנו מבקשים לדבר, אלא על ביטול הנסיגה הזאת. הציבור הדתי לאומי ומסייעיו מהציבור החרדי ומהציבור החילוני ייקראו להניח הכול ולצאת למאבק. כל מי שיכול יעשה את דרכו, עצמאית, בחוליות קטנות, לעבר גוש קטיף. מי שלא יצליח לחדור פנימה יעסוק בחסימת כניסתם ויציאתם של כוחות הגירוש. כל שיבוש קטן בתוכניות הגירוש עשוי להוביל, כמו באפקט דומינו, לקריסתו של המבצע כולו. אם קצין בכיר אחד יפשוט את מדיו, רבים יבואו אחר.

גם המערכת הפוליטית השתנתה לחלוטין בשבוע האחרון. שרון הוא כעת מנהיג העומד לפני תבוסה. נתניהו פעל אולי למען עצמו, אבל גם פתח הזדמנות לגיבוש מסה קריטית של התנגדות פוליטית לגירוש. כל עיכוב בתוכנית הגירוש עשוי כעת להביא להתייצבות עוד ח"כים ושרים מהליכוד לצדו של נתניהו. אל מול תמונות של בתי כנסת מפוצצים, גם הח"כים החרדים יזועו באי-נוחות בכסאותיהם הקואליציוניים.

אלימות כוחות הגירוש לא תרתיע. כולנו מגויסים לצבא העם הבלתי-חמוש ובלתי-אלים, ומשורה ישחרר רק הכלא.
לה' הישועה, על עמך ברכתך סלה.

שירות שר הביטחון הכללי
מרים וירון אדלר, תושבי שא-נור בצפון השומרון, הורחקו השבוע מביתם בצו מינהלי שעליו חתם שר הביטחון "בעקבות המלצת השב"כ". בני הזוג אדלר הם ממנהיגי המאבק נגד עקירת יישובם. הם לא ידועים כקיצונים במיוחד או כמסוכנים לציבור, אבל הם גילו נחישות במאבקים שהיו עד כה נגד ההכנות לקראת גירושם. קרוב לוודאי שהטענות בדבר מסוכנותם הן תירוץ. המטרה האמיתית היא החלשת כוח ההתנגדות של התושבים על ידי הרחקת מנהיגיהם. יש כאן פעולה שמטרתה לכל היותר אכיפת חוק ההתנתקות, לא שמירה על ביטחון המדינה. שירות הביטחון הכללי שוב פועל בשירות המטרות הפוליטיות של שרון ומופז.

לפני כשבועיים שוחררו ממעצר חמישה פעילי ימין, לאחר שהוחזקו בידי השב"כ במשך שלושה שבועות. החמישה לא נחשדו בכוונה לרצוח את ראש הממשלה או לבצע פיגוע בהר הבית. הם נחשדו בארגון הפגנות וחסימות כבישים. זה לא הפריע לשב"כ לעצור אותם באישון ליל, להחזיק אותם בתנאי בידוד, ולהאריך שוב ושוב את מעצרם בתואנות שווא בדבר מסוכנותם לציבור. לבסוף, לאחר חקירות ארוכות שלא העלו דבר, שוחררו החמישה למעצר בית. אבל גם אילו היה מדובר בחשדות מבוססים, עצם מעורבות השב"כ בחקירת הפגנות היא שערורייה רבתי. כך במקרה זה, וכך במקרים נוספים של פעילים נגד ההתנתקות המוחזקים בידי השב"כ, כולל חשודים בכוונה לפגוע בתשתיות בזק וכדומה.
השימוש שנעשה בשב"כ להצרת צעדיה של תנועת המחאה נגד ההתנתקות יש לו מטרה כפולה. ראשית, לרשותם של חוקרי השב"כ עומדים אמצעים שאין למשטרה כדי למצות את החקירה עד תום ולהפליל את העצורים. רוב האמצעים הללו כרוכים בפגיעה בזכויותיו של העציר. הכוח הזה ניתן לשב"כ כדי לשמור על חייהם של אזרחי המדינה, והשימוש בו כדי לסכל מחאה, ולו כזאת שמשתמשת לעיתים באמצעים לא-חוקיים, הוא פסול לחלוטין.

המטרה השנייה של השימוש בשב"כ היא תעמולתית. עצם המעצר בידי השב"כ מציג את העצורים כמסוכנים לציבור ואת מחאתם כבלתי לגיטימית. כבר כתבנו כאן בעבר על התבטאותו המופרכת של ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר, שהתייחס אל חוסמי כבישים כאל מפגעים, אויבי הציבור. ללקיחת הצד הפוליטית הזאת, החמורה כשלעצמה, יש השלכות חמורות נוספות. הפוליטיזציה של המחלקה היהודית מעצימה את חוסר נכונותו של ציבור מתרחב והולך לראות בחיוב את עבודת השב"כ במגזר היהודי ולסייע לה, או לפחות לא להפריע. אחר כך הם מתלוננים על קשיים בהשגת מידע על הימין הקיצוני הבלתי-חדיר. אחר כך הם מופתעים שוב ושוב היכן שהיו צריכים להיות דרוכים ומוכנים.
הפיגוע בשפרעם בשבוע שעבר חשף שוב את ערוותו של השב"כ. מניעתם של מעשים מהסוג הזה היא התכלית וההצדקה לקיומו של האגף הלא-יהודי בשב"כ, אבל ברגע האמת האנשים ההיפר-אקטיביים הללו נכנסו לתרדמה, לא שמעו את קריאות האזהרה ולא האזינו לקולות המצוקה. הם היו עסוקים כנראה בהתחקות אחרי פעילי ימין לא-אלימים, כאלה שפעילותם עלולה לפגוע ביישום המהלך הקדוש, מהלך ההתנתקות.

עשו לנו אוניברסיטה
פרופסור משה קווה, נשיא אוניברסיטת בר-אילן, הוא אדם רב-השפעה ורב-הישגים בתחום האקדמי, שאינו מרבה להשתתף בדיון הציבורי ובנושאים העולים על סדר היום של הציבור הדתי-לאומי. השבוע הוא יצא מגדרו וכתב מאמר פובליציסטי נגד רבנים מרכזיים בציונות הדתית, כשהוא כורך יחדיו את מי שמבטיחים כי לא תהיה התנתקות עם אלה שקבעו כי גירוש יהודים הוא עבירה שיש לסרב להשתתף בה.

אבל לא להתווכח עם המאמר באתי - מי שהשתכנע יבושם לו - אלא להצביע על ההבלטה הרבה לה זכה המאמר בעיתון 'ידיעות אחרונות'. בעמוד השער של הגיליון פורסמה תמצית מקוצרת של המאמר, תחת הכותרת הפרובוקטיבית 'נביאי השקר', עם הפנייה למאמר המלא בעמוד הדעות. בעמוד 4 פורסמה ידיעה חדשותית מורחבת על איגרת לחייל ולשוטר שכתב הרב אברהם שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב וזקן רבני הציונות הדתית. לידיעה הוצמד תקציר נוסף של המאמר, תחת הכותרת הבוטה 'לעצור את השבתאות', וכמובן - הפנייה למאמר המלא בעמוד הדעות. ובעמוד הדעות, כמובן, המאמר המלא.
אחרי כל הרמיזות הדקות, יש לקוות שהציבור הדתי-לאומי יצליח להבין למי עליו להקשיב לפי דעתם של עורכי 'ידיעות'. ויש להניח שחובשי-הכיפות העקשנים הללו ינהגו בדיוק להיפך.